1. בפניי שתי בקשות רשות ערעור שהדיון בהן אוחד.

2. בבקשת הכשרה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הכשרה") עתרה הכשרה כנגד החלטתו של בית המשפט השלום בת"א-יפו, כב' השופט משה תדמור-ברנשטיין, מיום 14.5.19, בת"א 41455-12-18. באותה החלטה דחה את בקשתה להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") ולחילופין מינוי מומחה בתחום האורתופדי באשר למצבו של המשיב 1 (להלן: "המשיב") שאינו נובע מהתאונה נשוא התביעה. הבקשה שבפניי נוגעת רק לסירוב למינוי מומחה בתחום האורתופדי לבחינת מצבו של המשיב שאין מקורו בתאונה נשוא התביעה.

3. בבקשת המשיב עתר הוא כנגד החלטת בית משפט קמא מיום 7.8.20 שבה דחה את בקשת המשיב להתיר לו להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל בתחום האורולוגי.

ואלה העובדות הצריכות לעניין:

4. המשיב הגיש כנגד הכשרה, המשיב 2 והמשיבה 3 (להלן: "קרנית") תביעה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק"), בגין נזקים שאונו לו לטענתו בתאונה מיום 28.5.15 שהינה גם תאונת עבודה.

5. המשיב פנה למל"ל וזה קבע את נכותו האורתופדית במסגרת וועדת ערר והעמידה על 10% נכות . התביעה לבית משפט קמא הוגשה בהתאם לסעיף 6 ב' לחוק.

6. הכשרה טענה כי למשיב עבר רפואי של ממש בתחום האורתופדי שהמל"ל לא היה ער לו ועל כן הגישה את בקשתה להבאת ראיות לסתור ולחילופין למינוי מומחה בתחום האורתופדי שיקבע את נכותו של המשיב שאינה קשורה בפגיעה בתאונה נשוא התביעה.

7. בית משפט קמא קבע בהחלטתו כי אין מקום להתיר להכשרה להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל. עיקר החלטת בית משפט קמא נסמכת על העובדה שוועדת העררים הייתה ערה לעברו של המשיב ולא התרשמה מסבל רציף הקשור לגב תחתון ולכן קיבל את עמדת המשיב כי מדובר בתלונות בודדות ואקראיות לאורך השנים שאין בהן כדי לבסס קיומה של נכות קודמת. מכאן שלא מצא שהבקשה עונה על דרישות הפסיקה להתיר הבאת ראיות לסתור.

באשר לבקשתו החלופית של ב"כ הכשרה, למנות מומחה בתחום האורתופדי לבחינת מצבו שאינו קשור בתאונה, קבע בית משפט קמא כי משאין מדובר בתובע שיש לו פגימות מובהקות וברורות בעברו בנושא האורתופדי, ובפרט בעמוד שדרה, ומשהוועדה במל"ל נתנה דעתה לעברו ולא מצאה להתייחס אליו - נדחית גם בקשה זו. לטעמו של בית משפט די בדחיית הבקשה להבאת ראיות לסתור כדי לדחות גם את הבקשה הזו.

8. על החלטה זו הוגשה הבקשה שבפניי על ידי הכשרה.

9. במסגרת תגובת המשיב לבקשה ציין ב"כ המשיב כי הוא הגיש תביעה להחמרת מצב למל"ל ותביעתו להחמרת מצב נבדקת על ידי המל"ל והוא עתיד להיבדק על ידי וועדה רפואית שם. ההחמרה נטענה הן בתחום האורתופדי והן בתחום האורולוגי.

משכך, הורתה כב' השופטת שלומית יעקובוביץ, שהבקשה נדונה על ידה באותה עת, על קיומו של דיון.

במהלך הדיון הגיעו הצדדים לידי הסכמה ולפיה הדיון בבקשה יושהה עד לקבלת תוצאות הבקשה להחמרה שהגיש המשיב במל"ל ובהתאם יודיע ב"כ הכשרה האם נותר צורך לדון בבקשה.

ההליכים במל"ל ארכו זמן ובין לבין הועברה הבקשה לדיון בפניי.

