ניתנה ביום 18 מרץ 2021

הרשמת אפרת קוקה

1. לפני בקשת המשיבה לחיוב המערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה בערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה תל-אביב מיום 12.8.2020 (כבוד השופטת יפית זלמנוביץ גיסין ונציגי הציבור מר דניאל רביץ ומר משה כפיר; סע"ש 71554-10-18, להלן: פסק הדין).

רקע הבקשה

1. בבית הדין האזורי לעבודה תל-אביב התבררה תביעתו של המערער נגד המשיבה, לתשלום זכויות שונות בגין תקופת העסקתו וסיומה, ובכלל זה: פיצוי מכח אחריות שלוחית בגין גניבה ובגין תקיפה פיזית על ידי עובד אחר, דמי מחלה, פדיון חופשה שנתית, חלף הודעה מוקדמת, החזר הוצאות הזדכות על ציוד, תוספת בגין פיצול שעות עבודה, פיצוי על אובדן הכנסה, החזרי מס, מענק הצטיינות ופיצויי פיטורים. תביעת המערער עמדה על סך כולל של 126,752 ש"ח.
2. בפסק הדין, נדחתה מרבית תביעת המערער, למעט חיוב המשיבה בתשלום פדיון חופשה שנתית בסך 2,761.68 ש"ח. מנגד, ונוכח הפער בין סכום התביעה לבין הסכום הפסוק, חוייב המערער בתשלום הוצאות משפט למשיבה בסך 8,000 ש"ח. כך, שבסופו של דבר, נותר המערער חייב בתשלום הוצאות משפט למשיבה בסך 5,238.32 ש"ח.
3. המערער הגיש לבית דין זה ערעור על פסק הדין ביום 6.9.2020. המשיבה הגישה ביום 24.1.2021 בקשה לחיוב המערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה בערעור. בקשה זו עומדת להכרעתנו.

תמצית טיעוני הצדדים בבקשה

1. לטענת המשיבה, יש לחייב את המערער בהפקדת ערובה, משום שלא שילם את הוצאות המשפט בהן חויב בפסק הדין. עוד טוענת המשיבה, כי צפוי לה קושי בגביית הוצאותיה בערעור, שכן המערער לא מסר לבית הדין כתובת כנדרש לקבלת מסמכים, והוא נמנע מאיסוף דברי דואר הנשלחים אליו. המשיבה הוסיפה, כי לטעמה סיכויי הערעור נמוכים.

המערער התנגד לבקשה, תוך שטען לזכותו לקבלת יומו 'להשגת צדק', וכן ל'עוול מתמשך' שנעשה לו על ידי המשיבה.

