נוכחים:

ב"כ המאשימה, אשרת בכר – מתמחה

ב"כ הנאשם, עו"ד עדי בוקר והמתמחה יחיאל דהן

הנאשם בעצמו

פתח דבר

הנאשם 1 הורשע, על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של קשירת קשר לביצוע עוון, לפי סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ; בעבירה של קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין; ובעבירה של מסירת ידיעה כוזבת, לפי סעיף 243 סיפא לחוק העונשין.

כתב האישום הוגש נגד שלושה נאשמים ועניינם של השניים האחרים הופרד.

בהתאם לעובדות כתב האישום, בין הנאשם 1 לנאשם 2 קיימת היכרות מוקדמת. כן, בין הנאשם 2 לנאשם 3 קיימת היכרות מוקדמת. במועד הרלוונטי לכתב האישום, היה נאשם 1 בעליו של רכב מסוג שברולט קרוז בעל לוחית רישוי שמספרה 27-438-75 (להלן: "רכב השברולט").

עובר לתאריך 02.05.19, במועד שאינו ידוע במדויק, החליט נאשם 1 כי הוא מעוניין "להיפטר" מרכב השברולט ולקבל תמורתו את כספי הביטוח . בעקבות כך, קשרו קשר נאשם 1 יחד עם נאשם 2 לממש את ההחלטה. בעקבות פניית נאשם 1, פנה נאשם 2 לנאשם 3 ושיתף אותו בהחלטה, והשניים קשרו קשר לממש אותה. בהמשך לכך, פנה נאשם 3 ליוסף עבסי, המתגורר בשטחים , ומסר לו את פרטי הרכב ואת ההחלטה וזאת במטרה לקדם את הקשר. השניים סיכמו כי נאשם 3 יעביר ליוסף את הרכב בתמורה לסך של 2,000 ₪. בהמשך ובמטרה לקדם את הקשר, העביר נאשם 1 לנאשם 2 מפתח של רכב השברולט.

בתאריך 02.05.19 בסמוך לשעה 21:30 הגיע נאשם 3 יחד עם כרמית זוילי , באמצעות רכב מסוג איסוזו לראשון לציון, שם חנה אותה עת רכב השברולט.

נאשם 3 וכרמית פגשו במקום בנאשם 2 אשר העביר לנאשם 3 את המפתח לרכב השברולט. לאחר שנאשם 3 הניע את רכב השברולט, כרמית נכנסה לרכב השברולט ונאשם 3 חזר לרכב האיסוזו. נאשם 3 וכרמית החלו בנסיעה לכיוון שטחי הרשות הפלסטינית תוך שחלפו דרך מחסום חשמונאים 446. בסמוך לכפר נעלין פגשו נאשם 3 וכרמית ביוסף והעבירו לו את רכב השברולט.

בתמורה להעברת הרכב, קיבל נאשם 3 מיוסף סך של 2,000 ₪. מספר ימים לאחר מכן העביר נאשם 3 לנאשם 2 סך של 1,000 ₪. במקביל, ביום 03.05.19 הגיע נאשם 1 לתחנת המשטרה ודיווח בכזב על גניבת רכב השברולט. בתאריך 05.05.19 תבע נאשם 1 בכזב את חברת הביטוח, תוך שמסר במרמה כי רכב השברולט נגנב ממנו, וקיבל לידיו במרמה סך של 21,064.17 ₪.

טיעוני המאשימה

ב"כ המאשימה הדגישה בטיעוניה לעונש את חומרת מעשיו של הנאשם, את היות המעשים מתוכננים ומתוחכמים. עוד הדגישה כי בעקבות מעשיו, קיבל הנאשם במרמה מחברת הביטוח סך של 21,064 ₪. חלקו של הנאשם במעשים אמנם אינו בלעדי, אך הוא עיקרי ומשמעותי. כן, הוא זה אשר דיווח בכזב למשטרה ולדידה של המאשימה, מדובר בנסיבה מחמירה לביצוע העבירות.