10. ביום 3.12.19 הודיע ב"כ המשיב כי בכל הנוגע לטענה להחמרה בתחום האורתופדי נקבעו למשיב נכויות זמניות ונכותו הצמיתה הועמדה על 19.25%. יחד עם זאת ציין כי המל"ל טרם דן בטענתו לנכות בתחום האורולוגי תולדת הפגיעה האורתופדית.

בהמשך, שב המל"ל ודן בעניינו של המשיב ומצא לקבוע את נכותו בתחום האורתופדי על 24% נכות ואף הפעיל את תקנה 15 כדי מחצית.

11. במקביל נדחתה טענת המשיב לנכות נוספת בתחום האורולוגי. קביעה זו של המל"ל הביאה להגשת הבקשה השנייה נשוא ההחלטה שבפניי.

ב"כ המשיב עתר להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל בתחום האורולוגי.

12. בית משפט קמא דן בבקשה ומצא לדחותה בהחלטתו מיום 7.8.20. בית משפט קמא סקר את כל המסמכים בעניין האורולוגי וכן את פרוטוקולי הוועדות במל"ל והגיע לידי מסקנה כי החלטת הוועדה לא ניתנה כלאחר יד וללא עיון מספק במסמכים כאשר מצאה לקבוע כי לא קיים קשר סיבתי בין התאונה לתלונות במישור האורולוגי. יחד עם זאת ציין בית משפט קמא כי למשיב עומדת האפשרות להמשיך ולמצות את הדין למול המל"ל מאחר שהחלטת הוועדה בנושא האורולוגי ניתנה עובר להחלטה של הוועדה בנושא האורתופדי שמצאה החמרה.

13. על החלטה זו הוגשה הבקשה שבפניי על ידי המשיב.

14. קרנית תומכת בטענות הכשרה.

הבקשה למינוי מומחה בתחום האורתופדי לקביעת נכות שאינה קשורה בתאונה

טענות הכשרה

15. הפגיעות האורתופדיות מהן סבל המשיב עובר לתאונה נשוא התביעה היו משמעותיות. כך למשל עבר תאונת דרכים שחייבה אשפוז בגין שבר ביד ובאגן. בשנת 2003 נפל במדרגות והיה מוגבל זמן רב לשימוש בהליכון ולאחר מכן קביים ומקל ותאונות נוספות עם חבלות בגב.

הוועדה הרפואית של המל"ל לא הייתה מוסמכת לקבוע נכות בגין מצבו שאינו תולדה של הפגיעה שנגרמה בתאונה נשוא התביעה.

משזהו המצב אין בפני הנתבעת כל דרך להוכיח מצב קודם זולת מינוי מומחה לצורך הערכת מצבו של המשיב שאינו קשור בפגיעה בתאונה נשוא התביעה.

מכאן שהבקשה שבפניי מכוונת רק נגד דחיית הבקשה החלופית למינוי מומחה בתחום האורתופדי באשר לעברו של המשיב.

טענות המשיב

16. אין מקום לשנות מהחלטת בית משפט קמא מנימוקיה. מעבר לכך טוען ב"כ המשיב את הטענות הבאות:

17. תביעה זו בין המשיב להכשרה החלה בבית המשפט השלום בעכו ונמחקה לבקשת המשיב על מנת לאפשר לו להשלים בירור של מצבו הרפואי נוכח החמרה שחלה במצבו. המחיקה הותנתה בתנאי שהיא תחזור ותתנהל מן המקום שנדונה על ידי בימ"ש בעכו. משלא הועלתה הטענה בדבר הצורך במינוי מומחה לצורך קביעות באשר למצבו של המשיב בעברו, אין הכשרה יכולה להישמע בטענתה זו עכשיו.

18. לגופה של בקשה היא אינה מגלה ראשית ראיה למינוי מומחה.

במסמכים מבית החולים אליהם הפנתה הכשרה לא נרשם כי נמצא שבר באגן אלא שלדברי המשיב נמצא סדק באגן. ברישומי בית החולים צוין כי אין עדות לשברים. כך גם טענות הכשרה באשר לפגיעה בשנת 2003 בעת נפילה מגובה ממשאית נרשם שלא נמצאה עדות לשבר אלא רק תלונות על כאבים. הוא הדין באשר לרישומים נוספים שאליהן הפנתה הכשרה בבקשתה שמציינים תלונות על כאבים מצד המשיב. תלונות על כאבים אין בהם די לצורך מינוי מומחה רפואי מכוח סעיף 6 א' לחוק.

