25 ינואר 2021

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (אי כושר) מיום 3.7.20 (להלן -הוועדה) אשר קבעה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר.

תמצית העובדות וטענות הצדדים

1. המערער, יליד 1964, הגיש תביעה למשיב ונקבעה לו נכות יציבה משוקללת בשיעור 50% בגין ליקויים שונים בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.
2. ועדת אי כושר מדרג ראשון שהתכנסה ביום 3.2.20, קבעה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר.
3. המערער הגיש ערר על החלטה זו וטען בפני הוועדה את הדברים הבאים:

"לא עובד מ-2015. הייתה לי מסעדה 10 שנים. התחילו בעיות רפואיות, מצב כלכלי של מסעדה. התחלתי טיפולים נרקוטיים, לא לוקח סמי רחוב שנתיים. בעיות גב, רגליים, מותניים.

אני בבית לא עשיתי כלום. הייתי תקופה ברחוב עם סמים. הייתי בכלא, חברים לקחו אותי לגמילה"

1. תחת סעיף "דיוני הוועדה ונימוקים לקביעה", נימקה הוועדה החלטתה לדחות את הערר כדלקמן:

"בן 56 הוועדה עיינה בפרוטוקול, לפיו בגין חשד לפגיעה ברכיאלית משמאל 25%, מחלת לב 25%, כאבי עמ"ש צוארי ומותניים 10%, יל"ד 10% סה"כ 50%. מסמכים דו"ח שיקום, ורופא מוסמך והאזינה לדברי העורר ומלוויו.

מדובר בעורר בעל 10 ש"ל, נטול אכשרה מקצועית מיוחדת בעברו. עבד בעסקי המסעדנות, עם סיפור חיים מורכב.

מוגבל במאמץ גופני משמעותי, אך הוועדה מקבלת החלטת דרג 1 לפיה לא איבד 50% מכושרו לעבוד ויכול לעבוד עבודות לא מקצועיות, ללא מאמץ כולל. מבקר קבלות מרכול, עבודות חרושתיות קלות בישיבה ליד שולחן וכו'.

הועדה דוחה את הערר".

1. לטענת המערער, נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה אשר לא התייחסה להשלכות התפקודיות של הליקויים הרפואיים מהם סובל ולנסיבותיו האישיות לרבות העובדה כי הוא ריצה עונשי מאסר ממושכים בגין שימוש בסמים ואלימות, כי המדובר במבוטח מכור בגמילה הצורך תרופות נרקוטיות, וכי ניסיון השיקום התעסוקתי שלו הסתיים בפשיטת רגל בשנת 2015. לנסיבות חיים אלו השלכה ישירה על אורח חייו ועל יכולתו להשתכר.
2. עוד טען המערער כי הוועדה לא נימקה החלטתה על פי הלכת מוהרה^[1] ולא ניתן להבין ממנה כיצד, על אף כל ליקויו ומגבלותיו, הגיעה למסקנה כי הוא מתאים לעבודות שהציעה.
3. לאור האמור עתר המערער להשיב את עניינו לוועדה בהרכב אחר.
4. המשיב טען מנגד כי דין הערעור להידחות. הוועדה פעלה בהתאם להלכות הנהוגות ולא נפל כל פגם משפטי בהחלטתה. הוועדה התייחסה לנסיבותיו האישיות של המערער, גילו וניסיונו התעסוקתי ונתנה דעתה לכל אחד מהליקויים הרפואיים כפי שקבעה הועדה הרפואית לעררים מיום 3.2.20.
5. בהתאם להשפעתם המצטברת של הליקויים מצאה הועדה כי המערער כשיר לעבודות לא מקצועיות בהן לא כלול מאמץ. בשים לב לדרגת הנכות הרפואית של המערער, המבטאת דרגת אי כושר אובייקטיבית, די בהנמקה אשר ניתנה על ידי הוועדה על מנת לעמוד בחובת ההנמקה.
6. במסגרת סיכומי הטענות, ולאחר שבדיון הערכה המוקדמת ניתנה המלצת בית הדין להשיב את עניינו של המערער לבחינה חוזרת של נסיבותיו האישיות על כושרו להשתכר, הוסיף המשיב כי הוועדה ציינה כי המדובר בסיפור חיים מורכב, לאור דברי המערער כי בעבר היה בכלא וצרך סמים. המשיב הפנה לחוות הדעת של פקידת השיקום מיום 28.2.19 ומיום 1.3.20 מהן ביקש ללמוד כי על אף הקשיים, המערער שב למעגל העבודה והוסיף כי המערער לא צירף כל מסמך ממנו ניתן ללמוד כי בשל השפעת התרופות שצורך, אין הוא יכול לשוב ולהשתלב במעגל העבודה, בעבודות בלתי מקצועיות, כפי שקבעה הוועדה.

