מונחת לפני תביעת התובעת - חברת ביטוח, נגד הנתבעת – המבוטחת שלה, לתשלום סך 21,962 ₪ בגין החזר תגמולי ביטוח ששילמה התובעת לנתבעת.

רקע עובדתי

1. התובעת ביטחה את הנתבעת בגין רכב מס' רישוי 5577765 מסוג מאזדה בפוליסת ביטוח מקיף לרכב.
2. הנתבעת פנתה לתובעת ב"טופס הודעה על מקרה ביטוח" והודיעה כי ביום 1.5.19 ארעה תאונה בה היה מעורב הרכב המבוטח עם רכב צד ג' – מונית מסוג סקודה (להלן: "המונית").

בתיאור ההודעה נכתב:

"רכב שלפניי בלם בפתאומיות. לא הספקתי לבצע בלימה מלאה ופגעתי בו מאחור".

1. הרכב המבוטח נבדק ע"י שמאי רכב, והוכרז כ"אובדן כללי" (total loss).

ביום 3.6.19 שילמה התובעת לנתבעת את שווי הרכב בניכוי שרידים בסך 19,740 ₪.

1. במקביל התקבלה אצל התובעת דרישת תשלום מצד ג', הבעלים של המונית.

בטופס ההודעה על מקרה ביטוח שמסר נהג המונית נכתב:

"תוך כדי נסיעה האטתי את רכבי על מנת לפנות שמאלה, רכב צד ג שלא שמר מרחק פגע בי מאחור ובעקבות כך נהדפתי לפח שהיה שם, לרכב נגרמו נזקים באשמתו המוחלטת של צד ג".

1. התובעת פנתה לחוקרים מטעמה לבדיקת נסיבות התאונה. ממצאי החקירה העלו סתירות רבות ומשמעותיות בגרסאות המעורבים.

התובעת אף פנתה לבוחן תנועה וחוקר תאונות דרכים, אשר בחן את תיעוד הנזקים המצויינים בחוו"ד השמאים (אשר בדקו את הרכב המבוטח ואת המונית), וקבע כי התאונה לא התרחשה כפי שנטען.

אלה הביאו את התובעת למסקנה כי התאונה הנטענת לא התרחשה.

1. לאור האמור, פנתה התובעת לנתבעת ביום 31.10.19, בדרישה להשבת תגמולי הביטוח ששולמו. התובעת הודיעה לנתבעת כי עפ"י ממצאי חקירה שערכה, האירוע לא אירע כפי שדווח, והתביעה הוגשה מתוך כוונה להונות את חברת הביטוח ולקבל תגמולי ביטוח שלא כדין, כמשמעות הדבר בסעיף 25 לחוק החוזה הביטוח. לפיכך, נדרשה הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום שקיבלה בתוספת הוצאות, בסכום כולל של 21,962 ₪.

במכתב הדרישה צויין כי לנתבעת עומדת זכות השגה.

הנתבעת התעלמה ממכתב הדרישה.

טענות הצדדים

1. לטענת התובעת, לא התרחשה תאונה כפי שדווח ע"י הנתבעת. הנתבעת מסרה מידע כוזב מתוך כוונת מרמה וזאת על מנת לזכות בתגמולי הביטוח. משכך, מכח הוראת סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח, תשמ"א-1981, עליה להשיב לתובעת את תגמולי הביטוח שקיבלה בתוספת הוצאות החקירה.
2. הנתבעת בהגנתה טענה שהפרטים שמסרה לתובעת הינם נכונים, ושהתאונה התרחשה כפי שדווח. עוד טענה הנתבעת, כי נוכח חלוף הזמן נמנעה ממנה האפשרות לקבל את הרכב לצורך עריכת חוו"ד נגדית. לטענתה, התובעת מגישה "תביעות הפחדה" כלפי לקוחותיה שלא כדין.

דיון והכרעה

1. מטעם התובעת העידו החוקר מטעמה – מור נעים, אשר חקר את המעורבים בפרשה. בנוסף העיד בוחן תנועה וחוקר תאונות דרכים – רפי וולמרק.