19. הוועדות הרפואיות בחנו את עברו של המשיב בטרם קבעו את נכותו עקב התאונה. מלוא תיקיו הרפואיים היו מונחים בפני הוועדות והן התייחסו לכך (סעיף 10 לדו"ח מיום 6.12.16).

20. אין אפשרות לעתור למינוי מומחה מכוח סעיף 6 א' לחוק מקום שהבקשה למינוי מתייחסת לאותו תחום ברפואה שבו הוועדה הרפואית קבעה נכות. בענייננו - התחום האורתופדי.

דיון

21. ראשית ראיתי להסיר מעל הפרק את טענת המשיב כי אין להכשרה זכות להעלות טענה באשר למצבו הרפואי של המשיב בעבר, מאחר ולא טענה זאת לראשונה בכתב ההגנה בפני בית המשפט בעכו, לאור התנאי ששולב בהחלטה על מחיקת התובענה.

אם זהו המצב והתביעה חייבת להידון מן המקום שבו נמצאה - כי אז אין מקום לכל טענה להחמרת מצב מצדו של המשיב. אין היגיון בטענה לא כלפי המשיב ולא כלפי הכשרה.

צד יכול לוותר על טענה שרשאי היה להעלות מקום שהוא מעריך שהתיק כולו אינו מצדיק העלתה. בהחלט ייתכן שכאשר המל"ל בקביעתו הראשונה, שעל פיה הוגשה התביעה, העמיד את נכותו של המשיב בגין פגיעתו בתאונה בשיעור של 10% נכות – לא הייתה הצדקה להגיש בקשה להבאת ראיות לסתור ולא בקשה למינוי מומחה לקביעת נכות בגין מצב בעבר. אלא שכאשר המשיב פנה להחמרת מצב ונכותו עלתה, רשאית הייתה הכשרה לסבור כי כעת הגשת בקשה כזו נדרשת לאור שינוי הסיכון בתיק. שהרי אנחנו מדברים על מצב שדומה לתיקון כתב תביעה ואזי רשאי הצד השני לתקן את הגנתו ולהעלות טענות חדשות.

22. שנית, טענת ב"כ המשיב לפיה אין צד רשאי לעתור למינוי מומחה בגין נכות שאינה קשורה בתאונה, באותו תחום שבו נקבעה נכות קשורה בתאונה מכוח סעיף 6 ב' לחוק, אין לה על מה שתסמוך. ראו למשל המקרה שנדון על ידי והובא בפני כב' השופטת וילנר ברע"א 52297/19 פלוני נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח', מיום 17.11.19.

23. על פי המסמכים שצורפו לבקשה עולה כי הוועדה לעררים מיום 6.12.16 ציינה במפורש כך:

"מבחינת עברו הרפואי, היה מעורב בתאונות בשנים 2000 ו – 2003 והיו מספר פניות מועט במהלך השנים עקב כאבי גב תחתון.

הוועדה אינה מתרשמת מסבל רציף הקשור לגב התחתון אלא מטיפול סימפטומטי קצר טווח לתלונותיו. הוועדה עוצרת את הדיון על מנת להודיע לעורר ובאת כוחו על כוונתה להפחית את הנכות בגין תנועות הגב התחתון."

לא ניתן לטעון שהוועדה לא התייחסה לעברו של המערער בטרם גיבשה את קביעתה בכל הנוגע לעברו הרפואי של המשיב בגב תחתון.

24. עיון במסמכים הרפואיים מלמד כי בעקבות התאונה משנת 2000 התלונן המשיב על כאבי גב תחתון עם הקרנה לישבנים ולרגליים, אך ממצאי הבודקים מלמדים על בדיקה עצבית תקינה והטיפול שניתן היה פיזיותרפיה ומשככי כאבים. מעת לעת קיבל שבועיים חופשת מחלה (ראו מסמכים מ 2.1.00 , 13.10.00, 4.11.00, 12.12.00 ו – 10.2.01. לאחר מכן לא הוצג תיעוד.

