רקע כללי וטענות התובע

התובע הגיש תביעה על סך 12,023 ₪ ולטענתו עניינה הוא אי כיבוד פסק דין.

ביום 5.8.20 התקיים דיון בבית המשפט השלום הרצליה בתיק הטרדה מאיימת (אותו הגיש התובע כנגד הנתבע) שבו ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים ולפיה עד ליום 15.8.20 יפנה הנתבע את יחידת דיור שאותה שכר מהתובע, יסייד אותה וישלם את יתרת החוב בגין דמי השכירות.

טוען התובע כי על הנתבע היה לצבוע את הדירה ולנקות אותה, אך הוא שאיר אחריו זוהמה, ובניגוד למוסכם בס' 8 לחוזה השכירות עליו חתם הנתבע.

כמו כן נותר הנתבע חייב בגין דמי השכירות, מיסים, חשמל ומים.

טענות הנתבע

במהלך תקופת השכירות התגלע סכסוך בין הצדדים כאשר התובע החל להציק לנתבע ומנע ממנו שימוש במקום חנייה, מנע את האפשרות לשפוך את האשפה לפח הזבל של הבית (יחידת דיור הצמודה לבית התובע) ואף הגיש תלונת שווא במשטרה כנגד הנתבע.

נקבע כי הסכם השכירות יגיע לסיום ביום – 15.8.20 ולגבי החוב שנותר בגין השכירות, יסדירו ב"כ הצדדים וההסכם קיבל תוקף של החלטה. הנתבע פעל עפ"י החלטת בית המשפט וב- 12.8.20 הפקיד אצל ב"כ שיק ע"ס 6,650 ₪ בגין שכירות לחודשיים, יוני ויולי ו-9 ימים באוגוסט. ב"כ הנתבע הודיעה לב"כ תובע כי השיק הופקד אצלה אולם התובע סירב לקבלו ודרש את הסכום רק במזומן.

ביום 15.8.20 פינה את הדירה, צבע וסייד והחזיר את המפתח לתובע. הנתבע שילם את מלוא חובו לתובע אולם התובע מסרב לקבל את השיק ודורש מזומן, ולפיכך הגיש תביעה זו ביום 6.9.20 .

הנתבע מכחיש חשבון החשמל המוצג ע"ס 460 ₪, וטוען כי מדובר בתשלום לדירת התובע ולא ליחידת הדיור בה מתגורר הנתבע.

עוד הוא טוען כי התובע הפקיד שיק שהחזיק בגין שכר דירה עבור חודש אוגוסט, הגם שעפ"י החלטת ביהמ"ש שהה הנתבע ביחידה רק 9 ימים נוספים ובמקביל, התובע פתח תיק בהוצאה לפועל בגין השיקים לביצוע 2 שיקים נוספים, המיועדים לתקופה שלאחר תום תקופת השכירות.

בדיון פירט התובע את סכום התביעה (שלא היה ברור מכתב התביעה עצמו):

"....חשבון המים, 13 ₪ שאין על זה ויכוח ולא קיבלתי את זה. חשבון חשמל שהוא צריך 460 ₪. שכירות של חודשיים וחצי, 7,250 ₪. צבע שהוא לא צבע, הגשתי הצעת מחיר של 4,000 ₪. האסלה עם הכתמים השחורים, לפי שיקול דעת ביהמ"ש, אני רשמתי 900 ₪ יש לי ראיות, אני מפנה לתמונות איך שהנתבע השאיר את הדירה, לא צבע והשאיר לכלוך וסדקים. ניקיון – 300 ₪. וכל עוגמת הנפש והסבל, כל הנזקים..."

נדון ברכיבי התביעה:

דמי השכירות

בהתאם להסכמת הצדדים בדיון שהתקיים בתיק ההטרדה המאיימת ביום 5.8.20 נקבע כי חוזה השכירות יסתיים ביום 15.8.20.

מהסכם השכירות שצורף לכתב ההגנה עולה כי תקופת השכירות היתה מיום 6.11.19 עד 5.11.20 וכי דמי השכירות היום בסך 2900 ₪ לחודש. לפיכך, מחזור החיוב בדמי השכירות מתחיל בכל 6 בחודש. בהקשר זה אציין כי אני דוחה את טענת התובע כי בגין חודש אוגוסט מגיעים לו דמי שכירות בעבור 15 יום, וזאת בשים לב למסקנתי באשר למועד בכל חודש בו מתחיל חיוב דמי השכירות.

