1. תיק זה עניינו בערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 1.10.2020 (להלן: הוועדה) אשר קבעה כי למערערת לא נותרה נכות בגין פגיעתה בעבודה.

רקע וטענות הצדדים

1. המערערת נפגעה בתאונת עבודה ביום 31.3.2019 כאשר מיכל אקונומיקה נפל על כתפה השמאלית. למערערת נקבעו נכויות זמניות, וביום 7.6.2020 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי החל מיום 1.7.2020 לא נותרה למערערת נכות.
2. המערערת הגישה ערר וטענה בין היתר כי הוועדה מהדרג הראשון לא העריכה נכונה את חומרת הפגיעות מהן היא סובלת ואת חומרת ההגבלה בתנועות.
3. ביום 1.10.2020 הופיעה המערערת בפני הוועדה לעררים, אשר בדקה אותה וקבעה כי אין הגבלה בתנועות וכי המערערת סובלת מכאב שאינו קשור לתאונת העבודה. על החלטה זו נסוב הערעור.
4. ביום 6.1.2020 התקיים דיון בפניי, במסגרתו הציגו הצדדים את טיעוניהם.
5. לטענת המערערת, נפלה טעות בקביעתה של הוועדה כי על מנת להחיל סעיף ליקוי העוסק בהגבלה בתנועות יש צורך בפגיעה מבנית, שכן די בקיומה של הגבלה בתנועות כדי לקבוע נכות. עוד טוענת המערערת כי קביעתה של הוועדה כי אינה סובלת מהגבלה בתנועות שגויה, כי הוועדה אינה מוסמכת לשלול קשר סיבתי נוכח קביעות הוועדות הקודמות, וכי קביעותיה אינן עולות בקנה אחד עם חוות דעתו של ד"ר קרת או קביעותיהן של הוועדות הרפואיות מהדרג הראשון.
6. מנגד, טוען המשיב כי הוועדה נימקה באופן ברור וממצה את קביעתה לפיה אין למערערת הגבלה בתנועה, אלא רק תחושת כאב בסוף התנועה, אשר אינו קשור בקשר סיבתי לתאונה אלא לגורמים אחרים כגון גיל ותהליך אודיופטי. עוד טוען המשיב כי הוועדה התייחסה לחוות הדעת של ד"ר קרת והסבירה מדוע אינה מסכימה עמה, וזאת נוכח השוני בממצאים בין בדיקתה לבין בדיקתו של ד"ר קרת. בנוסף, טוען המשיב כי קביעות הוועדות מהדרג הראשון אינן מחייבות את ועדת העררים והן ניתנו בתקופת הנכות הזמנית ולכן אינן רלוונטיות לקביעת הנכות היציבה.

דיון והכרעה

1. בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: החוק) במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים, בית הדין דן בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו בין היתר עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213, 1999). אחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין-שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-1318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60).
2. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים, מצאתי כי דין הערעור להידחות, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.
3. המערערת הופיעה עם בא-כוחה בפני הוועדה, ודבריהם נרשמו כדלקמן:

"לקוח – הגבלות בתנועות כתף שמאל, היד נרדמת, לא יכולה לעשות דברים שהייתי עושה פעם, מתקשה להרים את היד, מתקשה להסתרק, אני לא מסוגלת לבצע את התנועות שהייתי עושה. אני כבר לא אותו בן אדם שהייתי לפני התאונה, לא יכולה להרים את היד כדי להסתרק, לא יכולה להרים ספר, לא יכולה לעשות המון דברים. נפל גלון של 4 ליטר על הכתף. נמצאת בטיפול במרפאת כאב.