בתאונה משנת 2003 סבל המשיב משבר עצם מטאקרפלית ראשונה ביד ימין שהצריך קיבוע וגיבוס. אמנם היה מאושפז מספר ימים בבי"ח רמב"ם אך יתר התלונות לא הולידו צורך בטיפולי המשך לאורך זמן. מאז אותה תאונה התלונן על כאבי גב עם הקרנה לרגל ואף תקופה מסוימת נעזר בקביים. לא נמצאו שברים. תלונות אלו נמשכו עד שנת 2006 לערך. יש לציין שלרופאים השונים בקופת חולים דיווח כי סבל משבר באגן שכאמור לא הוכח.

בהמשך היו מספר תלונות ספורדיות על כאבי צוואר שלא הניבו ממצא והמשיב טופל בנוגדי כאב (ראו מסמכים מ – 24.11.06 -30.5.07).

בשנת 2010 הוצגו תלונות ספורדיות על כאבי גב תחתון. נמצאו הגבלת תנועות אך כוח גס נמצא תקין.

החומר הרפואי שהוצג מסתיים בשנת 2013 עם תלונות על כאבי אוזניים.

התאונה נשוא הבקשה ארעה ב – 28.5.15.

25. בכל הנוגע לעבר רפואי בגב תחתון אני סבורה כי הוועדה התייחסה לנתונים שהוצגו בפניה והייתה ערה לתאונות הדרכים שהיו בעברו של המשיב. היא נימקה החלטתה ואין די בכך שמאן דהוא אחר היה סובר אחרת כדי להוות סיבה למתן רשות להביא ראיות לסתור או למינוי מומחה.

לא ניתן להתעלם מן העובדה שהתאונה נשוא התביעה משנת 2015, 12 שנים לאחר התאונה משנת 2003, אירעה כאשר המשיב משמש כנהג משאית על כל המשתמע מכך מבחינת יכולתו לנהוג רכב כבד לאורך שעות ביום, לעלות ולרדת מן המשאית ועוד. עובדה זו תומכת במסקנת הוועדה כי הפגיעות בעבר לא הותירו ממצאים בעלי משמעות.

26. לכן, החלטת בית משפט קמא שלא להתיר הבאת ראיות לסתור בכל הנוגע לעבר הרפואי בגב תחתון – נכונה ותואמת את הפסיקה ולא מצאתי להתערב בה.

27. באשר לטענות על פגיעות נוספות בתחום האורתופדי שאינן קשורות בתאונה נשוא התביעה, הרי שכפי שהצגתי לעיל, אין בחומר הרפואי עדות לסבל מתמשך לא בעמוד שדרה צווארי ולא בפגיעה בעצם המטאקרפלית ביד ימין. בהינתן אלה הרי שקביעת הוועדה סבירה ואין עילה לאפשר הבאת ראיות לסתור את קביעתה.

28. באשר להחלטת בית משפט קמא שלא לאפשר מינוי מומחה מטעמו בכל הנוגע למצב רפואי קודם, אין בידי להסכים כי ניתן ללמוד מרע"א 3787/14 אילת וינברג נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול"), מיום 18.8.14 את שביקש בית משפט קמא ללמוד ממנו.

המקרה שנדון שם התייחס לתחום רפואי אחר מזה שבו נקבעה תחילה נכות. המומחה שמונה שם מונה בתחום הראומטולוגי בשל טענה לפיברומיאלגיה, כאשר בעת המינוי הנכות היחידה שנקבעה על ידי המל"ל והייתה ידועה, הייתה בתחום האורתופדי. עיקר הדיון שם התמקד בשאלה מה משמעות עמדתה של וועדת ערר שבסופו של יום לא באה לידי החלטה מחייבת, נוכח זכותו של נכה מכוח חוק הביטוח הלאומי, לחזור בו מהערר, מקום שהוא מוזהר שהוועדה לעררים מבקשת להפחית את נכותו. אין זה המקרה שבפניי ולכן איני סבורה שניתן ללמוד ממנו לכאן. לטעמי, מקום שבית משפט סבור כי וועדה רפואית של המל"ל לא התייחסה למצב רפואי קודם בתחום שבו בדקה את הנכה או בתחום אחר, ויש סבירות לקיומה של נכות שאינה קשורה לתאונה, כי אז הוא רשאי למנות מומחה מטעמו לצורך בחינת שאלה זו.

