לפניי תביעה ותביעה שכנגד הנוגעות לקיר שבנה התובע בגבול שבין מגרשו לבין מגרשו של הנתבע (להלן: "החומה").

דין התובענה שהגיש התובע להתקבל בחלקה ודין התובענה שכנגד להידחות וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

הצדדים הם בעלי מגרשים שכנים בבאר שבע. יש הפרשי גובה בין שני המגרשים. מפלס מגרשו של הנתבע גבוה ממפלס מגרשו של התובע.

בכתב התביעה טען התובע כי בחודש פברואר 2018 בנה חומה בגבול המשותף לו ולנתבע וכי זו נבנתה בהתאם למדידה שנעשתה ע"י מודד מוסמך מטעמו ובהתאם לאישור הרשות המקומית. התובע טען כי קודם ליציקת החומה הודיע לנתבע על היציקה המתוכננת והלה ביצע הכנות למערכת חשמל ומאז שנבנתה החומה החל להשתמש בה. התובע ביקש לחייב את הנתבע בתשלום מחצית מעלות בניית החומה ומחצית מהעלות עבור האיטום שבוצע בחומה וכן בהפרשי הצמדה וריבית מאז בניית החומה ועד היום. התובע צירף לכתב התביעה חשבונית בגין התשלום ששילם עבור שלוש חומות שבנה במגרשו וכן אישור עליו חתום הנתבע ובו הוא מציין כי הוא מסכים לגובה החומה וכן את החלק הרלוונטי מתוכנית הפיתוח ועליה חתימתו של הנתבע ליד, לשיטתו של התובע, הכיתוב "מאשר לבנות בית חדש במקום כפי שצוין בתוכנית".

בכתב ההגנה טען הנתבע כי לא הייתה לו כל כוונה "לשלם את חלקי בחומה המשותפת ובתנאי כי ייבנה קיר תקני שאוכל להשתמש בו".

עוד טען הנתבע כי בנסיבות בהן התובע כלל לא דרש ממנו תשלום אין כל מקום לחיוב בריבית והצמדה וכי גובה החומה מפני הקרקע במגרשו הוא 60 סמ' בלבד ועל כן חלקו היחסי אמור להיות ביחס לגובה זה. הנתבע הכחיש ביצוע איטום. עוד טען הנתבע כי התובע ורעייתו התנגדו לבנייה שביקש הנתבע לעשות מעל החומה. עוד טען הנתבע כי לצורך בניית החומה בנה התובע רגל ברוחב של 60 סמ' בתוך שטח מגרשו של הנתבע וזאת לכל אורך החומה ללא הסכמה מצדו של הנתבע.

הנתבע הגיש תשובה לכתב ההגנה וטען כי הנתבע ביצע הכנות לחשמל בצדו בחומה וכי הוא בה מעליה איסכורית וכי שני אלו מעידים כי הנתבע עשה שימוש בחומה.

באשר לגובה החומה טען התובע כי בנה בהתאם להיתר הבנייה והדגיש כי הנתבע אישור במסמך עליו חתם את גובה החומה וכי הנתבע הוא שריצף את חצרו מעל לגובה המותר.

עוד טען התובע כי ביקש מהנתבע תשלום לפחות עשר פעמים.

כאמור, הנתבע הגיש כתב תביעה שכנגד ובו ביקש לחייב את התובע בתשלום עבור גריעת שטח מגרשו בעקבות בניית רגל החומה בתוך שטח מגרשו. הנתבע טען כי מדובר בחריגה בשטח כולל של 14 מ"ר וכי עלות מ"ר בשכונה בה מצויים במגרשים הינה סך של 2,140 ₪ ובנוסף יש לחייב את הנתבע בסך של 9,000 ₪ בגין פינוי עפר ועבודות טרקטור. הנתבע צירף חשבוניות בגין פינוי עפר ועבודות טרקטור.

התובע הגיש כתב הגנה שכנגד ושב על טענותיו כאמור בכתבי הטענות שהגיש עד לאותו שלב ואין צורך לשוב על הדברים.