במעשיו, פגע הנאשם משמעותית בערכים מוגנים של חיי מסחר תקינים והגנה על מערכת חוק ומשפט תקינה. הנאשם גרם לבזבוז משאבי המשטרה בגין תלונת השווא ובכך נפגע האמון שניתן בציבור על ידי המשטרה. עוד מוסיפה ב"כ המאשימה כי במעשיו נפגע הציבור בכללותו, נוכח העלאת פרמיות הביטוח ונפגעה משמעותית יכולת השוטרים לבצע את תפקידם.

מתחם העונש ההולם נע, לדידה של המאשימה, בין 3 חודשי מאסר בפועל אשר יכול וירוצו בדרך של עבודות שירות לבין שנת מאסר בפועל.

הנאשם נעדר עבר פלילי, נטל אחריות מלאה על מעשיו.

ב"כ המאשימה ציינה כי שירות המבחן התרשם כי הנאשם התקשה להציב לעצמו גבול פנימי תוך יכולת להתנהל בטשטוש והסתרה כלפי בני משפחתו. עוד עמד שירות המבחן על סיכויי השיקום של הנאשם וסבר כי יש חשיבות לשלבו בטיפול הולם.

שירות המבחן המליץ לסיים את עניינו של הנאשם באי הרשעה. אולם, לדידה של המאשימה, אין לאמץ המלצה זו. עניינו של הנאשם אינו עומד במבחנים שנקבעו בהלכת כתב לאי הרשעה. האינטרס הציבורי מחייב הרשעתו. כן, הנאשם לא הצביע על נזק קונקרטי אשר עלול להיגרם לו כתוצאה מההרשעה אלא רק ביקש להימנע מהרשעתו בשל הסכנה שסיכויי להתפתח לכיוונים מקצועיים יפגעו. עוד ציינה ב"כ המאשימה כי חלקם של השניים האחרים בתיק זה היה קטן יותר, הם הורשעו בדין והוטלו עליהם עונשי מאסר מותנה וקנס. גם בשל כך, על מנת שלא ליצור חוסר שוויון, אין להיעתר לבקשת הנאשם לסיים את עניינו באי הרשעה.

ב"כ המאשימה עתרה להשית על הנאשם עונש בחלק התחתון של מתחם העונש ההולם, מאסר מותנה וקנס משמעותי.

ב"כ המאשימה תמכה עמדתה בפסיקה מתאימה.

טיעוני ההגנה

ב"כ הנאשם הדגיש את נסיבותיו האישיות של הנאשם וציין כי בשל היותו של הנאשם עובד הוראה הוא לא יוכל, באופן כמעט וודאי, להתפתח בהמשך עתידם התעסוקתי באם יורשע בפלילים. עוד הוסיף כי הנאשם זה עתה סיים לימודיו ועתיד לעבור קורס כרכז ביטחון בבית ספר ועל כן, הרשעה תהווה פגיעה קונקרטית בעתידו התעסוקתי. התועלת ל הרשעה במקרה זה הינה פחותה לאינטרס הציבורי אל מול הפגיעה בשיקומו של הנאשם והנזק הצפוי לו.

עוד ציין כי טרם הגשת כתב האישום, שילם הנאשם לחברת הביטוח את מלוא הסכום שקיבל. הנאשם הודה במעשיו בהזדמנות הראשונה, כבר בתחנת המשטרה, הוא נטל אחריות על מעשיו והדגיש כי מעשים אלו אינם מאפיינים את אורחות חייו.

שירות המבחן ביקש לשלוח את הנאשם לקבוצה טיפולית וזה האחרון הביע רצונו לעשות כן.

ב"כ הנאשם עתר כי בית המשפט יאמץ את המלצות שירות המבחן ויורה על סיום ההליך בעניינו של הנאשם באי הרשעה וישית עליו עונש של של"צ וצו פיקוח.

ב"כ הנאשם תמך עמדתו בפסיקה מתאימה.

הנאשם הביע צער על מעשיו. הוא סיפר כי הוא אכול בושה על התנהגותו. מעשיו אינם מצביעים על מי שהוא. הנאשם סיפר כי הוא עובד משרד החינוך ובשנה השנייה לעבודתו הוא אמור לקבל קביעות. הוא שואף להיות מנהל בית ספר והרשעה תפגע בעתידו.

