1. בפניי בקשה מאת הנתבעת להורות על דחיית התביעה על הסף מחמת מעשה בי-דין ולחילופין להעברת הדיון בתביעה לבית משפט השלום, או לחילופי חילופין למתן היתר ייצוג לנתבעת על ידי בא כוח העירייה. כן מבוקשת אורכה להגשת כתב הגנה עד למתן החלטה בבקשה.

2. לאחר עיון בבקשה ובתגובה, מצאתי לנכון לקבל את הבקשה בחלקה.

3. בכל הנוגע לבקשה להורות על דחיית התביעה על הסף מחמת מעשה בי-דין, הבקשה נדחית, הואיל והשאלה האם קיים מעשה בי-דין או לאו במקרה דנא, מצריכה בירור עובדתי לגופו של עניין, ולא ניתן להכריע בשאלה זו בשלב זה מבלי לערוך את הבירור הנדרש.

4. יחד עם זאת, הנני סבורה כי התביעה אינה ראויה להתברר במסגרת הליך של תביעות קטנות, ובעניין זה אני מפנה לאמור בסעיף 60 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 (להלן: "החוק") :

"בית המשפט רשאי לא לדון בתביעה או בתביעה-שכנגד ולהעבירן לבית משפט שלום או לבית המשפט המוסמך לדון בהן, לפי העניין, אם ראה שהדיון בבית משפט לתביעות קטנות אינו מתאים להן, או אם ראה שהתביעה הוגשה בידי תובע שכבר הגיש באותה שנה באותו בית משפט יותר מחמש תביעות".

5. הנני סבורה כי התביעה אינה ראויה להתברר במסגרת הליך של תביעות קטנות, הואיל והמסכת העובדתית, כטענת הנתבעת, במקרה דנא, מעוררת שאלות משפטיות סבוכות כגון קיומה של עילת לשון הרע ורשלנות מצד מחלקת התביעה אצל הנתבעת.

לא זו אף זו, אוסיף ואומר כי הנני סבורה, כי התביעה מעוררת שאלות משפטיות עם השלכות רוחב מעבר למקרה הספציפי הנדון, ובעניין זה אני מפנה אף לאמור בסעיפים 27-32 ו- 44-45 לכתב התביעה. לצד זה אני מפנה גם לאמור בסעיף 20 ג ו-22 לבקשה.

6. התובע אף טוען לפגיעה בשמו הטוב ותובע בגין לשון הרע, כאשר לא פעם נקבע בפסיקה כי תביעה בגין לשון הרע אינה ראויה להתברר במסגרת של הליך של תביעות קטנות, ובעניין זה אפנה לפסיקה הבאה :

א. ברת"ק (מחוזי-באר שבע) 50190-09-16 מיכה דוד נ' רז הוכמן (21.2.17), נפסק בין היתר :

"יתרה מכך, מתכליתו של בית המשפט לתביעות קטנות נגזרת אף סמכותו. כאמור, בית המשפט לתביעות קטנות הוקם על מנת להקל על האזרח בתביעות לא מורכבות שהדיון בהן הינו מהיר וקצר. מנגד, כאשר המדובר בעניין מורכב וסבוך הדורש בירור מקיף, אין מקום שהוא יידון במסגרת תביעה קטנה. על כן ניתנה סמכות לבית המשפט להעביר את הדיון לבית המשפט השלום. סעיף 60(ב) לחוק בתי המשפט דן בסמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות להעביר את הדיון לבית משפט שלום או לבית משפט מוסמך אחר: "אם ראה שהדיון בבית משפט לתביעות קטנות אינו מתאים להן". אף שהחוק נוקט בלשון "רשות", הרי כאשר מדובר בתביעה שאינה מתאימה לדיון בבית משפט לתביעות קטנות, על בית המשפט אף מיוזמתו לפעול להעברת ההליך לבית משפט המוסמך - בענייננו בית משפט השלום.

