בהליך זה הגישה התובעת בקשה לפיצול סעדים ובהתאם להחלטתי מיום 20/9/22 ניתן צו לפיצול סעדים בכפוף למתן אפשרות לנתבעים להתנגד לצו שניתן במעמד צד אחד.

הנתבעים הגישו התנגדותם לצו.

לאחר שעיינתי בהתנגדות הנתבעים החלטתי לדחותה ללא צורך בקבלת תגובה נוספת מהמבקשת.

בהתאם להלכה הפסוקה מקום שמדובר בתביעה לסילוק יד שלצידה בקשה להיתר לפיצול סעדים לתביעת דמי שימוש אין צורך בקבלת היתר לפיצול סעדים.

בהקשר זה ראו דברי כב' השופט (בדימוס) טירקל ברע"א 1156/02 חיר נ' לידאי, פ"ד נז(3), 943, 959 (2003):

"רשות לפצל את הסעדים נדרשת במקרה שבו זכאי התובע לסעדים אחדים בשל עילה אחת..."

ובהמשך הדברים נכתב:

"דומה כי בפרשה שלפנינו אין מדובר בשני סעדים אלא בשתי עילות תביעה נפרדות: האחת הרשות שניתנה למבקשים להתגורר בנכס בוטלה ועל כן עליהם לפנותו; השנייה, זכותו של המשיב לקבל דמי שימוש ראויים עבור החזקתם של המבקשים בנכס מיום ביטול הרשות ועד פינוי הנכס, שיסודותיה נטועים בדיני עשיית עושר ולא במשפט".

גם בעניינינו תביעת דמי השימוש נטועה בדיני עשיית עושר ועל כן מדובר בעילה נפרדת שלא מצריכה היתר לפיצול סעדים.

אף אם היה צורך במתן היתר לפיצול סעדים, הרי שיש מקום לעשות כן בשל היעילות הדיונית ומניעת סרבול של הגשת תביעה ביחס למספר סעדים במאוחד, במיוחד כאשר ייתכן והנתבעים יסדירו את דמי השימוש ולא תוגש נגדם תביעה כלל.

בנסיבות אלה הצו להיתר פיצול סעדים יוותר על כנו.

משלא התבקשה עמדת התובעת ביחס להתנגדות הנתבעים, לא מצאתי לחייב בהוצאות.

ניתנה היום, ח' תשרי תשפ"ג, 03 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.