לפני תביעה על סך 10,393 ₪ ותביעה שכנגד בסך של 20,265 ₪, שיסודן בעסקה לשדרוג מערכת המיזוג בדירת הנתבע אשר נרכשה מקבלן, במסגרת פרויקט נדל"ן בעיר מודיעין. התובע הוא בעליה של החברה אשר התקינה את מערכות המיזוג בדירות שבפרויקט.

התובע טען בכתב התביעה, כי בחודש מרץ 2019 הזמין הנתבע שדרוג של מערכת המיזוג. עלות השדרוג לאחר הנחה מיוחדת שנתן בשל קרבה משפחתית עמדה על סך 11,349 ₪. התקנת השדרוג התעכבה בשל חובת הרוכש להמתין עד לקבלת טופס 4 בטרם ייערכו שינויים בדירה. לאחר מועד המסירה, ביום 7.2.20, שילם הנתבע סך 3,000 ₪, והיה אמור להשלים את היתרה, אך סירב בטענה ש"המזגן אינו מקרר מספיק".

בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד טען הנתבע, כי סכום השדרוג עליו הוסכם עמד על 8,000 ₪ בלבד, מתוכם שילם לתובע סך 3,000 ₪, והיתרה היתה אמורה להיות משולמת עם סיום העבודות לשביעות רצונו. לטענתו, התקנת מערכת המיזוג בוצעה בצורה לקויה ורשלנית. בין היתר, הותקנה הנמכת גבס לצורך המערכת בקיר שהיה מיועד להריסה, חלקים רבים לא הותקנו כראוי, נגרמו נזילות, והמערכת אינה מקררת. הנתבע טוען כי על מנת לתקן את הליקויים, נאלץ להזמין ולשלם לאנשי מקצוע נוספים, הן עבור הריסת הקיר וההנמכה, והן עבור תיקון הליקויים במערכת. הנתבע הציג חשבונית ע"ס 6,002 ₪ ששילם לחברת "ויקור" עבור עבודות, אך תובע תשלום הכולל עגמת נפש, בזבוז ימי עבודה והוצאות.

בדיון שנערך, עלה כי מרבית ראיותיהם של הצדדים הם דברי עצמם, ואיש מהם לא היה מצויד במסמכים סדורים. בעיקר בלט בחסרונו חוזה השדרוג, שבו היה אמור להופיע סכום עלות השדרוג השנוי במחלוקת. לצד האמור, מדברי הצדדים והצהרותיהם לפרוטוקול, עולה כי העובדה שבוצע שדרוג בעלות נוספת אינה שנויה במחלוקת. במהלך הדיון שמע התובע את הערת בית המשפט בעניין החסר הראייתי, והודיע כי נוכח ההערה, הוא נכון להעמיד את תביעתו על הסכום שלגביו מודה הנתבע כי נותר כחוב, ע"ס 5,000 ₪. לאור זאת, וכיוון שאין לדיין אלא מה שלפניו, אצא מתוך הנחה לפיה זהו סכום החוב שנותר.

בדיון, הציגו הצדדים כראיה, כל אחד לשיטתו, תכתובות ווצאפ והודעות קוליות שאין מחלוקת כי הוחלפו ביניהם, במהלך התקופה שמחודש מרץ 2019, עת הוזמן השדרוג, ועד להתגבשות הסכסוך שהוביל להגשת התובענות שלפניי. בהודעות הללו יש כדי לשפוך אור רב על הסכסוך.

לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי בתכתובת המסרונים והאזנתי להודעות הקוליות שהוצגו, אני סבורה שיש לקבל את התביעה ולדחות את התביעה שכנגד, ולהלן נימוקי:

1. מעדויות הצדדים עולה כי שדרוג המערכת הוזמן על ידי הנתבע בפברואר 2019, אך הוא קיבל את מפתחות הדירה לידיו רק ביום 21.01.2020, ולא ניתן היה לבצע כל שדרוג או שינוי קודם למועד זה, בשל הוראות הקבלן שאסרו על ביצוע שינויים עד לאחר קבלת טופס 4 לפרויקט, ומסירת המפתחות.
2. התובע העיד כי למעשה, התקנת המערכת בדירה בוצעה בשנת 2019, ואישר כי בין היתר התקין שרשור בקיר שהיה מיועד להריסה, אך הסביר כי עשה כך מאין ברירה, בשל אותו איסור על שינויים. לדבריו, לאחר מסירת הדירה לנתבע, ולאחר שהרס הנתבע, את הקיר המדובר, הוא ביצע את ההתאמות הנדרשות, וזאת עובר ליום 7.2.20. בו ביום, שילם לו הנתבע על החשבון, סך 3,000 ₪, מה שמלמד כי העניין בא על תיקונו, ולא ניתן לקבל כיום את טענות הנתבע בעניין התקנת המערכת בקיר המיועד להריסה.
3. על פי התכתובות מחודשים מרץ-אפריל 2020, נעשו ניסיונות תיאום בין הצדדים להעברת יתרת התשלום המסוכם, כשהנתבע מאשר במשתמע לכל הפחות, כי הוא מתכוון לשלם את היתרה.
4. הנתבע טוען כי רק בחודש אפריל 2020 נכנס להתגורר בדירה, ולכן גילה את הליקויים במערכת רק לאחר מכן. ואולם, עולה מהתכתובות שהוצגו, כי גם לאחר כניסתו למגורים בדירה, לא העלה טענות בעניין תקינות המערכת, אלא רק בחודש מאי 2020, שאז שלח הודעה כתובה וכן הודעה מוקלטת לתובע בה טען לליקויים.
5. עולה מראיות שהציג הנתבע עצמו, כי למרות שלא עלו מפיו כל טענות עד לחודש מאי 2020, בחר הוא לפנות עוד ביום 25.5.20, לקבלת הצעות מחיר עבור תיקון הליקויים הנטענים, ובין היתר פנה לחברת "אילוז דוד קירור ומיזוג אוויר". במהלך חודש יולי פעל לביצוע התיקונים באמצעות חברה אחרת, "ויקור", וביום 29.7.20 כבר שילם לחברה זו עבור התיקונים, על פי חשבונית שהוגשה כראיה. כל זאת עשה הנתבע, בתוך זמן קצר ממועד הודעתו הראשונית על הליקויים, ובשעה שכלל לא מיצה את הניסיון לפעול מול התובע ולאפשר לו לטפל בליקויים כלשהם, בעצמו או באמצעות החברה הקבלנית או באמצעות יצרנית המערכת "אלקטרה", שחבו באחריות לתקינות המערכת.
6. התובע העיד כי בסביבות חודש מאי 2020, בעיצומו של משבר הקורונה, שרר גל חום כבד, שהוביל לליקויים ותלונות רבים בתחום המיזוג, לכן לא התפנה בו ברגע לשירות הנתבע, אך היה בכוונתו לסייע לו. עם זאת, לטענתו מסר לנתבע כי קודם עליו לשלם את יתרת החוב, ולא ייתכן שיסרב לשלם בטענה ש"לא מספיק קר לו".
7. הנתבע אישר כי לא פנה באופן מסודר לחברה הקבלנית, או ל"אלקטרה", וטען כי מרגע שביצע שדרוג של המערכת, פגה האחריות, והיה עליו לדאוג לתיקון בעצמו. טענה זו מוכחשת בתוקף על ידי התובע, שהעיד כי חלה אחריות על המערכת. הנתבע ניסה לתמוך את טענתו בהשמעת שיחות מוקלטות בינו ובין התובע מחודש מאי 2020, אלא שהאזנה לשיחה המוקלטת מלמדת כי כשפנה הנתבע אל התובע, לא ניסה התובע להתנער מאחריות אלא הפנה אותו אל החברה הקבלנית, והציע לו לחילופין לפנות אל שותפו (של התובע) חייקה, שיטפל בבעיה. מכאן, שלא נכונה הטענה לפיה התובע לא היה נכון לטפל בליקויים הנטענים. משכך, לא ברור מה היתה ההצדקה לפניית הנתבע לביצוע העבודות והתיקונים, באמצעות חברה אחרת, בסמוך לאחר שיחתו עם התובע. אציין כי טענת הנתבע לפיה לא חלה אחריות על המערכת, כשלעצמה אינה נשמעת משכנעת. הדעת נותנת כי חלה אחריות מסודרת עבור מערכת מיזוג חדשה, שנרכשה באמצעות חברה קבלנית, ושודרגה.
8. יוצא אפוא כי הנתבע מיהר לפנות לחברה אחרת לשם ביצוע התיקונים, מבלי ששילם את יתרת חובו, ומבלי שאיפשר לתובע לטפל בליקויים הנטענים. בייחוד היה מקום לאפשר לתובע פרק זמן סביר, בשים לב למשבר הקורונה שגרם לעיכובים שונים בקבלת שירותים.
9. הנתבע מסר בעדותו, כי רוכשי דירות רבים בפרויקט התלוננו על מערכת המיזוג והתקנה. ואולם, לא הובאו סימוכין לכך. התובע מצדו, העיד כי לא הוגשה כנגדו אף תביעה מלבד זו.

כל הנימוקים הללו מובילים למסקנה לפיה לא ניתן לפטור את הנתבע מתשלום יתרת חובו לתובע, שהוא עצמו אינו מכחיש כי עמדה על סך 5,000 ₪.

אציין כי במהלך המשפט עלו טענות מצד התובע ולפיהן הנתבע ביקש להתנקם בו באמצעות פנייה לחברה אחרת, וזאת בשל סכסוך משפחתי עמוק בין משפחת הנתבע ובין משפחת שותפו של התובע. טענות אלה לא בוררו, ולדעתי אינן נחוצות לצורך ההכרעה.

לאור כל האמור, אני מקבלת את התביעה העיקרית ודוחה את התביעה שכנגד.

אני מורה, כי הנתבע ישלם לתובע סך של 5,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט בסך של 300 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

בקשת רשות ערעור כדין.

ניתן היום, י"ט שבט תשפ"א, 01 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.