1. בפני תביעה כספית אשר הוגשה בבית המשפט לתביעות קטנות, על סך 33,600 ₪. התובעים בתביעה העיקרית הם נוסעים אשר, לגרסתם, רכשו חבילת טיול לפורטוגל על פי פרסומים של הנתבעת לטיול בין 11 ימים ו- 10 לילות שבין התאריכים: 16-27.08.2018. עילות התביעה מפורטות בכתב התביעה וסכום התביעה מבוסס על סך 4,800 ₪ לכל משפחה /זוג תובעים (ראה סעיף 9 לכתב התביעה).
2. לטענת התובעים, הטיול עבר כמתוכנן עד ליום 26.08.2018 (יום לפני מועד השיבה ארצה) שבו היו אמורים לטוס ממדיירה לליסבון. לטענתם, ביום 26.08.2018 השכימו לפנות בוקר עקב טיסה שהייתה אמורה לצאת ממדיירה לליסבון בשעה 07:05 ועתידה לנחות בליסבון בשעה 08:30 לאחר מכן היו עתידים הנוסעים לטייל בליסבון עד לשעה 22:10 זו השעה שבה היו אמורים לחזור ארצה לפנות בוקר. כשהגיעו הנוסעים לשדה התעופה במדירה נדהמו לגלות כי טיסתם בוטלה. כן ציינו התובעים שבמהלך כל היום יצאו טיסות והתובעים לא קיבלו מענה חלופי מהנתבעת ונשארו שעות רבות בשדה התעופה מבלי שדאגו להם לשתייה ומזון עד השעה 02:00. התובעים עמדו על כך שמדובר בקבוצה של אנשים מבוגרים אשר נאלצו להיות ערים שעות רבות ברציפות, מזוודותיהם לא עלו איתם לטיסה החלופית.

במכתב שהוציאו התובעים לנתבעת נענו בכך שעניינם של התובעים להוציא פיצוי במקרים המוגדרים כוח עליון. התובעים מלינים על כך שהנתבעת הפרה את סעיף 14 לחוק שירותי תעופה בכך שלא יידעה אותם בדבר ביטול הטיסה, הותירה אותם ללא מזון ושתייה ראויים תוך זלזול, הפרה את סעיף 4 לחוק שירותי תעופה וחוק הגנת הצרכן.

1. בכתב ההגנה טענה הנתבעת שהתובעים יצאו לטיול על פי תכנית הטיול. הצד השלישי (להלן: "TAP") הייתה אמורה להטיס את התובעים משדה התעופה באי מדירה לליסבון אך בשל תנאי מזג אוויר סוער, הטיסה בוטלה. עת נתקבל הדיווח באמצעות המדריך של הקבוצה, פעלה הנתבעת בקושי רב, לטענתה, להסדרת טיסה חלופית. כאשר השדה נפתח מחדש לא ניתן היה למצוא מקומות פנויים לכלל הנוסעים אלא רק בטיסה שיצאה סמוך לחצות. לגרסת הנתבעת, כלל חברי הקבוצה הועברו לשהייה בבית מלון על חשבון הנתבעת. לחלקם נרכש כרטיס טיסה לישראל לטיסה שיצאה מספר שעות לאחר מועד ההגעה לליסבון. חלקם האחר הוטס לישראל לאחר קיום יום סיור בליסבון והגיעו 24 שעות לאחר מועד החזרה המקורי. לכן לטענתה יש לקזז מכל סכום בו יזוכו התובעים, את הסכומים שהוציאה הנתבעת לשם השבת התובעים ארצה.

כן ציינה הנתבעת שבתקנון החברה, נכתב תחת הכותר: "תוכנית הטיול / מניין הימים בטיול" שאין פגסוס אחראית על תופעות של מזג אויר ובמקרה של ביטול עקב תופעות אלה ההוצאות שיגרמו לנוסעים כתוצאה מכך יחולו על הנוסעים בלבד. כך גם צוין לטענתה במסלול הטיול (ראה נספחים "א, יב" לכתב ההגנה).

עוד הוסיפה הנתבעת, שאין המדובר במעשה או במחדל שלה אלא של חברת TAP שאינה בשליטת הנתבעת.

בכתב ההגנה טענה פגסוס כי היא מוסיפה את חברת TAP כצד ג', היות ולדידה היא האחראית הבלעדית לטענות המפורטות בכתב התביעה וכי היא תובעת התובעים בתביעה שכנגד בגין כלל העלויות שהוציאה בשל ביטול הטיסה.