עורך דין – גם התיעוד הרפואי מיום התאונה ... על הגבלה, בתנועת בכתף, וגם הוועדות שהכירו בנכות הזמנית הכירו בהגבלה בתנועות הכתף. אני מפנה לחוות הדעת של ד"ר קרת ולתיעוד הרפואי מיום 7/4/19 ומיום 21/4/19 ומיום 29/4/19 כולם מדברים על הגבלות בתנועת הכתף. בבדיקה של ד"ר קרת מצא הגבלה משמעותית בכתף – מפנה לעמוד 4 בחוות הדעת שלו לוועדה מיום 19/8/19 הממצאים של הוועדה מצביעים על הגבלה קשה בסיבוב פנימי של הכתף והיא הכירה בנכות הזמנית של המערערת. הוועדה האחרונה מיום 7/6/20 גם שם הממצאים מורים על הגבלה ניכרת בתנועות הכתף כמו שד"ר קרת הסביר בחוות דעתו בעמוד 5 לכן אנחנו סבורים כי יש מקום להכיר בהגבלות התנועה בכתף. מערערים על כתף בלבד."

1. לאחר מכן, ערכה הוועדה בדיקה קלינית ורשמה כדלקמן:

"כתף שמאל ללא חום או אודם מקומי, ללא כיחלון, ללא רגישות ממוקדת.

תנועות אקטיביות של כתף שמאל: כיפוף קדמי וצידי עד 170 מעלות, כל אחד, סיבוב חיצוני 60 מעלות, סיבוב פנימי עד אזור עמ"ש גבי תחתון מדווחת על כאב בקצה התנועה.

סימני גירוי סובאקרומיאלי חיוביים (מבחן הוקינס ומבחן ג'וב חיוביים), הכתף יציבה.

תנועות הצוואר מלאות, ספורלינג שלילי דו צדדי."

1. לבסוף, סיכמה הוועדה את מסקנותיה:

"סובלת מכאב בקצה תנועת הכתף ללא הגבלה מכנית בתנועות. אין עדות לדימות שנגרמה פגיעה מבנית לכתף קרי אין שברים ואין פגיעה בגידים, אין הקרנה של כאב מהצוואר, על כן הכאב הוא עקב גירוי סובאקרומיאלי כפי שנמצא בבדיקה קלינית, גירוי סובאקרומיאלי ללא פגיעה מבנית בגידים, הוא תהליך אידיופטי, מתאים לגילה, ולא ניתן לשייכו לפגיעה טראומתית, כי אין עדות בדימות לפגיעה במרקם הגיד.

הוועדה עיינה בחוות הדעת של ד"ר קרת מיום 6/7/20, לא מצאה הגבלה כפי שמתאר, וגם אין הסבר בחוות דעתו מדוע בהעדר פגיעה מבנית בכתף יש לקשור את הכאב לאירוע הנדון, על כן העדר הסבר כזה הוועדה לא מקבלת את קביעתו לגבי קיום הנכות ולכן נותרה נכות.

הוועדה עיינה במכתבים מיום 29/4/19, 21/4/19, 7/4/19.

הוועדה מציינת כי עו"ד נשאל במעמד התלונות אם יש ערר לגבי הצוואר והשיב שהערר הוא לעניין כתף בלבד."

"סובלת מכאב בקצה תנועת הכתף ללא הגבלה מכנית בתנועות. אין עדות לדימות שנגרמה פגיעה מבנית לכתף קרי אין שברים ואין פגיעה בגידים, אין הקרנה של כאב מהצוואר, על כן הכאב הוא עקב גירוי סובאקרומיאלי כפי שנמצא בבדיקה קלינית, גירוי סובאקרומיאלי ללא פגיעה מבנית בגידים, הוא תהליך אידיופטי, מתאים לגילה, ולא ניתן לשייכו לפגיעה טראומתית, כי אין עדות בדימות לפגיעה במרקם הגיד.

הוועדה עיינה בחוות הדעת של ד"ר קרת מיום 6/7/20, לא מצאה הגבלה כפי שמתאר, וגם אין הסבר בחוות דעתו מדוע בהעדר פגיעה מבנית בכתף יש לקשור את הכאב לאירוע הנדון, על כן העדר הסבר כזה הוועדה לא מקבלת את קביעתו לגבי קיום הנכות ולכן נותרה נכות.

הוועדה עיינה במכתבים מיום 29/4/19, 21/4/19, 7/4/19.

