בקשת התובע להבאת ראיות לסתור במסגרת תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק") שהוגשה כנגד נהג מערבל בטון ומבטחת הרכב.

רקע בתמצית

1. התובע, מפעיל משאבת בטון במקצועו, נפגע בתאונת דרכים כנוסע במשאית מערבל בטון. במהלך התאונה נפגעו אצבעות כף ידו השמאלית באופן קשה. התאונה הוכרה כתאונת עבודה ולתובע נקבעה בתחילה נכות זמנית. ביום 16.2.2020 אבחנה ועדה רפואית מסכמת "פגיעת מעיכה" בכל אחת מאצבעות 2-3-4-5 בגינן נקבעה נכות צמיתה בשיעור 10%, 10%, 8%, 8%, על בסיס סעיפי קטיעת לפחות 2.5 גלילים באצבע, בהתאמה. לתובע נקבעה נכות צמיתה משוקללת בשיעור 31.45% (אחוז הנכות בתוספת תקנה 15 הועמד על 48%).
2. על החלטת הוועדה הרפואית הגיש התובע ערר ובמסגרתו שורה של טענות הכוללות: היעדר התייחסות לפגיעה כוללת בכף היד, כי היה מקום לקבוע נכויות שוות ערך לקטיעה של כף היד, כי היה מקום לקחת בחשבון בעיות נוירולוגיות בכף היד, חוסר תנועה וצלקות, וכי היה מקום לבצע חיבור אריתמטי של הנכויות בגין כל פגימה ופגימה בכף היד בהתאם לסעיפים 43 - 45 לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. (להלן: התקנות) עוד הלין התובע על היעדר מומחה כירורגיית כף יד מהרכב הוועדה.
3. ועדת הערר דחתה את הערר בקבעה כי "מדובר על אצבעות 2,3,4,5 לא תפקודיות לגמרי לכן יש להעניק נכות על קטיעת אצבעות אלו כפי שנקבעו בדרג הראשון, האגודל במצב תקין ועל כן אין נכות נוספת".

טענות הצדדים

1. התובע טוען כי בהחלטת ועדת הערר נפלה טעות משפטית בכך שלא פעלה בהתאם לחוזר בנושא "פגיעה מרובה באצבעות הידיים" מיום 31.3.2015 בעקבות פסק הדין ב-עב"ל (ארצי) 10482-12-11 המוסד לביטוח לאומי נ' ארקדי קומורובסקי (11.2.2015) (להלן: "עניין קומורובסקי") על פיו יש לחבר את סך הנכויות בכל האצבעות בהתאם לתקנה 45 למבחני הנכות גם במקרים בהם סך הנכויות המצטבר עולה על הנכות בגין קטיעת אצבע. מנימוק זה יש למנות מומחה אורטופד להבאת ראיות לסתור.
2. המשיבים מצדם סומכים ידיהם על החלטות ועדות המוסד לביטוח לאומי בהן, לטענתם, לא נפל בה רבב, ומתנגדים לבקשה שאינה מתבססת על נימוקים מיוחדים וחריגים.
3. בדיון שנערך בפני ביום 12.4.2021 חזרו הצדדים על טענותיהם. לטענת הנתבעים, ככל שמדובר בטענה משפטית היה על התובע לפנות במסגרת ערער בפני בית הדין לעבודה, וככל שהשאלה היא רפואית ממילא לא ניתן להביא ראיות לסתור במחלוקת רפואית גרידא. לשיטת התובע, הוא אינו מחויב לעשות כן ויש למנות מומחה כף יד אשר יעריך את הנכויות בכל אצבע לרבות נכויות נוספות אשר לא הוערכו על ידי הוועדה הרפואית.

דיון והכרעה

1. הבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי תתאפשר במסגרת ההיתר שהתיר המחוקק בסעיף 6ב לחוק:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו."

