חדל"פ 5519-09-20 מנייסקו נ' ממונה על חדלות פירעון – מחוז תל אביב ואח'

בפני כב' השופט דן סעדון

העתק החלטת בית משפט מיום 28 פברואר 2021

המבקשת הגישה בקשה לקיזוז חוב שחב לה היחיד כנגד כספים הצבורים לזכות היחיד המוחזקים בידי המבקשת ; סך 150,000 ש"ח נכון ליום 7.12.20 (קרן פנסיה + פיצויים).
ב"כ היחיד בתגובה לבקשה אישרה את נכונות הסכם ההלוואה אך טענה שתי טענות עקריות המובילות לשיטתה לדחיית הבקשה לעת הזו: ראשית, לשיטת ב"כ היחיד המערכת ההסכמית בין המבקשת ליחיד לא מלמדת כי היחיד הסכים לשעבד את זכויותיו בכספים המוחזקים בידי המבקשת. כיוון שכך וכיוון שלא ניתנה הסכמת היחיד לשיעבוד כאמור נובע מכך כי על המבקשת להגיש תביעת חוב מכוח זכות העיכבון שבשמה מוגשת הבקשה. שנית, נטען כי את הבקשה יש לברר במועד מתן צו שיקום כלכלי ליחיד שכן רק אז ניתן יהיה לבחון אם עריכת הקיזוז מהווה "מוצא אחרון". בכל מקרה, טוענת ב"כ היחיד, המבקשת אינה צפויה להיפגע מדחיית בירור בקשתה למועד הדיון בצו השיקום הכלכלי שכן הכספים המוחזקים בידיה ממילא אינם מוקנים לקופת הנשייה. מנגד, מתן צו כעת לקיזוז עשוי לגרום נזק בשים לב למס המשמעותי הכרוך במימוש.

הנאמן תומך בעמדת המבקשת וסבור כי דין עמדת ב"כ היחיד להידחות. הנאמן מפנה לסעיפים 3,6 להסכם ההלוואה שנחתם בין היחיד למבקשת ממנו עולה במפורש כי למבקשת הוקנה בין היתר זכות "שעבוד ו/או משכון ו/או קיזוז ו/או עיכבון" בכספים הצבורים. מכאן שעל פי סעיף 249 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי המפנה להוראות בחוק המשכון בדבר מימוש משכון מופקד ללא צורך בצו ( סעיף 17 (3) לחוק המשכון) נראה כי המבקשת לא נדרשה להגיש תביעת חוב. עוד סבור הנאמן כי אין כל הצדקה להמתין עם המימוש כשנה נוספת עד לדיון בצו השיקום הכלכלי.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים מצאתי כי הדין עם הנאמן והמבקשת ולפיכך ראוי לקבל את הבקשה במלואה. אנמק. ב"כ היחיד והנאמן בתגובתם לא חלקו על גובה החוב מושא הקיזוז המבוקש .

סעיפים 3 ו- 6 להסכם (שחתימתו אושרה על ידי ב"כ היחיד) מקנים למבקשת, בין היתר, זכות שיעבוד ו/או במשכון בכספים המוחזקים בידיה. כיוון שהמבקשת היא גוף מוסדי כמשמעותי בסעיף 249, לא חלה עליה הוראת סעיף 247 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי תשע"ח - 2018 המחייבת הגשת תביעת חוב.

נותר רק לדון בטענה כי ראוי להמתין עם עריכת הקיזוז עד הדיון בצו השיקום הכלכלי בשים לב לכך שהקיזוז הוא "מוצא אחרון". אין בידי לקבל עמדה זו. בספרו "דיני חדלות פירעון" (מהד' שניה, 2018) ע' 613-614 מציין דוד האן כי מתן זכות קיזוז או שיעבוד למוסדות פיננסיים צפויה לשפר את הפיקוח שלהם על התנהלות לקוחותיהם ומכך עשויים נושים נוספים לצאת נשכרים. שיעבוד נכס בהליך חדלות פירעון משמיע לעתים כוח לנושה המובטח לממש את הנכס בהיעדר זיקה או תוך קיום זיקה רופפת בלבד להליך חדלות הפירעון.

נראה לי כי דחיית זכות הנושה המובטח לקזז את ערך בטוחתו למועד מתן צו השיקום עשויה לפגוע ביכולתו של הנושה במוטח לקבוע את עיתוי מימוש הנכס הפיננסי שבידיו. היא עשויה לפגוע בתמריץ שלו לפקח על התנהלות לקוחותיו. כמו כן, ובהיעדר יכולת להבחין מראש בין לווים אמינים ללווים בלתי אמינים, עשויה דחיית הזכות לפעול למימוש הבטוחהגם לפגוע בלווים עקב העלאת מחיר האשראי המוענק להם. אני ער לשיקולים התומכים בדחיית עיתוי מימוש השיעבוד או עריכת הקיזוז למועד צו השיקום הכלכלי. עם זאת, נראה כי משקלם המצטבר של השיקולים דלעיל מחייב לא להכפיף את הנושה המובטח למימוש זכויותיו בבטוחה לדיון בצו השיקום ליחיד.

לסיכום, הבקשה מתקבלת.