לפניי תביעה בגין רשלנות מקצועית נגד רואה חשבון. התובע – שנפגע בתאונת עבודה בעת שעבד כמתקין מזגנים עצמאי - טוען בתביעה כי הנתבע, שנתן שירותים לעסקו, התרשל כלפיו בכך שלא דיווח למוסד לביטוח לאומי על מעמדו של התובע כעצמאי, ולכן התובע אינו מבוטח בביטוח נפגעי עבודה.

רקע

1. התובע, יליד 1968, עסק בהתקנת מזגנים.

ביום 25.8.2013, בעת התקנת מזגן, נפל התובע מחלון בקומה השלישית ונחבל בכל חלקי גופו. התובע פונה באמבולנס לבית החולים קפלן, נותח מספר פעמים ואושפז שם ובבית החולים השיקומי "רעות" כחמישה חודשים, עד ליום 21.1.2014 (להלן: "התאונה").

כתוצאה מהתאונה סובל התובע מנכות בגין פגיעה באגן, פגיעה בירך השמאלית, פגיעה בשורש כף היד, פגיעה בקרסול שמאל, פגיעה במרפק שמאל וצלקות.

המוסד לביטוח לאומי קבע כי לתובע 75% נכות רפואית משוקללת לצמיתות ו-100% דרגת אי כושר. התובע מקבל קצבת נכות כללית, לאחר שתביעתו לפי פרק נפגעי עבודה נדחתה.

2. את העסק להתקנת מזגנים פתח התובע בחודש אפריל 2013. בחודש מאי 2013 נרשם התובע כעוסק מורשה במע"מ ופתח תיק במס הכנסה.

יצוין כי החל משנת 2009 ניהל התובע עסק של עיצוב בלונים לאירועים, וזאת כ"עוסק פטור". במקביל עבד התובע כשכיר, וזאת עד לחודש אוגוסט 2012.

בשום שלב לא דיווח התובע למוסד לביטוח לאומי על מעמד של עצמאי.

3. הנתבע החל ליתן לתובע שירותים עבור עסק התקנת המזגנים בחודש יוני 2013. בין השניים, המתגוררים במושב שחר, קיימת היכרות קודמת. בחודש יוני 2013 השניים נפגשו באקראי במשרדי מס הכנסה באשקלון. על רקע היכרותם המוקדמת הם שוחחו והתובע ביקש מהנתבע שיטפל בהנהלת חשבונות של עסקו החדש. בין הצדדים לא נחתם הסכם התקשרות בכתב.

הנתבע החל ליתן לתובע שירות הנהלת חשבונות וטיפול בנוגע למע"מ ומס הכנסה. לשם כך, מסר התובע לנתבע פנקס שיקים וכן העביר לידיו מעת לעת את החשבוניות של העסק.

בנוסף, הנתבע הגיש עבור התובע דוח לשנת 2012 למס הכנסה.

4. ביום 25.8.2013 נפגע כאמור התובע במהלך התקנת מזגן. למחרת פנתה אשתו של התובע, הגב' יעל דרדור (להלן: "יעל") לנתבע בעניין מעמדו של התובע במוסד לביטוח לאומי, זאת לאחר שלדבריה שוחחה עם חברה שעובדת בביטוח לאומי וזו מסרה לה כי התובע אינו רשום כ"עצמאי".

הנתבע, ששהה באותה עת בחו"ל, הדריך אותה להגיע למשרדו ולחתום, בתיאום עם עובדת המשרד, על דין וחשבון למוסד לביטוח לאומי.

בדין וחשבון, שמתוארך ליום 25.8.2013, נרשם כי התובע החל לעבוד כעצמאי החל מתאריך 1.5.2013, ממוצע שעות עבודה לשבוע 40 וממוצע הכנסה חודשית 7,000 ₪. בדוח נרשם כי מתאריך 1.1.2013 עבד התובע כעצמאי בהיקף של 10 שעות עבודה בשבוע והכנסה ממוצעת של 2,200 ₪.

5. להשלמת התמונה יצוין כי ביום התאונה, 25.8.2013, שלח המוסד לביטוח לאומי לתובע דרישה לתשלום דמי ביטוח לשנת 2012. לפי הדרישה, בהתאם למידע שהגיע ממס הכנסה והנתונים שבידי המוסד, לתובע היו הכנסות כעצמאי בשנת 2012 בסך 25,568 ₪ והוא חב בדמי ביטוח בסך 3,911 ₪ (זאת בנוסף על הכנסותיו כעובד).

6. ביום 14.10.2013 דחה המוסד לביטוח לאומי את תביעת התובע לקבלת דמי פגיעה בגין התאונה, בנימוק כי במועד התאונה לא היה רשום התובע כעצמאי במוסד לביטוח לאומי.

וכך נכתב במכתב הדחייה:

"לפי האמור בסעיף 77(א) לחוק הביטוח הלאומי – התנאי למתן גמלה לעובד עצמאי הוא שהמבוטח היה בעת הפגיעה רשום במוסד כעובד עצמאי או שעשה את המוטל עליו להירשם.

על פי ביקורת הגביה, פנית למוסד לביטוח לאומי להירשם כעובד עצמאי רק ביום 26.08.2013 כלומר יום לאחר התאונה הנזכרת לעיל.

תביעתך אושרה כעת כתאונה אישית".

7. ביום 22.10.2013 הגיש התובע למוסד לביטוח לאומי "בקשה לבחינה מחדש והכרה בתביעה כתאונת עבודה". בבקשה כתב התובע כי בחודש מאי 2013 התחיל לעסוק בהתקנת מזגנים אחרי ליווי של מת"י קריית גת, שם קיבל הדרכה לביצוע חקר שוק וכיצד פותחים עסק וכיוון שאינו בקיא בהליכים הנדרשים הומלץ לו לפנות לשרותיו של רואה חשבון. הוסבר לו שעליו לפנות למשרדי מע"מ לשינוי מעמדו כעוסק מורשה ולדווח למס הכנסה על שינוי העיסוק והוא ביצע את הנדרש בהתאם למה שנאמר לו וחזר לרואה החשבון וביקש טיפולו וניהולו בכל הקשור לנושא מיסוי. העסק התפתח בצורה הדרגתית ובתחילת חודש יולי התחיל ממש לייצר הכנסות. לאחר התאונה אשתו פנתה לביטוח הלאומי לבירור זכויותיו ונאמר לה כי הוא אינו מוכר כעצמאי בביטוח לאומי. אשתו יחד עם פקידת משרד רואה החשבון הסדירו את הנדרש בביטוח לאומי בו ביום וכן הוסדר תשלום המקדמות השוטפות. התובע ציין בפניה שלא הייתה לו כוונה להתחמק מתשלומים לביטוח לאומי, הוא פעל בתום לב, וביקש להכיר בתביעתו, גם אם נעשתה שגיאה.