בנוסף זימנה התובעת לעדות את בעלה של הנתבעת - שמעון חכמון, ואת גיסה של התובעת – איציק מגרה, ואף הם העידו לפני.

זימון העדים ע"י התובעת נעשה לאחר שהנתבעת הודיעה, לבקשת ב"כ התובעת, בשלב קדם המשפט, כי היא תזמן לעדות את הנהגים המעורבים - נהג הרכב המבוטח, אושר חכמון, ונהג המונית, אילן בר שלום.

בהתאם להודעתה, הגישה הנתבעת תצהירי עדות ראשית של נהג הרכב המבוטח – אושר חכמון בנה של התובעת. בנוסף הוגש תצהיר של נהג המונית - אילן בר שלום.

נהג המונית לא הגיע לבית המשפט ליתן עדות ולהחקר על תצהירו. משכך תצהירו אינו יכול להוות ראיה.

יחד עם זאת אין להתעלם מכך, שבדרך זו של הגשת תצהיר שלו מטעם הנתבעת, נמנעה מהתובעת האפשרות לזמנו לעדות ולשמוע את גרסתו.

הנתבעת לא הגישה חוו"ד נגדית.

1. לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בראיות הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

אלה טעמיי.

1. חוות הדעת של בוחן התנועה וחוקר תאונות, רפי וולמרק, מטעם התובעת (להלן: "בוחן התנועה") סוקרת את הנזקים בשני הרכבים עפ"י דו"חות השמאי שנערכו לרבות צילומי הרכבים.

בוחן התנועה מנתח באופן מפורט את הנזקים שנגרמו לשני הרכבים ומסביר שלא ייתכן שבתאונה המתוארת ע"י הנתבעת התרחשו הנזקים שנגרמו.

לרכב המבוטח נגרמו נזקים בחזית הרכב בשלושה מוקדים. בחלק הפנימי המרכזי נגרם "נזק מעיכה משמעותי כולל פתיחת כריות אויר".

לעומת זאת, הנזק אשר נגרם למונית בחלקה האחורי הינו נזק קל במגן הפלסטיק. מדובר בנזק שנגרם מ"פגיעה בעוצמה חלשה אשר לא הותירה נזק בחלקי פח".

בוחן התנועה הסביר כי לא ייתכן שהנזק בחזית הרכב המבוטח נגרם בתאונה שבה נגרם למונית הנזק הקל מאחור. כדבריו בחקירה נגדית (עמ' 20):

"האוטו הזה לא היה מעורב בתאונת חזית אחור עם הסקודה".

ובעמ' 21:

"בכל מצב שני גופים נפגשים, לא יכול להיות שבאחד יהיה נזק הרסני, לחלקי מתכת קשיחים, ולשני רק פלסטיק. אין מצב כזה. פיזיקה פשוטה... כריות אוויר להיפתח בכלי רכב, מדברים על מינימום 40 קמ"ש... לא יכול להיות מצב שרכב פוגע ברכב 40 קמ"ש, הפוגע יהיה לו נזק הרסני ולנפגע לא יהיה כלום".

בנוסף, הסביר החוקר כי לא ייתכן שהנזק הקל שנגרם למונית מאחור גרם להדיפה שלה קדימה אל פח המתכת, וכתוצאה מכך לנזקים בחלק הקדמי של המונית.

עוד הסביר החוקר, כי ברכב המבוטח נמצאו 3 מוקדי נזק, שלא נגרמו כתוצאה מפגיעה אחת. בצילומי הרכב המבוטח ממועד התאונה ניתן לראות כי המגן הקדמי תפוס באמצעות אזיקון, ומכאן הוא למד כי הרכב המבוטח הגיע למקום התאונה במצב ניזוק.

הבוחן הצביע בחוות דעתו על ממצאים נוספים, אשר הביאו אותו למסקנתו כגון: במונית "תועדו סימני מריחת צבע בגוון צהוב, אשר איננו מתיישב עם גוון צבע הפח במקום התאונה שהינו ירוק". כמו כן "הנזק במכסה תא המנוע של רכב הסקודה (צד ג') מלווה שכבת חלודה, אני שולל אפשרות לפיו התפתחות חלודה תערך מס' שעות (הרכב נבדק ביום התאונה)".

