1. המשיבה הגישה נגד הנתבעים תביעה בסדר דין מקוצר על סך של 108,001.6 ₪. בכתב התביעה נטען, כי בשנת 2012 התקשרה מבקשת מס' 1 (להלן: המבקשת) בהסכם לרכישת סחורה באשראי מחברת לוכסיויז'ן בע"מ, אשר התמזגה בשנת 2016 אל תוך המשיבה. בהתאם לכרטסת הנהלת החשבונות של המבקשת אצל המשיבה היא נותרה חייבת לה את סכום התביעה. שיקים שמסרה המבקשת למשיבה על חשבון החוב סורבו על ידי הבנק. פניות המשיבה אל המבקשת לסלק את החוב לא הועילו ועל כן הוגשה התביעה. כן הוגשה התביעה נגד מבקש מס' 2 (להלן: המבקש) ונגד המשיב הפורמלי, שחתמו על כתב ערבות לחיוביה של המבקשת כלפי המשיבה.

לכתב התביעה צורפו כרטיס לקוח הכולל פיסקת ערבות אישית של המבקש ושל המשיב הפורמלי, וכאשר בחלקו התחתון שתי חותמות של המבקשת ועליהן שתי חתימות; העתק תעודת מיזוגה של חברת לוכסיויז'ן לתוך המשיבה; כרטסת הנהלת החשבונות; והעתקי השיקים שסורבו.

1. המבקשים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן, נתמכת בתצהירו של המבקש. במסגרת הבקשה עתרו גם לסילוק התביעה נגדם על הסף מחמת העדר סמכות מקומית לבית המשפט כאן לדון בתובענה, מן הטעם שהינם תושבי נצרת שבמחוז צפון; מחמת העדר עילה כלפי המבקש, שהיה מנהל במבקשת ותו לא; ומחמת היות התביעה טורדנית וקנטרנית שכל מטרתה להכביד עליהם ולהסב להם הוצאות.
2. לגופו של עניין טוענים המבקשים, כי מעולם לא חתמו על כתב הערבות המצורף לכתב התביעה וכי מדובר במסמך מזוייף; כי לא נמסרה להם כל התראה, ובכך פעלה המשיבה בחוסר תום לב; כי המבקשת שילמה עבור כל הסחורה שקיבלה מהמשיבה ולא נותרה חייבת לה מאומה. לאור כל אלו, ובהתאם להלכה הפסוקה בדבר מתן רשות להתגונן במקרה של טענת הגנה ולו לכאורה, עותרים המבקשים ליתן להם רשות להתגונן.
3. המשיבה מתנגדת לבקשות (הערה: הכוונה במילה "בקשות" בהחלטה מיום 17.1.2021 היתה לבקשה לסילוק על הסף ולבקשה למתן רשות להתגונן).
4. אשר לטענת הסמכות המקומית טוענת המשיבה, כי בהעדר התייחסות בהסכם למקום ביצועו, יהא זה במקום מושבו של הנושה, בהתאם לסעיפים 44(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (להלן: חוק החוזים), קרי, במקום מושבה של המשיבה בקיסריה, השייכת למחוז חיפה. אשר לטענת העדר העילה נגד המבקש טוענת המשיבה כי אין בה ממש, שכן עילת התביעה כלפיו מבוססת על היותו ערב לחיובי המבקשת מכח ערבותו בכרטיס הלקוח, וכי טענתו כנגד ערבותו הינה טענה שבעל פה כנגד מסמך בכתב. הנטל להוכחת טענתו לזיוף החתימה על גבי כרטיס הלקוח, נטען, מוטל על המבקש ומכל מקום אין מדובר בטענת סף. אשר לטענת הסילוק מחמת היות התובענה טורדנית וקנטרנית, הרי שטענה זו נטענה באופן כללי וסתמי, מה גם שלכתב התביעה צורפו שיקים של המבקשת שסורבו מבלי שניתן לכך כל הסבר. בכל מקרה, טוענת המשיבה, אין מקום לסילוק תובענה על הסף אלא אם על פניו, מעיון בכתב התביעה, עולה בבירור כי הוא משולל עילה.
5. המשיבה מתנגדת גם לבקשת הרשות להתגונן, שכן זו אינה מפורטת דיה ואינה כוללת אלא הכחשות כלליות וסתמיות; מה גם שעצם ההתקשרות בין המבקשת ובין המשיבה לא הוכחשה ולא הוצגו כל אסמכתאות שיתמכו בטענת המבקשת לפיה שילמה למשיבה עבור כל הסחורה שרכשה ממנה. גם טענת הזיוף הועלתה, כך נטען, באופן כללי וסתמי, מה גם שחתימתו של המבקש על גבי כרטיס הלקוח וחותמת המבקשת זהות לאלו שעל גבי השיקים שנמשכו על ידיו לפנות המשיבה וסורבו. לאור כל אלו עותרת המשיבה לדחיית בקשותיהם של המבקשים.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי לנכון להורות על הבקשה לסילוק על הסף ולקבל את הבקשה למתן רשות להתגונן, בכפוף להפקדת ערבון.