בין הצדדים התקיים הליך קודם באותו עניין ובסיומו קיבל התובע את המלצת בית המשפט למחוק את התביעה וכך נעשה. יום למחרת מחיקת התובענה בהליך הקודם הגיש התובע את התביעה הנוכחית.

התובענה נקבעה לדיון. בדיון טענו הצדדים לגופו של עניין. בסיומו של הדיון ביקש הנתבע להגיש חוות דעת של מהנדס ושל קונסטרוקטור שיוכיחו שהחומה אינה תקנית ושניתן היה לבנות אותה עם רגל צרה יותר בתוך שטח מגרשו של הנתבע ויוכיחו שיש פלישה לתוך שטח מגרשו לכל אורך הגדר. התובע ציין כי אינו מתנגד שמהנדס ומודד ייכנסו לשטחו בתיאום עמו. אפשרתי לנתבע להגיש מסמכים נוספים וציינתי כי במידה ותוגשנה חוות דעת של מומחים על הנתבע לדאוג להתייצבותם לדיון. כמו כן התבקש התובע להגיש מסמכים נוספים.

הצדדים אכן הגישו תגובות מטעמם וצירפו להם מסמכים שונים.

המחלוקת בין הצדדים נוגעת להסכמתו של הנתבע לבניית החומה, לעלותה של החומה, להיותה של החומה תקנית, אם לאו, לדרישות התובע לתשלום חלקו של הנתבע, לאיטום שבוצע לשיטתו של התובע ולנזקים שנגרמו לנתבע כאמור בכתב התביעה שכנגד.

נדון במחלוקות אלו כסדרן.

הסכמתו של הנתבע לבניית החומה:

אין מחלוקת כי הנתבע הסכים לעצם בנייתה של חומה בגבול שבין המגרשים וכפי שעולה מהמסמך עליו חתם הנתבע כפי שצורף לכתב ההגנה הרי שהנתבע הסכים גם לגובה החומה. המסמך האמור נחתם אמנם לאחר שהחומה כבר נבנתה אך ניתן לראות בו משום הסכמה, גם אם בדיעבד, לגובה החומה. בדיון הראשון טען הנתבע כי "העירייה אילצה אותי לעשות כן". אין בידי לקבל טענה זו שלא הוכחה.

הנתבע לא היה חייב לחתום על המסמך שצורף לכתב התביעה ולהסכים לגובה החומה גם לא בדיעבד, והעובדה כי חתם מעידה, ולמצער מדובר באפשרות סבירה, כי הוא הסכים, גם אם בדיעבד, לגובה החומה.

לצד זאת, יש להביא בחשבון כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבע הסכים לפרטים הטכניים של בניית החומה, זולת גובהה כאמור. לפרטים אלו, כגון עובי החומה, מידות רגלי החומה ומיקומם חשיבות מהותית ואין להקל בהם ראש שהרי דווקא משום שהחומה נבנית בגבול המשותף מאפיינים אלו משפיעים על השטח שבו נכנסת החומה לתוך שטח מגרשו של הנתבע.

בניית חומה בגבול משותף אינה אך ורק פעולה טכנית אלא פעולה שיוצרת יחסי שיתוף בין שני אנשים ביחס לחומה שנבנית על הגבול המשותף במובן זה ששניהם חייבים להשתתף בעלות הקמתה (לפי העלויות בפועל או בהתאם לשווי בשעת השימוש) כאמור בס' 21 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969 (להלן: "החוק") וכן חייבים להשתתף בהוצאות הדרושות לשם החזקת החומה, ככל שיש כאלו, בהתאם לס' 49 לחוק.

יחסי שיתוף אלו, ובכלל יחסים בין אנשים, מחייבים את הצדדים לנהוג בתום לה איש כלפי רעהו. אין צורך לקבוע מסמרות ביחס להתנהלותם של שני הצדדים בעניין שלפנינו אך דומני כי לא הייתה שום מניעה כי התובע ישלח לנתבע, באמצעות דוא"ל למשל או בדרכים מקובלות אחרות, את הפרט הטכני של בניית החומה מייד כאשר זה נמסר לו ע"י בעלי המקצוע מטעמו. התובע לא הוכיח כי עשה כן.