8. באותו יום, 22.10.2013, פנה גם הנתבע אל המוסד לביטוח לאומי, בבקשה להכיר בתאונה של התובע כתאונת פגיעה מעבודה. וכך נכתב בפנייה:

"כרואה החשבון של מר בנימין דרדור ובקשתו, הריני פונה אליכם לבחון מחדש את החלטתכם לא להכיר בתאונה של מר דרדור כתאונת פגיעה בעבודה. להלן העובדות:

א. מר דרדור עבד כשכיר בשנים האחרונות, במקביל משנת 2009 הפעיל בשעות הפנאי שלו עסק פטור (הגדרת מע"מ) בעיצוב בלונים לארועים.

ב. במהלך שנת 2013 החל מר דרדור לבחון אפשרות להפעיל עסק כמתקין מזגנים ולצורך כך הודרך ע"י מת"י קרית גת.

ג. בחודש מאי החל לעבוד כמתקין מזגנים ולצורך כך פתח תיק עוסק מורשה במע"מ.

ד. בתחילת חודש יוני התקשר עם משרדי, הודרך לגבי פעילותן והחל הטיפול בהנהלת החשבונות שלו כולל טיפול במוסדות והגשת דוח לשנת 2012 למס הכנסה.

ה. בגין שומת מס הכנסה נוצר לו חוב בגין דמי ביטוח.

ו. שלא במתכוון טרם עודכן בזמן זה ביטוח הלאומי על שינוי במצבו הביטוחי.

ז. במהלך חודש אוגוסט נקלט בביטוח הלאומי שומת מס הכנסה שבגינה נוצר חיוב בגין דמי ביטוח לשנת 2012 טרם קרות התאונה. החיוב הנ"ל שולם בהמשך.

ח. ביום 25 באוגוסט ארעה למר דרדור תאונת עבודה בזמן התקנת מזגן...

ט. לאור המקרה ובעקבות פניית האישה נתברר מצבו בביטוח הלאומי וביום 26 באוגוסט הוסדרו עניניו בביטוח הלאומי לרבות תשלום חובותיו...

מר דרדור הינו אזרח נורמטיבי שומר חוק אשר נקלע שלא בטובתו למצב שאינו נעים בעליל. כל אשר ארע נעשה בתום לב ללא כוונה להשתמט מתשלום דמי ביטוח או כל כוונה נסתרת אחרת".

9. ביום 23.12.2013 דחה המוסד לביטוח לאומי את בקשתו של התובע להענקת דמי פגיעה "מטעמי צדק", כיוון שלא נמצאה סיבה מוצדקת לאי רישומו של התובע כעובד עצמאי במועד.

בקשה ששלח התובע לאגף פניות הציבור של המוסד לביטוח לאומי להכרה בפגיעה כתאונת עבודה נדחתה גם היא, ביום 28.9.2014.

התביעה

10. ביום 13.9.2020 הוגשה התביעה שלפניי כתביעה נזיקית בגין רשלנות מקצועית.

התובע עותר לפיצוי בסך 3,247,765 ₪, וזאת בגין הפסד דמי פגיעה; הפסד הפרשי קצבאות לעבר ולעתיד; ונזק בלתי ממוני בגין אי נוחות, מטרד, סבל ועוגמת נפש.

התביעה מתבססת, בעיקרה, על הטענה כי הנתבע התרשל בכך שלא דיווח למוסד לביטוח לאומי על מעמדו של התובע כעצמאי. בשל רשלנותו של הנתבע, כך נטען, דחה המוסד לביטוח לאומי את תביעתו של התובע להכרה בפגיעה כתאונת עבודה, ובלית ברירה פנה התובע למחלקת נכות כללית בביטוח הלאומי.

11. להוכחת תביעתו, הגיש התובע מספר חוות דעת.

לכתב התביעה צירף התובע חוות דעת רפואית מאת ד"ר יחזקאל טיטיון, מומחה בכירורגיה אורטופדית, לפיה נותרה לתובע נכות צמיתה משוקללת בשיעור 69%.

לתביעה צורפה חוות דעת אקטוארית מאת ד"ר יניב זקס, יועץ אקטוארי. על פי חוות הדעת, סך ההפרש בין שווי קצבאות נכות מעבודה לבין קצבאות נכות כללית (לעבר ולעתיד) עומד על 3,247,765 ₪.

במסגרת חוות הדעת, ד"ר זקס העריך את השכר המבוטח בסכום של 18,000 ₪ לחודש, ועל בסיס שכר זה הייתה מגיעה לתובע קצבת נכות בסכוך של 13,500 ₪ בשנת 2013.

במסגרת הראיות, הגיש התובע גם חוות דעת של רו"ח יגאל דן, שעסקה ברמת השירות שסיפק הנתבע לתובע.

12. הנתבע, מנגד, סבור כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות ולגופה. הנתבע טוען כי התביעה התיישנה משום שיש לספור את מועד התגבשות עילת התביעה מיום התאונה, ולחילופין יש לדחות את התביעה, שהוגשה שבע שנים לאחר קרות התאונה, מחמת שיהוי.

לגופו של עניין, עיקר טענת הנתבע היא כי הוא לא טיפל ולא נדרש לטפל בתיקו של התובע במוסד לביטוח לאומי. נטען כי התובע הציג בפני הנתבע מצג כי הוא עצמאי מזה מספר שנים, ולכן הניח הנתבע כי יש לו תיק פתוח במוסד לביטוח לאומי.

באשר לגובה הנזק הנטען, טוען הנתבע כי להנחת התובע כי השכר המבוטח היה בסך 18,000 ₪ בחודש אין כל בסיס, ועל כן גובה תביעתו מופרך. בהתאם לחוות דעת אקטוארית מטעם הנתבע, של מר אורי לפיד, לפי דוח רווח והפסד לשנת 2013, שכרו הרבע שנתי של התובע היה 15,347 ₪ וקבצת נכות מעבודה שהיה עשוי לקבל הייתה 3,837 ₪ לחודש (ו- 9,975 ₪ דמי פגיעה). מכאן מסיק האקטואר כי הפרשי הקצבאות הם בסך 44,144 ₪ בלבד.

