1. בפניי תביעה לחיוב הנתבע בתשלום דמי השתתפות העצמית הנקובים בפוליסה שרכש מהתובעת, לאחר שהתובעת שילמה לצדדי ג' סכומים בהם חויב הנתבע.

א - רקע

2. בחודש 11/2014 התקשר הנתבע עם חברת כאן בונים בע"מ (להלן: "החברה הקבלנית") בהסכם לביצוע עבודות לבניית תוספת לבית מגוריו ברחוב האיריסים 50, יוקנעם. מדובר בהסכם פאושלי לביצוע תוספת לבית מגורים קיים. החברה הקבלנית התקשרה עם עובדים לביצוע העבודות (סעיף 2 לפסק הדין בת"א 60161-03-17 פלוני נגד כאן בונים בע"מ ואח', להלן: "פסק הדין").

3. ביום 15.3.2015 נפגע אחד מעובדי החברה הקבלנית, מר ריאד ח'טיב (להלן: "הנפגע") בעת ביצוע עבודות טיח בביתו של הנתבע שביוקנעם. הנפגע טיפס על פיגום שהוקם לאורך קירות הבית. בסיום יום העבודה, עת ירד הנפגע מהפיגום, נפל מגובה של כשישה מטר ונחבל בגופו (סעיף 1 לפסק הדין).

4. בטרם החל הנתבע בביצוע העבודות, רכש מהתובעת, הכשרה חברה לביטוח בע"מ, פוליסת ביטוח "בנה ביתך". הפוליסה מכסה את אחריות הנתבע ו/או קבלני המשנה בגין נזקים שונים.

5. בין השאר כוללת הפוליסה כיסוי ביטוחי לאחריות חוקית כלפי צד שלישי (פרק ב' לפוליסה). גבולות אחריות: סך הכל למקרה אחד: 6,000 ₪.

בין ההרחבות לכיסוי הביטוחי נכללה ההרחבה הבאה:

"מוצהר ומוסכם כי:

הפוליסה מורחבת לשפות את המבוטח בגין תביעות שיבוב של המוסד לביטוח לאומי בגין עובדים של קבלנים וקבלני משנה אשר נפגעו תוך כדי ועקב עבודתם באתר.

השתתפות עצמית להרחבת כיסוי זו – 30,000."

6. הנפגע הגיש תביעה נגד הנתבע, החברה הקבלנית והתובעת. הנתבע והחברה הקבלנית יוצגו על-ידי עורך דין מטעם התובעת (עו"ד שאדי אלמאדי), בהתאם להוראות הפוליסה.

7. מאוחר יותר הצטרף הביטוח הלאומי, בתביעה לשיפוי בגין תגמולים ששילם ועתיד לשלם לנפגע.

8. בטרם נטלה התובעת את ייצוג החברה הקבלנית, הגישה זו כתב הגנה, במסגרתו טענה כי חודש וחצי לפני מועד התאונה פרץ סכסוך בין מנהלה לבין הנתבע. בעקבות סכסוך זה הפסיקה את עבודתה באתר. עוד טענה החברה הקבלנית כי הנתבע המשיך להעסיק את עובדי החברה הקבלנית, לרבות הנפגע, ושילם להם את שכרם ישירות (סעיף 13 לפסק הדין).

9. לטענת החברה הקבלנית חייבה את הנתבע להתקין מעקה בטיחות מעץ לאורך המדרגות מהן נפל הנפגע. מעקה כאמור אכן הותקן, אולם הוסר לאחר התאונה במזיד.

10. בפסק הדין שניתן ביום 25.9.2018 קבע בית המשפט (כב' השופט ר' סוקול, סגן נשיא), כי נוכח העובדה שהכשרה נטלה על עצמה את ייצוג שני הנתבעים, התייתר הצורך להכריע בשאלה מי העסיק את הנפגע במועד התאונה (סעיף 14 לפסק הדין). עוד קבע כי אין שמץ ראיה לסכסוך הנטען בין הנתבע לבין החברה הקבלנית או הפסקת ההתקשרות ביניהם (סעיף 24 לפסק הדין).