1. בכתב התביעה שכנגד פירטה הנתבעת את עיקרי טענותיה שבכתב ההגנה וכן עמדה על ההוצאות שהוציאה בשל ביטול הטיסה. בכתב ההגנה שכנגד עמדו התובעים על כך שיש לדחות התביעה שכנגד על הסף מחמת מניעות שכן אין להעלות טענה של קיזוז בכתב הגנה ולאחר מכן להגיש תביעה שכנגד בגין אותו סכום בשל הסבירות שככל שתתקבל התביעה שכנגד יינתן כפל פיצוי. כן עמדו התובעים על כך שבעצם העלאת טענת קיזוז ותביעה שכנגד יש שימוש לרעה בהליכי משפט. לגופו של עניין עמדו התובעים על כך שתקנון החברה הינו בבחינת חוזה אחיד המחיל לכאורה תנאים מקפחים ולכן יש לבטלו, וכן שאילו הייתה פועלת הנתבעת בזמן אמת להסדרת טיסה חלופית, ההוצאות היו נחסכות ממנה.
2. חברת TAP טענה להגנתה, שיש לדחות התביעה על הסף מחמת התיישנות הקבועה באמנת מונטריאול, אשר חלה בנסיבות העניין ובהיעדר עילה כנגד הצד השלישי. לטענת TAP הטיסה מושא התביעה דנן מיום 26.08.2018 המריאה באיחור באמצעות טיסה חלופית והתביעה שבענייננו הוגשה על ידי התובעים רק ביום 06.09.2020 – קרי, למעלה משנתיים לאחר מועד הטיסה . לטענת TAP חוק התובלה האווירית, התש"ם-1980 (להלן "חוק התובלה") מחיל את אמנת מונטריאול וכל אירוע הקשור בתובלה אווירית בינלאומית כפוף להוראות אמנת מונטריאול בלבד (ס' 3,5 לחוק התובלה). כן עמדה על כך שאילו ההודעה כנגד הצד השלישי לא הייתה מתיישנת הרי שהנתבעת ידעה שמדובר בכוח עליון ולפי סעיף 19 לאמנת מונטריאול קיים פטור למוביל האווירי במקרה של נזק שנגרם מחמת איחור בהמראת טיסה כבמקרה דנן, הפוטר אותה מאחריות.

דיון והכרעה

1. כאמור לעיל, בפני תביעה כספית אשר הוגשה בבית המשפט לתביעות קטנות, על סך 33,600 ₪. התובעים בתביעה העיקרית הם נוסעים אשר רכשו חבילת טיול לפורטוגל שנמשך 11 ימים ו- 10 לילות בין התאריכים: 16-27.08.2018 (כמפורט בכתב התביעה). הנתבעת, חברה אשר עיקר עיסוקה בטיולים מאורגנים וטיולים אחרים המיועדים לקהל הרחב (ראה סעיף 1 לכתב התביעה).
2. עניינה של התביעה נסוב בכך שכאשר הגיעו התובעים, במסגרת תכנית הטיול, לשדה התעופה במדיירה לטוס לליסבון, יום לפני מועד השיבה ארצה, טיסתם ממדיירה לליסבון בוטלה בשל תנאי מזג האוויר. דבר שגרם לנוסעים לשהות שעות רבות ורצופות ערים בשדה התעופה עקב אי הסדרת טיסה חלופית מטעם הנתבעת בשל אילוצי מקום עבור כלל חברי הקבוצה.
3. לטענת התובעים, לא סופק להם מזון ו/או שתייה ראויים על אף ששהו שעות רבות בשדה התעופה לצורך המתנה וכן הנתבעת התרשלה והפרה החובות המוטלות עליה בדין, עת לא דאגה להסדרת טיסה חלופית על אף, שלטענתם, יצאו טיסות חלופיות. לטענת התובעים נגרמה להם עוגמת נפש רבה וכן הנתבעת לא מילאה חובתה בכך שנחסך מהם יום סיור בליסבון כמתוכנן עד לשעת הטיסה המתוכננת לשיבה ארצה.
4. מצדו השני של המתרס, טענה הנתבעת שסופקו לתובעת מזון ושתייה ראויים, ושמרגע הדיווח שהטיסה בוטלה זו פעלה בקושי רב להסדרת טיסה חלופית. הנתבעת טענה כי עקב ביטול הטיסה נגרמו לה הוצאות מרובות אשר לא היו מתוכננות וכי כוח עליון גרם לכך. כמו כן עמדה על כך הנתבעת שבלאו הכי אין היא צריכה לשאת בנזק אלא צד ג' (חברת TAP) שכן היא זו שביטלה הטיסה.
5. חברת TAP טוענת להגנתה כי חוק שירותי התעופה אינו חל עליה, אלא אמנת מונטריאול אשר מכוחה התביעה התיישנה ויש לסלקה על הסף.
6. עיינתי בטענות הצדדים, במסמכים שצורפו ובמארג הראיות לרבות העדויות שנשמעו. באשר להודעת צד ג', יש לבחון מכוח איזה חוק יכולה להיבחן הזכאות לפיצוי במקרה של עיכוב בהמראת טיסה ונזקים הנטענים לכאורה בשל העיכוב. בענייננו יש לדחות הודעת צד ג' לגופו של עניין ואף מחמת התיישנות וזאת כמפורט להלן.
7. סעיפי ההגדרות בחוק שירות תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב-2012 (להלן "חוק שירותי התעופה") קובעים כך:

" 'חניית ביניים' – שהות ביעד ביניים לשם טיסת המשך ליעד הסופי;

'טיסה' – טיסה הממריאה מתחומי מדינת ישראל או אליה, לרבות טיסה הכוללת חניית ביניים.

...

'יעד סופי' – היעד הנקוב בכרטיס הטיסה בטיסה ישירה, או – בטיסה הכוללת חניית ביניים – היעד האחרון הנקוב בכרטיס הטיסה;

...

'מפעיל טיסה' – מפעיל כלי טיס לשם הובלת נוסעים וכבודתם, בתמורה, ממדינת ישראל, אליה או בשטחה;"

1. לא מונחים בפני כרטיסי הטיסה שבהם נקובים התאריכים המקוריים, עובר לכרטיסים שהונפקו לטיסות החלופיות. מעיון בכרטיסי הטיסה החלופיים אשר צורפו לתיק, עולה כי מדובר בשתי טיסות נפרדות: ממדיירה לליסבון ומליסבון לתל אביב (ראה נספחים "3, 6" לכתב ההגנה מטעם הנתבעת). כן ראה לעניין זה עדותו של אחד התובעים, מר ג'ק אזולאי, בעמוד 2 לפרוטוקול שורות 19, 21: "חזרנו בשתי טיסות... טיסה של אל על וטיסה של TAP" משמע, הטיסה אשר גרמה לעיכוב ולאירוע התביעה דנן, הינה ממדיירה לליסבון עליה אחראית חברת TAP. מכיוון שמדובר בטיסה שאינה ממריאה מתחומי מדינת ישראל או אליה, מפעיל הטיסה אינו מוביל הנוסעים "ממדינת ישראל, אליה או בשטחה" ומכרטיס הטיסה עולה שאין מדובר בחניית ביניים כמשמעותה בחוק שירותי התעופה, חוק זה איננו חל.
2. מקום שחוק שירותי התעופה איננו חל, פונים לחוק התובלה האווירית, התש"ם-1980 (להלן "חוק התובלה האווירית"). סעיף 3א לחוק התובלה האווירית קובע כהאי לישנא: "על תובלה אווירית, שמקום היציאה ומקום הייעוד שלה נמצאים לפי תנאי ההסכם בין הצדדים בשטחן של שתי מדינות שהן צדדים לאמנת מונטריאול, או בשטחה של אחת מהן בלבד שהיא צד לאמנת מונטריאול והוסכם על מקום חניה בשטחה של מדינה אחרת, יחולו הוראות אמנת מונטריאול."
3. סעיף 19 לאמנת מונטריאול מקנה לנוסעים, בנסיבות מסוימות, עילת תביעה בגין נזק שנגרם לנוסע מחמת איחור בהמראת טיסה אך הסיפא של הסעיף מקנה פטור למוביל האווירי אם הוא מוכיח שנקט אמצעים סבירים למניעת הנזק או שנקיטת האמצעים היא בלתי אפשרית. בענייננו, מדובר ב"כוח עליון" שהרי תנאי מזג האוויר הם שמנעו מהמראת הטיסה ולכן הסעיף הנ"ל מקנה לחברת TAP פטור מאחריות לנזק שנגרם ואין להשית עליה חבות כלשהי.
4. סעיף 35 לאמנת מונטריאול קובע שהזכות לפיצויים תפקע אם התביעה אינה מוגשת בתוך פרק זמן של שנתיים שתחושב מתאריך ההגעה ליעד, או מהתאריך שבו היה המטוס צריך להגיע, או מהתאריך שבו הופסקה התובלה. ראה לעניין זה סעיף 15 לחוק התובלה האווירית, הקובע שהתקופה לפקיעת הזכות לדמי נזק לפי חוק זה תהא התקופה הקבועה, בין היתר, באמנת מונטריאול [כן ראה סעיף 27 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 הקובע דינים שמורים: "אין חוק זה בא לפגוע בתקופת ההתיישנות הקבועה לעניין פלוני בדין אחר, אלא אם נאמר כך במפורש בחוק זה; ואין חוק זה בא לפגוע בכל סמכות, לפי כל דין, לדחות תובענה או לסרב למתן סעד מחמת שיהוי."]