מסקנתו של בוחן התנועה בחוות דעתו היתה חד משמעית ולפיה:

"לאור מאפייני הנזקים בכלי הרכב המעורבים אשר אינם תואמים לפגיעה והדיפה וכן מתיעוד הרכבים במקום התאונה וצילום מקום התאונה כולל הפח, אני שולל את האפשרות לפיו התאונה נגרמה באופן הנטען בגרסאות הנהגים וייתכן כי כלי הרכב מעולם לא נפגשו.

מתוך חוו"ד זו ניסיוני כבוחן תנועה, אני קובע כי התאונה לא יכולה להיגרם כפי המתואר בגרסאות המעורבים, בעוד גרסאותיהם נשללות מעצם הממצאים בפועל ובינהם היקף הנזקים ומספר מוקדי הנזקים וכן מאפייני הנזקים במי מבין הרכבים המעורבים".

חוות הדעת של בוחן התנועה מפורטת, מקצועית וקוהרנטית. כך גם היתה עדותו בבית המשפט.

1. הנתבעת מנגד, לא הגישה חוות דעת מטעמה.

טענת הנתבעת התמצתה בכך שדו"ח בוחן התנועה נערך ללא שהוא בעצמו בדק את הרכבים, אלא הסתמך על דו"חות השמאים, ולכן אין לקבל אותה או ליתן לה משקל. עוד טענה הנתבעת כי בשלב בו הוגשה התביעה הרכב המבוטח כבר לא היו בשליטתה, ולא היה באפשרותה לערוך דו"ח על סמך בדיקה של הרכבים.

אינני מקבלת את טענות הנתבעת. כאמור, חוות הדעת מקיפה, מפורטת ומקצועית. עדותו של הבוחן היתה קוהרנטית והותירה בי רושם מהימן. הבוחן הסביר בעדותו שאין מניעה לערוך את חוות הדעת על סמך דו"חות השמאים ובהסתמך על הנזקים המתוארים שם, וכי הדבר אינו פוגם בחוות הדעת. עדותו גם בנקודה זו היתה מהימנה.

בכל מקרה, אין מחלוקת בין הצדדים, שהנזקים המתוארים בחוות דעת השמאים הם הנזקים שנגרמו לרכבים, והם הנזקים שהביאו לקבלת תגמולי הביטוח. הנתבעת לא הכחישה זאת ולא טענה אחרת.

משכך, אני מקבלת במלואה את חוות דעתו של בוחן התנועה מטעם התובעת, ואת מסקנותיו.

1. לכך יש להוסיף את הסתירות המהותיות בגרסאות המעורבים, כדלקמן:

ראשית - עדותו של נהג הרכב המבוטח, אושר חכמון, בנה של הנתבעת (להלן: "הנהג").

בהודעה על מקרה ביטוח נכתב כי התאונה התרחשה כאשר "רכב שלפניי בלם בפתאומיות לא הספקתי לבצע בלימה מלאה ופגעתי בו מאחור". זו גם היתה הגירסה בתצהיר עדותו הראשית.

לעומת זאת, בהודעתו לחוקר מטעם התובעת שניתנה כחודש וחצי לאחר התאונה תאר הנהג את התאונה באופן שונה לחלוטין. באותו מעמד מסר הנהג, שהמונית הגיעה מהכיוון הנגדי שלו וכי התאונה היתה תאונה חזיתית. לבית המשפט הוגש תרשים בכתב ידו של הנהג אשר משרטט את אופן התרחשות התאונה, וממנו עולה באופן שאינו משתמע לשתי פנים שהגירסה שמסר הנהג לחוקר הפוכה מהגירסה שמסר בבית המשפט ובהודעה על מקרה הביטוח.

בעדותו בבית המשפט לא הצליח הנהג ליישב את הסתירה. טענתו כי היה מבולבל ובלחץ כתוצאה מהתאונה שעבר אינה יכולה להסביר את הגירסה שמסר חודש וחצי לאחר התאונה ואת התרשים ששורטט על ידו.