11. אשר לאחריות הנתבע קבע בית המשפט:

"28. אחריותו של חוני לנזקי התובע מבוססת על היותו 'מזמין' העבודה. עם זאת אחריותו של חוני מצומצמת מזו של החברה הקבלנית שהרי אין טענה כי חוני הוא בעל מקצוע, מיומן. חוני התקשר עם חברה קבלנית שתבצע עבורו את כל העבודות והוא רשאי היה לצפות כי החברה הקבלנית תדאג גם לבטיחות עובדיה. עם זאת בכך אין די על מנת לפטור את חוני מכל אחריות.

29. אחריותו של מזמין לנזקים שנגרמו לעובדו של קבלן משנה יכולה להיות אחריות ישירה, בין בגדרי עוולת הרשלנות או בגדרי עוולת הפרת החובה החקוקה, או במסגרת האחריות השילוחית לעוולות של קבלן משנה ....

30. טענת ההתרשלות של חוני מבוססת על כך שחוני היה מגיע לאתר עוקב אחר התקדמות העבודה ואף משתתף לעיתים במתן הנחיות והוראות לעובדים. כאמור העד היחיד שהעיד על נסיבות התאונה היה התובע עצמו. בתצהירו ציין התובע כי חוני היה מגיע לאתר בסופי השבוע (סעיף 18 לת/2). לטענתו לא היה באתר מנהל עבודה ולא מפקח כלשהו. חוני לא העיד ולא הגיש כל תצהיר.

מזמין עבודה אינו יכול לפטור עצמו מכל אחריות בכך שיתקשר עם קבלן לביצוע עבודות הבנייה. מזמין סביר המגיע למקום העבודה, יכול וצריך לוודא כי נשמרות הוראות הבטיחות וכי ננקטים אמצעי בטיחות להבטחת שלומם של העובדים באתר. כאשר המזמין רואה כי העבודה באתר הבנייה מסכנת את העובדים, הוא אינו יכול להתעלם מכך ולהסתפק בכך שהתקשר עם קבלן לביצוע העבודות. העדרם של יחסי עובד ומעביד בין המזמין לעובדי הקבלן אינו מספיק כדי לפטור את המזמין מאחריות כלפיהם.

במקרה הנוכחי דומה שכל בר דעת שהיה מגיע לאתר היה מבחין כי קיים קושי בירידה מהפיגום וכי בהעדר מעבר בטוח, ומעקה בצד המדרגות, עלול מי שיורד בהן ליפול ולהיפגע. חוני כמזמין העבודה, יכול היה וצריך היה לצפות את התרחשות התאונה והייתה מוטלת עליו חובה לנקוט באמצעים למניעת הסכנה. אילו היה חוני מעיד כי דרש מהחברה הקבלנית לדאוג לכל סידורי הבטיחות, להתקנת מעבר בטוח או לדאוג להתקנת מעקה, ייתכן כי היה בכך די כדי למלא את חובתו אולם חוני נמנע מלהגיע לבית המשפט ולא מסר כל גרסה. יתרה מזו, אין חולק כי בין חוני לחברה הקבלנית התגלעו מחלוקת שבעקבותיהן הפסיק מנהל החברה הקבלנית להגיע לאתר. בין אם חוני החל להעסיק בעצמו את העובדים ובין אם הסתפק במתן הנחיות לעובדים, הדבר מטיל עליו אחריות כלפיהם. על כן יש לראותו כמי שהתרשל כלפי התובע בכך שלא דאג לפיקוח נאות ולא דאג להבטיח כי לעובדים יהיה מעבר בטוח לירידה.

31. די בקביעה כי חוני התרשל כדי לקבוע אחריות ואין צורך לבחון גם האם יש מקום להטיל עליו אחריות מכוח הפרת הוראות חובה חוקית.

