1. התובעים הזמינו ספה מתקפלת מסין וייבאו אותה לישראל.

את התשלום עבור עבור ההובלה הימית והיבשתית ובכלל זה עבור דמי טיפול, אגרות ומכס גבתה מהם הנתבעת .

לטענת התובעים הספה נמסרה מהיצרן לנתבעת כשהיא שלמה.

הספה הגיע לביתם של התובעים כשהיא עם נזק – האריזה קרועה והצד של הספה שבלט מהקרע נמעך.

הנתבעת סירבה לפצות את התובעים בגין הנזק. בנסיבות אלה הוגשה התביעה לפיצוי עבור עלות הספה, עלות השילוח, הוצאות משפט ועגמת נפש.

1. לטענת הנתבעת יש לדחות את התביעה נגדה בהעדר יריבות. לטענתה היא שימשה כ Delivery Agent ועמיל מכס בלבד וכן סיפקה שירותי הובלה יבשתית. לטענתה, מאחר שהספה ניזוקה בשלב ההובלה הימית, אין לה אחריות לנזק שנגרם לספה.

באשר ליחסים עם המשלח מסין – אלון וייס מולו בוצעה עסקת רכישת הספה, טענה הנתבעת שהוא לא עובד שלה, אלא הוא סוכן של המשלח בסין.

על פי הוראות תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדר דין), תשל"ז- 1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

1. התובעים הזמינו ספה מסין וביקשו לייבא אותה לישראל.

בהתאם לנתונים שהובאו בפניי ההתקשרות נעשתה מול 'אלון וייס' שמושבו לכאורה בסין.

הובלת הספה לתובעים היא הובלה משולבת – הובלה ימית והובלה יבשתית. באשר להובלה היבשתית אין מחלוקת שהיא באחריות הנתבעת.

הספה סופקה לבית התובעים כשהיא עם נזק. בהתאם לדו"ח הפריקה מהמכולה, נראה נזק לאריזת הספה עם הפריקה מהמכולה (סומן ת/1). לא נסתרה גירסת נציג הנתבעת שהפריקה מהמכולה נעשית על-ידי חברה שהיא גוף נייטרלי (עמ' 2, ש' 8).

מכאן אני מוצא שהנזק לספה נגרם בשלב שלפני ההובלה היבשתית.

1. אני מוצא שהתובעים לא עמדו בנטל להוכיח אחריות של הנתבעת לנזק בהיבט החוזי ולא בהיבט הנזיקי הקשור להובלה. אבהיר.

הנתבעת אינה חולקת באשר לאחריותה לשלב ההובלה היבשתית; אלא שבהתאם לממצא לעיל מדובר בנזק שקרה לספה לפני שלב ההובלה היבשתית.

באשר לשלב ההובלה הימית יש לקבל טענת הנתבעת כי 'שטר המטען' שהוא הסכם חוזי שבין המשלח ללקוח, הוצא על-ידי המשלח בסין לטובת התובעת ולא הוצא בין הנתבעת לבין התובעת.

יתרה מזאת כל ההתקשרות החוזית בנוגע להובלה נעשתה בין התובעים לבין 'אלון וייס' שהוא סוכן המשלח מסין. לא נסתרה גירסת הנתבעת כי אותו 'אלון וייס' הוא לא עובד של הנתבעת ולא שלוח שלה אלא של המשלח בסין. לעניין זה הציגה הנתבעת מסמך מאת אלון וייס בו הוא מבהיר כי לא הציג עצמו כעובד של הנתבעת וכל ההובלה הבינלאומית היא באחריות החברה שלו "ChinaShip" (סומן נ/1). גם הצעת המחיר לעלות ההובלה ובכלל זה ההובלה היבשתית הוצאה מאת 'אלון וייס' לתובעים (סומנה נ/2) ולא מאת הנתבעת לתובעים או מי מהם.

למעשה התובעים עצמם לא פנו לנתבעת כדי לטפל להם בענייני השילוח, אלא הגיעו לנתבעת דרך אלון וייס שהוא המשלח מסין.

1. אמנם, בפועל אין מחלוקת שהנתבעת היא שגבתה את דמי ההובלה – הן עבור המקטע היבשתי והן עבור המקטע הימי. לטענת נציג הנתבעת, הגם שהיא גובה את התשלום מהלקוח בישראל, היא זיכתה את אלון וייס בגין חלק הסכום הנוגע להובלה הימית (עמ' 2, ש' 13); וכי אלון וייס משלם למוביל הימי (עמ' 2, ש' 11).