29. אלא שבכך אין כדי להביאני לקבל את הבקשה של הכשרה. בכל הנוגע לעמוד שדרה תחתון – ניתנה התייחסות הוועדה ועל כן לא קמה עילה למינוי מומחה מטעם בית משפט. כאמור החומר הרפואי הונח בפני הוועדה והיא נימקה החלטתה. מכאן שאין מקום למינוי מומחה מטעם בית המשפט בסוגיה זו של מצב רפואי בגב תחתון.

בכל הנוגע לאותן בעיות נוספות שעולות מתוך המסמכים הרפואיים של כאבי צוואר ושבר בעצם המטאקרפלית, הרי שבחינה של אותם מסמכים מלמדת כי ניתן להניח בסבירות גבוהה שבעיות אלו לא הותירו נכות והם נחלת העבר.

30. בבוא בית משפט של ערעור לבחון החלטה של בית משפט קמא שלא למנות מומחה רפואי לבקשת תובע או נתבע, לא תמהר ערכאת הערעור להתערב באותה החלטה ככל שלא נמצא כי היא בניגוד לדין או אינה מתיישבת באופן מובהק עם מתחם הסבירות. ראו לעניין זה בין היתר רע"א 796/19 פלוני נ' "הפול" – המאגר הישראלי לביטוחי רכב, מיום 28.2.19 מפי כב' השופט עמית:

"נקודת המוצא היא כי קבלת בקשות להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים תיעשה במשורה, ובמקרים יוצאי דופן, כאשר אחד החריגים לכך הוא "קבוצת המקרים בהם לא עמדו לפני ועדת המל"ל עובדות חשובות ומהותיות בדבר מצבו של הניזוק עובר לתאונה או לאחריה, העשויות היו להביא את ועדת המל"ל לשנות ממסקנתה" (ראו, לדוגמה, רע"א 7501/18 פלוני נ' כלל – חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו] בפסקה 4 (22.11.2018); רע"א 8908/17 קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלונית, [פורסם בנבו] בפסקה 11 והאסמכתאות שם (10.1.2018) (להלן: עניין פלונית); רע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' בוטרשווילי [פורסם בנבו] (8.4.2013))."

ובהמשך:

"לסופו של יום המבקש לא העמיד טעם מבורר המצדיק סטייה מהתוצאה אליה הגיע בית משפט קמא. לכך יש להוסיף כי רק במקרים חריגים יתערב בית משפט זה בהחלטה של הערכאה הדיונית בעניין הבאת ראיות לסתור (רע"א 11325/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' גולינבסקי [פורסם בנבו] (27.2.2006), אך ראו רע"א 7295/16 פלוני נ' הפניקס החברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (13.10.2016) שם מצמצם השופט צ' זילברטל את תחולתה של הלכת אי ההתערבות של ערכאת הערעור, למקרים בהם הערכאה הדיונית התירה הבאת ראיות לסתור). מכל מקום, איני סבור כי המקרה שלפניי מצדיק התערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי."

כאמור במקרה כאן, איני סבורה שנפל פגם בהחלטה, גם אם נימוקיי שונים במקצת מאלו של בית משפט קמא.

31. מכאן שבקשת הכשרה למינוי מומחה בתחום האורתופדי לבחינת מצבו של המשיב שאינו תולדת התאונה – נדחית.

הבקשה להבאת ראיות לסתור את הקביעה האורולוגית

טענות המשיב

32. כבר במסמכים הסמוכים למועד התאונה עולות תלונות במישור האורולוגי והן לא זכו להתייחסות נכונה של הוועדה. גם בהמשך התלונן המשיב על בעיות בתחום זה של איבוד שתן, תכיפות במתן שתן ואימפוטנציה. הוא נשלח לבדיקות שהוכיחו זרם חלש. טיפולים תרופתיים לא סייעו.

33. המל"ל לא העמיד בתחילה את המשיב לבדיקה אורולוגית מאחר וקבע כי נכותו האורתופדית עומדת על 19.25% והמשמעות הייתה שתוספת נכות תביא לשינוי בזכאות לתגמולים.

רק לאחרונה כשחלה החמרה בתחום האורתופדי ביקשה הוועדה חוות דעת של יועץ בתחום האורולוגי.