דיון והכרעה

1. לאחר בחינת טיעוני הצדדים בבקשה ועיון בחומר המצוי בתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, כמפורט מטה.
2. זכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות יסוד בפסיקתו של בית המשפט העליון ובפסיקתו של בית דין זה (ראו: ע"א 733/95 (עליון) ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577, 628; ע"ע 1424/02 ( ארצי) פתחי אבו נסאר - SAINT PETER IN GALLICANTU, פד"ע לג (54) 38 (להלן: פסק דין אבו נסאר). אולם, בדומה לזכויות אחרות, גם זכות הגישה לערכאות איננה מוחלטת, ויש לאזנה אל מול אינטרסים אחרים, ובכללם האינטרס של הצד השני שלא להיות מוטרד ללא הצדקה ולגבות את הוצאותיו.
3. תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 אינן כוללות הוראות המקבילות לתקנות 427-433 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי 1984) או לתקנה 135 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 שנכנסה לתוקף ביום 1.1.2021, ועוסקות בחיוב בהפקדת ערובה בהליכי ערעור. משכך, קבעה ההלכה הפסוקה בבית הדין לעבודה לאורך השנים, שככלל, ובהעדר נימוקים מיוחדים, אין לחייב מערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות משיב בערעור. יחד עם זאת, במקרים המתאימים, בהם עולה חשש כי בעל דין ימנע מלפרוע הוצאות שיוטלו עליו בערעור, אימץ בית דין זה את ההסדר הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי והורה על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות משיב בערעור (ראו: ע"ע (ארצי) 48183-03-17 ברבירו - ניקדו מכשירים אלקטרו מכניים (1986) בע"מ, 17.1.2018 וההפניות שם). לטעמנו, הרציונל שעמד ביסוד פסיקת בית הדין הארצי לעבודה לאורך השנים בהתייחס לאימוץ ההסדר הקבוע בתקנות תקנות סדר הדין האזרחי 1984 לעניין הפקדת ערובה בהליך ערעור במקרים המתאימים, נכון ויפה גם למצב המשפטי השורר כיום.
4. בבוא ערכאת הערעור להכריע בבקשה להפקדת ערובה, עליה לשקול את ההבדל בין חיוב בעל דין בהפקדת ערובה בערכאה ראשונה, בטרם היה לו יומו בבית הדין, לבין חיוב בעל דין בהפקדת ערובה בערכאת הערעור, לאחר שתביעתו נדונה על ידי הערכאה הראשונה ונדחתה. במקרה השני, זכות הגישה לערכאות כבר מומשה, ולו באופן חלקי. עניין זה ימצא ביטויו במשקל שעל בית הדין לתת לאינטרסים השונים של הצדדים: זכות הערעור, המהווה חלק מזכות הגישה לערכאות, וזכותו של בעל הדין לגבות את הוצאותיו (ראו: בש"א (ארצי) 1349/04 גביש שלטים בע"מ - נעמה כץ, פד"ע מ 865, 17.1.2018).
5. אחד הטעמים לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הצד שכנגד, הן בערכאה הראשונה והן בערכאת הערעור, הוא הימנעות בעל דין מלפרוע הוצאות שהוטלו עליו בעבר (ראו: ע"ע 1064/00 (ארצי) קיניאנג'וי - אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, פד"ע (לה) 625). אמנם, ככלל, אין לחייב בעל דין בהפקדת ערובה בשל אי קיום החיובים המהותיים בפסק הדין קמא. בית הדין אינו לשכת ההוצאה לפועל, ואינו עוסק באכיפת פסקי דין. עם זאת, אי תשלומן של הוצאות שנפסקו בערכאה הדיונית הוא אחד הנימוקים המצדיקים חיוב בעל דין בהפקדת ערובה. משקלו של נימוק זה בערעור עולה, כיון שמדובר בהוצאות שנפסקו בפסק דין סופי, לאחר שהתקיים דיון מהותי בעניינו של המערער (ראו: ע"ע (ארצי) 251/03 אילוז – מישל אילת הסעות בע"מ, 22.6.2004).
6. השלב הדיוני בו הוגשה הבקשה להפקדת ערובה, מהווה שיקול במארג השיקולים שעל בית הדין לשקול בבואו להכריע בבקשה להפקדת ערובה, כאשר במקרים מתאימים, הגשת בקשה להפקדת ערובה בשיהוי ניכר - בשלב מתקדם של הליך הערעור - עלולה לכשעצמה להביא לדחייתה. שכן, תכלית מוסד הערובה עניינו בין היתר, מניעת הוצאות מהמשיב, כאשר קיים סיכון ממשי שלא יוכל לגבות את הוצאותיו. בשלב מאוחר של ההתדיינות, פוחתת ההצדקה לחיוב בערובה, כאשר לא צפויות למשיב הוצאות נוספות בערעור. שיקולים של הוגנות מחייבים גם הם את המשיב, הסבור שיש לחייב את המערער בהפקדת ערובה כתנאי להתדיינות בערעור, להגיש את הבקשה בשלב מוקדם בהליך, בטרם יישא המערער בהוצאות נוספות מעבר להגשת הערעור (ראו: בש"א (ארצי) 308/05 יחזקאל רמז -מפעלי אומנות הדפוס ב.מ. 90 בע"מ, 03.05.2005). מכל מקום נראה, שאין לקבוע כלל קטגורי בעניין תוצאת השיהוי בהגשת הבקשה להפקדת ערובה ויש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו (ראו: ע"ע 28345-09-16 אירנה בלקירסקי – אופטיקה הלפרין בע"מ, 14.12.2017). שהרי, אין דין בקשה המקיימת במובהק את אמות המידה שנקבעו בפסיקה לחיוב מערער בהפקדת ערובה, כדין בקשה המראה פנים לכאן ולכאן. המשקל שיינתן לשיהוי בהגשת הבקשה יעלה ככל שיפחת משקלם של הטעמים האחרים לחיוב בהפקדת ערובה. במקרים המתאימים, ניתן להביא לידי ביטוי את השיהוי בהגשת הבקשה להפקדת ערובה בדרך של קביעה מידתית של שיעור הערובה.

