לפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף.

כללי

1. המדובר בתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף, שלטענת המשיב (התובע) נגרמו בשל רשלנותה של המבקשת (הנתבעת).

בכתב התביעה נטען כי התובע השתתף בהכנה לקראת מבחן חובשים שאורגנה ע"י הנתבעת, כאשר במסגרת זו הוא נדרש להרים "פצוע", ובמהלך ביצוע פעולה זו הוא נפגע בברכו כתוצאה מפעולה שביצע "הפצוע".

התובע טען כי בנסיבות מקרה זה חל הכלל של הדבר מדבר בעדו, ולחלופין שהנתבעת התרשלה בשמירה על בטחון משתתפי קורס ההכנה, בין היתר בכך שלא פיקחה כראוי על הנעשה, לא הדריכה כראוי את המשתתפים ולא סיפקה אמצעים מתאימים.

לטענת התובע, בשל כך נגרמו לו שלל נזקים, מהם נזקים "מיוחדים", ומהם נזקים כלליים.

1. הנתבעת עתרה לסילוק התביעה על הסף מחמת אי צירוף חוות דעת רפואית, בניגוד למצוות תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

נטען כי מדובר בתביעת רשלנות רפואית, בה מופנות כלפי הנתבעת טענות שברפואה, אשר התובע אינו יכול להוכיחן ללא חוות דעת רפואית.

הנתבעת גם הפנתה למסמכים רפואיים שצורפו לתביעה, מהם עולה כי לתובע היו בעיות בברכיים עוד לפני האירוע מושא התביעה, ומשכך חיוני להעריך את מצבו הרפואי באמצעות מומחה בתחום האורתופדי.

לשיטת הנתבעת, משלא צורפה חוות דעת רפואית לכתב התביעה, אין לתביעה על מה לעמוד, ודינה להיות מסולקת על הסף.

1. לטענת התובע, אין המדובר בתביעה לרשלנות רפואית, כי אם בתביעה לפיצוי בגין התרשלות מצד הנתבעת בכל הנוגע לאחריותה לקורס שאורגן על ידה, כאשר טענות ההתרשלות אינן טענות רפואיות, וכאשר את התביעה ניתן לקבל אף ללא צירוף חוות דעת רפואי.

עוד נטען כי תקנה 130 לתקנות מקנה לבית המשפט סמכות לפטור תובע מצירוף חוות דעת רפואית, בין היתר בשל חיסרון כיס, וזהו המקרה המתאים למתן פטור כאמור.

1. בתשובה לתגובה טענה הנתבעת כי רכיב הנזק הוא חלק בלתי נפרד מהעוולה הנזיקית, ובהעדר חוות דעת רפואית התובע אינו יכול להוכיחו.

דיון והכרעה

1. סבורני כי דין הבקשה להידחות.
2. סילוק תביעה על הסף הוא בגדר צעד דרסטי בו יש לנקוט במשורה, רק כאשר ברור שלתביעה אין כל סיכוי להתקבל, ומשכך אין תוחלת בבירורה לגופה.
3. טענת הנתבעת בנדון נסמכת על העדר צירוף חוות דעת רפואית, אלא שאין לומר כי ללא חוות דעת רפואית אין לתביעה כל סיכוי להתקבל.

אמנם נכון, תקנה 127 לתקנות סדר הדין מחייבת בעל דין לצרף חוות דעת רפואית ככל שרצונו להוכיח עניין שברפואה, כאשר משמעות אי צירוף חוות דעת כאמור הוא חוסר היכולת של אותו בעל דין מלהוכיח עניין שברפואה.

אלא שבמקרה דנן אי צירוף חוות דעת רפואית אינו שולל מכל וכל את האפשרות שהתובע יצליח להוכיח חבות כלשהי מצד הנתבעת ביחס לנזק גוף שנגרם לו.

ככל שהדבר נוגע למישור החבות, הרי שהתובע אינו חייב חוות דעת רפואית על מנת להוכיח את פרטי הרשלנות שיוחסו על ידו לנתבעת (וזאת כמובן מבלי לקבוע מסמרות ביחס לנכונותן), בשים לב לכך שאין המדובר בפרטי רשלנות המעוררים וטענות שהן רפואיות גרידא.

גם במישור הנזק אין התובע חייב בצירוף חוות דעת רפואית בכדי להוכיח נזק גוף כלשהו עקב האירוע, ודי בכך שהוא יצליח להוכיח שעקב האירוע הוא סבל מכאבים, בכדי לטעון לקיום פיצוי בגין נזק לא ממוני עקב האירוע.

1. אכן, אי צירוף חוות דעת רפואית מונע מהתובע מלהוכיח טענות שברפואה כגון הטענה לקיום נכות צמיתה עקב האירוע, ואולם אין הדבר מונע ממנו את היכולת להוכיח ולו אחד מרכיבי הנזק בגינם הוא ביקש פיצוי.

משכך, אין לומר כי אי צירוף חוות דעת רפואית מונע מהתובע כל אפשרות להוכיח את תביעתו.

1. בהערת אגב יצויין כי אין מקום לדון בטענת התובע להצדקה בדבר מתן פטור מהגשת חוות דעת רפואית, ולשם כך יש להגיש בקשה סדורה הנתמכת באסמכתאות מתאימות.

יחד עם זאת, הכרעה בנדון אינה נחוצה לצורך דיון בבקשה שלפניי.

1. סיכומם של דברים, אין מקום לסילוק התביעה על הסף, והבקשה נדחית בזאת.
2. הנתבעת תשא בהוצאות התובע בגין הבקשה, בסכום כולל של 1,000 ₪ אשר ישולם בתוך 30 ימים, אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד מועד התשלום בפועל.
3. ת.פ. 1.12.20.

ניתנה היום, כ"ב חשוון תשפ"א, 09 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.