אם היה עושה כן התובע היה הדבר מאפשר לנתבע לבחון את אותו פרט טכני של בניית החומה ולהביע דעתו ביחס לכך ובכך הייתה מושגת וודאות טובה יותר ביחס לרצונותיהם המשותפים של הצדדים ובוודאי שניתן היה להגיע להסכמות במקרה של חילוקי דעות.

אלא מאי? התובע, כפי שעולה מהדיון שהתקיים בהליך הקודם, העיד כי "באותו רגע הוא לא התכוון לבנות ולכן אני לא צריך הסכמה שלו". דברים אלו משקפים גישה שאין בידי לקבלה. במצב בו התובע בונה חומה שלגביה הוא מבקש כי הנתבע ישתתף במחצית מעלותה ראוי היה כי היה מקבל הסכמה לפרטים הטכניים של בנייתה. התובע לא עשה כן.

לא די בכך כי בגרמושקה נראה כי החומה תיבנה עם רגל. הנתבע לא היה אמור היה להבין מאותה גרמושקה מה מידותיה של הרגל ומהם הפרטים המדויקים של אותה חומה, זולת הגובה לו הוא הסכים, גם אם בדיעבד.

לצד זאת יש להביא בחשבון כי בהתאם לחוק הייתה בידי הנתבע האפשרות לדרוש מהתובע את הריסתה של החומה במצב בו הוא לא הסכים לפרטים הטכניים של בנייתה אך הוא לא עשה כן באופן מעשי.

ס' 22 לחוק קובע כי "לא בחר בעל המקרקעין באחת הדרכים האמורות בסעיף 21(א) תוך ששה חדשים לאחר שקיבל מהמקים דרישה בכתב לבחור, יראו אותו כמי שבחר לקיים את המחוברים בידו".

בענייננו יש לראות בנתבע כמי שבחר להשאיר את החומה על כנה. אין די בטענה כי החומה אינה תקנית ואם נראה בכתב התביעה שהוגש בהליך הקודם משום "דרישה בכתב לבחור" במשמע מונח זה בס' 22 לחוק הרי שהיה על הנתבע להודיע לתובע באופן מפורש כי הוא מבקש להרוס את החומה ולהשיב את המצב לקדמותו. הנתבע לא עשה כן ובמצב זה יש לראות בו כמי שבחר להשאיר את החומה, ובכלל זה הרגל הבנויה במגרשו, על כנה.

עלות החומה:

בכתב ההגנה טען הנתבע כי "לא הייתה לי כול כוונה שלא לשלם את חלקי היחסי בחומה המשותפת". הנתבע אינו חולק אפוא על חובתו העקרונית לשלם מחצית מהעלות של בניית החומה אך טוען כי לעניין זה יש להביא בחשבון גובה של 60 סמ' בלבד שהוא גובה החומה מעל מפלס פני הקרקע שלו. אין בידי לקבל טענה זו. בנייתה של החומה היא בנייתה מאפס, קרי מהיסוד. לא ניתן לבנות את החומה מאמצעה והסכמתו של הנתבע לבנייתה של חומה והסכמתו, גם אם בדיעבד כפי שעולה מהמסמך עליו חתם, לגובה החומה והסכמתו לקיים את החומה כפי שהוסבר לעיל מחייבת אותו להשתתף במחצית העלות של הקמתה.

לעניין העלות סבורני כי התובע לא הוכיח די הצורך מהי העלות בה נשא בפועל בגין בניית החומה. לכתב התביעה צירף התובע חשבונית המתייחסת לבניית שלוש חומות שונות. נניח לצורך הדיון כי אחת מהן היא החומה נושא התובענה. באופן מוזר למדי לטעמי עלותן של שלוש החומות שהה לחלוטין למרות שהשטח, במ"ר, של כל אחת מהן שונה ובכל מקרה מכפלת השטח במ"ר של כל אחת מהן בסך של 350 ₪ למ"ר כאמור בחשבונית אינו מגיע כדי הסך של 14,333 ₪. עניין זה מעורר ספק שמא הכיתוב המתייחס לפירוט של החומות אינו נכלל בחשבונית המקורית אלא הוסף מאוחר יותר.