לפיכך, בענייננו טיסת TAP ממדיירה לליסבון הייתה אמורה להמריא ביום 26.08.2018 ובשל מזג האוויר יצאה ביום 27.08.2018. כלומר על מנת שהזכות לתביעת פיצויים לא תפקע היה על התובעים להגיש התביעה עד ליום 27.08.2020 לכל המאוחר, והתביעה הוגשה ביום 06.09.2020.

על כן, גם מטעם זה אין מנוס מקבלת טענה ההתיישנות ודחיית ההודעה לצד ג' על הסף.

1. מקום שצד ג' איננה אחראית לנזק שנגרם לכאורה, יש לבחון חבותה של הנתבעת. בנושא זה ראה לעניין מעמדה של הנתבעת ראה ת"ק 20598-09-12 שטרייכמן נ' דיסקברי טיול עולמי בע"מ 28.12.2013. כן ראה, אם כי לא באופן ישיר, ח"א (י-ם) 804/07 דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (13.10.2009).
2. בטפסי ההרשמה עליהם חתומים כל אחד מהתובעים צוין: "... קראתי את תקנון החברה ותכנית הטיול היטב ואני מסכים/ה לתוכנם ולכל האמור בהן..." (ראה נספחים "ה-יא" לכתב התביעה שכנגד).

כן ראה תקנון החברה, תחת הכותר "תכנית הטיול / מניין הימים בטיול":

"הטיול והמסלול כפי שפורסם מחייב את פגסוס אולם ייתכנו שינויים בקביעת סדר ימי הטיול והביקורים כפי שמודפסים בחוברת ובפרסומי החברה. אין פגסוס אחראית על תופעות של מזג אוויר (רעידת אדמה, שטפונות, ערפל, סופות, התפרצות הר געש, שלג וכדומה) ו/או נסיבות אחרות כלשהן... שאינן בשליטת פגסוס העלולות לגרום לשינוי או ביטול כלשהו במסלול או בשירותים המוזמנים. יובהר כי, במקרה של ביטול טיסה עקב תופעות אלו, ההוצאות שיגרמו לנוסעים כתוצאה מכך יחולו על הנוסעים בלבד ולא על פגסוס."

1. על כן, מקום שבו חתמו התובעים על טפסי ההרשמה והצהירו כי הם קראו התקנון מנועים הם מלטעון כנגדו. חזקה היא כי "חתימתו של אדם על מסמך מהווה אישור ועדות לכך שהבין את תוכנו ונתן הסכמתו לאמור בו" (ראה ע"א 8533/06 גילמן נ' הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ (פורסם בנבו)). על המבקש לסתור את החזקה להניח בפני ביהמ"ש ראיות מוצקות ופוזיטיביות וברמת הסתברות קרובה (ראה ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו נד(2) 559).

חזקה מטבעה ניתנת לסתירה, וכך גם קובעת ההלכה - שעל המבקש לסתור החזקה להניח בפני ביהמ"ש ראיות מוצקות ופוזיטיביות. בענייננו, התובעים לא סתרו החזקה למעט טענתם שהתקנון הינו בגדר חוזה אחיד המחיל תנאים מקפחים.