32. למעלה מן הדרוש אזכיר כי המחוקק היה ער לצורך בהבטחת סביבת עבודה בטוחה לעובדים בענף הבניה. תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמ"ח – 1988, קבעו הוראות מפורשות בעניין אמצעי בטיחות שיש לנקוט על מנת להבטיח את בטיחות העובדים. התקנות מטילות את האחריות לשמירת כללי הבטיחות על מבצע הבניה והפועלים בשמו. התקנות מתייחסות גם למצב שבו המזמין, או בעל הנכס, מתקשר עם קבלן ראשי לביצוע כלל העבודות באתר וקובעות כי במקרה שבו המזמין הטיל את ביצוע עבודות הבניה על קבלן ראשי, יראו בקבלן כמבצע עבודה, החב בכל החובות לשמירת בטיחות העובדים (ראו תקנה 6 לתקנות, וכן ע"א 1062/15 והבי נ' נזאל (10.05.2016); ע"א 3805/01 דואני נ' מלחי, פ"ד נז(3) 682, 690 (2003)).

33. במקרה הנוכחי התקשר חוני עם החברה הקבלנית בהסכם פאושלי לביצוע כל עבודות הבניה. לכאורה די בהסכם זה כדי לפטור את חוני מאחריות ישירה על פי תקנות הבטיחות. עם זאת, ראינו כי נטען שבין חוני לחברה הקבלנית התגלע סכסוך שבמסגרתו בוטל ההסכם. לכאורה עם ביטול ההסכם והתקשרות עם קבלני משנה שונים, שב חוני להיות אחראי על הבטיחות ושב למעמד של מבצע הבניה החייב במילוי כל הוראות תקנות הבטיחות.

הואיל ועל היחסים שבין חוני לחברה הקבלנית לא הובאו כל ראיות איני יכול לקבוע ממצאים ברורים ואסתפק בכך שמצאתי כי חוני אחראי באחריות ישירה מכוח רשלנותו."

12. בסופו של דבר התקבלה התביעה. בית המשפט קבע כי החברה הקבלנית והנתבע אחראים ביחד ולחוד לפצות את הנפגע בגין הנזקים שנגרמו לו. עוד קבע בית המשפט כי חלוקת האחריות בין הנתבעים היא: החברה הקבלנית – 75%, הנתבע – 25%. סך הפיצוי נקבע על סך 1,462,980 ₪, בניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי, כפי שיפורטו בחוות דעת שתוגש ותאושר.

13. בהחלטה מיום 15.10.2018 תוקן פסק הדין ונזקי הנפגע הועמדו על סכום של 1,521,944 ₪.

בהחלטה מיום 16.7.2019 קבע בית המשפט כי מהפיצוי שנפסק ינוכו תגמולי המוסד לביטוח לאומי בסך 835,551 ₪. עוד נקבע כי הנתבע וההכשרה ישפו את המוסד לביטוח לאומי בשיעור 25% מהגמלאות שינוכו.

14. לשם השלמת התמונה יצוין כי הן המוסד לביטוח לאומי והן הכשרה ערערו כנגד פסק הדין לבית המשפט העליון. ערעור הכשרה (ע"א 6768/19) נדחה. ערעור המוסד לביטוח לאומי (ע"א 6037/19) התקבל, כך שהנתבע והכשרה חויבו לשפות את המוסד לביטוח לאומי בשיעור 25% מסכום הגמלאות שהועמד על סכום של 974,735 ₪.

יצוין כי במסגרת ערעור הכשרה נטען כי טעה בית המשפט עת השית חבות על הנתבע ולחלופין כי שיעור האחריות שהוטל עליו גבוה מדי. בהמלצת בית המשפט נדחה הערעור.

ב - התביעה

15. לאחר דברים אלה פנתה הכשרה לנתבע במכתב מיום 16.9.2019. במכתב צוין כי הכשרה שילמה לנפגע פיצוי והוצאות בסכום כולל של 1,214,539 ₪. דמי ההשתתפות הנקובים בפוליסה הם 30,354.56 ₪. משכך, התבקש הנתבע לשלם את דמי ההשתתפות. למכתב צורף שובר תשלום.

הנתבע לא שילם את דמי ההשתתפות העצמית כמבוקש.

16. במכתב התראה מיום 29.1.2020 שב הנתבע ונדרש לשלם את דמי ההשתתפות, אשר הועמדו במכתב הדרישה על סכום של 32,287.20 ₪. מכתב נוסף נשלח ביום 10.3.2020.

הנתבע לא הגיב גם לדרישות אלה.