דיון והכרעה

13. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, המסמכים שהגישו והעדויות שנשמעו לפניי, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. זאת, משלא שוכנעתי כי הנתבע חרג מסטנדרט התנהגות סביר של רואה חשבון, בנסיבות בהן ניתן השירות לתובע, ומשלא עלה בידי התובע לבסס את היקף הנזק הנטען.

14. אפתח בעניין האחריות. אין מחלוקת כי הנתבע סיפק שירותים מקצועיים לתובע והוא חב לו חובת זהירות מושגית. השאלה היא האם הפר הנתבע את חובת הזהירות הקונקרטית, בהינתן נסיבות המקרה שלפניי.

15. התובע טוען כי הנתבע התרשל במתן שירותי הנהלת חשבונות כלפיו, ועל כן הוא זכאי לפיצוי כאמור בכתב התביעה.

בסיכומים נטען כי התובע שכר את שירותיו של הנתבע תמורת 600 ₪ בחודש, בעבור שירותי הנהלת חשבונות, טיפול מול המוסד לביטוח לאומי ושאר הרשויות. לטענת התובע, הוא סמך על מקצועיותו של הנתבע, נתן בו אמון מלא והאמין שהוא ייצג אותו במסירות ובנאמנות, אולם הנתבע לא פתח לתובע תיק במל"ל, וזאת ללא ידיעתו.

נטען בסיכומים כי לאחר שהתובע שכר את שירותיו של הנתבע, הוא מסר לנתבע מידע אודות פרטי העסק והמחירים אותם הוא גובה לביצוע העבודה, וכן מסר לו כי חתם על חוזה עם חברת "אלקטרה", על פיו הוא צפוי להרוויח 18,000 ₪ בחודש בעבור התקנת מזגנים.

נטען כי הנתבע מסר לתובע כי אין לו כל מניעה להתחיל לעבוד, שכן התיקים ברשויות המס פתוחים ואין שום פעולה שיש לבצע על מנת להתחיל לעבוד.

לטענת התובע, עם שינוי סיווגו מ"עוסק פטור" ל"עוסק מורשה", היה על הנתבע להפנות אותו לפתוח תיק בביטוח לאומי, לשנות את סיווגו של התובע בביטוח לאומי, ולבצע התאמות לצפי הרווחים. התובע טוען כי הנתבע לא פתח את תיקו במוסד לביטוח לאומי בניגוד לרצונו המפורש של התובע כי הנתבע יטפל בכל הקשור לעניין העסק העצמאי שפתח וההתנהלות אל מול הרשויות השונות.

16. לטענת התובע, לאחר שהמוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו להכרה באירוע כתאונת עבודה, פנתה אשתו יעל לשני עורכי דין כדי להגיש תביעה מול המוסד לביטוח לאומי, אולם הם סרבו לקחת את הטיפול בתיק, בשל סיכויי ההצלחה הנמוכים שלו.

17. הנתבע טוען מנגד כי לא הוטלה עליו כל אחריות, והוא גם לא לקח אחריות לפתוח לתובע תיק בביטוח הלאומי. נטען כי בין הצדדים לא נערך הסכם התקשרות, ונושא פתיחת תיק ודיווח ראשוני לביטוח לאומי לא עלה, לא נדון ולא סוכם בין הצדדים.

לטענת הנתבע, לאחר ההתקשרות בין הצדדים הוא קיבל מהתובע את חומר הנהלת החשבונות לחודשים יוני-אוגוסט לשנת 2013 וטיפל עבורו בדיווח השוטף למע"מ. נטען כי הנתבע לא טיפל ולא נדרש לטפל בתשלומים למוסד לביטוח לאומי.

18. לטענת הנתבע, במפגש האקראי בין השניים במשרדי מס הכנסה בחודש יוני 2013, ציין התובע בפניו כי הגיע למשרדי מס הכנסה לצורך עדכון אופי הפעילות שלו כעצמאי, והבהיר כי הוא ביקר זה מכבר במשרדי מע"מ, שם מילא טפסים כדי לעבור מסטטוס של "עוסק פטור" ל"עוסק מורשה". נטען כי התובע הציג מצג בפני הנתבע כי הוא עובד כעצמאי מזה מספר שנים (בעסקו לעיצוב בלונים), דבר אשר חייב אותו לפתוח תיקים במס הכנסה, במע"מ ובביטוח לאומי, ולדווח על פעילותו, והנתבע הניח כי כך עשה התובע. לטענת הנתבע, התובע הבהיר לו כי הוא אינו "לקוח חדש", ועל כן היה לו בסיס מוצק להניח כי אין צורך לייעץ לו בקשר לטפסים לביטוח הלאומי.

הנתבע הפנה לעדותו של התובע וטען כי הוא החל לעסוק בהתקנת מזגנים כחודשיים לפחות לפני שנפגש עם הנתבע, זמן בו כך מתברר הוא לא הסדיר את מעמדו מול המוסד לביטוח לאומי.

על כן, נטען, התובע הוא שהתרשל ולא פעל מול המוסד לביטוח לאומי לאורך השנים, עוד לפני יוני 2013, עת פתח עסק עצמאי בשנת 2009.

19. לאחר בחינת הנסיבות הפרטניות והייחודיות של המקרה, לא שוכנעתי כי הנתבע התרשל כלפי התובע.

כאמור, בין הצדדים לא נחתם חוזה בכתב. טענתו העיקרית של התובע היא כי עם ההתקשרות בין הצדדים בחודש יוני 2013, התובע העביר לנתבע את כל הטיפול בהנהלת החשבונות בקשר לעסקו של התובע, לרבות דיווח למוסד לביטוח לאומי. בהעדר הסכם בכתב המורה כן, יש לבחון מה בא בגדרי ההסכמות בין הצדדים מתוך ראיות "חיצוניות" שהציגו הצדדים, לפי העדויות שנשמעו לפניי ומסמכים שונים שהגישו הצדדים.

20. אין מחלוקת כי בחודש יוני 2013 החל הנתבע ליתן שירותים לעסקו של התובע בקשר למע"מ ולמס הכנסה. מעדויות הצדדים עולה כי תחילה נפגשו במשרדי מס הכנסה, ולאחר מכן במשרדו של הנתבע. הדבר התרחש לאחר שהתובע הסדיר את רישום עסקו במע"מ ובמס הכנסה.

