1. לפניי בקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה לשם הבטחת תשלום הוצאות הנתבע באם תידחה התובענה (בקשה מיום 25/05/22).

הבקשה נסמכת על תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות").

הרקע בתמצית:

2. עסקינן בתביעה כספית אשר הוגשה, בראשיתה, בהליך של סדר מקוצר.

לנתבע ניתנה רשות להתגונן בתאריך 09/05/21 (וזאת בהסכמת התובע ומבלי שיוותר הוא על טענותיו).

התביעה הועמדה על סך של 92,559 ₪ ובבסיסה הלוואה שנתן התובע, לגרסתו, לנתבע. לכתב התביעה צורף הסכם נושא תאריך 01/06/16 .

בהתאם להחלטה שניתנה בתאריך 25/06/21, הבהיר התובע (בקשה מיום 11/07/21) כי מתבסס הוא על שני הסכמים:

האחד – הסכם נושא תאריך 12/02/14 (להלן:"ההסכם הראשון") ; השני – ההסכם כהגדרתו לעיל.

בהתייחס לזה הראשון, טען הנתבע להתיישנות ובהחלטה מיום 03/08/22, ונימוקיה בצידה, קבעתי כי בטענה זו יוכרע בתום ההליך;

בהתייחס לזה השני, טען הנתבע לזיופו, שעה שגרסתו היא שהחתימה הנחזית להיות חתימתו, אינה שלו.

3. לגרסת הנתבע בכתב הגנה, היה הוא מנהל ארועים בעיריית מעלות ומוזיקאי בהרכב מוזיקלי, אשר הופיע בהופעות דרך חברת האירועים ג'רני (journey) שבבעלות התובע -

חברה שעסקה בזמנים הרלוונטיים בשיווק והפקת אירועים ממנה הנתבע היה מזמין מעת לעת אירועים.

במסגרת יחסי העבודה שבין הצדדים, כך לגרסת הנתבע, הועברו אומנם כספי תגמולים מהחברה של התובע לנתבע ולחברי ההרכב המוזיקלי הנ"ל, אך מדובר, לדבריו, בסכומים נמוכים מאלה שפירט התובע.

הנתבע הדגיש כי בין הצדדים שררה ידידות עמוקה והתובע אף התחייב בפני הנתבע לתגמל אותו עבור יצירת קשרים ותיאום ארועים – פעולות אותן ביצע הנתבע ושהניבו רווחים יפים לתובע בעוד שזה האחרון לא עמד בהתחייבויותיו לנתבע לו את העמלות שהבטיח.

הנתבע ציין כי חובו האמיתי לתובע עמד בזמנו (כך לשון התשובה שהגיש בתאריך 24/06/21) על סך של 16,000 ₪ בהתבסס על סכומי הלוואות קטנים ביותר שניתנו לו לפני שנת 2014, עובר לחתימתו על אותו הסכם (הראשון) - אשר התיישן, ומתוך סכום זה היה אמור התובע לקזז את סכומי התחייבויותיו שלו לנתבע.

הנתבע הדגיש כי התובע, משך שנים, לא עשה מאומה באשר לחובות הנטענים בכתב התביעה.

לשיטתו של הנתבע, עקב אמונו הרב בתובע, לא החתים הוא אותו על התחייבויותיו, ואולם התובע הוא שחיייב לנתבע כספים.

הנתבע סבור כי הסיבה האמיתית להגשת תביעה זו היא נקמנותו של התובע בו וזאת בנסיבות בהן התובע, אשר החברה שבבעלותו פורקה ונותרה עם חובות, ביקש מהנתבע להעיד בהליך משפטי בו נקט התובע, והנתבע סרב.

4. התובע, מצדו, בכתב התשובה שהגיש הבהיר כי לאור קשרי חברות שנוצרו בין הצדדים, בנוסף לקשרים העסקיים, החל הנתבע לבקש ממנו הלוואות.

לגרסת התובע, ההסכם מתאריך 12.2.14 נועד להסדיר את תנאי החזר ההלוואות אותן נתן לנתבע עד לאותו שלב (סך של כ-68,225 ₪) וכן את ההלוואה הנוספת שהיה בכוונת התובע לתת לנתבע.

לגרסתו, חתם הנתבע על ההסכם מושא הליך זה, הסכם - המעגן ומסכם את חובו של הנתבע לתובע עד לאותו מועד (סך של כ-87,225 ₪).

התובע דוחה מכל וכל את טענת הנתבע לזיוף חתימתו על ההסכם ומפנה, בין היתר, לשיחה טלפונית שהייתה בין הצדדים במסגרתה, לטענתו, הציע הנתבע לשלם את חובו בפריסה לתשלומים חודשיים. הודגש כי הנתבע לא התכחש לחוב ולא העלה טענה כלשהי באשר לזיוף אלא בכתב ההגנה לראשונה.

