1. התובעת הגישה תביעה על סך 10,673 ₪ נגד הנתבעים בגין תאונה שאירעה בתאריך 18.5.20 בחיפה, שאלו נסיבותיה: בזמן שרכב התובעת עמד בחנייה ליד ביתה, פגע בו רכבו של הנתבע 1 המבוטח על ידי הנתבעת 2, כאשר ברכב נהגה אימו של הנתבע 1, גב' לודמילה נתנזון (להלן: "נהגת נתבע 1").

נתבעת 2 דחתה את דרישת התובעת לתשלום בטענה, שרכב המבוטח אצל הנתבעת 3, בו נהג מר אברהם כהן (להלן: "נהג נתבעת 3") סטה לעבר הרכב של נתבע 1 וגרם לו לסטות לעבר הרכבים החונים בחנייה, ובהם רכב התובעת, על מנת להימנע מתאונה אך ללא הצלחה.

גם הנתבעת 3 דחתה את דרישת התובעת לתשלום נזקיה בטענה שנהגת נתבע 1 היא האשמה בתאונה.

2. סכום התביעה משקף את שווי תיקון הנזקים כולל ירידת ערך על פי דו"ח שמאי מטעם התובעת, וכן שכ"ט שמאי והוצאות משפט.

3. ביום 7.4.21 התקיים דיון במהלכו העידו התובעת, נהגת הנתבע 1 ובעלה שישב לצידה ברכב בעת התרחשות התאונה ונהג הנתבעת 3.

אין חולק, כי יש לפצות את התובעת באופן מלא על נזקיה. רכב התובעת חנה במקום המותר לחנייה והתובעת כלל לא היתה נוכחת בעת התאונה ולא עדה למתרחש, ולמעשה התאונה נגרמה שלא באשמתה. המחלוקת בין הנתבעים היא מיהו האשם בתאונה – נהגת הנתבע 1 או נהג הנתבעת 3.

4. נהגת נתבע 1 העידה, כי התאונה נגרמה בגלל ניסיון עקיפה משמאל של נהג נתבע 3, ולכן סטתה ימינה כדי למנוע תאונה, דבר אשר גרם להתנגשותה בארבעה רכבים שחנו בשולי הדרך, ובהם רכב התובעת. המהירות שבה נסעה לטענתה הינה 40 קמ"ש.

בעלה של נהגת נתבע 1, מר ולדימיר נתנזון, שהיה עד לתאונה תמך בגירסתה.

נהג נתבעת 3 העיד, כי נסע בנתיב השמאלי כל הנסיעה. לדבריו, מדובר בכביש בעל שני נתיבים שהצטצמם לנתיב אחד - הנתיב הימני מצטמצם לשמאל.

במקום קיים תמרור מס' 621 המורה על שינוי במספר הנתיבים: מספר הנתיבים בכביש הולך וקטן מימין.

על פי עדותו, נהגת נתבעת 1 נסעה במהירות גבוהה מאד, ופגעה בצד ימין של רכבו בחלק האחורי. לאחר מכן, סטתה ימינה ופגעה במכוניות שחנו בצד ימין.

דיון והכרעה

5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים ובתמונות שצורפו והוצגו בדיון ולאחר ששמעתי את העדויות שנשמעו בדיון, אני מקבל במלואה את גירסת נהג הנתבעת 3 בכל הנוגע להתרחשות התאונה, ולפיה נהגת הנתבע 1 נושאת באופן מלא באחריות לתאונה, והכל כפי שיפורט לקמן.

6. ראשית, יש סתירה בגירסאות הנתבעים 1-2 והעדים מטעמם באשר לנסיבות התרחשות התאונה: בעדותם בדיון טענו נהגת הנתבע 1 ובעלה, כי התאונה התרחשה בעת שנהג הנתבעת 3 התחיל לעקוף את רכבם מצד שמאל.

לעומת זאת, בכתב ההגנה מטעמם כמו גם בהודעת הדחייה של חברת הביטוח (נתבעת 2) הגירסה שונה: אין כלל טענה של עקיפה אלא נטען שנהג הנתבעת 3 סטה לעבר הנתיב שלהם.

7. שנית, נהגת הנתבע 1 בעדותה מודה שתחילה נסעה בנתיב הימני, שהצטצמם ולפיכך השתלבה בנתיב השמאלי. לעומת זאת, נהג הנתבעת 3 נסע לאורך כל הנסיעה בנתיב השמאלי, שלא הצטצמם.

תקנה 41 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 קובעת במפורש:

"נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש".

בעוד שנהג הנתבעת 3 נשאר בנתיבו לאורך כל הנסיעה, נאלצה נהגת הנתבע 1 לסטות מנתיב נסיעתה שהצטצמם לכיוון הנתיב השמאלי בו נסע נהג הנתבע 1, ולכן מוטלת עליה חובת זהירות מוגברת לעשות זאת בבטחה בלי להפריע לתנועה.

8. שלישית, על פי עדותה של נהגת הנתבע 1 אירעה ההתנגשות לאחר שכבר השתלבה בנתיב השמאלי מהנתיב הימני שהצטצמם, כאשר לדבריה נהג הנתבעת 3 עקף אותה משמאל.

גירסתה זו משוללת כל היגיון, שכן לשיטתה בסמוך לפני התרחשות התאונה אמורים שני הרכבים לנסוע באותו נתיב (שמאלי), ולצורך תחילת העקיפה לכאורה על נהג הנתבעת 3 היה לעלות על אבני השפה שמימינו כדי להשלים את העקיפה, ואין זה הגיוני שנהג סביר יעשה כך.