אין מחלוקת כי לא הנתבע לא טיפל בענייניו של התובע במוסד לביטוח לאומי. הוא לא טיפל בדיווח למוסד לביטוח לאומי, לא טיפל בתשלום מקדמות, ולא ערך בירורים עם התובע בתחום זה. כדי לבחון את השאלה האם בכך התרשל הנתבע כלפי התובע, יש לבחון את תוכן ההתקשרות ביניהם, ואת ההתנהלות המקצועית הראויה של הנתבע בנסיבות העניין.

21. לגבי תוכן ההתקשרות, בכתב התביעה טען התובע כי הוא "העביר בחודש 6/2013 את המשך הטיפול לידי הנתבע בכל ענייני הטיפול בעסקו כעצמאי לרבות הנהלת החשבונות מול רשויות המס והמל"ל, על כל המשתמע מכך" (סעיף 31 לכתב התביעה).

התובע לא הבהיר בכתב התביעה מה משמעות העברת "המשך הטיפול", במה נדרש הנתבע לטפל, ומה נכלל במסגרת מתן השירות.

בתצהיר עדותו הראשית, הצהיר התובע כי "במהלך חודש יוני 2013 פניתי לנתבע, מר שלומי לוי, רו"ח במקצועו, שיטפל בכל הנהלת החשבונות והטיפול מול כל הרשויות, הן אלו שפתחתי בעצמי מס הכנסה ומע"מ וכל מה שעוד נדרש לפתוח... כאשר נפגשתי עם שלומי בפגישת ההתקשרות בינינו שיטפל בתיק שלי בכל מה שקשור להנהלת חשבונות והתנהלויות מול הרשויות, נפגשתי עם שלומי במשרד שלו בקרית מלאכי ומסרתי לו פנקס שיקים שלי" (סעיפים 5-6 לתע"ר תובע).

בהמשך הצהיר התובע כי "במהלך הפגישה עם שלומי מסרתי לו כי פתחתי תיק במע"מ ומס הכנסה ומפה והלאה כל הטיפול בעסק שלי מועבר אליו" (סעיף 8 לתע"ר).

22. הנתבע טען בכתב ההגנה כי השניים נפגשו באקראי במסדרונות אגף מס הכנסה באשקלון בחודש יוני 2013, אז פנה אליו התובע, על רקע היכרותם המוקדמת, והתעניין באפשרות לקבל מהנתבע שירותי הנהלת חשבונות. הנתבע טען כי התובע סיפר לו, בפגישתם האקראית, כי הגיע למשרדי מס הכנסה לצורך "עדכון אופי הפעילות", והבהיר כי הוא ביקר קודם לכן במשרדי מע"מ, וכי מזה מספר שנים הוא פועל הן כשכיר והן כעצמאי (סעיפים 3.3-3.4 לכתב ההגנה).

23. בחקירת התובע בבית המשפט, הוא חזר והעיד כי פגש בנתבע, ביקש לקבל ממנו שירותים, ולאחר מכן נפגש עימו במשרד. עם זאת, התובע לא פירט מה היקף השירותים עליהם הוסכם ומה תוכן הדברים שמסר לנתבע לגבי העסק. התובע העיד כי לא הייתה הסכמה מפורשת על מתן שירותים בקשר למוסד לביטוח לאומי.

כך, כשנשאל התובע על האמור בתצהירו בעניין תוכן הפגישה הנטענת במשרדו של הנתבע, הוא השיב בצורה לאקונית:

"ש. תסתכל על סעיפים 5-9 בתצהירך תראה מה אתה מתאר פה, מקריא, זה נכון שבפגישה הזו סיפרת למר לוי שפתחת תיקים במע"מ ומס הכנסה?

ת. נכון.

ש. האם המילים ביטוח לאומי נאמרו בשיחה הזו?

ת. לא נאמר שום דבר" (עמ' 26 לפרוט' שורות 12-16).

התובע אמנם העיד כי ביקש מהנתבע לטפל לו בתיק, אך לא העיד על הסכמה מפורשת לטפל בענייניו במוסד לביטוח לאומי:

"ש. למה לא הגשת דו"ח לביטוח הלאומי שהתחלת להנפיק חשבוניות באפריל 2018?

ת. אני לא יודע כלום. פגשתי את שלומי ואמרתי לו לטפל לי בתיק. פתחתי במע"מ ומס הכנסה ומעבר לזה אני לא יודע כלום, תעשה הכל. נתי לו פנקס שיקים חלק מהם חתומים ואם היה צריך לחתום הייתי הולך לחתום.

ש. מי הנחה אותך לפתוח תיק במע"מ ומס הכנסה?

ת. כמו שפתחתי בבלונים לפני זה, במע"מ ובמס הכנסה, הלכתי שוב עם אשתי ופתחנו את התיקים. מעבר לזה אני לא יודע שום דבר" (עמ' 21 לפרוט' שורות 4-10).

24. מעדותו של התובע עולה כי אשתו טיפלה בכל הניירת והחשבונות, והוא רק עבד (ר' למשל עמ' 20 לפרוט' מיום 7.6.2020). עוד עולה מעדותו, כי מעולם לא פנה למוסד לביטוח לאומי לדווח על הכנסותיו כעצמאי, לא מהבלונים ולא מהתקנת מזגנים. וכך הוא מעיד:

"ש. תסביר לי למה לא שילמת לביטוח לאומי מאז 2009, על ההכנסות שלך מהבלונים?

ת. לא ידעתי בכלל שצריך ללכת לביטוח הלאומי. אף אחד לא אמר לי.

ש. בשנת 2009 לא התייעצת עם אף אחד?

ת. לא.

ש. מתי נודע לך שצריך להתייחס לביטוח הלאומי?

ת. לא ידעתי, חשבתי שהרואה החשבון שלי מטפל בכל.

ש. מתי נודע לך לראשונה שיש גוף שהוא ביטוח לאומי ורציך להגיש לו דיווח?

ת. אני לא התעסקתי בניירת.

(עמ' 24 לפרוט' מיום 7.6.2021).

כשנשאל התובע אם יש לו מסמך התקשרות עם הנתבע, העיד כי אשתו טיפלה בכל זה ויכול להיות שיש לה מסמך (עמ' 26, שר' 6-11 לפרוט' מיום 7.6.2021).