בכתב התביעה ערך התובע חישוב לפי מחירון דקל וזאת לפי חומה בשטח כולל של 57.5 מ"ר ושן באורך של 23 מ' ובעובי של 0.6 מ'. ראשית, מחירון דקל הרלוונטי למועד הבנייה לא הוצג כראיה או בכלל. שנית, לא ראיתי כיצד מתיישבת טענה לבניית חומה בשטח כולל של 57.5 מ"ר עם האמור בחשבונית שצירף התובע לכתב התביעה ולפיה החומה הגדולה ביותר מבין השלוש שצוינו בה היא בשטח של 40 מ"ר שלישית, לא ברור מדוע חישב התובע בפרד את השן שעה שבחשבונית אין אזכור לעניין זה.

בהנחה והחיוב של הקבלן עבור החומה הינה גם עבור השן, קרי הרגל, ברי כי הקבלן לא חייב את התובע ביותר מסך של 14,333 ₪ עבור כל חומה וזאת אם נניח כי הכיתוב בחשבונית נכון.

מכל מקום התובע עתר לתשלום מחצית מסך של 14,333 ₪ עבור החומה.

נניח עתה כי זהו הסכום שאכן שולם עבור החומה. האם זכאי התובע למחצית מהסכום האמור? סבורני כי התשובה לכך שלילית. כפי שצוין קודם לכן יחסי שיתוף, גם במצב בו החומה נבנתה קודם שבנה הנתבע את ביתו, מחייבים צדדים לנהוג בתום לב. ותום לב כולל הסכמה על עלויות. בדיון בהליך הקודם טען התובע כי "דיברנו על עלויות אני אומר שאמרתי לו שהקבלן רוצה 350 ₪ למטר ואחר כך אבקש ממנו הנחה".

טענה זו אינה נזכרת בכתב התביעה שהוגש בהליך הנוכחי ובכל מקרה היא לא הוכחה.

ודוקו, גם בעניין זה נאמר כי בהתחשב בזמינותם של אמצעים טכנולוגיים פשוטים בהם ניתן לעשות שימוש על מנת להעביר נתונים איש לרעהו לא היה שום קושי כי התובע היה מודיע לנתבע בכתב, בדוא"ל או במסרון למשל כי העלות המבוקשת עבור בניית החומה היא 350 ₪ למ"ר. התובע לא הוכיח כי עשה כן וטענתו כי דובר על העלות האמורה לא הוכחה והיא בגדר עדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע בחומר הראויות במשמע ס' 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א – 1971 ואין בידי לקבלה.

בהיעדר הסכמה ספציפית של הנתבע לעלות בניית החומה סבורני כי אין מקום לחייבו בעלות אותה דורש התובע אלא בסכום על דרך האומדנה בלבד.

סבורני כי תשלום בסך של 3,000 ₪ משקף באופן סביר את העלות של מחצית החומה והוא מביא בחשבון גם את העובדה כי התובע לא טרח להגיע עם הנתבע מבעוד מועד להסכמות ביחס לעלות הקמת החומה, מחד ואת העובדה כי הנתבע עושה שימוש בחומה לפחות מאז החל בבניית ביתו ועד היום וכי גם מטעמים של עשיית עושר ולא במשפט יש לחייבו בעלות הקמתה של החומה, מאידך.

היותה של החומה תקנית, אם לאו:

הנתבע טען כי החומה אינה תקנית. טענה זו לא הוכחה והנתבע לא הביא כל ראיה שיש בה כדי לסתור את העובדה כי התובע בנה את ביתו, לרבות החומות המקיפות אותו, בהתאם להיתר בנייה כדין ועל יסוד תוכניות ואישורים שהוגשו ע"י בעלי מקצוע מטעמו.

