בפני בקשה להורות על הארכת מועד להישפט בדו"ח מספר 23122018643 , זאת מכוח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982. ( להלן:ה"חוק")

ביום 20.4.20 נרשמה למבקש הודעת קנס בגין ביצוע עבירה של שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה בניגוד תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961.

המבקש לא הודיע על רצונו להישפט בגין ברירת המשפט במועד.

המבקש עתר כאמור, להארכת מועד להישפט בעבירת הקנס וטען כי פנה באמצעות אתר האינטרנט של המרכז לפניות נהגים מספר פעמים וסבר ביום 19/7/20 כי בקשתו נקלטה. כעבור כיומיים הוברר לו טלפונית בקשתו לא נקלטה ועל כן הגיש בקשה מחדש, באיחור, באמצעות הדואר.

המשיבה בתגובתה התנגדה לבקשה, שעה שלדבריה הודעת הקנס הומצאה למבקש כדין והמועד להישפט חל עד יום 19/7/20. מאחר והמבקש פנה באיחור ביקשה לדחות את הבקשה.

לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בבקשה שבפניי, ובפרט לאור העובדה כי הסנגור הצהיר בבקשתו כי פנה מספר פעמים טרם חלוף המועד להישפט באמצעות האתר וסבר בטעות כי בקשתו נקלטה במועד אני נעתרת לבקשה בכפוף לתשלום הוצאות בסך 200 ₪ במזכירות בית משפט.

אני מורה על הארכת המועד להישפט.

מזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, י"ג תשרי תשפ"א, 01 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.