25. אשתו של התובע, יעל, אישרה בעדותה כי היא מטפלת בכל ענייני הניירת במשפחה. היא העידה גם שביקשה בשעתו מהנתבע, שהוא שכן, לעזור לה למלא את הדוח של שנת 2009 בגין עסק הבלונים, ולאחר שנה-שנתיים שנעזרה בו מילאה את הדוחות הבאים בעצמה (עמ' 30 לפרוט' מיום 7.6.2021).

ואולם, יעל בעדותה לא יכלה לשפוך אור על תוכן ההתקשרות בין התובע לנתבע, שכן היא לא נכחה בפגישה ביניהם ולא ראתה מסמך התקשרות ביניהם (עמ' 31 לפרוט').

26. מן האמור עד כה עולה כי הנתבע לא התבקש מפורשות על ידי התובע (או אשתו) לטפל בענייני התובע במוסד לביטוח לאומי, והוא לא התחייב מפורשות כלפי התובע לטפל בעניינים אלה.

האם היה על הנתבע לטפל בענייניו של התובע במוסד לביטוח לאומי, כחלק מטיפול כולל בעסקו של התובע ולמצער להפנות את התובע להסדיר את ענייניו במוסד לביטוח לאומי?

לטעמי, בנסיבות הייחודיות של המקרה, העדר התייחסות כלשהי מצד הנתבע לענייניו של התובע במוסד לביטוח לאומי, אינה מגיעה כדי התרשלות.

27. הנתבע לא ליווה את התובע מראשית פעילותו כעצמאי, לא כשהקים את עסק הבלונים ולא כשהקים את עסק התקנת המזגנים. התובע (בעזרת אשתו) ניהל את עסק הבלונים משנת 2009 ולשם כך פתח במע"מ תיק "עוסק פטור". בשנת 2013 הוא פנה בעצמו למע"מ ופתח תיק "עוסק מורשה" וגם פנה בעצמו למס הכנסה להסדרת העסק. התובע הגיע אל הנתבע לאחר פתיחת התיקים, לצורך הטיפול השוטף בהנהלת החשבונות והמיסוי של עסקו.

נוכח האמור, כאשר לא מדובר בטיפול כולל בהקמת עסק מראשיתו, העובדה שהנתבע לא הזכיר את חובת הדיווח ותשלום מקדמות (מעודכנות) לביטוח הלאומי, אינה מגיעה כדי חוסר סבירות או חוסר מקצועיות.

על פי התשתית שהוצגה, אין יסוד לקבוע כי הצדדים הסכימו שהנתבע "יעשה הכל", שהרי התובע פתח בעצמו את התיקים במע"מ ובמס הכנסה. אין יסוד לקבוע כי דווקא נושא הביטוח הלאומי היה באחריות הנתבע, מבלי שהוזכר כלל. אמנם מוטב היה לו בדק הנתבע כי הנושא לא הוזנח או נשכח, אך העובדה שלא עשה כן אינה מגיעה, בנסיבות העניין, כדי התרשלות. שעה שלא הוכח כי הביטוח הלאומי נכלל בשירותים שהנתבע התחייב לספק לתובע, וכאשר לא היה לנתבע יסוד לסבור שהתובע – שפעל מול רשויות אחרות באופן עצמאי - אינו מדווח כנדרש לביטוח הלאומי, חוסר ההתייחסות לביטוח הלאומי אינה מהווה הפרה של סטנדרט ההתנהגות הסביר.

28. התובע הגיש חוות דעת של רו"ח יגאל דן, אשר חיווה דעתו על רמת השירות שסיפק הנתבע לתובע. רו"ח דן כתב בחוות דעתו מהי "הפרקטיקה המקובלת והנהוגה בהסדרי שירות שבין רואה החשבון ללקוחו העצמאי" (סעיף 4 לחוות הדעת). וכך הוא כותב: בפרק "שלב ההתקשרות הראשונית בין הצדדים" (סעיף 4.1) כתב רו"ח דן כך:

"בפרקטיקה המקובלת והנהוגה, רואה החשבון יפגש עם הלקוח ויבצע מספר פעולות ראשוניות שמטרתן לאפשר קליטה מיטבית של הלקוח באופן שיהווה בסיס מתאים למתן שירות שוטף מאותו שלב ואילך, כדלקמן:

- שיחת היכרות בה ילמד על אופי העסק והנתונים הרלוונטיים לדעתו.

- מתן הנחיות מתאימות ללקוח באשר להוראות ניהול פנקסי החשבונות.

- מתן הסבר מפורט לגבי ניהול הקשר עם הרשויות וחובות הדיווח החלות בעניין, קרי:

פתיחת תיקים, דיווחים חודשיים, דיווח שנתי, עידכון פרטים וכיו"ב, תוך פירוט המועדים שנקבעו לכל דיווח והדגשת החשיבות והמשמעות של העמידה בלוחות זמנים אלו.

- בירור סטטוס הרישום ומצבי החשבון של הלקוח בכל אחד מהרשויות הנ"ל.

- החתמה על טופסי ייפוי כוח לייצוג הלקוח בכל עניין מול הרשויות.

- תיאום ציפיות והסדרת נהלי העבודה השוטפת בין הצדדים, לרבות הסדר שכר הטירחה.

ובהמשך:

4.3 חלוקת העבודה והאחריות בין רואה החשבון ללקוחו העצמאי

בגלל מורכבות הנושאים הקשורים בניהול החשבונות והדיווחים לרשויות השונות, השירות שניתן לעצמאי בעניין זה ע"י רואה חשבון (או יועץ מס) כולל את הדיווחים לרשויות.

לפיכך, בפרקטיקה המקובלת והנהוגה, רואה החשבון הוא שמבצע בפועל את כל הדיווחים לרשויות בהיקף הנדרש ובמועד החוקי... הסכמתו של רואה החשבון לשמש כרואה החשבון של הלקוח ו/או קבלת יפויי הכוח ממנו, נתפסים כהסכמה לשמש ללקוח מורה הדרך בנבכי הבירוקרטיה, ולהיות למעשה האחראי כלפיו לניהול המשימות הקשורות לנושא זה... הלקוח הסביר, שאינו מומחה ברזי ניהול החשבונאות והדיווחים, סומך על רואה החשבון שלו שינקוט באופן נכון ומיטבי בכל הפעולות המתבקשות כדי לסייע לו לעמוד במועד בכל הדרישות וההוראות שנקבעו בהקשר זה, לרבות פתיחת תיקים וביצוע כל הדיווחים הנדרשים במועדם".