17. משכך, הגישה הכשרה את החוב לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. משהוגשה התנגדות, הועבר הדיון בתביעה לבית המשפט. יצוין כי בתצהיר ההתנגדות טען הנתבע כי עו"ד שאדי אלמאדי, אשר ייצג את הנתבעים בתביעת הנפגע, הסביר לו מפורשות כי יחויב בהשתתפות עצמית בסך 6,000 ₪ בלבד. עוד טען כי עו"ד אלמאדי לא אמר לו כי הוגשה תביעה אף על-ידי המוסד לביטוח לאומי. משכך, טען הנתבע, "לו היו מודיעים לי בזמן אמת כי המוסד לביטוח לאומי תבע אותי גם כן הייתי מקבל את ההחלטות שלי בעצמי ובכך חוסך כסף רב" (סעיף 10 לתצהיר). הנתבע לא הבהיר אלו החלטות היה מקבל, וכיצד היה בהן לפטרו כליל מחבות בגין התביעות.

בישיבת יום 13.12.2020 ניתנה לנתבע, בהסכמת הכשרה, רשות להתגונן.

18. התיק נותב לשמיעה בפניי. בהחלטתי מיום 15.12.2020 הוריתי לצדדים להגיש כתבי טענות התואמים את תקנה 79 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, וכך היה.

ביום 29.12.2021 נשמעה התביעה. מטעם התובעת העיד עו"ד אלמאדי, אשר ייצג את הנתבעים בתביעת הנפגע. הנתבע העיד לעצמו.

ג – טענות הצדדים

ג.1 – טענות התובעת

19. לטענת התובעת, יוצג הנתבע בתביעת הנפגע על-ידי עו"ד שאדי אלמאדי, שהנו בעל ניסיון רב בתביעות נזיקיות. עו"ד אלמאדי אף העיד כי במהלך ניהול התביעה היה בקשר עם הנתבע, וכי הנתבע היה מעורב בפרטי ניהול התביעה וצירוף המוסד לביטוח לאומי להליך (עמ' 6, ש' 15-30).

20. יתר על כן, הנתבע לא הבהיר במה ניזוק מאי ידיעתו זו.

21. החלטת עו"ד אלמאדי שלא להגיש תצהיר מטעם הנתבע או החברה הקבלנית מוצדקת בנסיבות העניין, נוכח גרסת הנתבע כי פנה לחברה הקבלנית מספר רב של פעמים ודרש כי תתקין מעקה בטיחות במדרגות מהן נפל הנפגע, ולמרות זאת לא עשה דבר למעט הערה לקבלן (עדות הנתבע בעמ' 8, ש' 17-32; עדות עו"ד אלמאדי בעמ' 4, ש' 3-15). לו היה מעיד הנתבע על מודעתו לליקויי הבטיחות, יש להניח כי חבותו הייתה נקבעת בשיעור גבוה יותר. הנתבע אף אישר בעדותו את קביעת בית המשפט בפסק דינו כי ביקר באתר כפעם בשבוע (עדות הנתבע בעמ' 8, ש' 14-16).

22. עוד העיד עו"ד אלמאדי כי בכל הנוגע לתביעה הנזיקית חבות הנתבעים היא ביחד ולחוד, ובכל הנוגע לתביעת המוסד לביטוח לאומי אינטרס הכשרה היה כי חבותו של הנתבע תהא מינימלית (עמ' 5, ש' 32 – עמ' 6, ש' 14). משכך, הטענה כי עו"ד אלמאדי פעל תוך ניגוד עניינית חסרת בסיס.

23. התובעת שילמה לנפגע ולמוסד לביטוח לאומי מאות אלפי שקלים בגין חבותו של הנתבע.

ג.1 – טענות הנתבע

24. עו"ד אלמאדי התרשל בייצוג הנתבע.

25. עו"ד אלמאדי ייצג את הנתבע והחברה הקבלנית, למרות ניגוד העניינים המובנה בייצוג כאמור.

26. עו"ד אלמאדי אף לא הגיש תצהיר עדות ראשית של הנתבע כפי שהיה עליו לעשות. כעולה מסעיף 30 לפסק הדין, לו היה עושה כן, לא היה מחויב הנתבע באחריות לנזקי הנפגע.

ד – דיון והכרעה

27. לאחד ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה. ואנמק.

