לפני בקשה להתיר למבקשת להישפט באיחור בגין הודעת קנס שנרשמה לחובתה ביום 6.6.19 . עניינה של הודעת הקנס הוא אי איסוף צואת כלב שהוטלה במקום ציבורי, בניגוד לסעיף 17 (ג) לחוק העזר לתל אביב יפו (שמירת הסדר והניקיון) תש"ם – 1980.

המבקשת טוענת כי לא קיבלה את הודעת הקנס המקורית. לדבריה נודע לה על הודעת הקנס רק ממכתב דרישה שנשלח לפני נקיטת הליכי גבייה. היא מוסיפה כי הודעת הקנס לא נרשמה בפניה ולא נמסרה לה וכי סריקת השבב של כלבתה נעשתה, לדברי הפקח, לשם בדיקת "עבירות קודמות".

לטענת המשיבה, הודעת הקנס נשלחה כדין בדואר רשום למענה הרשמי (ומענה בפועל) של המבקשת. הודעת הקנס חזרה בציון "הנמען אינו ידוע במען". המשיבה מציינת גם כי המבקשת אינה מכחישה את העבירה שיוחסה לה ואין טעם להתיר לה להישפט באיחור כשאין באמתחתה טענת הגנה.

דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי לדחות את הבקשה. כפי שציינה בצדק ב"כ המשיבה, המבקשת אינה מכחישה כי לא אספה את צואת כלבתה שהוטלה במקום ציבורי. בנסיבות אלה זכאי היה הפקח לרשום לה הודעת הקנס כפי שרשם. הודעת הקנס נשלחה כדין בדואר רשום למענה של המבקשת. תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי קובעת כי במצב הדברים האמור מוחזקת המבקשת כמי שקיבלה לידיה את הודעת הקנס אלא אם הראתה כי לא קיבלה את הודעת הקנס מסיבות שאינן תלויות בה. הודעת הקנס הוחזרה לשולח בציון "הנמען אינו ידוע במען". המבקשת לא הרימה בגדר בקשתה את הנטל לבסס את הטענה כי אי איתורה במען בו היא מתגוררת נבע מסיבות שאינן תלויות בה. לפיכך אין מנוס מן המסקנה כי לא עלה בידי המבקשת לסתור את חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי. המסקנה המתבקשת מן הדיון האמור היא, כי המבקשת מוחזקת כמי שקיבלה לידיה במועד את הודעת הקנס. המבקשת לא הציגה כל טעם מבורר, היינו נסיבות שאינן בשליטתה, המצדיק את האיחור בפנייתה להישפט. גם לגופו של עניין אין למבקשת טענת הגנה. היא אינה חולקת כי כלבתה עשתה צרכיה במקום ציבורי. היא גם אינה חולקת כי לא אספה את הצרכים. בנסיבות אלה, קשה לראות טעם להתיר למבקשת להישפט כאשר לגופו של עניין אין בפיה טענת הגנה מבוררת בנוגע לביצוע העבירה.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, ט' חשוון תשפ"א, 27 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.