ן

1. בפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין דוח שמספרו 30500299919 וזאת בהתאם לסמכותי מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982.
2. כעולה מתגובת המאשימה, רכבו של המבקש צולם ביום 17.2.20 כשהוא מבצע עבירה שעניינה אי ציות לרמזור 815, בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות העבורה.
3. לטענת המבקש לא פנה במועדים הקבועים בחוק בבקשה להישפט משום שלא קיבל את הדוח נשוא הבקשה ולא היה מודע לקיומו. לדבריו, הדוח לא הגיע לכתובתו העדכנית והוא ידע על קיומו לראשונה כשקיבל הודעה בגין חוב מהמרכז לגביית קנסות שנשלחה למקום מגוריו הקודם. המבקש טוען כי עבר דירה בחודש 2/20. עוד טוען המבקש כי הרכב שבו בוצעה לכאורה העבירה נשרף עוד ביום 3.10.19 והוכר ע"י חברת הביטוח כאובדן מוחלט. לדבריו מחודש 11/19 בבעלותו רכב אחר אשר משמש אותו לצרכיו. המבקש צירף לבקשתו תצהיר ומסמכים התומכים בבקשתו.
4. המשיבה התנגדה לבקשה, הפנתה לחזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד 1974, הדגישה כי התקנה מחייבת משלוח ההודעה בדואר רשום אך אינה מחייבת ביצוע מסירה אישית. כמו כן, המשיבה טוענת כי המבקש הגיש את בקשתו בשיהוי של 7 חודשים מיום ביצוע העבירה נשוא הבקשה. המשיבה טענה כי לא יגרם למבקש עיוות דין, (מבלי שהתייחסה ולו ברמז לטיעוניו של ב"כ המשיב אודות הרכב ומצבו).

דיון

1. השיקולים להם בית המשפט נדרש בדונו בבקשה להארכת מועד להישפט דומים לאלה שהוא שוקל בבקשה לביטול פסק דין שניתן שלא בנוכחות הנאשם. על בית המשפט לבחון אם מתקיים לפחות אחד משני התנאים שלהן:

האחד – סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש במועד את הבקשה להישפט.

השני – אם יגרם למבקש עיוות דין, במידה ולא ינתן לו יומו.

טעמים אלה אינם מצטברים. ראו דברי בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל (2.10.03) , פסקה 8:

"יוצא שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שערו של בית-המשפט בפניו, בית-המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבות נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית-המשפט את בקשתו...".

1. אין חובה לדון בבקשה זו במעמד שני הצדדים.

ראו בעניין זה ההלכה עליה חזר בית המשפט העליון ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם(25.3.18) (להלן- רע"פ סאלם):

"אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים, כל אימת שמתבקש ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. קיום דיון כאמור הוא החריג ולא הכלל, ובית המשפט יזמן את הצדדים לדיון בנסיבות חריגות, שבהן ניתן להצביע על טעמים של ממש לביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. עם זאת, כל בית המשפט הדוחה בקשה לקיים דיון בנוכחות הצדדים, לנמק ולו בקצרה את החלטתו לדחות את הבקשה"

ובהמשך:

"כאשר הורם הנטל הראשוני לקיומו של חשש לעיוות דין אשר נגרם למבקש, ישקול בית המשפט אם לקיים דיון בנוכחות הצדדים על מנת לבחון את תקפותה של הטענה, או להחליט, גם מבלי לקיים דיון כזה, על ביטול פסק הדין וניהול המשפט מראשיתו".

1. בעניינו של המבקש, לא מצאתי כי המחלוקת העולה מטיעוני הצדדים היא כזו המצריכה בירור עובדתי במעמד הדיון. ראו בעניין זה ע"פ (באר שבע) 5445/08 להב שמואל נ' מדינת ישראל (26.10.08) וגם ע"פ (ירושלים) 2224/08 מוסברג עופר נ' מדינת ישראל (30.10.08).
2. בחנתי את טענותיו של המבקש:

בנוגע לטענה כי המבקש לא קיבל את דבר הדואר הרשום:

עיון באישור המסירה מלמד כי הדואר הרשום נשלח לכאורה לכתובתו של המבקש וחזר בציון לא נדרש, אלא שאישור המסירה חסר פרטים מהותיים: לא צויין שמו של פקיד הדואר שביצע את המסירה, והוא אף לא חתום על אישור המסירה. המשיבה לא צירפה לתגובתה מסמך ממנו ניתן ללמוד באיזה תאריך נמסר דבר הדואר למשלוח. מאישור המסירה לא ניתן ללמוד מתי ניתנה למבקש דרישה ראשונה ושניה לאסוף את דבר הדואר ומתי הוחזר הדואר לשולח. למעשה אישור המסירה שהוצג נעדר כל תאריך שהוא.