28. חובת המבוטח, הנתבע, לשלם דמי השתתפות עצמית, מותנית בכך שחברת הביטוח שילמה לצד ג' סכומי כסף העולים על סכום ההשתתפות העצמית במקומו. הא ותו לא. משאין מחלוקת כי בהתאם לפסק הדין חב הנתבע בתשלום פיצויים לנפגע ולמוסד לביטוח לאומי, ומשאין מחלוקת כי התובעת שילמה במקומו סכומים אלה, העולים על סכום ההשתתפות העצמית, חובה על הנתבע לשלם את דמי ההשתתפות העצמית כקבוע בפוליסה.

29. הנתבע לא הצביע על כל עילה בדין או בפוליסה הפוטרת אותו מתשלום דמי ההשתתפות העצמית בהתאם לפוליסה שרכש מהתובעת. די בכך להביא לדחיית תביעתו.

30. ודוק: טענותיו של הנתבע בכל הנוגע לאופן ייצוגו על-ידי עו"ד אלמאדי אינן יכולות לגרוע מחובתו לשלם את ההשתתפות העצמית הקבועה בפוליסה. ככל ולנתבע טענות באשר לאופן ייצוגו, הרי הוא רשאי להגיש תביעה בעילה זו. אין בין כך ובין זכאות התובעת לדמי השתתפות מאומה.

31. ראשית, הטענה לרשלנות מקצועית של עו"ד אלמאדי לא נטענה במסגרת התצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן – המגבילה את טענות הנתבע. אכן, כפי שנקבע לא אחת, העלאת טענות שלא נטענו בבקשת הרשות להתגונן שהפכה לכתב הגנה, מהווה הרחבת חזית אסורה (ר' רע"א 1261/13 רחל טולדנו נ' החבובות חנות הצעצועים שלי בע"מ (24.04.2013) , שם נקבע כי הכלל חל לא רק לגבי טענות עובדתיות חדשות אלא גם על טענות משפטיות שיש בהן שינוי מהותי של חזית הטיעון, פסקה ז' לפסק הדין והאסמכתאות המובאות שם; בש"א 8336/16 יורם גולן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ(09.02.2017) ; ע"א (מחוזי נצ') 38384-06-13 יפתח קלי נ' מכון תערובת נהלל בע"מ (11.07.2014) , סעיף 5 לפסק הדין; ע"א (מחוזי ת"א) 3617-07 אשרף קאולה נ' ידגר אהרון (03.01.2011) , עיף 10 לפסק הדין).

32. שנית, ולמעלה מן הדרוש, אציין כי אף הטענה לרשלנות מקצועית של עו"ד אלמאדי לא הוכחה.

33. הנתבע ידע כי עו"ד אלמאדי מייצג אותו ואת החברה הקבלנית – בהתאם לפוליסה שרכש. הנתבע לא טען בזמן אמת כל טענה בעניין זה, לא נטל לעצמו ייצוג עצמאי ולא ביקש מהתובעת בזמן אמת ייצוג נפרד. העלאת הטענה לניגוד עניינים בדיעבד, לאחר שנדחה ערעור שהוגש כנגד קביעות בית המשפט המחוזי בפסק דינו, לוקה בחוסר תום לב.

34. הנתבע אף לא הוכיח טענתו כי לו היה מוגש תצהיר מטעמו הייתה התוצאה שונה. בשים לב לעדותו כי אכן ביקר באתר פעם בשבוע והעיר לקבלן על היעדר מעקה למדרגות – הטענה כי בנסיבות אלה היה נקבע כי הוא, כמזמין העבודה, פטור כליל מאחריות – קלושה. זאת ועוד, כפי שנקבע בפסק הדין, לא הועסק מפקח או מנהל עבודה, עניין שאף הוא באחריות המזמין. ודוק: לא די בהוכחה כי תוצאת פסק הדין, על הנתבע להוכיח כי היה מחויב בסכום כולל נמוך מ-30,000 ₪. בנטל זה לא עמד.