זאת ועוד, מדוע עליו לעקוף את רכב הנתבע 1 כאשר נהג הנתבעת 3 הוא זה שנסע כל הדרך בנתיב השמאלי ומי שהשתלב לנתיב זה הוא רכב הנתבע 1?!

נהג הנתבעת 3 גם הסביר בעדותו, כי לא ניתן לבצע עקיפה באותו מקטע, כי הכביש שם לא רחב דיו לשני רכבים, מה גם שבצידו האחד חונים רכבים ומצידו האחר אי תנועה, דבר ההופך את העקיפה לבלתי אפשרית. על פי עדותו התאונה התרחשה במקום שהנתיב הצטמצם משניים לאחד, כאשר נהגת הנתבע 1 היא זו שרצתה לעקוף.

גירסה זו של הנהג סבירה יותר משל הנהגת, בשים לב לכך שהיא השתלבה לנתיבו ולא הוא השתלב לנתיבה, ובשים לב להגיונם של הדברים בהתאם לתוואי הדרך: בלתי אפשרי לעקוף שם וגם מי שנוסע ישר אין לו סיבה לעקוף, לעומת מי שמעוניין להשתלב בנתיבו של האחר בשל כך שנתיב נסיעתו צומצמם, עניין העולה אף כדי ביצוע עבירה של עקיפה מימין, האסורה לפי תקנה 47(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

9. רביעית, גם המהירות בה נסעו שני הרכבים תומכת בגירסת נהג הנתבעת 3 לאופן התרחשות התאונה. נהגת הנתבע 1 נסעה במהירות גבוהה מאד. צילומי הנזק בעת האירוע ממחישים זאת בבירור אף למי שאינו בעל עין מקצועית. אפשר לראות בתצלום, כי כריות האוויר נפתחו ברכבה, דבר המעיד על עצמת ההתנגשות שנגרמה מנסיעה במהירות גבוהה מאד. גם צילומי הנזק מדו"ח השמאי של חלקו הקדמי המרוטש של רכב נהגת הנתבע 1 תומכים במסקנה זו.

זאת ועוד, אילו נהגת הנתבע 1 היתה נוסעת במהירות 40 קמ"ש, כפי שהעידה, מטבע הדברים היתה נעצרת כבר על ידי הרכב הראשון שחנה בצד ימין מכוח ההתנגדות, אבל היא המשיכה מכוח המהירות הגבוהה לרכבים הבאים עד לרכב הרביעי, ורק אז נעצרה, דבר המעיד על מהירותה הגבוהה.

לעומתה, העיד נהג הנתבעת 3, כי לא נסע במהירות גבוהה תוך הבאת חיזוק מתוואי הדרך – "יש שם עליה וסיבוב".

10. חמישית, גם מיקומי הנזקים תומכים בגירסתו של נהג הנתבעת 3. הוא העיד שהפגיעה ברכבו היתה בצד ימין של הרכב בחלק האחורי.

אם ההתנגשות היתה במהלך עקיפה משמאל, כפי שטענה נהגת הנתבע 1, מיקומי הנזקים היו שונים, ולמעשה הנזק לרכבו של נהג הנתבעת 3 היה מתחיל מראשית צידו הימני ולאורך הצד ולא רק בחלק האחורי בצד ימין. מיקום הנזק בצד ימין מאחור מוכיח בבירור, כי רכבו נסע כל הזמן לפני רכבה של נהגת הנתבע 1, והיא זו שניסתה לעקוף מימין או להשתלב בנתיבו, ולפיכך התנגשה בקצהו הימני האחורי. אם אכן הפגיעה היתה במהלך עקיפה, מיקום הנזק לא היה בקצה הימני האחורי אלא על הרצף שבין הקצה הקדמי הימני ולאורך צד ימין.

סיכום

11. מן המקובץ לעיל עולה, כי התאונה נגרמה בשל אחריותה הבלעדית של נהגת הנתבע 1, ולפיכך דין התביעה נגד נתבעים 1-2 להתקבל, ועליהם לשאת יחד ו/או לחוד בנזקי התובעת ולפצותה עבור נזקיה, שהוכחו באמצעות אסמכתאות שצורפו לכתב התביעה, והכל כמפורט לקמן:

אני מחייב את הנתבעים 1-2 לשלם לתובעת סך של 10,173 ₪ בגין תיקון נזקי הרכב, שכ"ט שמאי וירידת ערך בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד מועד הפרעון.

בנוסף, ישלמו הנתבעים 1-2 לתובעת החזר אגרה בסך 107 ₪ והוצאות ניהול ההליך המשפטי בסך 500 ₪ והוצאות עדותה בסך 300 ₪.

כמו כן, ישלמו הנתבעים 1-2 לנתבעת 3 את הוצאות ניהול ההליך המשפטי בסך 500 ₪ ולנהג הנתבעת 3 את הוצאות עדותו בסך 300 ₪.

התשלומים ישולמו תוך 30 יום (מועד הפרעון) מהיום, שאם לא כן ייווספו עליהם ממועד הפירעון עד מועד התשלום בפועל הפרשי הצמדה וריבית בהתאם להוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961.

12. המבקש לערער על פסק הדין רשאי להגיש בקשה לרשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 יום מיום המצאת פס"ד זה לידיו.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' אייר תשפ"א, 19 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.