סילוק התביעה על הסף

1. אין בידי לקבל את טענת המבקשים לסילוק התביעה על הסף בהעדר סמכות מקומית. כפי שטענה נכונה המשיבה, הלכה פסוקה היא כי בהעדר ציון מקום ביצוע ההתחייבות בהסכם שבין הצדדים, הרי שהמקום המיועד לביצועה הוא במקום מושבו של התובע, כפי שפורשו סעיפים 44(א) ו - 61 לחוק החוזים (רע"א 6920/94 לוי נ' פולג, פ"ד מט(2) 731 [1995]; רע"א 11180/08 עיריית מודיעין נ' ארד [6.5.2009]); רע"א 1372/16 חברת יציקות מק שלי בע"מ נ' גורסקי [20.7.2016]).

גם אם החלופות האחרות שבתקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, כגון תקנה 3(א)(1), מקנות סמכות מקומית לדון בתובענה לבתי המשפט במחוז צפון, על פי מענם של המבקשים, די בכך שתקנה 3(א)(3) מקנה את הסמכות המקומית לבתי המשפט במחוז חיפה, כך על פי המקום שנועד לקיום ההתחייבות, קרי, מענה של המשיבה בקיסריה.

בשולי הדברים אוסיף, כי גם לו הייתי מוצאת כי הסמכות המקומית אינה נתונה לבית המשפט כאן, לא היה מקום להורות על מחיקת התביעה כבקשת המבקשים, אלא על העברתה לבית המשפט המוסמך (סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984).

1. אין בידי לקבל את טענת המבקש לסילוק התביעה נגדו על הסף בהעדר עילת תביעה. מבלי לקבוע מסמרות בדבר, לכאורה נחזית החתימה שלצד שמו של המבקש על גבי כרטיס הלקוח כחתימתו, בהיותה דומה עד מאוד לחתימתו על גבי הבקשה ותצהיר התמיכה בה ועל גבי השיקים שצורפו לכתב התביעה, שתקפותם לא הוכחשה בבקשה, וכן על גבי שתי חותמותיה של המבקשת בתחתית כרטיס הלקוח עצמו - חתימות שתקפותן לא הוכחשה; הוכחשה אך ורק החתימה שעל גבי כתב הערבות.
2. טענת המבקשים להיות התביעה טורדנית וקנטרנית נטענה אף היא בסתמיות ובעלמא ואף בה לא מצאתי ממש.
3. הצדק עם המשיבה - סילוק תביעה על הסף הינו צעד חריג וקיצוני הננקט במקרים נדירים בלבד, שכן יש בו משום פגיעה בזכות הגישה לערכאות, שהיא זכות יסודית בדין הישראלי. רק במקרים צרים וחריגים יאות בית המשפט לנקוט בצעד כזה מבלי לדון במחלוקות לגופן, וזאת כאשר על סמך כתבי הטענות ברי כי אין לתובע סיכוי כלשהו, ולו סיכוי קלוש, להצליח בתביעתו (ראה בר"ע 59/81 ארדיטי ואח' נ' ארדיטי, פ"ד לה(2) 811 [1981]; ע"א 796/89 עז' המנוח חסיד ז"ל ואח' נ' עז' המנוח וכט ז"ל ואח', פ"ד מה(5) 558 [1991]). מכל האמור לעיל עולה, כי המקרה דנא אינו נכנס לגדר אחד המקרים החריגים והצרים הללו. דין הבקשה, איפוא, להידחות.