35. הנתבע לא טען טענת קיזוז – לא בתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן ולא בכתב הגנתו. למען הסר ספק יובהר כי טענה לפיצויים בגין רשלנות מקצועית אינם ניתנים לקיזוז. אכן, סעיף 53 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 קובע כי "חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים". הקיזוז מותר, אם כן, "כשמדובר בחיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה, אשר הגיע המועד לקיומם, כאשר נודעת משמעות גם לשאלות האם מדובר בחיובים בסכומים קצובים, והאם נמסרה הודעה על הקיזוז לצד שכנגד" (פסקה 20 לפסק הדין בע"א 1232/12 דוד צלאח ובניו בע"מ נ' עו"ד איתן ארז (בתוקף תפקידו כמפרק חברת קלרין טבריה חברה לבניין בע"מ (21.01.2016)). המונח "חיוב קצוב" הוגדר כסכום שניתן לחישוב על פי חישוב אריתמטי פשוט, להבדיל מסכום המבוסס על הערכה, השערה או אומדן (ע"א 734/83 חברת החשמל נ' דוידוביץ, פ"ד לח(1) 613, 618-617 (1984).

36. בענייננו, לא מדובר בחיוב בסכום קצוב (פיצויים בשל רשלנות מקצועית, כנטען), לא מדובר בחיובים כספיים שהצדדים חבים זה לזה מכוח אותו הסכם ואף לא ניתנה הודעת קיזוז כנדרש.

37. למעלה מן הדרוש יוסף בהקשר זה כי הלכה היא כי הפרת הסכם על-ידי אחד הצדדים, אינה מקימה עילה לצד שכנגד להפר חיוביו. אכן, משלא מדובר בחיובים שלובים או מותנים, מחדל צד לעמוד בחיוביו על פי ההסכם אינה מצדיקה מחדל של הצד שכנגד להפר חיוביו (ע"א 765/82 משה אלתר נ' יחזקאל אלעני, פ''ד לח(2) 701 בעמ' 708). כן ראו לעניין זה פסק הדין בע"א 7938/08 ‏היאלי מונסנגו נ' מוריס מכביאן (11.8.2011):

"בחיובים חוזיים, מקובל להבחין בין חיובים עצמאיים לבין חיובים מותנים עליהם חל סעיף 43(א)(2) ובין חיובים מקבילים או שלובים עליהם חל סעיף 43(א)(3). חיוב עצמאי הוא חיוב חד-כיווני, ללא תלות בחיוב הנגדי, ונפקותו כי על צד לחוזה לקיים את חיוביו במועד המוסכם גם אם הצד השני לחוזה אינו מקיים את החיובים המוטלים עליו. .... חיוב מותנה משמעו שהתחייבותו הנגדית של צד לחוזה, היא מאוחרת ומותנית בכך שהצד השני יקיים תחילה את חיובו (השוו ע"א 1084/99 עיני נ' קאסוטו, פ"ד נו(3) 913, 922 (2002) והאסמכתאות שם). לדוגמה, חיוב הקבלן לעלות על הקרקע ולהתחיל בבנייה מותנה בכך שהמזמין יעמיד את הקרקע לרשותו. לכן, כל עוד המזמין לא דאג לדרך גישה לקרקע, או שהוצא כנגד המזמין צו האוסר עליו שימוש בקרקע, רשאי הקבלן להשעות את חיוביו ולהשהותם".

(כן ראו פסק הדין בע"א 1258/14 ‏מ. מגן אינטרנשיונל יזמות והשקעות בע"מ נ' עירית רמת גן (3.9.2015) והאסמכתאות שם)

38. כאמור, הנתבע לא הצביע על כל עילה אחרת הפוטרת אותו מתשלום דמי ההשתתפות העצמית שהתחייב לשלם.

ה – סופו של דבר

39. מורם מהאמור עד כה כי התביעה מתקבלת במלואה.

40. אשר על כן, אני מורה כדלקמן:

א. המזכירות תעביר לתובעת את הפיקדון בסך 6,000 ₪ שהפקיד הנתבע בקופת בית המשפט;

ב. הנתבע ישלם לתובעת את היתרה בסך 24,428.20 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל;

ג. הנתבע ישיב לתובעת את אגרת בית משפט בסך 764 ₪;

ד. הנתבע ישלם לתובעת שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ו טבת תשפ"ב, 30 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.