עדותו היתה בלתי מהימנה, ובחרתי שלא ליתן בה אמון.

שנית - נהג המונית לא הגיע למתן עדות בבית המשפט, ללא כל הסבר. זאת כשברקע, הודעת הנתבעת כי נהג המונית יעיד מטעמה והגשת תצהיר עדות ראשית מטעמו, באופן שמנע מהתובעת את האפשרות והצורך לזמנו לעדות.

שלישית - עדותו של שמעון חכמון, בעלה של הנתבעת, היתה מתחמקת, מתלהמת, והותירה בי רושם בלתי מהימן.

רביעית - החוקר מטעם התובעת, אשר תחקר את המעורבים, מצא סתירות בין הגרסאות אשר מסרו המעורבים באשר להתרחשות הארועים באותו יום. כך, ניתנו מספר גרסאות בשאלה מי מטעם הנהג הגיע למקום התאונה לאחר שהתרחשה, מי החליף פרטים עם נהג המונית ועוד.

מהדו"ח גם עולה כי איציק מגרה, אחיה של הנתבעת הוא סוחר מוניות, וכי יש לו היכרות מוקדמת עם נהג המונית. הדברים אושרו ע"י איציק מגרה בחקירתו בבית המשפט.

1. על יסוד כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח שהנתבעת מסרה לה עובדות כוזבות בנוגע למקרה הביטוח.
2. סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 שכותרתו "מרמה בתביעת תגמולים" קובע:

"הופרה חובה... או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה – פטור המבטח מחובתו".

בענייננו, השתכנעתי כאמור, כי הנתבעת מסרה עובדות כוזבות.

באשר לכוונת המרמה, הנדרשת בסעיף - נפסק ברע"א 9215/10 פלדמן נ' הפניקס (פורסם, 12.4.11), כי הדיבור "בכוונת מרמה" כולל שלושה יסודות: מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות; מודעות של המבוטח לאי הנכונות או לכזב של העובדות שנמסרו; כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות. הנטל להוכיח את יסודות סעיף 25 מוטל על המבטחת כמי שטוענת לפטור מאחריות ביטוחית. עם זאת, מקום בו הוכיחה המבטחת את התקיימות היסוד הראשון והשני קרי – מסירת עובדות לא נכונות או כוזבות ומודעות של המבוטח לאי הנכונות או לכזב של העובדות שנמסרו – יש לראות בה כמי שהוכיחה לכאורה את קיומה של כוונת המרמה. במקרה כזה, יעבור נטל הבאת הראיות למבוטח, שיצטרך להציג את המניע לכך שמסר פרטים כוזבים.

התובעת הוכיחה כי הנתבעת מסרה עובדות כוזבות במודע. הנתבעת מצידה בחרה שלא להציג את העובדות הנכונות ואת המניע למסירת העובדות הכוזבות, ורק הכחישה באופן גורף, כללי וסתמי את טענות התובעת, מבלי ליתן הסבר כלשהו. משכך, הרי שהתובעת עמדה בנטל להוכיח את כוונת המרמה.

על כן, התקיימו היסודות הנדרשים בסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, והתובעת פטורה מחובתה על פי פוליסת הביטוח. משתגמולי הביטוח שולמו, הרי שהיא זכאית להשבתם.

1. אשר על כן, התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 21,962 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

בנוסף תישא הנתבעת בהוצאות התובעת ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.

נתתי דעתי לכך שמדובר בהוצאות בסכום שהינו גבוה ביחס לסכום התביעה. עם זאת הבאתי בחשבון את חומרת הטענות שהועלו והתקבלו, את אופן ניהול ההליך ע"י הנתבעת, את העובדה שהתובעת נאלצה להשקיע משאבים לא מבוטלים בבירור הענין לרבות שכירת שירותיהם של שני מומחים אשר הגישו חוות דעת והתייצבו לעדות, ואת העובדה שהתקיימו שתי ישיבות ונוהל הליך הוכחות מלא עם חקירה של 5 עדים (שארבעה מתוכם זומנו ע"י התובעת).

הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, כ"ד אדר ב' תשפ"ב, 27 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.