בקשת הרשות להתגונן

1. מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתביעה רק במקרים בהם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518 [1982]).

אכן, בשלב זה אין בית המשפט נדרש לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של המבקש, אלא רק לבחון האם יש בטענות ההגנה שהוצגו כדי להצדיק את בירורן (ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5) 133 [1992]).

"בשלב הדיון בבקשה לרשות להתגונן לא ייכנס בית המשפט לבירור אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר התומך בבקשת הנתבע, והוא יבחן רק את השאלה אם גרסת הנתבע, בהנחה שתוכח, יש בה עילות הגנה בפני התביעה. ואולם אם הנתבע, במהלך חקירתו, משמיט בעצמו את היסוד לעובדה שהוא טוען לה, רשאי השופט להסיק שהגנתו היא הגנת בדים ואין מקום להיענות לבקשה." (דוד בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה 12 [2014], עמ' 297).

1. עם זאת, במסגרת פירוט טענות ההגנה שבפי המבקש רשות להתגונן מוטלת עליו חובת פירוט בדרגה גבוהה:

"שורה ארוכה של הלכות חזרה וקבעה כי נתבע בסדר דין מקוצר המבקש רשות להתגונן חייב להיכנס לפרטי העניין שעליו מבוססת הגנתו ואינו רשאי להעלות טענות כלליות. טענה סתמית על תשלום כסף, מבלי לפרט סכומים, חשבונות, מסמכים ונסיבות אינה מספקת ואיננה מזכה אותו ברשות להתגונן." (בר אופיר, שם, עמ' 239).

עוד נפסק:

"הנחת המוצא היא כי הנטל בו נושא מבקש הרשות להתגונן קל הוא. הוא "איננו נדרש להוכיח את גרסתו, אלא רק להראות הגנה אפשרית", והרשות תוענק לו כאשר "התצהיר על פניו (יחד עם החקירה הנגדית, כשמתקיימת) מגלה טענה, שאם תוכח במשפט תהווה הגנה מפני התביעה" [...] עם זאת, על מנת "להראות הגנה אפשרית" אין די בהצגת טענות כלליות. ניתן לסכם את עמדת הפסיקה בעניין באופן הבא: מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בטענות הגנה-לכאורה ולו בדוחק, אך עליו להתכבד ולפרט בתצהיר מטעמו את העובדות שעליהן מבוססות טענותיו [...] הנטל המוטל על המבקש אינו רב, אך הוא קיים." (רע"א 8123/18 זריהן נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ [11.12.2018]).

1. מכאן, שבשלב הדיוני הנוכחי יש לבחון האם הציגו המבקשים את טענות ההגנה באופן מפורט דיו, על מנת להעמיד גרסה סדורה, והאם יש בטענות המפורטות בבקשתם כדי להקים להם הגנה, ולו דחוקה.
2. מעיון בטענות המבקשים לגופה של התביעה עולה, כי אלו נטענו באופן כללי וסתמי וללא פירוט מינימלי. טענתם לתשלום מלוא התמורה עבור הסחורה שסיפקה להם המשיבה אינה מפרטת את הסכומים ששולמו ואת אופן התשלום ומועדיו, ואין היא נתמכת בראיות כלשהן, כגון קבלות עבור התשלום וכרטסת הנהלת חשבונות המנוהלת על ידי המבקשת. יש קושי רב בטענות אלו וספק אם יש בהן כדי לזכות את המבקשים בקבלת רשות להתגונן.
3. אשר לטענת זיוף החתימה על גבי כרטיס הלקוח: שלא כטענת המשיבה, הנטל להוכיח את אמיתות החתימה על השטר מוטלת, כמו כל מרכיביו של השטר, על התובע (ע"א 8752/07 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עיזבון המנוח יורם הורוביץ ז"ל [15.3.2011]; ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240 [1993]).
4. עם זאת, על הטוען לזיוף החתימה לפרט טענתו ולהוכיחה, ואין די בהעלאת הטענה באופן סתמי, וכדבריו של כבוד השופט חגי ברנר בבש"א (שלום ת"א) 159482/04 מאס נ' שחף טקס בע"מ [2.5.2004]:

"גם אם מדובר בטענת זיוף, הרי שטענה זו אינה יכולה להיטען בעלמא וכבמטה קסמים ולהקנות זכות להתגונן בפני ביצועו של שטר רק בשל העלאתה. גם מי שטוען טענת זיוף חייב לפרט היטב ובהרחבה את הנסיבות שבהן זוייפה חתימתו [...]"