תסקירי שירות המבחן

תסקיר שירות המבחן מיום 08.07.21 סוקר את קורות חייו של הנאשם. הנאשם כבן 34, נשוי ואב לשלושה, מתגורר ברחובות, עובד כמרכז לחינוך תעסוקתי, כמורה לחינוך גופני וכמדריך אורח חיים בריא בבית ספר.

הנאשם בוגר 12 שנות לימוד ובעל תעודת בגרות מלאה. שירת שירות צבאי מלא בתפקיד לוחם ומפקד גדוד, ומשרת כיום במילואים. לאחר שחרורו, עבד כשנתיים במערך האבטחה של התעשייה האווירית. מזה תשעה חודשים עובד בבית ספר ונמצא לקראת סיום תואר בחינוך גופני עם התמחות בחינוך מיוחד.

קשריו עם בני משפחתו טובים. אולם, מלבד אשתו, בני משפחתו אינם מודעים להליך הפלילי המתנהל כנגדו. אשתו חשה אכזבה וכעס נוכח התנהלותו, אך ממשיכה להוות עבורו גורם תמיכה משמעותי.

הנאשם נעדר עבר פלילי ולא עומדים כנגדו תיקים נוספים.

הנאשם הודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן ונטל אחריות על ביצוע העבירה ואופן התנהלותו. לדבריו, באותה עת, לא שקל את חומרת התנהלותו והשלכותיה על עתידו. הוא ביטא חרטה על מעשיו וטען כי אינם משקפים את אורחות חייו. כמו כן, תיאר תפקוד אישי ותעסוקתי תקין והתקשה להסביר את המניעים שהובילו לביצוע העבירות. עוד הביע נכונות להשתלב במסגרות טיפוליות שונות שהוצעו לו וציין בפני שירות המבחן כי הרשעתו בדין עלולה להשפיע על עתידו במקום עבודתו הנוכחי.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם לא שקל בחירותיו והשלכות מעשיו, היה מרוכז בעצמו ובצרכיו והתקשה להציב לעצמו גבול פנימי, תוך יכולת להתנהל בטשטוש והסתרה כלפי בני משפחתו.

לצד זאת, התרשם שירות המבחן כי הנאשם אינו מאופיין בדפוסי חשיבה והתנהגות עברייניים. הוא בעל יכולות וכוחות שתפקד באופן חיובי לאורך השנים וגילה יציבות במסגרות המקובלות. כן, השתלב במעגל התעסוקה והשקיע מאמציו הרבים בהתפתחות עצמית ומקצועית לצד התנדבות במסגרות שונות בקהילה עד ביצוע העבירות דנן. הנאשם מכיר בחומרת מעשיו ומכיר באחריות לבחירותיו. ניכר כי ההליך המשפטי מהווה גורם מרתיע ומציב גבול עבורו.

שירות המבחן סבור כי על מנת לצמצם את הסיכויים להתנהלות בעייתית בעתיד יש לשלב את הנאשם במסגרת טיפולית אשר תסייע לו לבחון את דפוסיו ובחירותיו ולכן, המליץ על הטלת צו מבחן לשנה במסגרתו ישולב במסגרת טיפולית מתאימה.

שירות המבחן המליץ על ביטול הרשעתו בדין של הנאשם בשל היותו נעדר עבר פלילי, נטילת האחריות המלאה על מעשיו מצידו, נכונותו להשתלב בטיפול וכן, על מנת לא לחסום אפשרויות תעסוקתיות בעתיד ולעודדו לתפקוד והשתלבות חברתית תקינים. עוד המליץ כי יושת עליו צו של"צ בהיקף של 180 שעות.

דיון

כלל הוא כי מקום שהוכחה אשמתו של אדם בפלילים, יש להרשיעו בדין.

כלל זה מעוגן בסעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי, הקובע כי "בתום בירור האשמה יחליט בית המשפט [...] על זיכוי הנאשם או, אם מצא אותו אשם, על הרשעתו".

בית המשפט יפעיל את סמכותו להימנע מהרשעת אדם לאחר שנמצא כי הוא עבר עבירה רק במצבים "חריגים, מיוחדים ויוצאי דופן", כאשר עלול להיווצר פער בלתי נסבל בין עצמת הפגיעה של ההרשעה הפלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין תועלתה של ההרשעה לאינטרס הציבורי-חברתי הכללי (ע"פ 2083/96 תמר כתב נ מדינת ישראל, פ"ד נב (3) 337, 341-342).