מן הכלל אל הפרט

1. במקרה שלפני, הבקשה לחיוב המערער בהפקדת ערובה הוגשה בשיהוי מסויים, בחלוף למעלה מארבעה חודשים ממועד הגשת הערעור וממועד צפיית ב"כ המשיבה בכתב הערעור (אשר תועדה במערכת נט-המשפט ביום 7.9.2020). מנגד, נכון למועד הגשת הבקשה לחיוב המערער בהפקדת ערובה, טרם הוגשו סיכומי הצדדים בערעור וטרם התקיים דיון. זאת ועוד, לאחר עיון בתיק שוכנעתי, שמתקיימים בנסיבות העניין טעמים המהווים הצדקה של ממש לחיוב המערער בהפקדת ערובה, חרף השיהוי המסויים בהגשת הבקשה. ראשית, המערער אינו כופר בכך שלא שילם למשיבה את ההוצאות בהן חויב בפסק דינו של בית הדין האזורי. שנית, ספק אם המערער מסר לבית הדין מען תקין להמצאת כתבי בי דין, שכן, כתבי בי דין שנשלחו למערער על ידי מזכירות בית הדין לכתובת שנמסרה על ידו חזרו, תוך שצוין באישור המסירה, כי הנמען 'עזב'. בנסיבות אלה, עולה חשש שצפוי למשיבה קושי בגביית הוצאותיה בערעור, ככל שידחה.
2. אשר לסיכויי הערעור - על פני הדברים, לא ניתן לקבוע שהם טובים, שכן הערעור סב במידה רבה על קביעות עובדתיות של בית הדין האזורי בפסק דינו, בהן ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. זאת ועוד, המערער לא הצביע על מקור נורמטיבי לחיוב המשיבה בחלק מרכיבי תביעתו.

מסקנת הדברים היא, כי מתקיימים בענייננו טעמים המצדיקים את חיוב המערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבה בערעור. עם זאת, נוכח השיהוי המסוים בהגשת הבקשה, יחויב המערער בערובה בשיעור מתון.

1. לאחר שקילת מכלול נסיבותיו של ההליך, אני מורה למערער להפקיד בקופת בית הדין, עד ליום 5.4.2021, ערובה בסך של 3,000 ש"ח להבטחת הוצאות המשיבה בערעור.   
2. נוכח תוצאת החלטה זו והעובדה שטרם הוגשו סיכומי הצדדים בערעור, מבוטל הדיון הקבוע בערעור ליום 24.3.2021.

מזכירות בית הדין תעקוב אחר הפקדת הערובה. ככל שלא תופקד הערובה במועד, ידחה הערעור בהתאם לתקנות.

ככל שתופקד הערובה, יוגשו סיכומי המשיבה עד ליום 12.4.2021, המערער יהא רשאי להגיש סיכומי תשובה עד ליום 19.4.2021 ויקבע מועד לדיון.

1. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ה' ניסן תשפ"א (18 מרץ 2021) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.