ואילו בתא"מ 42826-11-15 (שלום ת"א) ברון פיננסים בע"מ נ' אטדגי [22.1.2018] נאמר: "טענת זיוף חתימה אינה "מילת קסם", אשר יש בה להעמיד לנתבע הגנה יש מאין, אלא עליו החובה להכבד ולפרטה [...] על מנת שיועבר אל התובע נטל השכנוע להוכחת החתימה בשטר."

ראה גם ת"ט (שלום אשקלון) 1421-09 גואטה (מ.ק.ל.ד.) רחמים נ' שולמן מרק [5.8.2010]; ע"א (מחוזי ת"א-יפו) 8748-03-18 אטדגי נ' ברון פיננסים בע"מ [6.10.2019].

1. במקרה דנא נטענה טענת הזיוף באופן כללי וסתמי. כאמור לעיל, מצאתי דמיון רב מאוד בין חתימותיו של המבקש על גבי כתבי הטענות והתצהיר שהוגש בשם המבקשים ועל גבי השיקים שצורפו לכתב התביעה, וכן בתחתיתו של כרטיס הלקוח, ובין החתימות בצד שמו שמתחת לפיסקת הערבות בכרטיס הלקוח. בנוסף לא בא מטעמו כל הסבר לכך שכרטיס הלקוח נושא שתי חותמות של המבקשת ולא הובהר כיצד היה בידה של המשיבה להשיג חותמות אלו אלא אם כן הוטבעו על כרטיס הלקוח על ידי המבקש ו/או המשיב הפורמלי.
2. מכל אלו עולה, כי יש קושי רב בטענות ההגנה של המבקשים.
3. אכן, הלכה פסוקה היא, כי בשלב בקשת הרשות להתגונן אין בית המשפט בוחן את כנותו של המבקש ואת האופן שבו יוכיח את טענותיו, ודי לו לבית המשפט שמדובר בטענה, אשר אם תתברר כנכונה, אזי יש בה כדי להקים למבקש הגנה טובה כנגד התובענה שלפניו (ע"א 544/81 קיהל נ בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון, פ"ד לו(3) 518 [1982]; ע"א 64/88 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ [25.11.1993].
4. כאיזון בין השיקולים המנוגדים נפסק, כי במקרים כאלו, ועל מנת שלא לסגור את שערי בית המשפט בפני הנתבע, תותנה הרשות להתגונן בהפקדת סכומי ערבות (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי [מהדורה 12, 2005], בעמ' 414-412; ע"א 527/07 מזל נחום נ' קרן אהרונסון בע"מ [18.2.2008], בפסקה 8 לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין והאסמכתאות הנזכרות שם).

יפים לעניין זה דברי השופט י' זוסמן: "בנסיבות מיוחדות כשאמנם "כמעט" אין לנתבע הגנה, בית המשפט עושה חסד עם נתבע כאשר הוא נותן לו רשות להתגונן, אפילו היא מותנית בתנאי הפקדה." (ע"א 373/69 חונן נ' "חגור" מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד כג(2) 347, 349 [1969], וראה רע"א 2895/12 מתיא עמרן נ' מועצה מקומית קריית טבעון [28.6.2012]).

1. לאור כל אלו, ובשים לב לסמכות בית המשפט להתנות את מתן הרשות להתגונן בין השאר במתן ערובה (תקנה 20(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: תקסד"א-2018), אני קובעת כי תינתן למבקש רשות להתגונן בפני התביעה, מכח סמכותי לפי תקנה 20(א) לתקסד"א-2018, ללא צורך בקיום דיון בתובענה, אך זאת בכפוף להפקדת ערבון, אותו מצאתי לנכון להעמיד, בנסיבות המקרה, על סך של 50,000 ₪.

סכום זה יופקד בקופת בית המשפט עד ליום 11.4.2021.

לא יופקד הסכום עד למועד זה, אורה על דחיית הבקשה ואפסוק את הוצאותיה.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב אדר תשפ"א, 06 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.