ודוקו, הנתבע הוא שביקש בדיון הראשון להגיש חוות דעת של מומחים מטעמו "שיוכיחו שהחומה שבנה התובע אינה תקנית ושניתן היה לבנותה באופן שונה...".

הנתבע ביקש להוכיח באמצעות אותם מומחים את הפלישה לשטח מגרשו.

וחרף ההזדמנות שניתנה לנתבע להגיש חוות דעת של מומחים או אפילו להעיד מומחים מטעמו הוא לא עשה כן.

התובע נהנה מחזקה כי הבנייה, שלגביה ניתנו היתר בנייה וטופס 4, נעשתה כדין. חזקה כמובן אינה עובדה והנתבע יכול היה לנסות ולסתור את קיומה של החזקה האמורה אך הוא לא עשה כן.

לאחר הדיון הראשון הגיש הנתבע שלושה תרשימים "המעידים על פרט לבניית קיר/חומה נדרשים במקרה דנן". לא די בתרשימים, אשר אחד מהם מתייחס בוודאות למגרש אחר מהמגרשים נושא התובענה, כדי לבסס את טענתו של הנתבע לפיה ניתן היה לבנות את החומה באופן שונה כך שלא תהא כל פלישה של הרגל לשטח מגרשו או למצער שהפלישה תהא מינימלית. תרשים אחד כאמור מתייחס למגרש במקום אחר ואילו לגבי שני התרשימים האחרים לא צוין האם הם מתייחסים למגרשים נושא התובענה, אם לאו.

כשלעצמי אין לי שום ידיעה מקצועית אשר תאפשר לקבוע, מעיון בתרשימים שצורפו, כי התובע יכול היה, ובעיקר צריך היה, לבנות את החומה באופן שונה.

ודוקו, הנתבע ידע שעומדת להיבנות חומה. לא הייתה מניעה כי הנתבע יגלה יוזמה בזמן אמת ויתעניין גם הוא באופן בניית החומה ואף יציע דרכים שונות לבנייתה. הנתבע לא עשה כן ואין לו להלין אלא על עצמו.

סיכומו של דבר, לא עלה בידי הנתבע להוכיח כי החומה אינה תקנית או כי ניתן היה לבנותה באופן שונה ובעיקר את טענתו ולפיה "ניתן היה לבנות מבלי להיכנס לשטח שלנו" (עמ' 4, שורות 17-18).

דרישתו של התובע לתשלום חלקו של הנתבע:

לא עלה בידי התובע להוכיח כי קודם להגשת התביעה בהליך הקודם פנה לנתבע בדרישת תשלום מפורטת או בכלל.

אמנם, הנתבע ידע שעומדת להיבנות חומה וידע גם שהיא נבנתה והוא בוודאי יכול היה להניח כי החומה לא נבנתה בהתנדבות.

ועדיין, בהיעדר דרישה לתשלום חלקו בבניית החומה לא היה הנתבע חייב מיוזמתו לשלם לתובע סכום כלשהוא.

בנסיבות אלו איני סבור כי יש מקום לחייב את הנתבע בתשלום הפרשי הצמדה וריבית כלשהם בקשר עם חלקו בבניית החומה.

האיטום שבוצע לשיטתו של התובע:

לא עלה בידי התובע להוכיח כי בוצע איטום בחומה בגינו יש לחייב את הנתבע בתשלום עבור מחצית העלות.

התמונות שהגיש הנתבע תומכות בטענתו כי לא בוצע איטום.

בנסיבות אלו תביעתו של התובע לתשלום עבור איטום נדחית.

הנזקים שנגרמו לנתבע לשיטתו:

לטענתו של הנתבע הרגל שנבנתה חורגת לתוך שטח מגרשו לכל אורך החומה כך שהפלישה הינה בשטח כולל של 14 מ"ר. בתמונות שצירף הנתבע לכתבי טענותיו נראית רגל החומה כשהיא בתוך שטח מגרשו. התובע עצמו אינו חולק כי החומה נבנתה כך שיש לה רגל בתוך שטח המגרש של הנתבע.

