תביעה לפיצוי בגין נזק רכוש, שנגרם לרכב התובע בתאונת דרכים.

1. התובע הוא בעליו של רכב מסוג טויוטה, מ.ר. 1739337.

הנתבע הוא בעליו של רכב מסוג שברולט, מ.ר. 3656472.

2. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 4.7.19, בעת שברכב התובע נהגה בתו איה אחמד, ועמדה בחנייה סמוך למוסד לביטוח לאומי בסכנין, נסע הנתבע ברכבו אחורנית, ופגע ברכב התובע.

הנהגת צפצפה לנתבע וסימנה לו לעצור, אולם הוא לא התייחס והמשיך בנסיעתו. הנהגת הצליחה לצלם את רכב הנתבע (התמונה הוגשה וסומנה ת/1). בהמשך, ביררה במשטרה את פרטי הבעלים.

כתוצאה מהתאונה נגרם לרכב התובע נזק, שהוערך על ידי שמאי בסכום של 14,476 ₪. לשמאי שולם שכ"ט בסך 1,404 ₪. לא צורפה חשבונית תיקון.

3. הנתבע מכחיש את עצם קרות התאונה, מכל וכל.

4. לאור המחלוקת שמעתי את ראיות הצדדים.

מטעם התובע העידו הנהגת איה ואחותה רובא. מטעם הנתבע העיד הנתבע בלבד.

5. הנהגת איה העידה, כי ישבה בחניה והתעסקה בניירת, כאשר הרגישה מכה ברכב. היא הביטה וראתה את אור הרוורס של רכב הנתבע. היא צפצפה לנהג לעצור, אולם הוא התעלם ממנה. לדבריה, ראתה את הנהג הנתבע ואת אשתו שיושבת לידו, וסימנה להם לפתוח חלונות, אך ללא הועיל. בסוף היא חסמה אותו, ואחותה רובא צילמה את הרכב. בהמשך היא הגישה תלונה במשטרה.

בחקירתה הנגדית התבקשה הנהגת איה להתייחס לעובדה, שעל התמונה ת/1, כפי שהועברה בקובץ דיגיטלי לב"כ הנתבע, מופיע תאריך 8.7.19, שהוא מאוחר לתאריך התאונה, 4.7.19. לא היה לה הסבר של ממש לכך, וכאשר התבקשה להציג את התמונה מיום התאונה השיבה, שהחליפה את מכשיר הטלפון שלה שלוש פעמים מאז.

עדותה של האחות רובא הייתה זהה. גם רובא העידה, כי הרגישה את המכה ואז ראתה אור רוורס, וכלשונה: "עצרנו ליד, איה היתה צריכה להביא ניירת. פתאום הרגשנו מכה חזקה. הסתכלנו, ראינו אור רוורס. איה ירדה מהרכב. אמרה לו, ניסתה לרדוף אחריו, לא הצליחה. נסעה אחריו. צילמנו. לא, אני צילמתי. צילמנו וביקשנו שיעצור ויפתח את החלון, לא עצר. וזהו" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 16-18).

כאשר התבקשה להוציא את מכשיר הטלפון שלה ולהציגו השיבה, כי החליפה אותו מאז 2019.

6. הנתבע העיד, כי לא עשה כל תאונה מימיו, וכי לא ראה מעולם את הנהגת ואת אחותה, עד ליום הדיון. על הטענה כי ארעה תאונה למד לראשונה כשמסר לו שליח את כתב התביעה.

הנתבע לא שלל את העובדה, כי רכבו הוא המצולם בתמונה ת/1, וכי אף ניתן לראות בתמונה אותו עצמו יושב ליד ההגה ואת אשתו לידו, אולם עמד בתוקף על עדותו, כי לא ארעה כל תאונה. הנתבע גם שלל את האפשרות שדרכה נחסמה פעם על ידי רכב טויוטה.

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות.

כידוע, הנטל להוכיח את קרות התאונה מוטל על התובע, בהתאם לכלל "המוציא מחברו – עליו הראיה".

במקרה שלפניי ישנן שתי גרסאות סותרות, לפי האחת – ארעה תאונה, ולפי האחרת – לא ארעה תאונה כלל.

עדות הנהגת נתמכת, אמנם, בעדותה של אחותה, אולם בעניין זה ניתן לומר, כי העדויות היו לא מאוד משכנעות, ואף מתואמות, באופן שמקשה לתת בהן אמון.

עוד מעבר לכך פוגמת בגרסת התביעה העובדה שהתאריך שנמצא על התמונה מאוחר בארבעה ימים מתאריך התאונה הנטען, ולמעשה לא שמעתי הסבר מניח את הדעת לפער בין התאריך שננקב כתאריך התאונה לבין התאריך שמופיע על התמונה. רק בסיכומים העלתה ב"כ התובע את הטענה, כי תאריך זה משקף את התאריך שבו הועברה התמונה מהטלפון של הנהגת לטלפון של אביה, התובע, אולם בעדויות לא נשמעה טענה זו. לכך יש להוסיף, כי למרות שהתאונה ארעה, על פי הנטען, ביום 4.7.19, הרי שהתלונה במשטרה הוגשה רק ביום 29.7.19, וגם לעובדה זו לא סופק הסבר.

אמנם, לא הובאה כל סיבה מדוע יטפול התובע דווקא על הנתבע, אדם שאינו מוכר לו, טענה סתמית כי הייתה תאונה בין המכוניות. במידה מסוימת עומדת עובדה זו לצד טענות התביעה; אולם בשים לב להכחשתו המלאה של הנתבע ולחולשה בעדויות התביעה, לכל היותר ניתן לומר, כי כפות המאזניים מעוינות, ובמצב דברים זה – דין התביעה להידחות.

8. עוד אוסיף, כי הנזק שנגרם בפועל לא הוכח, משום שלא צורפה חשבונית התיקון.

9. לאור האמור, אני מורה על דחיית התביעה.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,800 ₪. התשלום יבוצע בתוך 30 יום, שאם לא כן – יישא הסכום האמור הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום, ועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג שבט תשפ"ב, 25 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.