לפיכך דמי השכירות שיש לשלם בעבור חודשים יוני, יולי ועד 15.8 הם לתקופה של חודשיים + 10ימים, כדלקמן:

חודש יוני – 2900 ₪

חודש יולי – 2900 ₪

בעבור חודש אוגוסט – התקופה שמיום 6.8 עד 15.8, קרי 10/31 כפול 2900 = 935 ₪

ובסה"כ – 6735 ₪.

אמנם ישנו הפרש בין תחשיב הסכום הנ"ל לבין הסכום אליו הגיע הנתבע בכתב ההגנה, בסך 6650 ₪, אולם נראה כי מדובר בטעות חישוב גרידא ובהפרש מינורי ביותר שאינו מלמד על התחמקות מתשלום דמי השכירות כפי שהחליט בית המשפט בהליך הקודם.

אני מאמין ומקבל את טענת הנתבע כי הוא אכן הכין את השיק בגין הסכום הנ"ל ורצה למסור אותו לתובע כבר ביום 15.8.20 או בסמוך לכך, והוא התכוון לשלם את הסכום עוד לפני שהוגשה התביעה הנוכחית.

סכום זה הופקד בבית המשפט בתיק זה, לבקשת הנתבע, והדבר מלמד כי הנתבע לא התכוון להתחמק מהתשלום המגיע בגין דמי השכירות במועד.

צביעת הדירה

התובע טוען כי הנתבע לא סייד את המושכר. הנתבע טוען שכן. גם אם אקבל את טענת התובע כי המושכר אכן לא סוייד, הרי שאני סבור כי גם במצב זה לא הוכיח התובע נזק זה.

לכתב התביעה צירף הנתבע הצעת מחיר על סך 4,000 ₪. כידוע לא די בהצעת מחיר כדי להוכיח נזק, שכן הצעת מחיר ניתן לקבל בקלות ותמיד על כל סכום. על מנת להוכיח מרכיב זה של התביעה היה על התובע להוכיח כי הוא צבע אותה בפועל ולצרף קבל בגין התשלום עבור הצביעה. משלא עשה כן, לא ניתן לפסוק לו פיצוי בגין מרכיב זה של התביעה, אשר לא הוכח כהלכה. על כן אני דוחה את התביעה ביחס לצביעת/סיוד הדירה.

חשבון המים

אף שמדובר בסכום זניח, לא צירף התובע כל ראיה להוכחתו ודין הטענה להדחות.

חשבון חשמל

התובע צירף חשבון לתקופה 18.6.20 עד 16.8.20. הנתבע טען כי מדובר בחשבון חשמל כולל לדירתו של התובע בעוד הוא גר רק ביחידת דיור ועל כן אין החשבון משקף צריכה בפועל במושכר. מהסכם השכירות עולה כי אכן המושכר הוא יחידת דיור ולא כל הבית שבבעלות התובע (אליו מתייחס חשבון החשמל), ועל כן יש ממש בטענת הנתבע כי צריכת החשמל אמורה לשקף את הצריכה בפועל ביחידת הדיור ולא את הצריכה הכוללת של הבית. לפיכך, לא ניתן לקבל את חשבון החשמל שצירף התובע כראיה לצריכה בפועל ביחידת הדיור אותה שכר הנתבע, ועל כן אני דוחה את הדרישה גם בגין מרכיב זה.

כתמים באסלה וניקיון

התובע הציג במעמד הדיון תמונות שונות אולם לא ניתן להבין ולהסיק מהם את הנזקים הנטענים ביחס לאסלה ולא ניתן לקבוע כי מקורו של הכתם (אם בכלל) קשור לנתבע. גם באשר לניקיון לא הוכיח התובע כי שילם בפועל עבור ניקיון הדירה או כי היא אכן נוקתה בפועל, ומכאן שגם מרכיבי תביעה אלו לא הוכחו.

לסיכום,

שוכנעתי כי הנתבע נכון היה לשלם לתובע את חוב דמי השכירות עוד לפני הגשת תביעה זו, אך הנתבע סירב לקבל את התשלום, ובכך גרר את הנתבע להליך זה. בדלית ברירה ובאישור בית המשפט הופקד הסכום בקופת בית המשפט. כאמור לעיל ישנו הפרש מינורי בסך 85 ₪ אולם הפרש כזה לא הצדיק נקיטת הליכים משפטיים וטוב היה עושה התובע אם מפקיד את השיק שהכין לו הנתבע.

התובע לא עמד בנטל להוכיח את שאר מרכיבי התביעה.

לאור האמור, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 500 ₪. התובע רשאי לקזז מסכום זה את ההפרש הנ"ל בסך 85 ₪.

המזכירות תעביר את הסכום המופקד לתובע.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מיום פסק הדין.

ניתן היום, ט' סיוון תשפ"א, 20 מאי 2021, בהעדר הצדדים.