לפיכך, מקום בו בית המשפט היה סבור, כי ההכרעה השיפוטית במקרה זה נוגעת לסוגיות משפטיות, עובדתיות ואפילו אתיות, לא פשוטות ובכלל זהפרשנות פסק דין שניתן בהסכמה; הכרעה בטענות הנוגעות להסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין לעבודה; שאלת צירוף צד שמבקש להצטרף להליך; שאלות של יריבות ומעמד; יחסי שולח ושלוח; סוגיות של לשון הרע ביחס לפעולות שנעשו בלשכה ההוצל"פ במסגרת הליך שיפוטי; חובות עורך דין; ויחסי עורך דין לקוח - היה על בית המשפט מיוזמתו לפעול להעברת התיק לבית משפט שלום, וזאת אף אם המבקש בתחילת הדיון לא ביקש זאת...

בעניין זה יוער עוד, כי כאשר המדובר בתביעה בגין לשון הרע, הרי דרך כלל מדובר בתביעה מורכבת הדורשת שמיעת עדים ובירור טענות הצדדים, כזו שאין זה נכון שזו תידון בבית המשפט לתביעות קטנות. כך למשל בבר"ע 2323/96 לייזר רוזן נ' אנה לסקובה [פורסם בנבו] (26.1.97)] צוין כי: "הליך שמהותו לשון הרע, המצריך בדרך כלל שמירה על דיני הראיות במלואם (דבר שאינו נדרש בבימ"ש לתביעות קטנות לפי סעיף 62 לחוק בתי המשפט), אכן אינו תואם מסגרת זו ואת מטרת המחוקק ביצירתה. זאת, בנוסף לריבוי העדים שאליו התייחס בצדק בימ"ש קמא" [וראה גם רת"ק 4986-01-13 ברפז נ' פלס [פורסם בנבו] (17.3.2013)].

עם זאת אבהיר, כי לא ניתן לומר באופן גורף שאין מקום לידון בתביעות בעילה של לשון הרע בבית משפט לתביעות קטנות. שכן ייתכנו מקרים מסוימים בהם תביעת לשון הרע תהיה פשוטה וקלה לבירור, ואז לא תהא מניעה לדון בה. ועדיין דרך כלל, וכך אף במקרה זה, בירורה של תביעה בעילה של לשון הרע אינו מתאים להליך בבית משפט לתביעות קטנות".

ב. ברת"ק (מחוזי-באר שבע) 4986-01-13 אריה דוד ברפז נ' ישראל חיים פלס (17.3.13), נפסק: "...עם זאת, סבורני כי לא היה מקום לדון בתובענה זו שעילתה לשון הרע, על נדבכיה הרבים, במסגרת הליך של תביעות קטנות. תביעה זו בגין לשון הרע, הינה תביעה מורכבת, הכרוכה בשמיעת עדים, ובירור עובדתי של טענות רבות של הצדדים, טענות הנוגעות לראיות כמו חוות דעת דוחות ביקורת של מומחים ובכלל זה רואה חשבון של החברה. על כן מצאתי כי ניהול התביעה בבית המשפט לתביעות קטנות אינו הולם ואינו תואם את מטרת ההליך ואופן ניהולו. כך למשל צוין בר"ע 2323/96 לייזר רוזן נ' אנה לסקובה [פורסם בנבו] (26.1.97)] כי: "הליך שמהותו לשון הרע, המצריך בדרך כלל שמירה על דיני הראיות במלואם (דבר שאינו נדרש בבימ"ש לתביעות קטנות לפי סעיף 62 לחוק בתי המשפט), אכן אינו תואם מסגרת זו ואת מטרת המחוקק ביצירתה. זאת, בנוסף לריבוי העדים שאליו התייחס בצדק בימ"ש קמא". [וראה לעניין זה פסק דין זה ברע"א 8144/04 מיכאל בודקר נ' ברטה בשקירוב [פורסם בנבו] (20.3.2005) שם צוטט פסק דין זה על ידי בית המשפט העליון בהסכמה. עוד יוער כי בתביעה דומה שהוגשה על ידי המשיב (ת"ק 24866-07-12 ישראל פלס נ. יצחק רונן [פורסם בנבו] (21.11.2012), בה תבע המשיב את יו"ר וועדת הביקורת, מר יצחק רונן, בגין לשון הרע, החליט בית המשפט להעביר התביעה מבית המשפט לתביעות קטנות לבית המשפט השלום]".