ההרשעה היא תוצאה מתחייבת ממהות ההליך הפלילי, באמצעותו מביעה החברה את סלידתה ממעשה העבירה שביצע הנאשם, במגמה להביא להרתעה אישית והרתעה לרבים, ולשוות למעשה העבירה תווית של מעשה פסול בעיני החברה שגמול עונשי בצידו (ע"פ 9262/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ח (4), 869).

החוק אינו קובע את התנאים להימנעות מהרשעה או ביטולה, ולכן שאלה זו מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט בהתאם לנתונים המונחים בפניו (עניין כתב).

כב' השופטת דורנר, קבעה בעניין כתב שני תנאים, שבהצטברם ניתן להימנע מהרשעת נאשם שאשמתו הוכחה: על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם וסוג העבירה מאפשר לוותר, בנסיבות המקרה המסוים, על ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה.

כב' השופט לוין הוסיף כי על כפות המאזניים ניצבים שיקולי שיקום אל מול שיקולים של האינטרס הציבורי. עוד קבע כב' השופט לוין כי במסגרת פסק הדין על בית המשפט למנות את השיקולים הבאים:

" [...] א) האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם; ב) מהי חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה; ג) מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד; ד) מידת הפגיעה של העבירה באחרים; ה) הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות; ו) האם ביצוע העבירה על-ידי הנאשם משקף דפוס של התנהגות כרונית, או המדובר בהתנהגות מקרית; ז) יחסו של הנאשם לעבירה, האם נוטל הוא אחריות לביצועה, האם הוא מתחרט עליה; ח) משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם; ט) השפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם...

מנגד, קיימים גם שיקולים שבאינטרס הציבור ששמים את הדגש על חומרת העבירה ונסיבותיה (גורם שגם שירות המבחן אינו מתעלם ממנו) ועל האפקט הציבורי של ההרשעה. הכלל הוא שיש להרשיע נאשם שעבר עבירה, ומי שטוען את ההפך שומה עליו לשכנע את בית-המשפט ששיקולי השיקום גוברים במקרה האינדיווידואלי על השיקולים שבאינטרס הציבורי."

שאלת השיקום של הנאשם, נלקחת אף היא בחשבון במסגרת שיקולי הענישה ואינטרס שיקומו של העבריין יכול לא אחת להטות את הכף מול האינטרס הציבורי (ע"פ 9090/00 בועז שניידרמן נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו, ניתן ביום 22.2.01]).

מעשיו של הנאשם חמורים. נכון אמנם כי מדובר במעידה חד פעמית, הגם שעניינה ביצוע מספר שלבים שהנאשם יכול היה לחדול מהם בכל עת ולהבין את הפסול שבמעשיו. אולם, מעשיו של הנאשם בוצעו לאחר תכנון מוקדם ותחכום ומלווים במרמה ובהונאה. הנאשם היה יזם העבירה וזה שמסר ידיעה כוזבת למשטרה.

לצד האינטרס הפרטי של הנאשם, קיים אינטרס ציבורי המחייב כי במקרים אלה, יישקלו כלל ההיבטים לחומרה, ויינתן להם המשקל הנאות, בענישה הולמת ומרתיעה. בשל כך, לא מצאתי כי יש בהצטברותן של הנסיבות כדי לאפשר סיום ההליך באי הרשעה.

שני המבחנים לשקילת אפשרות של סיום ההליך באי הרשעה הם מצטברים, ועל כן, די היה בקביעה זו על מנת לדחות את הבקשה לסיום ההליך בדרך זו.

יחד עם זאת, באשר למבחן השני, שעניינו נזק קונקרטי לנאשם – נדרשת פגיעה עכשווית, ממשית וקונקרטית בעתידו של הנאשם ובשיקומו. הלכה זו חוזרת ונשנית בפסקי הדין של ביהמ"ש העליון (ראו למשל: רע"פ 54/15 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, ניתן ביום 26.1.15]; רע"פ 1439/13 קשת נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, ניתן ביום 4.3.13]; רע"פ 8627/12 הנסב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, ניתן ביום 31.12.12]; ע"פ 8528/12 ציפורה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, 3.3.13] ).