הלכה היא כי היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל במסגרת סעיף 6ב לחוק ינתן במשורה ובמקרים יוצאי דופן (רע"א 668/20 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית, פסקה 8 (‏13.5.2020), רע"א 559/20 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 13 (‏14.7.2020), ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פסקה 4 (24.7.91)). בהקשר זה נפסק זה מכבר ב-ר"ע 634/85 אבו עליון עודה נ' "רותם" - חברה לביטוח בע"מ, פסקה 4 (6.12.85):

"המטרה דלעיל להוציא את הדיון בדרגת הנכות אל מחוץ לכותלי בית המשפט, כל אימת שזו כבר נקבעה בדיון קודם, היא שצריכה להוות את נקודת המוצא לפירושו של הסיפא לסעיף 6ב, דהינו בשאלת הטעמים המיוחדים להבאת ראיות לסתור. בהקשר זה הכלל הוא, שהקביעה הקודמת מחייבת, אך בית המשפט מוסמך לסטות מכלל זה ולהתיר הבאת ראיות לסתור במקרה חריג, היינו בנסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת. מן הראוי, שהחריגים לכלל יעוצבו בדרך האינדוקציה, תוך בדיקת כל מקרה נתון על-פי נסיבותיו, ולא בדרך של קביעת רשימה סגורה מראש. אולם בקווים כלליים ניתן, לדעתי, להצביע על שני סוגי טעמים:

(א) טעמים משפטיים כגון: אם נראה לבית המשפט, כי ההליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי, כגון תרמית, קל וחומר - בטלות מדעיקרא (כגון עקב פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי); (ב) טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים, כגון: אם חל שינוי מהותי במצבו של התובע או שנתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת."

1. טענתו העיקרית של המבקש, שיש לקבוע לו נכויות אחרות מאלו שנקבעו. לאחר שיקבעו הנכויות האחרות יש להפעיל את ההנחיות בחוזר מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי שהנחה את הוועדות בהתאם לפסיקת בית הדין לעבודה בעניין קומורובסקי. הטענה היא שחיבור של הנכויות האחרות יהיה גבוה יותר מנכות של קטיעה שהעניקה הוועדה. למעשה, טענותיו של התובע שתיים הן, האחת רפואית העוסקת במהות הנכויות שהיה על הוועדה לקבוע. המבקש אינו מסכים עם סעיף המעיכה שקבעה הוועדה. הטענה השנייה הינה טענה משפטית בדבר הצטברות הנכויות שמזכה בנכות צמיתה גבוהה יותר מהנכות שנקבעה בגין קטיעה.
2. התובע לא ידע להשיב כשנשאל במהלך הדיון, לאיזה סעיפי נכות הוא מכוון, מלבד אמירה של סעיפים כלליים וצלקות. התובע אף לא הצביע על היעדרו של חומר רפואי, כזה שלא עמד בפני הוועדה, או חומר רפואי שהוועדה לא נתנה דעתה אליו בדיוניה. במסגרת ועדת הערר נכחו מומחים שונים ובהם כירורג כף יד, אשר אבחנו "חוסר תפקודיות לגמרי" של ארבע אצבעות וקבעו לתובע נכות המתאימה לנכות של קטיעת אצבעות אלו. הוועדה לא העניקה סעיפי נכות אחרים, אשר על כן המחלוקת בעניין זה הינה מחלוקת רפואית ואין להתיר הבאת ראיות לסתור במחלוקת מסוג זה. התובע לא הרים את הנטל להוכיח קיומן של נכויות אחרות שנעלמו מעיני הוועדה, לא שוכנעתי כי נפלה שגגה בקביעת סעיפי הנכות שנפסקו לתובע במל"ל.
3. בהינתן שאין מקום לסטות מסעיפי הנכות שנקבעו למבקש, הרי שגם אין כל שינוי בנכות המשוקללת שנקבעה לו, אף לשיטתו.
4. אין המדובר בטעות משפטית ברורה כפי שטוען התובע. הבסיס לחיבור הנכויות הינו הקביעה הרפואית ובזו כאמור לא נפל פגם. בנוסף, אם רק בטענה משפטית הנוגעת ליישום הוראות בית הדין לעבודה וחוזר מנכ"ל עסקינן, הרי שפתוחה הדרך בפני המבקש לטעון טענות אלו בבית הדין לעבודה, בטענה שהוועדה לא יישמה את הכללים שנקבעו בפרשת קומורובסקי. המחוקק, בסעיף 6ב, התיר הבאת ראיות לסתור מטעמי צדק. כשבפני המבקש דרך סלולה לתיקון הטעות המשפטית הנטענת על ידו, לא מתקיימים טעמי הצדק הנדרשים בסעיף 6ב לחוק.

סוף דבר, הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיבה הוצאות בקשה זו בסך 1,500 ₪.

ניתנה היום, ז' אייר תשפ"א, 19 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.