ג. בת"ק (ת"א) 48482-11-19‏ ערן ורד נ' שמואל חנן פרידמן (21.6.20) נפסק, בדומה: " אציין כי בענייננו נטענת טענה מטעם התובע לפגיעה בשם הטוב ("חיבל בשמו הטוב"). ובכן, כאשר מדובר בתביעה בגין פגיעה בשם הטוב, שהיא בעצם תביעת לשון הרע, הרי דרך כלל מדובר בתביעה מורכבת הדורשת שמיעת עדים ובירור טענות הצדדים, כזו שאין זה נכון שזו תידון בבית המשפט לתביעות קטנות... כך למשל ב-בר"ע 2323/96 לייזר רוזן נ' אנה לסקובה (פורסם [פורסם בנבו]; 26.1.97) צוין כי: "הליך שמהותו לשון הרע, המצריך בדרך כלל שמירה על דיני הראיות במלואם (דבר שאינו נדרש בבימ"ש לתביעות קטנות לפי סעיף 62 לחוק בתי המשפט), אכן אינו תואם מסגרת זו ואת מטרת המחוקק ביצירתה. זאת, בנוסף לריבוי העדים שאליו התייחס בצדק בימ"ש קמא" [וראה גם רת"ק 4986-01-13 ברפז נ' פלס (פורסם [פורסם בנבו]; 17.3.2013)]. בענין זה הבהיר כב' הש' רובינשטיין: "סברתי בשעתו, למשל, כי הליך שמהותו לשון הרע, המצריך בדרך כלל שמירה על דיני הראיות במלואם, אינו תואם מסגרת זו של תביעות קטנות (בר"ע (ירושלים) 2323/96 רוזן נ' לסקובה, לא פורסמה [פורסם בנבו])" [רע"א 8144/04 מיכאל בודקר נ' ברטה בשקירוב (פורסם [פורסם בנבו]; 20.3.05)]".

7. הנני סבורה כי במקרה דנא עסקינן בתביעת לשון הרע מורכבת, במסגרתה נדרש בירור מעמיק בשאלות משפטיות סבוכות עם השלכות רוחב, כאשר לצד זה, לא נעלם מעיני גם האמור על ידי הנתבעת שבירור טענות התובע יחייב הבאת עדים (ולרבות שני הפקחים אשר נכחו במעמד מתן הקנס לתובע וכן נציגי הנתבעת אשר נכחו בדיון להעיד על המלצת בית המשפט) וכן הליכי גילוי מסמכים לנוכח טענות התובע בדבר הוצאות שנגרמו לו (ראה בעניין זה: סעיף 22 לבקשה).

8. אומנם לא נעלמו מעיני טענות התובע בתגובתו, בכל הנוגע לפסק הדין החלוט, הפגיעה בשמו הטוב ובכלל זה, כי אין בית המשפט מתבקש לפסוק האם מתקיימת עילת הרשלנות ו/או עילת לשון הרע אלא מה הפיצוי שיפסק לו בגין אותן טענות שהוכרעו כבר בפסק דין חלוט שזיכה אותו מכל אשמה בסיום הליך ההוכחות. כן טוען, כי לנתבעת לא עומדת הגנת תום הלב הקבועה בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע.

יחד עם זאת, השאלות מה השלכת פסק הדין, האם מקנה לתובע זכות לתבוע בלשון הרע, האם עסקינן בלשון הרע ובכלל זה מה ההגנות שעומדות לנתבעת, אם בכלל, במקרה נשוא דיוננו, הינן כאמור לעיל שאלות משפטיות סבוכות הדורשות בירור עובדתי רחב היקף עם השלכות רוחב שאינן מתאימות לבירור במסגרת הליך של תביעות קטנות.

9. הואיל והנני סבורה, כי יש מקום להורות על העברת התיק לבית משפט השלום, לא מצאתי לנכון לדון בשאלת התרת הייצוג.

בסיכומו של דבר

10. בהתאם לסמכותי לפי סעיף 60(ב) לחוק בתי המשפט, אני מורה על העברת התיק לבית משפט השלום.

11. נוכח סכום התביעה ההליך יתקיים בהליך של סדר דין מהיר.

12. התובע יגיש כתב תביעה מותאם להליך של סדר דין מהיר וידאג לשלם הפרשי אגרה עד ליום 17.12.20. כתב הגנה יוגש 20 יום לאחר מכן.

13. בנסיבות האמורות הדיון הקבוע ליום 10.12.20 מבוטל.

המזכירות תדאג לנתב את התיק בהתאם לכללי הניתוב.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ג' כסלו תשפ"א, 19 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.