1. כידוע, המחוקק קבע בסעיף 239א לחוק סדר הדין הפלילי כי בעבירות קנס וכן עבירות פקודת התעבורה, תקנות התעבורה או פקודת ביטול רכב מנועי, שלא גרמו לתאונת דרכים שבה נפגע אדם או ניזוק רכוש כי ניתן להחיל לגביהן את "חזקת המסירה", שנקבעה על ידי מחוקק המשנה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי.
2. תקנה 44א לתקנות קובעת כדלקמן:

"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן".

1. מהתקנה עולה כי די להוכיח משלוח בדואר רשום, אף אם אין חתימה של הנמען או מי מטעמו על אישור המסירה. החזקה מעבירה את הנטל על כתפי הנמען להוכיח שלא קיבל את ההודעה, מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן.
2. בית המשפט העליון אישר לא אחת את חוקיות חזקת המסירה, (ראו למשל רע"פ 106/15 עו"ד קריב נ' מדינת ישראל (20.1.15)).
3. השאלה הדרושה הכרעה בפני היא שאלת יישומה של חזקת המסירה, קרי, האם אישור המסירה, לאור היעדר פירוט מינימלי, די בו כדי להקים את חזקת המסירה, באופן שמעביר את הנטל אל המבקש, לסתור את החזקה.
4. ראו בעניין זה פסיקת בית המשפט המחוזי בעפ"ת (תל אביב) 47331-02-16 דרייפוס נ' מדינת ישראל (10.3.16):

"כאשר עסקינן בהוראת דין היוצרת חזקה כה מרחיקת לכת, צריך שהמסמך, הדואר הרשום, יהיה ממולא כהלכה כדי שיהיה ברור שהדואר הרשום אכן נשלח, ויתרה מכך הפתק הנדרש והמזמין את המערער לקחת את הדואר אכן יגיע אליו".

ראו גם עפ"ת (נצרת) 2428-07-10 מדינת ישראל נ' אבו סביה (12.1.11).

וגם עפ"ת (חיפה) 48179-03-18 לב שניידר נ' מדינת ישראל (16.5.18):

"סבורני כי חזקת המסירה המטילה נטל שאינו קל על המבקש לסתרה, תקום רק באם הנתונים העובדתיים שעל רשות הדואר למלא על גבי אישור המסירה מולאו באופן משביע רצון, ברור ונהיר".

1. מנגד, קיימת עמדה אחרת ולפיה גם אישורי מסירה שמולאו באופן לקוי די בהם כדי להקים את חזקת המסירה, ראו למשל עפ"ת (חיפה) 50876-08-15 נכבאר ליאון נ' מדינת ישראל (18.10.15); עפ"ת (ירושלים) 36580-05-17 עזרן נ' מדינת ישראל (13.07.17; עפ"ת (באר שבע) 58308-06-19אבו ע'אנם נ' מדינת ישראל (29.7.19).
2. בענייננו, הגם שהמבקש לא עמד בדרישות החוק בנוגע לעדכון כתובתו לא מצאתי לזקוף עניין זה לחובתו שכן, אישור המסירה שצורף לתגובת המשיבה כאמור, לוקה בחסר רב. לא ניתן ללמוד ממנו מתי נמסר דבר הדואר למשלוח, מתי נשלח, וממתי יש למנות את 15 הימים הקבועים בתקנה 44א שלאחריהם ניתן לראות את הדואר כנמסר למבקש.

כאמור, המשיבה לא צירפה לתגובתה כל מסמך אחר שיש בו כדי ללמד על הנתון הנ"ל.

1. במצב דברים זה, אני סבורה כי לא קמה בענייננו חזקת המסירה ויש בסיס לטענת המבקש לפיה לא ידע על קיומו של הדוח ודי בכך בכדי להוביל לקבלת הבקשה.
2. זאת ועוד, בעניינו של המבקש שוכנעתי כי קיים חשש ממשי לעיוות דין, שכן מהמסמכים שצירף עולה לכאורה כי רכבו של המבקש נשרף כליל עוד בטרם ביצוע העבירה, הוכר על ידי חברת הביטוח כאובדן מלא, ונמכר על ידי חברת הביטוח לחלפים. בנסיבות אלו יש תשתית ראייתית מוצקה לכך שהרכב לא היה בחזקת המבקש בעת ביצוע העבירה (אם כלל היה רכב - בשים לב שעבר שריפה ונמכר לחלפים).
3. לאור כל האמור, משהוצגה סיבה מוצדקת להגשת הבקשה באיחור ומששוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו, אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת מועד להישפט בגין הדוח נשוא הבקשה.
4. המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד תשרי תשפ"א 12 אוקטובר 202012 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.