עיינתי במכתבי ההמלצה והמסמכים שהוגשו על ידי ב"כ הנאשם. אולם, אין בהם כדי להצביע על פגיעה קונקרטית ועכשווית בתעסוקתו של הנאשם.

עוד יצוין ויודגש כי לא אחת חזרו בתי המשפט על כך כי אפילו עומדת תעסוקתו העתידית של הנאשם בסכנה, בשל אופי עיסוקו וטיב מקצועו, הרי שאם האינטרס הציבורי מחייב הרשעתו, אין מקום בשל עיסוקו, טיבו ומהותו, לסיים את ההליך בעניינו באי הרשעה.

לא אחת קבע בית המשפט העליון כי גם כאשר הרשעה של נאשם עלולה לפגוע בתעסוקתו בעתיד, הרי שמקום בו חומרת העבירה ונסיבותיה או כאשר מדובר במקצוע המציב משוכות אתיות למבקשים לעסוק בו, יש להעדיף את האינטרסים הציבוריים ולשמור על צביונו של המקצוע וטוהר המידות ועל כן, אין לסיים את ההליך בלא הרשעה.

(ראו למשל רע"פ 6137/06 זיס נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, ניתן ביום 26.7.06]; רע"פ 6268/12 שחורי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, ניתן ביום 4.9.12]; רע"פ 1705/17 פלונית נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, ניתן ביום 12.3.17]).

עוד קבעה הפסיקה כי אין הכרח שמקום בו קיים פוטנציאל לפגיעה קונקרטית, יש להימנע מהרשעתו של נאשם (ראו למשל רע"פ 1931/15 אדריאן מויססקו נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, ניתן ביום 26.3.15]).

יצוין כי לא התעלמתי מהמלצותיו של שירות המבחן, אשר טען כי המליץ לבטל את הרשעתו של הנאשם בדין, בין היתר בשל החרטה אותה הביע הנאשם, כמו גם שיקולי שיקום. אלא שאינני סבורה כי השיקום אותו עובר הנאשם, נכנס בגדר השיקום שיש בו כדי להימנע מהרשעת הנאשם. הנאשם אמנם הביע רצונו להשתלב בהליך טיפולי, ויש לברך על כך, אך אין מדובר בהליך שיקום משמעותי שעבר. לא כל שכן לא מצאתי כי צפויה פגיעה חמורה בשיקום הנאשם המצדיקה, כשלעצמה, הימנעות מהרשעתו בדין.

על בית המשפט לתת משקל להמלצות שירות המבחן, אך אל לו ליתן להן משקל בלעדי, בלתו-אין.

שירות המבחן אמון על שיקוליו של הנאשם ועל אלה בלבד.

בית המשפט הוא שאמון על מכלול השיקולים ולרבות על האינטרסים הציבוריים. על כן, בבוא בית המשפט לדון בעניינו של הנאשם, יביא במכלול שיקוליו את המלצות שירות המבחן, אך כאמור כחלק ממכלול השיקולים ולא כשיקול בלעדי (ראו לעניין זה: ע"פ 405/06 מדינת ישראל נ' חליחל [פורסם בנבו, ניתן ביום 8.5.06]; רע"פ 3058/07 פז נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, ניתן ביום 10.4.07]).

על כן, ומשהאינטרסים הציבוריים אינם מאפשרים את סיומו של ההליך בלא הרשעה בדין ומשלא מצאתי כי שיקולי שיקום או שיקולי עיסוק עתידי, גוברים על שיקולים אלה, כהלכת בית המשפט העליון, אני דוחה את הבקשה לבטל את הרשעתו של הנאשם.

בבוא בית המשפט לגזור את דינו של הנאשם, בשלב הראשון, עליו לקבוע את מתחם העונש ההולם. בהתאם לסעיף 40ג(א) לחוק העונשין, מתחם העונש ההולם יקבע בהתאם לעקרון ההלימה, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ובמדיניות הענישה הנהוגה. בשלב השני, על בית המשפט לשקול שיקולים ונסיבות אשר אינן חלק מביצוע העבירה בה הורשע הנאשם.