34. החלטת הוועדה שמציינת כי על פי דעת היועץ אין קשר סיבתי בין הפגיעה בתאונה לתלונות במישור האורולוגי אינה עונה על דרישת ההנמקה ואין בה כל דיון ענייני כלשהו. מכאן שדינה דחייה. הוועדה לא התייחסה לכל התיעוד שעמד בפניה ושמצביע על קשר בין פגיעת המשיב בתאונה לתלונות במישור האורולוגי.

35. מכאן שיש לקבל את הבקשה, להורות לבית משפט קמא להתיר הבאת ראיות לסתור בתחום האורולוגי ולמנות מומחה לשם כך.

טענות הכשרה

36. עצם קיומן של תלונות בתחום האורולוגי בזמנים כאלה ואחרים אינה מלמדת על קשר סיבתי לפגיעה בתאונה נשוא הבקשה. יש להביא בחשבון כי הוועדה מדרג ראשון כמו גם הוועדה לעררים לא מצאו לקבוע נכות בתחום זה. המשיב לא עתר לבית הדין לעבודה כנגד העדר הקביעה בתחום האורולוגי. הדבר עלה שוב רק בעת הבקשה להחמרת מצב.

גם כשהתקבל לידי המשיב פרוטוקול הוועדה שלטענתו אינו מנומק, לא פנה המשיב לוועדת עררים ולא לבית הדין לעבודה.

37. לוועדות סמכות למנות יועץ ויש לראות בו חלק מן הוועדה, וכשלוח שלה, לעניין קביעות רפואיות בתחום שבו נדרש הייעוץ.

35. בקשת המשיב אינה עומדת בתנאים להבאת ראיות לסתור כפי שנקבעו בפסיקה. יתרה מכך כתב התביעה חסר כל טענה בעניין נכות בתחום זה.

38. עיון בפרוטוקול הוועדה מלמד שמלוא החומר הרפואי הונח בפניה והיא הייתה ערה לתלונות המשיב. יחד עם זאת יש לזכור את התיעוד שמתייחס לתקופה שעובר לתאונה למשל משנת 2006-2007 שבו מתועדות תלונות בתחום האורולוגי לאחר שהמשיב עבר תאונות עבודה קודמות.

על כן גם בהיעדר פירוט של כל החומר הרפואי שעמד בפני הוועדה והיועץ מטעמה בפרוטוקול, ברי כי הם היו מודעים לנתונים שבחומר הרפואי ולא ניתן לומר שנפל פגם בקביעת הוועדה.

דיון

39. ראשית ייאמר כי אין בידי לקבל את טענת ב"כ הכשרה כי היועץ הוא חלק מן הוועדה. היועץ יועץ לוועדה ועדיין ההחלטה בידיה, לקבל את המלצתו והערכתו או לדחותה. (ראו בין היתר את מכתב המל"ל מיום 12.2.20, נספח ד 1 לבקשה שבו מצוין כי חוות דעתו של היועץ האורולוגי תועבר לוועדה הרפואית על מנת שתקבע את דרגת הנכות).

40. גם אין בידי לקבל את טענת הכשרה כי מאחר והמשיב לא טען לנכות זו בכתב התביעה הוא מנוע מהגשת בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל.

כשם שלא מצאתי לקבל את הטענה כי הכשרה מנועה מלהעלות את הטענה בדבר הצורך במינוי מומחה שיתייחס למצבו של המשיב שאינו קשור בתאונה, הגם שלא העלתה בקשה זו בכתב ההגנה הראשון בתיק, כך לא ניתן למנוע מהמשיב לטעון טענה זו רק מחמת שבתחילה לא סבר שיש החמרה במצבו שמחייבת פנייה נוספת למל"ל גם בתחום זה. מבחינה פורמלית נכון הדבר שהיה מקום לבקש לתקן את כתב התביעה ולהוסיף טענה זו, אך בשל העובדה שבשלב זה התביעה מתבררת לפי סעיף 6 ב' לחוק, ניתן היה להמתין עם בקשה זו עד לאחר קיום דיון בבקשה להבאת ראיות לסתור.