דיון והכרעה

1. בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995, זכות הערעור לבית הדין על החלטות ועדה לעררים (אי כושר) מוגבלת לשאלה משפטית בלבד. בהקשר זה נפסק, כי הואיל והוועדה לעררים (אי כושר), להבדיל מוועדה רפואית לעררים, פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה, רשאי בית הדין להתערב בהחלטתה, אך רק במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות ביחס לוועדת אי כושר נפסק, כי לא בכל מקרה שבו נפל פגם כלשהו ולו זניח, יהיה מקום להתערב בהחלטת הוועדה, זאת, כל עוד שוכנע בית הדין כי החלטת הוועדה עונה לדרישות המהותיות של חובת ההנמקה ולתכליות המרכזיות של חובה זו והן: היכולת גם של מי שאינו מצוי ברפואה להתחקות אחר הלך מחשבתה; האפשרות המעשית להפעיל ביקורת שיפוטית בנוגע להחלטות הוועדה וכן, שיפור איכות ההחלטות של הוועדות הרפואיות והגברת האמון הציבורי בהתנהלותן^[2].
2. לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל מהטעמים שאפרט להלן.
3. מעיון בהחלטת הוועדה עולה כי הוועדה התייחסה לגילו של המערער, ליקוייו, עברו התעסוקתי והשכלתו. אשר לנסיבות חייו האישיות ציינה הוועדה כי למערער "סיפור חיים מורכב" - הא ותו לא.
4. עיון בחוות הדעת של פקידת השיקום, מיום 28.2.19 ו- 1.3.20 מעלה כי למערער נסיבות אישיות מורכבות הכוללות מאסרים ממושכים, התמכרות לסמים, פשיטת רגל והתמכרות לתרופות נרקוטיות אותן נוטל בשל כאבים. עוד מצוין בחוות הדעת כי המערער סובל ממחלת לב, חסר מקצוע ועבודה לאחר שהיה בעל עסקים עצמאיים וכי הוא אינו עובד "מזה מספר שנים".
5. הוועדה לא נתנה דעתה לכל המפורט בחוות דעתה של פקידת השיקום ולכך, שכפי שעולה מהדברים, המערער לא הצליח להשתלב בשוק העבודה.

ציון הוועדה כי למערער "סיפור חיים מורכב" ללא התייחסות מפורטת לעברו של המערער ולשאלה האם יש בו כדי להשפיע על כושרו להשתכר, אינו עומד בחובת ההנמקה הנדרשת ובהעדר הנמקה לא ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה של הועדה בקביעתה כי המערער לא איבד 50% מכושר השתכרותו^[3].

1. לכך יש להוסיף, כי המערער צירף לתיק בית הדין דו"ח צריכת תרופות מקופת החולים המעיד על נטילת התרופות FENTA ו-OXYCONTIN באופן רציף. בדוח פקידת השיקום מיום 28.2.19 מצוין כי המערער מדווח על התמכרות למשככי כאבים שהובילה להתדרדרות לסמים מהם נגמל לפני כשנתיים וחצי. הוועדה לא התייחסה כלל לנתון זה במכלול שיקוליה ועל כן יש להורות על השבת עניינו של המערער לבחינה נוספת.
2. אין בידי לקבל את טענת המשיב ממנה עולה כי עברו של המערער אינו רלבנטי לבחינת כושר תפקודו במועד שבו זה נבחן על ידי הוועדה שכן לאחר תקופת ריצוי המאסר המערער הצליח לשוב למעגל העבודה והסיבה לסגירת עסקיו לא הייתה קשורה למאסר/ לצריכת הסמים. עברו של מבוטח, קל וחומר כאשר המדובר בעבר "מורכב" כפי שמציינת הוועדה הינו נתון רלבנטי לבחינת כושר השתכרותו, ובפרט מקום בו למדים מחוות דעתה של פקידת השיקום, כי המערער לא עובד מזה שנים.
3. אשר לטענת המשיב בדבר התאמת סוג העבודות למגבלותיו - התייחסות הוועדה לכך שהמערער מסוגל לבצע עבודות שאינן דורשות מאמץ גופני נוגעת לליקויו הרפואיים בלבד. אולם, אין בכך כדי ללמד כי הוועדה שקלה בסך שיקוליה את נסיבות חייו האישיות, בהיעדר ביטוי מפורט לכך בהחלטתה. מסקנת המשיב, לפיה אין בעברו של במערער כדי להוביל למסקנה כי הוא אינו כשיר לבצע את העבודות אשר פורטו בהחלטת הוועדה – לא זכתה להתייחסות מפורשת של הוועדה ואין זה מתפקידו של המשיב או של בית הדין לפרש את החלטתה וליצוק לה תוכן שאינו מצוין בה.
4. אשר לבקשת המערער להחלפת הרכב הוועדה - על פי ההלכה הפסוקה, דרך המלך היא החזרת העניין לוועדה באותו ההרכב. רק כאשר קיים חשש ממשי שהוועדה נעולה בעמדתה, או שההרכב אינו נאות, יוחזר עניינו של המבוטח לדיון בפני ועדה בהרכב שונה^[4].
5. בתיק שלפניי, עניינו של המערער נדון בפני הוועדה בהרכבה הנוכחי פעם אחת בלבד. מאחר שהפגם המשפטי שנפל בהחלטתה הוא היעדר הנמקה והתייחסות לנסיבותיו האישיות של המערער, סבורני כי לא הוכח קיומו של חשש שהוועדה נעולה בדעתה, או כי מתקיים טעם אחר המצדיק החלפת הרכב הוועדה ועל כן בקשתו להחלפת הרכב – נדחית.

סוף דבר

1. עניינו של המערער יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתשקול בשנית ותנמק את קביעתה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר, תוך התייחסות לנסיבותיו האישיות של המערער ולכך שהוא נוטל תרופות נרקוטיות לשיכוך כאבים.

החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

המערער יוזמן להופיע לפני הוועדה.

1. הואיל והמערער מיוצג על ידי הסיוע המשפטי – אין צו להוצאות.
2. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, י"ב שבט תשפ"א, (25 ינואר 2021), בהעדר הצדדים.

1. עב"ל 327/03 עזאת מוהרה נ' המוסד לביטוח לאומי (15.4.04). ↑

2. בר"ע (ארצי) 39263-03-15 אופנר נ' המוסד לביטוח לאומי (6.7.2016). ↑

3. ראו: בר"ע 18382-11-17 טראובה נ' המוסד לביטוח לאומי (22.2.18). ↑

4. ראו: עב"ל (ארצי) 231/09 ד"ר אריה קופפרברג נ' המוסד לביטוח לאומי (21.10.09). ↑