מעשיו של הנאשם חמורים. הנאשם ביצע את מעשיו לאחר תכנון מוקדם וזאת כדי לזכות ברווח קל. הנאשם קשר קשר עם נאשם 2 על מנת לממש את החלטתו להפטר מן הרכב שברשותו. לאחר מכן, דיווח בכזב למשטרת ישראל על גניבת הרכב ותבע את חברת הביטוח. בגין תביעתו זו, קיבל לידיו במרמה סך של 21,064 ₪.

מידת הפגיעה בערכים המוגנים הינה ממשית ומצויה ברף הבינוני-גבוה.

בתי המשפט רואים חומרה יתרה בעבירות מעין אלה.

לעניין זה יפים הדברים שנקבעו בע"פ 7163/04 תורג'מן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, ניתן ביום 25.05.05]:

"העבירה בה הורשע המערער הפכה למכת מדינה ולניסיון להשיג "כסף קל" על ידי הונאת חברות הביטוח, ויש לבער נגע זה. אין בנסיבותיו האישיות של המערער כדי לגבור על האינטרס הציבורי של הטלת מאסר בפועל על עבירות אלה."

בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי מנעד הענישה בעבירות כגון דא נע בין מאסר בפועל אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות לבין מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. אפנה למספר מקרים בעלי מאפיינים דומים, אף כי ברי שאף אחד מן המקרים אינו זהה, במכלול נסיבותיו, למקרה שבפנינו.

ברע"פ 3561/06 זילברמן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, ניתן ביום 20.09.06] נדונה בקשת רשות ערעור של המבקש אשר הורשע בבית משפט השלום בגין ביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ידיעות וזבות והפרת הוראה חוקית. בית המשפט השית על המבקש עונש של 6 חודשי עבודות שירות, מאסר מותנה וקנס בסך 10,000 ₪. על גזר דינו ערער המבקש לבית המשפט המחוזי וזה דחה את ערעורו. בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור.

בת"פ (שלום ב"ש) 60223-01-20 מדינת ישראל נ' ניסן [פורסם בנבו, ניתן ביום 11.07.21) הורשע הנאשם, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של קבלת דבר במרמה ומסירת ידיעה כוזבת , בכך שפנה לגיסו וביקש ממנו כי "יעלים" את רכבו. וכך היה. לאחר מכן, הוגשה תלונה במשטרה על ידי רעייתו של הנאשם על גניבת רכב וחברת הביטוח שילמה לנאשם את כספי הביטוח עבור הרכב. הנאשם נעדר עבר פלילי. בית המשפט דחה את בקשת הנאשם לסיים את עניינו באי הרשעה בשל האינטרס הציבורי המחייב הרשעה בעבירות מעין אלו והשית על הנאשם עונש של 4 חודשי עבודות שירות, מאסר מותנה וקנס בסך של 10,000 ₪.

בת"פ 51208-10-19 (שלום ב"ש) מדינת ישראל נ' טשייב ואח' [פורסם בנבו, ניתן ביום 23.05.21], הורשעו הנאשמים, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ובעבירה של ידיעות כוזבות.

הנאשמים סיכמו ביניהם להונות את חברת הביטוח בכך שהעבירו רכב לשטחי הרשות, דרך מעבר מיתר, תמורת כסף, ולאחר מכן דיווחו בכזב למשטרה ולחברת הביטוח, כי הרכב נגנב. בית המשפט זה השית על הנאשם 1 - 3 חודשי עבודות שירות ועל הנאשם 2 - 4.5 חודשי עבודות שירות, ועל כל אחד מהנאשמים מאסר מותנה, פיצוי בסך 10,000 ₪ וקנס בסך 5,000 ₪.

בת"פ 3766-12-16 (שלום פ"ת) מדינת ישראל נ' גידו (ניתן ביום 06.07.17), הנאשם הורשע, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה וידיעה כוזבת. הנאשם ניסה להשיג במרמה סכומי כסף באמצעות דיווח כוזב על גניבת רכבו המקולקל במטרה לחסוך את עלות תיקונו. הנאשם בן 64 שנים, נשוי ואב לילדים, נעדר עבר פלילי. בית המשפט השית על הנאשם עונש של חודשיים עבודות שירות, מאסר מותנה וקנס בסך 1,000 ₪.