41. עיון בחוות דעת היועץ האורולוגי (נספח ד' 2 לבקשה) מלמד עי היועץ ציין תאריכי מסמכים של בדיקות וטיפולים שהמשיב קיבל. בסופו של יום הוא מציין בממצאי הבדיקה כך:

"יש לציין סיפור עשיר של פגיעה בע"ש גם לפני התאונה ב – 2015.

יש לציין שבדיקה אורודינמית ב – 2016 הייתה תקינה.

אבחנה - דחיפות ותכיפות במתן שתן איבוד שתן מ.א. ניתוח ע"ש ב – 18.3.19. מ.א. תאונה עם פגיעה בע"ש ב – 28.5.15.

בעמודת הסיכום הוא מציין:

"לדעת היועץ אין קשר סיבתי בין התאונה ב – 2015 למצב אורולוגי נוכחי."

כלומר, היועץ בתחום האורולוגי מקבל כי המשיב סובל מבעיה בתחומו אך אינו משייך אותה לפגיעה בתאונה נשוא התביעה.

42. בית משפט קמא מצא לקבוע כי בוועדה הרפואית מ – 10.10.16 עמד בפני הוועדה חומר רפואי המצביע על בעיה אורולוגית אך המשיב כלל לא התלונן בוועדה על בעיות בתחום זה. יתרה מכך הבהיר בית משפט קמא כי היה מצופה שלאחר שלא נקבעה למשיב נכות בתחום האורולוגי באותה וועדה, יפעל להגשת תביעה לדיון מחדש. המשיב מצא להעלות טענה זו רק בשנת 2019 עם הגשת הבקשה להחמרה.

עוד מצא בית משפט קמא לקבוע כי הגם שהוועדה עצמה לא פירטה את נימוקיה היא מציינת את המסמכים בתחום זה שעמדו בפניה ומסכמת בכך שהיא מקבלת את עמדת היועץ להעדר קשר סיבתי.

43. החלטת בית משפט קמא בנסיבות אלה סבירה בעיני ולא ראיתי להתערב בה.

למשיב תלונות על בעיות בתחום זה עוד שנים עובר לתאונה נשוא הדיון. כך גם ניתן היה להתרשם מתוך התנהלות המשיב כי לא קיימת בעיה כזו בסמוך לאחר התאונה, אם לא מצא לתקוף את קביעת הוועדה שהתעלמה מתלונותיו בתחום זה.

תלונה של ממש לוועדה בתחום האורולוגי עלתה רק בשנת 2019, 4 שנים לאחר התאונה. שם נטען לראשונה בפני הוועדה על אי שליטה בשתן. ראיתי לציין שבוועדת עררים מיום 6.12.16 המשיב עצמו לא טען לכל בעיה אורולוגית. באת כוחו ביקשה להוסיף כי "מבחינה אורולוגית הוא מטופל בגין כאבים". זאת ותו לא. אין כל טענה על קושי בנקיטת שתן, איבוד שתן זרם חלש וכו'.

לא ניתן לומר שהוועדה (לרבות היועץ האורולוגי) התעלמו ממסמכים שהוצגו להם. הם היו מודעים למסמכים ולתלונות של המשיב המופיעות בהם, אך בחרו לקבוע על פי שיקול דעתם המקצועי כי אין קשר סיבתי בין הפגיעה בתאונה משנת 2015 למצבו של המשיב בתחום האורולוגי.

44. אמנם הוועדה ציינה רק כי היא מקבלת את עמדת היועץ, אך עיון בחוות דעתו של היועץ אינה מותירה מקום לספק שהוא סבור כי למשיב היו בעיות בתחום זה כבר בעברו וכי תלונותיו העיקריות החלו רק לאחר הניתוח שעבר בשנת 2019 ועל כן לא מצא קשר בינן לבין הפגיעה בתאונה.

45. מכאן שבקשת המשיב נדחית.

סוף דבר

46. לאור דבריי שלעיל שתי הבקשות לרשות ערעור נדחות.

47. בטרם סיום ראיתי לציין כי לא מצאתי לעיין בחוות הדעת שצירף ב"כ המשיב לבקשתו שכן לטעמי אין הדבר אפשרי על פי הדין.

48. מששתי הבקשות נדחו אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

49. המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים.

ניתן היום, כ' כסלו תשפ"א, 06 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.