29. רו"ח דן מוצא פגם בהתנהלות הנתבע, בכך שבשלב ההתקשרות הראשונית לא בוצע בירור סטטוס הרישום ומצב החשבון של הנתבע במוסד לביטוח לאומי ולא בוצע דיווח מיידי בדבר עדכון מעמדו כ"מבוטח עצמאי". פגם נוסף מצוי, אליבא דחוות הדעת, בכך שבשלב העבודה השוטפת הייתה התעלמות מחובת הדיווח והתשלום של דמי ביטוח לאומי כנהוג אצל עצמאים.

30. חוות הדעת, יכול שיש בה כדי לשרטט קווים מנחים להתנהלות הרצויה או המיטבית של רואי חשבון.

אך לטעמי לא ניתן, על פי חוות דעת זו, להסיק מסקנות לחובת הנתבע, שכן חוות הדעת מתבססת, מחד גיסא, על הנחות שלא הוכחו, ומאידך גיסא אינה מתייחסת במידה מספקת לנסיבות הפרטניות של המקרה.

ראשית, חוות הדעת מתבססת על הקביעה כי הוסכם בין הצדדים כי השירות המקצועי יכלול "שירותי הנהלת חשבונות וביצוע דיווחים שוטפים לרשויות הרלוונטיות, קרי: רשות המסים והמוסד לביטוח לאומי" (סעיף 3.1 וסעיף 5.2 לחוות הדעת).

כפי שפורט לעיל, לא הוכח כי הייתה הסכמה בין הצדדים על דיווחים למוסד לביטוח לאומי.

שנית, חוות דעת אינה מתייחסת לכך שהתובע פעל כעצמאי משנת 2009, ולכך שהתובע פעל בעצמו (ובעזרת אשתו) מול רשויות שונות, פתח תיקים והגישו דוחות. על רקע זה, הימנעות הנתבע מלשמש לו "מורה דרך בנבכי הבירוקרטיה" מעבר לשירותים עליהם הוסכם, אינה מהווה התרשלות. יש לזכור גם כי הנתבע סיפק לתובע שירותים רק כחודשיים, כך ששלב "העבודה השוטפת" היה קצר מאוד.

31. טענה נוספת בפי התובע היא כי פעולות שעשה הנתבע לאחר התאונה מעידות על כך שהנתבע לקח אחריות על מעשהו הרשלני הנטען, וכי מלכתחילה הנתבע ראה עצמו כמי שאחראי להתנהלות מול המוסד לביטוח לאומי (סעיף 42 לסיכומי התובע). לטענת התובע, לאחר קרות התאונה הנתבע הנחה את יעל שלא לפנות למוסד לביטוח לאומי בתביעת נפגע עבודה, ומסר לה כי הנחה את ליאת, יועצת מס העובדת במשרדו, למלא את הטפסים הדרושים. נטען כי התנהלות זו מלמדת על כך שהנתבע ראה את עצמו כמי שאחראי להתנהלות מול המל"ל.

התובע מפנה גם למכתבו של הנתבע למל"ל מיום 22.10.2013 בו נכתב, כך נטען, כי משרדו של הנתבע החל בטיפול בהנהלת החשבונות של התובע, ושלא במתכוון טרם עודכן המל"ל.

32. מנגד טוען הנתבע כי התובע או אשתו הם שהעבירו לנתבע מכתב ממנו עולה כי התובע לא דיווח למוסד לביטוח לאומי על הכנסתו כעצמאי עוד טרם פגש את הנתבע, ולא שילם דמי ביטוח לשנים 2009-2012 בגין הכנסתו כעצמאי.

נטען כי לאחר שהובהר, ביום התאונה, כי התובע לא פתח מעולם תיק במוסד לביטוח לאומי ולא שילם דמי ביטוח לאומי בגין הכנסתו כעצמאי מזה 5 שנים, ניסה הנתבע לסייע לתובע כמיטב יכולתו, על מנת שיכיר בו המוסד לביטוח לאומי כמבוטח עצמאי, עובר לתאונה. נטען כי הדבר נעשה מתוך רצונו הטוב של הנתבע, ולא מתוך לקיחת אחריות על מחדליו של הנתבע.

33. התובע הציג במסגרת הראיות התכתבות ווטסאפ של הנתבע עם יעל מיום 26.8.2013 (יום לאחר התאונה) ואילך. בתכתובת מנחה הנתבע (ששהה בחופשה באותה העת) את יעל להגיש טופס פתיחת תיק בביטוח לאומי, בעזרת עובדת משרדו. וכך נכתב בשיחה:

"[הנתבע]: בוקר טוב תספרי לי מה קורה. אם מי דברת ומה אמרת והאם מלאת טפסים כל שהם?

[יעל]: דיברתי עם חברה שלי מינה מחכה מניר חן היא עובדת בביטוח לאומי, מהמשרד שלך יצרו איתה קשר, היא שלחה להם טופס למלא, אני לא מלאתי שום דבר, גם לא ידעתי שצריך. מה עושים עכשיו?

[הנתבע]: לא מדברים עם אחד. תגשי למשרד תחתמי בתיאום עם ליאת ובכל מצב לא להזכיר את נושא תאונת העבודה לבקש שובר תשלום לתשלום החו. בגין חודשים אחורה לשלם ולהמתין עם התביעה לפגיעה בעבודה עד אשר יקלט התשלומים של דמי הביטוח ברור

...

[הנתבע]: כשיתקבל הפנקס או הודעה רשמית אטפל בתאונת העבודה ובינתיים לשמור את המסמכים של בית חולים, הבית חולים יבקש ממך טופס 250 (283 לעצמאי) אותו צריך למלא.

בכל מצב נעכב את ההודעה לביטוח לאומי על תאונת העבודה זמן מה...".

התובע מפנה כאמור גם למכתב ששלח הנתבע למוסד לביטוח לאומי ביום 22.10.2013, בו ביקש לבחון מחדש את החלטת המל"ל שלא להכיר בתאונת התובע כפגיעה מעבודה, ובו נכתב כי "שלא במתכוון טרם עודכן בזמן זה ביטוח לאומי על שינוי במצבו הביטוחי". הוא מפנה גם לכך שהנתבע שלח ליעל פסק דין שהיה בו, לטענתו, כדי להוות תקדים שיסייע לתובע בתביעה מול המל"ל (ב"ל 2416-06-11). לבסוף, הוא מפנה לכך שהנתבע הצטרף לפגישה שהתקיימה בין התובע לנציגי המל"ל באפריל 2014.