עצם גביית התשלום והוצאת חשבונית ללקוח בישראל, אין בה לכשעצמה כדי ליצור חבות חוזית בנוגע להובלה, בייחוד שעה שמהראיות עולה כי לא היתה כוונה ליצירת יחסים חוזיים כאלה וכי הנתבעת לא לקחה על עצמה את האחריות לתקינות המשלוח.

תפקידה של הנתבעת בהקשר זה הוא של Delivery Agent עבור המשלח מסין ולא כמי שהוציאה את שטר המטען ולפיכך אין לה התחייבות חוזית ישירה מול התובעים.

מכל האמור אני מוצא שהתובעים לא הוכיחו התחייבות חוזית של הנתבעת למשלוח ולא התרשלות של הנתבעת בחלקי ההובלה שבאחריותה.

1. שונה הדבר בנוגע להתרשלות הנתבעת בטיפול במשלוח הניזוק עם הגעתו לישראל ולפני שחרורו מהמכס והובלתו.

לפי טענת הנתבעת עצמה עם פריקת המכולה מצא נציג החברה שפרקה את המכולה שהיא גוף נייטרלי שהמשלוח ניזוק (סומן ת/1).

בהתאם לתעודת המשלוח שהוציאה הנתבעת לאותה חברה שפרקה את המכולה – קבוצת גולד בונד בע"מ (קונטרם אשדוד) (סומן ת/2), נוהל העבודה שבין החברות הוא כי "אין להוציא טובין ניזוקים או חסרים ללא דו"ח נזק או חוסר או אישור ממשרדנו".

נציג הנתבעת אף אישר בדיון בפניי כי פרקטיקה מקובלת היא שאם הנתבעת יודעת על הנזק היא מודיעה ללקוח (עמ' 5, ש' 30).

יוצא אפוא שהנתבעת מכירה בחובתה להודיע ללקוח עוד טרם שחרור המשלוח מהמכס על נזק, ככל שקרה למשלוח; וכי במקרה זה מאחר שהנזק היה גלוי – שהרי האריזה החיצונית נפגעה ומתוכה בלטה הספה שניזוקה (ראו תמונה שצורפה לכתב התביעה), הנתבעת היתה צריכה לדעת על הנזק מתוך הדו"ח שמילאה קונטרם אשדוד ועוד על-פי נוהל העבודה שבין החברות הרי שעל החברה הפורקת ליידע את הנתבעת בגין קיומו של נזק.

לאור האמור אני מוצא שהנתבעת התרשלה כלפי התובעים בכך שלמרות שהיתה צריכה לדעת על הנזק לספה לפני שחרור המכס והובלתה, לא הודיעה לתובעים על הנזק.

התובע העיד בפני, כי לו היה יודע על הנזק, לא היה מאשר שחרור הספה מהמכס ותשלום עבור ההובלה (עמ' 4, ש' 4). משכך, ככל שנגרמו לתובעים הוצאות שניתן היה למנוע אותן, אילולא התרשלות הנתבעת, יש לחייב את הנתבעת בגינן.

1. מאחר שמדובר בנזק שהתגלה רק עם פריקת המכולה, הרי שגם אם היו יודעים התובעים על הנזק באותו שלב לא היו יכולים להימנע מתשלום עבור רכישת הספה, הביטוח ועבור ההובלה הימית. ואולם, התובעים היו יכולים להימנע מתשלום ההוצאות הכרוכות בשחרור הספה מהמכס וההובלה היבשתית, סך של 1,438 ₪. החשבונית בגין אותם חיובים הוצאה רק ביום 17/8/20 (סומנה במהלך פסק הדין ת/3) לאחר שהספה כבר הובלה לבית התובעים.

במקרה כזה – על-פי הודעת הנתבעת לתובעים מיום 22/7/20 על הגעת טובין בים (סומנה ת/4 במהלך כתיבת פסק הדין) – ממילא היתה הנתבעת מתייחסת למטען כסב"ן (סחורה בלתי נדרשת).

התוצאה:

1. אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים 1,438 ₪ בתוספת 400 ₪ הוצאות משפט וזאת תוך 30 ימים מהיום.

לא מצאתי לפסוק לתובעים פיצוי בגין עגמת נפש.

מי מהצדדים שאינו מרוצה מתוצאת פסק הדין רשאי לפנות תוך 15 ימים מיום המצאת פסק הדין לבית המשפט המחוזי בלוד ולבקש רשות להגיש ערעור על פסק הדין.

ניתן היום, ב' אייר תשפ"א, 14 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.