ועדיין, וגם אם נניח כי הרגל נמשכת לכל אורך החומה היה על הנתבע להוכיח את השטח הכולל של הפלישה וגם אם היה מוכיח את השטח הכולל היה עליו להוכיח כי נמנעה ממנו אפשרות סבירה לעשות שימוש במקרקעין האמורים. הנתבע לא הוכיח את שטח הפלישה כטענתו ולא הוכיח כי נמנעה ממנו אפשרות לעשות שימוש במקרקעין.

באשר לשטח הפלישה טען הנתבע בדיון השני כי "כדי שנביא מודד היינו צריכים לקבל תרשימים של מה שהתובע בנה בפועל. במקום זה קיבלנו תרשימים כלליים". אין בידי לקבל את הטענה. הנתבע טען לכל אורך הדרך למידותיה של הרגל אשר בנויה בשטח מגרשו ולא הייתה כל מניעה כי מודד מטעמו יחשב את שטח הפלישה לפי הנתונים האמורים. הנתבע גם צירף לכתבי טענותיו תמונות המעידות על מידותיה של הרגל. לא הייתה כמובן כל מניעה כי הנתבע יחשוף את הרגל, נניח בשלושה מקומות שונים, ועל בסיס נתונים אלו יבצע המודד מטעמו את חישוב שטח הפלישה. הנתבע לא עשה כן ולא הוכיח מהו שטח הפלישה.

באשר לשימוש במקרקעין סבורני כי בהתחשב בנסיבות העניין ובכך כי אין מחלוקת כי התובע עצמו אינו עושה שימוש במקרקעין המצויים מעבר לחומה בשטח מגרשו של הנתבע לא די בכך כי הנתבע יוכיח כי חלק מרגל החומה או אפילו הרגל כולה מצויה בשטח מגרשו אלא היה עליו להוכיח את שני אלו: האחד, כי ניתן היה לבנות את החומה באופן שמצמצם את שטח כניסת הרגל לשטח מגרשו והשני, כי כניסתה של הרגל לתוך שטח מגרשו מונעת ממנו לעשות שימוש סביר במקרקעין. הנתבע לא הוכיח את שני עניינים אלו.

זאת ועוד, גם אם היה הנתבע מוכיח את שטח הפלישה והיה מוכיח כי נמנעה ממנו האפשרות לעשות במקרקעין שימוש סביר לא ניתן היה לפסוק לטובתו פיצוי שכן הנזק עצמו לא הוכח. בכל הכבוד הראוי, נתונים מאתר יד 2 אין בהם די על מנת להוכיח את שווי מ"ר במגרש במועד מסוים. מחיר המפורסם ביד 2 הינו מחיר נדרש. לא המחיר בו נמכר נכס מסוים בסופו של יום ומעבר לכך ברי כי שווי מקרקעין הינו עניין שבמומחיות ואם רצה הנתבע להוכיח מה שוויו של מ"ר במועד מסוים היה עליו לתמוך את טענתו בחוות דעת של שמאי מטעמו.

ובאשר לעבודות הטרקטור ופינוי העפר בגינם דורש הנתבע סך של 9,000 ₪ הרי שאף שלכתב התביעה שכנגד צורפו קבלות אלו אינן מפרטות די הצורך עבור מה שולם הסכום ולא ניתן לקבוע כי עבודות הטרקטור ופינוי העפר הנזכרות בהן הן אלו שבוצעו, אם בוצעו, בקשר עם הפלישה הנטענת.

סיכומו של דבר, תביעתו של הנתבע נדחית.

סיכומו של דבר

אני מקבל את התובענה שהגיש התובע בחלקה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע סך כולל של 3,000 ₪. הסכום ישולם לידי התובע עד ליום 15.02.2022 ובמידה ולא ישולם במועדו יישא הפרשי הצמדה וריבת כדין מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

התביעה שכנגד נדחית.

לנוכח התוצאה ועל מנת שלא להרבות ריב ומדון בין הצדדים איני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי במועד הקבוע בדין.

ניתן היום, ו' שבט תשפ"ב, 08 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.