34. לא שוכנעתי כי התנהלות הנתבע מעידה על כך שהנתבע "לקח אחריות על מעשהו הרשלני", וראה את עצמו מלכתחילה כמי שאחראי לפתיחת התיק בביטוח לאומי, עם פתיחת עסקו של התובע.

אמנם הנתבע סייע לתובע בפתיחת תיק (באמצעות אשתו) ופניות למוסד לביטוח לאומי, לאחר קרות התאונה. יחד עם זאת, הסיוע האמור אינו מצביע, כשלעצמו, על כך שהאחריות לפתיחת התיק הייתה מוטלת מלכתחילה על הנתבע. בנסיבות הענין, נוכח ההיכרות ויחסי השכנות בין התובע ולנתבע ומשפחותיהם, מאמצי הנתבע לסייע לתובע בדיעבד – לאחר קרות התאונה הקשה – אינם מלמדים על תוכן ההתקשרות בין הצדדים מלכתחילה ואינם מלמדים על מי הייתה מוטלת האחריות לדווח לביטוח הלאומי.

פעולותיו של הנתבע יכולות ללמד, באותה מידה, כי הנתבע ניסה לסייע בידו של התובע – לקוח, מכר ושכן – מתוך רצון טוב ולא מתוך אחריות למצב.

יצוין כי בתכתובות השונות שהציג התובע לא הועלתה כל טרוניה מצד התובע ואשתו כלפי הנתבע על חוסר המעש מול המוסד לביטוח לאומי. לא הוצגה כל פנייה אל הנתבע, ממועד התאונה ובמשך שבע שנים, בה העלה התובע טענות כלפי הנתבע כי הוא אחראי לאי הדיווח למוסד לביטוח לאומי. גם בפנייה של התובע למוסד לביטוח לאומי, התובע אינו טוען להתרשלות של רואה החשבון.

בסיכום הדברים, לא הורם הנטל להוכיח אחריות של הנתבע לפיצוי התובע.

35. גם לעניין הנזק, התובע לא עמד בנטל ההוכחה ולא הוכיח את הנזק הנטען בתביעה או נזק בהיקף המתקרב לכך. הנזק העיקרי הנטען הוא סך ההפרש בין שווי קצבאות נכות מעבודה לבין קצבאות נכות כללית (לעבר ולעתיד) שעומד על 3,247,765 ₪. הוא מתבססת על חוות דעת אקטוארית של ד"ר יניב זקס. על פי חוות הדעת, הכנסתו החודשית המשוערת של התובע עובר לתאונה, ממנה נגזרה קצת הנכות המשוערת של נפגעי עבודה, הייתה 18,000 ₪.

התובע הסביר בסיכומים כי העריך את גובה הכנסתו בסך של 18,000 ₪ בהתאם לחוזה שחתם עם אלקטרה ובהתאם לשתי המחאות שקיבל מאלקטרה במסגרת עבודתו עובר לתאונה, בסכומים דומים.

האקטואר מטעם הנתבע, מר אורי לפיד, קבע כי לפי דוח רווח והפסד לשנת 2013, שכרו הרבע שנתי של התובע היה 15,347 ₪ וקבצת נכות מעבודה שהיה עשוי לקבל הייתה 3,837 ₪ לחודש (ו- 9,975 ₪ דמי פגיעה). מכאן מסיק האקטואר כי הפרשי הקצבאות הם בסך 44,144 ₪ בלבד.

36. לטענת התובע, אין לאמץ את חוות דעת האקטואר מטעם הנתבע, משום שערך את חוות הדעת מבלי שהיו בפניו סיכומי דיווח של רשות המסים משנת 2013 וחשבוניות מחברת "אלקטרה". התובע מפנה לדין וחשבון שהכין הנתבע עבור התובע למוסד לביטוח לאומי בסמוך לאחר התאונה, שם ציין כי הכנסתו החודשית של התובע היא 7,000 ₪.

37. הנתבע מכחיש את גובה הפיצוי לו עותר התובע, וטוען כי חוות דעתו של דר' זקס, שהניח כי הכנסתו החודשית של התובע מוערכת בסך 18,000 ₪, מופרכת, והתובע לא הביא בדל ראיה לתמוך בטענה זו. לטענת הנתבע, מדוח רווח והפסד לשנת 2013 עולה כי הכנסתו של התובע מעסקו בהתקנות מזגנים עמד על 4,700 ₪ לחודש, טרם התאונה.

נטען כי ד"ר זקס כלל לא ראה את מסמך השומה לשנת 2013. הוא ביסס את חוות הדעת על הערכות שמסרו לו עורכי דינו של התובע.

38. מצאתי כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח את גובה הכנסתו הצפויה הנטענת בסך 18,000 ₪ בחודש. התובע פתח עסק חדש שבמועד התאונה היה בחיתוליו.

אין תימוכין לסברה כי ציפה, כבר בחודשי הפעילות הראשונים, להכנסות בסך 18,000 ₪ בחודש. גם אם התובע קיווה להכנסות משמעותיות מחברת אלקטרה, בתקופה בה עסקינן הכנסותיו רחוקות מאוד מ- 18,000 ₪.

לפי דוח רווח והפסד לשנת 2013, לתובע היו הכנסות מעסק הבלונים בסך 26,546 ₪ והכנסות מהתקנות מיזוג בסך 46,194 ₪. מנגד היו לו הוצאות על קניות בסך 4,699 ₪ ועל קניות מיזוג אויר בסך 20,669 ₪. כן היו לו הוצאות אחרות בסך 12,185 ₪. הרווח הכולל שלו, לאחר תאום, הוא 40,924 ₪. בהינתן כי התקנת המיזוג החלה במאי 2013, אין כל יסוד לכך שרווחיו מהתקנת מזגנים היו 18,000 ₪ בחודש ולמעשה הם הגיעו לכדי שליש מסכום זה.

האמור עולה בקנה אחד עם הדין וחשבון למוסד לביטוח לאומי, שהוכן בסוף אוגוסט בתיאום עם אשתו של התובע. בדין וחשבון נרשם כי התובע החל לעבוד כעצמאי מתאריך 1.5.2013, ממוצע שעות עבודה לשבוע 40 וממוצע הכנסה חודשית 7,000 ₪. יש להניח כי גם המקדמות ששולמו, ככל ששולמו, היו בהתאם להכנסה של 7,000 ₪ לחודש. יוער כי לא הוצגו אסמכתאות על תשלום מקדמות.

