לפניי בקשת התובע למינוי מומחה בתחום האורתופדיה, נוכח מצב רפואי נטען כתוצאה מתאונת-דרכים מיום 6.2.19 בה היה מעורב. הנתבעת מתנגדת לבקשה.

מעיון בתיעוד התומך בבקשה עולה, כי בסמוך לאחר התאונה התלונן התובע על כאבי צוואר, גב תחתון מרפק, כתף וברך שמאל; בבדיקתו נמצאה רגישות על-פני החוליות ובצילום נמצא ספונדילוליסטזיס ניווני ושינויים ניווניים בעמ"ש מותני וצווארי; הוא ביקר מספר פעמים אצל אורתופד בבדיקתו נמצאה מגבלת תנועה בכתף, חולשת שרוול מסובב ונפיחות במרפק והוא הופנה לטיפולי הידרותרפיה ופיזיותרפיה.

די בתיעוד האמור, הכולל בין היתר גם ממצאים אובייקטיביים, כדי ללמד על ראשית ראיה לצורך מינוי מומחה כמבוקש. אומנם כפי העולה מהתיעוד הרפואי, עובר לתאונה הנדונה היה התובע מעורב באירוע נפילה ונדרש לניתוח החלפת ברכיים. עם זאת כאמור, עוד עולה מהתיעוד, כי קיימים ממצאים בעמ"ש, בכתף ובמרפק ומכל מקום, סוגיית הקשר הסיבתי היא שאלה שבמומחיות, אליה יתייחס בין היתר המומחה בחוות-דעתו.

הודעת מינוי תשוגר בהחלטה נפרדת. הנתבעת תישא בשלב זה בשכר-טרחת המומחה.

תשומת לב הצדדים, כי בהתאם לתקנות החדשות, חלה חובה על בית-המשפט לפסוק הוצאות הבקשה מיד בתום הדיון בכל בקשה, זאת ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי, זולת אם הבקשה מוגשת בהסכמה או אם מצא שקיימים "טעמים מיוחדים" שלא לחייב בהוצאות. בית-המשפט מפנה את תשומת לב הצדדים, במטרה לאפשר להם להסתגל לתקנות החדשות ולכך שאין טעם בהגשת בקשות או התנגדויות סרק, כאשר בית-המשפט סומך על הצדדים שניהם שהם ערים לפסיקה ולתיעוד המצוי ברשותם ולמקרים שבהם בתי המשפט ממנים מומחים.

ניתנה היום, כ"ט טבת תשפ"א, 13 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.