1. לא ניתן להתעלם מכך שנגרמה לתובעים בתביעה העיקרית עוגמת נפש בעיכוב הסדרת הטיסות החלופיות על ידי הנתבעת ובשים לב לשעות הרבות שבהן המתינו בשדה התעופה בחוסר ודאות ועד להובלתם ללינה במלון כשהיה ידוע שלא כולם יוכלו לעלות על טיסה בשעות הלילה המאוחרות.
2. יש להתחשב, מחד גיסא, בעוגמת הנפש שנגרמה לתובעים. מאידך גיסא, יש להתחשב הפעולות אשר עשתה הנתבעת על מנת לשלב התובעים בטיסות חלופיות לליסבון וכן הפעולות שנעשו על ידה.

ראה לעניין זה עדותו של מדריך הטיול, מר יאיר אנגל, בעמוד 4 לפרוטוקול שורות 17-28:

"שתי טיסות בוטלו בליסבון ויחד איתנו היו עשרות או מאות אנשים באותה סיטואציה. לא שלחנו את המזוודות הן היו אתנו. הצ'ק אין לא נפתח. כל היום מ- 10 בבוקר ולפני זה הייתי גם בקשר עם איתמר מנכ"ל החברה וגם היינו בשיחות ועידה גם עם הסוכן כך שנעשו כל הזמן פעולות לבדוק על מנת להשתלב בטיסות לליסבון... בצהריים השוברים שניתנו היו למסעדה ולא לקפה ועוגה, בבוקר היו לקפה ולעוגה... הקבוצה הופנתה לבית מלון בליסבון על ידי אוטובוס שחיכה לנו בשדה התעופה. הגענו לליסבון לבית המלון – 6 אנשים באופן רנדומלי קיבלו ממני הודעה שהצליחו לסדר להם טיסה לישראל לפני הצהריים והם הספיקו קצת לישון לאכול ארוחת בוקר ולנסוע לשדה... שאר הקבוצה ביצעה מאה אחוז מהתכנית המתוכננת של יום קודם וסיורים באתרים בליסבון והמריאה בלילה לישראל."

כמו כן יש לתת את הדעת לכך שהוצאו הוצאות על ידי הנתבעת והתובעת שכנגד שלא נכללו בתכנית הטיול, ונגרמו עקב העיכוב בטיסה של חברת TAP. ההוצאות פורטו בכתב התביעה שכנגד שהגישה הנתבעת והן כרוכות בסכומים לא מבוטלים עבור מלון ללילה, כרטיסי טיסה חדשים וחלופיים, העמדת אוטובוס לטיול בליסבון שיצא אל הפועל במועד מאוחר יותר מהמתוכנן.

סוף דבר

1. לא מצאתי כי הנתבעת הפרה את החובות המוטלות עליה בדין כלפי התובעים. מדובר באירוע שאיננו בשליטתה של התובעת אשר ככל הנראה עולה בגדר כוח עליון. עיון בעדותם של מדריך הטיול ואנשי הקבוצה כפי שפורט לעיל מלמד כי הנתבעת פעלה כל שביכולתה וללא לאות לנסות למצוא פתרון. בפועל, אף הצליחה להשלים לחלק גדול מהקבוצה את תכנית הטיול במלואה תוך שהיא נוטלת על עצמה הוצאות נוספות שחרגו מהמתוכנן.
2. למעלה מהדרוש, תקנה 52 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת: "נתבע רשאי לקזז כל זכות ותביעה שלו כנגד תביעתו של התובע, או להגיש אותן בתביעה שכנגד, בין שהן על נזק ממון ובין אם לאו; כוחם של הקיזוז או התביעה שכנגד ככוח תובענה שכנגד, ובית המשפט יכול ליתן בהם פסק דין סופי הן על התביעה המקורית והן על התביעה שכנגד."
3. משמע, הנתבעת יכולה להעלות טענת קיזוז במסגרת כתב ההגנה או לחילופין במסגרת תביעה שכנגד בגין אותו סכום.
4. לאור כל האמור לעיל, ולאחר שלקחתי בחשבון את עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים במקרה מושא התביעה דנן, פעולות הנתבעת למציאת פתרון חלופי וההוצאות שהוצאו על ידי הנתבעת והתובעת שכנגד, לא מצאתי שהנתבעת הפרה בנסיבות העניין חובותיה כלפי הנוסעים.
5. קובע, בנסיבות העניין, שיש לדחות התביעה העיקרית והתביעה שכנגד, ללא צו להוצאות.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בהתאם להוראות הדין.

ניתן היום, י' אב תשפ"א, 19 יולי 2021, בהעדר הצדדים.