בת"פ 6446-03-14 (שלום ב"ש) מדינת ישראל נ' סרור [פורסם בנבו, ניתן ביום 04.06.15], הנאשם הודה והורשע בכך שסיכם עם אחר להעביר את רכבו לאזור יהודה ושומרון, והודיע בכזב למשטרת ישראל ולחברת הביטוח, כי רכבו נגנב. בית המשפט השית על הנאשם 5 חודשי עבודות שירות, מאסר מותנה, קנס בסך 10,000 ₪ והתחייבות על סך 10,000 ₪.

בת"פ (שלום פ"ת) 3413/08 מדינת ישראל נ' שמש [פורסם בנבו, ניתן ביום 22.02.10], הורשעו מספר נאשמים בעבירות אשר כללו הונאה של חברת הביטוח. הנאשמים דיווחו דיווח כוזב, לפיו הרכב שבבעלות אחד מהם נגנב, עת שניסו להעביר את הרכב לשטחי יהודה ושומרון. בית המשפט גזר על הנאשם העיקרי עונש של 5 חודשי עבודות שירות, מאסר מותנה וקנס בסך 2,500 ₪.

במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40ט לחוק העונשין), יש ליתן את הדעת למספר פרמטרים ובין היתר לחלקו של הנאשם בביצוע העבירה. הנאשם הוא זה אשר יזם את ביצוע העבירה, הוא זה אשר פנה לנאשם 2בעניין והוא זה אשר דיווח דיווח כוזב למשטרת ישראל בגין גניבת הרכב וקיבל לידיו, במרמה, כסף מחברת הביטוח.

מעשיו של הנאשם בוצעו תוך תכנון מוקדם. הנאשם אמנם, החזיר לחברת הביטוח את סכומי הכסף שקיבל, אך זאת לאחר גילוי דבר המרמה.

לאור האמור לעיל, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם במקרה דנן נע בין 3 חודשי עבודות שירות לבין 13 חודשי מאסר בפועל.

במקרה דנן, לא קיימים שיקולים אשר מצדיקים סטייה מן המתחם, לחומרא או לקולא. הנאשם אמנם הביע נכונות להירתם לטיפול, אך בוודאי אין בכך כדי להצדיק סטייה מן המתחם בשל שיקולי שיקום.

כאמור, בגזירת העונש המתאים לנאשם, בגדרי מתחם העונש ההולם, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 יא' לחוק העונשין).

הנאשם נטל אחריות על מעשיו, הודה במיוחס לו וחסך זמן שיפוטי. הוא נעדר עבר פלילי ונראה כי מעשיו אלו אינם מאפיינים את אורחות חייו. לכך ינתן משקל גדול בגזירת דינו של הנאשם.

אלמלא זאת, העונש אשר היה מוטל על הנאשם היה חמור יותר.

סוף דבר

בהתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים ונסיבות העניין, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

3 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות, בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות השירות מיום 26.08.21.

הנאשם יתייצב לתחילת ריצוי עונשו ביום 17.10.21 בשעה 08:00 במשרדי הממונה על עבודות השירות, ביחידה לעבודות שירות במחוז מרכז, רמלה.

הנאשם מוזהר כי כל הפרה של תנאי מתנאי עבודות השירות יכול ותביא להפקעתן המנהלית ולריצוי העונש מאחורי סורג ובריח.

שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, לבל יעבור הנאשם כל עבירה בה הורשע.

קנס כספי בסך 3,500 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בשבעה תשלומים שווים ורצופים, החל מיום 15.11.21 ובכל 15 לחודש שלאחר מכן. לא ישולם תשלום במועדו, יעמוד כל הסכום לפרעון מיידי.

ניתן בזאת צו כללי למוצגים.

עותק גזר הדין יועבר לממונה על עבודות השירות.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ו' תשרי תשפ"ב, 12 ספטמבר 2021, במעמד הצדדים.