הוועדה מציינת כי עו"ד נשאל במעמד התלונות אם יש ערר לגבי הצוואר והשיב שהערר הוא לעניין כתף בלבד."

1. מעיון בפרוטוקול עולה כי הוועדה ערכה למערערת בדיקה מקיפה, בהתאם למדדים של פריט ליקוי 41(4), אשר כוללת את כל טווחי התנועות אשר נבדקו גם על ידי ד"ר קרת – כיפוף קדמי וצידי, וכן סיבוב פנימי וחיצוני, ולא מצאה כי קיימת הגבלה בתנועות. מדובר בקביעה רפואית מפורטת ומנומקת שבתחום מומחיות הוועדה. זאת ועוד, הוועדה התייחסה מפורשות לחוות הדעת של ד"ר קרת והסבירה כי אינה מקבלת את מסקנותיו שכן קיים שוני בין הממצאים שלה לבין אלו של ד"ר קרת.
2. אין לקבל את טענת המערערת לגבי טעות בפרשנות הוועדה את פריט ליקוי 41(4). הוועדה אינה קובעת כי נדרשת פגיעה מבנית בכתף אלא בודקת את טווח התנועות, וקובעת כאמור כי אין הגבלה בתנועות המצדיקה קביעת נכות. הוועדה מתייחסת לפגיעה מבנית בכתף שעה שהיא מבקשת להסביר מדוע הכאב בסוף תנועת הסיבוב אינו מצדיק קביעת נכות (אשר אפשרית למשל בהתאם לפריט ליקוי 35), שאז מסבירה הוועדה כי לא קיים קשר סיבתי בין תחושת הכאב בסוף תנועת הסיבוב הפנימי לפגיעה בכתף, שכן לדבריה "הכאב הוא עקב גירוי סובאקרומיאלי כפי שנמצא בבדיקה קלינית, גירוי סובאקרומיאלי ללא פגיעה מבנית בגידים, הוא תהליך אידיופטי, מתאים לגילה, ולא ניתן לשייכו לפגיעה טראומתית, כי אין עדות בדימות לפגיעה במרקם הגיד". במילים אחרות, תחושת הכאב בסוף תנועת הסיבוב אינה קשורה לפגיעה הטראומטית בכתף, ומאחר ואין פגיעה מבנית בכתף (אין שברים ואין פגיעה בגידים), אזי לא ניתן לקשר את ההקרנה של הכאב מהצוואר לפגיעה בכתף. מדובר בנימוק רפואי ברור וקוהרנטי, אשר אינו מתנה את קביעת הנכות לפי פריט ליקוי 41(4) בכך שתהיה פגיעה מבנית בכתף, אלא מסביר מדוע הכאב אינו קשור לתאונה.
3. הוועדה גם לא שללה קשר סיבתי בנוגע לפגיעה בכתף. הוועדה קבעה כי לא נותרה נכות שכן לא נמצאה הגבלה בתנועות הכתף, והדיון בקשר הסיבתי נוגע אך ורק לתחושת הכאב שעלתה במהלך הבדיקה הקלינית בסוף תנועת הסיבוב הפנימי. בהתאם לכך, קובעת הוועדה לעררים בסעיף האבחנות בפרוטוקול כי קיים קשר סיבתי לגבי הפגיעה בכתף, אולם בפועל לא נותרה הגבלה בתנועות ולכן הנכות היציבה הינה בשיעור 0%.
4. בניגוד לטענת המערערת, הוועדה אינה מחויבת לקביעות רפואיות של הוועדות מהדרג הראשון, זאת במיוחד כאשר מדובר בקביעות אשר ניתנו ביחס לתקופת הנכות הזמנית, כאשר הוועדות הקודמות אכן מצאו הגבלה בתנועות הכתף ולכן קבעו נכות זמנית.

סיכום

1. על יסוד כל האמור לעיל, הערעור נדחה.
2. בנסיבות העניין, מאחר ומדובר בתיק מסוג ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.
3. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ז אדר תשפ"א, (01 מרץ 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.