39. התובע לא הזכיר, לא בכתב התביעה ולא בתצהיר עדות ראשית, כי העריך את הכנסתו מהתקנת מזגנים בהיקף של 18,000 ₪ לחודש, כי מסר מידע זה לנתבע וכי התכוון לשלם מקדמות לפי הכנסה זו. הנתבע ציין לראשונה כי ציפה להרוויח 18,000 ₪ לחודש רק בחקירה הנגדית, כשנשאל על תחילת מערכת יחסיו עם הנתבע. וכך הוא מעיד:

"ש: הנתבע טוען שמערכת היחסים התחילה בפגישה במס הכנסה באשקלון, ביוני 2013?

ת: זה מה שהוא אומר. אני נפגשתי איתו ולא זוכר תאריכים. אמרתי שאני הולך לפתוח עם אלקטרה, שיש לי עסק מיזוג אוויר, ואלקטרה הבטיחו לי 18,000 ₪ ומעלה והוא אמר לי בוא אלי למשרד" (עמ' 20 לפרוט' שורות 9-13).

האקטואר העיד כי בהכנת חוות הדעת הסתמך על דברים שקיבל מעורכי דין של התובע (עמ' 9 לפרוט' מיום 7.6.2021). אציין כי לא עלה בידי להבין על מה ביסס המומחה קביעתו בדבר הכנסה חודשית משוערת של 18,000 ₪, כאשר אפילו התובע לא הצהיר על כך.

40. אינני שוללת את טענת התובע, כי קיווה להגיע להכנסות בשיעור זה לעתיד, בין היתר לאור ההתקשרות עם חברת אלקטרה. אך אין בסיס לקבוע כי היקף הכנסותיו בחודשים הראשונית לפעילותו התקרבו להכנסות האמורות, ואין יסוד להניח כי היה משלם מקדמות בהתאם. האפשרות המסתברת יותר היא שאם היה נערך הדיווח הנדרש למוסד לביטוח לאומי, תשלום המקדמות היה תואם את ההכנסות בפועל, וכפי שנרשם בדין וחשבון. אף אחד מהצדדים לא הגיש חוות דעת אקטוארית לגבי ההפרש בין שווי קצבאות נכות מעבודה לפי הכנסה חודשית של 7,000 ש"ח לבין קצבאות נכות כללית. ברור עם זאת כי מדובר בהפרש נמוך משמעותית מההפרש על פי חוות דעתו של האקטואר מטעם התובע. ככלל, הנטל להוכיח את היקף הנזק מוטל על התובע. הימנעותו מהצגת אסמכתאות אודות המקדמות ששילם בפועל (לאחר הדין וחשבון) ועריכת תחשיב בהתאם, פועלת לחובתו.

41. יש לזכור כי התובע לא פעל למיצוי מלא של אפשרות התביעה מול המוסד לביטוח לאומי. הוא לא פנה לבית הדין לעבודה לאחר דחיית תביעתו. מעבר לכך שהתובע לא פעל להקטין את נזקו, הדבר עשוי להצביע על הערכתו הממשית לגבי הפוטנציאל הכספי של התביעה, אפילו תתקבל טענתו העקרונית כי הוא זכאי לביטוח נפגעי עבודה.

42. בטרם סיום, אתייחס בקצרה לעניין ההתיישנות.

התביעה הוגשה ביום 13.9.2020. התאונה התרחשה ביום 25.8.2013. נמצא, כי התביעה הוגשה למעלה משבע שנים לאחר התאונה ולמעלה משבע שנים לאחר שנודע לאשת התובע כי התובע אינו מדווח כעצמאי במוסד לביטוח לאומי.

מדובר בתביעה כספית ועל כן תקופת ההתיישנות החלה עליה היא שבע שנים מהיום שבה נולדה עילת התובענה (סעיפים 6 ו-7 לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958). "עילת התובענה" נוצרת במועד שבו התקיימו שלושת התנאים המצטברים הבאים: (1) התגבשות העובדות המהותיות המזכות את התובע בקבלת הסעד המבוקש על-פי הדין המהותי; (2) ידיעת התובע על אודות עילת התביעה; (3) קיומו של כוח תביעה קונקרטי, המאפשר לתובע להביא את עניינו לפני ערכאה שיפוטית ולזכות בסעד המבוקש (רע"א 6737/20 אסף הראל נ' ד"ר שלמה נס עו"ד ורו"ח (ניתן ביום 16.8.2021) פסקה 27 לפסק דינה של כב' השופטת י' וילנר והאסמכתאות שם).

43. קשה לקבל את טענת התובע כי כוח התביעה התגבש רק ביום 28.9.2014, המועד בו ניתנה תשובתו הסופית של המוסד לביטוח לאומי. על פניו, ניסיונות התובע לקבל הכרה כנפגע עבודה למרות אי הדיווח והניסיונות לשנות את רוע הגזרה ולבקש הכרה "מטעמי צדק" אינם משהים את מרוץ ההתיישנות. מחדלו הנטען של הנתבע, שהקים את כוח התביעה, היה קודם לתאונה והנזק התגלה בסמוך לאחר התאונה. הנזק התגבש לכל המאוחר ביום 14.10.2013, עם דחיית תביעתו מצד מחלקת נפגעי עבודה.

לצד זאת, העובדה שהתובע היה מחוסר הכרה במועד התאונה עשויה להאריך את תקופת ההתיישנות, בהתאם לסעיף 11 לחוק ההתיישנות, עד ששב להכרתו.

כמו כן, יש להביא בחשבון כי התביעה הוגשה למעשה ביום 6.9.2020, המועד בו שב בית המשפט מפגרת הקיץ (נספח א' לכתב התשובה) היא נדחתה מהמרשם בשל תקלה בתשלום האגרה, שארעה לטענת התובע בשל טעות אנוש בהקלדת הסכום. לאחר שתוקנה הטעות, התקבל כתב התביעה למערכת נט המשפט ביום 13.9.2020. במצב דברים זה, ניתן לראות את התביעה כאילו הוגשה ביום 6.9.2020 ומכיוון שהמועד האחרון להגשת התביעה חל בתוך פגרת הקיץ, נדחה סופה של ההתיישנות ליום הראשון שלאחר הפגרה, קרי 6.9.2020.

נוכח האמור, סברתי כי אין מקום לדחות התביעה על הסף מחמת התיישנות, והיא התבררה לגופה.

סוף דבר – התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 10,000 ₪.

המזכירות תסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ט אייר תשפ"ב, 30 מאי 2022, בהעדר הצדדים.