התובע הדגיש כי חתימותיו של הנתבע על שני ההסכמים, לרבות על אישורי תשלום, נעשו בפני עדים.

הבקשה בה עסקינן:

5. בבקשה שלפניי, עותר הנתבע, כאמור, לחיוב התובע בהפקדת ערובה בטוענו כי סיכוי התביעה קלושים המה, בין היתר בשל היות ההסכם מזיוף, כאמור, ובשים לב גם לתצהיר שצירף התובע (תצהירו של עו"ד פז – נספח ח' לכתב התשובה) בו ציין עו"ד פז כי אינו זוכר שהנתבע חתם על ההסכם.

כמו כן, לטענת הנתבע יש להורות על הפקדה בשל היות התובע בהליכי חדל"פ [צו לפתיחת הליכים כנגד התובע ניתן בתאריך 12/01/22 [תיק חדל"פ 17980-12-21 (שלום ת"א)]

והחשש שמא באם תידחה התביעה, לא יוכל להתובע לשלם לנתבע את הוצאותיו, וזה האחרון יאלץ להצטרף לנושי התובע.

צויין, כי התובע הגיש במסגרת תיק ההוצל"פ בקשה למתן צו תשלומים ובפועל שולמו על ידו סכומי כסף זניחים לתיק ההוצל"פ.

בנוסף לכך נטען כי חשבונותיו של התובע נמצאים ביתרה שלילית, כי הוא חב לחברות אשראי ולבנקים סכומי כסף שאינם מבוטלים ואף נוקט בדרכים להתחמקות ממימוש ומגביית החוב (לדוגמא, על ידי אי-רישום נכסים על שמו).

בתשובה נוספת שהגיש הנתבע ציין הוא כי יש ליתן את הדעת לכך שהתובע נשא בתשלום עבור חוות הדעת שהוגשה מטעמו וכן עבור חוות דעת מומחית בית המשפט ועל כן, לדידו של הנתבע, יכול התובע לעמוד בהפקדה כמבוקש.

6. התובע, בתגובתו מיום 11/07/22 , עמד על סיכוייה הגבוהים של תביעתו.

בתוך כך, דחה התובע את טענת הנתבע להתיישנות ההסכם משנת 2014 (טענה בה יוכרע, כפי שקבעתי, בתום ההליך) וכן הוסיף וטען כי שעה שטרם הוגשה חוות דעת מטעם מומחה בית המשפט, הרי שלא ניתן לבסס קביעה כלשהי בהתיחס לטענת הנתבע לזיוף ההסכם.

בתגובה נוספת מיום 17/07/22 הודגש כי התובע מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי, כי נקבעו לו 100% אובדן כושר עבודה זמני עד לחודש 09/22; כי הוא מתקיים מגמלת המל"ל בגובה של 3,700 ₪ וכי הוא נעדר כל רכוש.

עוד הודגש, כי קביעת הפקדה משמעה חסימת דרכו של התובע מניהול ההליך.

התובע מבקש אפוא, שלא לחיייבו בהקפדה ערובה, על מנת לאפשר לו לנהל את ההליך ולהוכיח צדקתו.

7. בהמשך, בהחלטה מיום 14/07/22, התבקשו הנאמן ובא כוח היחיד בתיק החדל"פ להגיש עמדותיהם.

עמדת הנאמן מיום 25/07/22 :

"

1. הח"מ משמש כנאמן בתיק חדלות הפרעון של התובע המתנהל בבימ"ש השלום בתל-אביב (תיק חדל"ת 17980-12-21).
2. ביום 24.4.22 אישר ביהמ"ש השלום בתל אביב לתובע, לנהל את ההליכים דנן, בכפוף לכך כי הקופה לא תישא בכל חיוב ישיר או עקיף שיוטל על התובע.
3. בטרם מתן אישור ביהמ"ש לניהול התביעה, הודע לתובע בכתב ובמפורש כי ביהמ"ש הנכבד בתיק זה, עשוי לבקש ממנו ערבויות להבטחת הוצאות הצד השני וכי במקרה כזה, יצטרך להמציא ערבויות מצד ג'.
4. לאור האמור לעיל, מותיר הנאמן את שיקול הדעת לביהמ"ש הנכבד, לצורך ביצוע האיזון הנדרש בין זכות הגישה לערכאות לבין בכויות הנתבע כמפורט בבקשה להפקדת ערובה. "

לאותה הודעה צורפה החלטת בית המשפט באותו ההליך מיום 24/04/22 ובה נקבע:

"כמבוקש ובכפוף לכך שהקופה לא תישא בכל חיוב ישיר או עקיף שיוטל על החייב עקב ניהול ההתדיינות".

עמדת בא כוח היחיד בתיק הפש"ר מיום 17/07/22:

נטען כי התובע, רופא במקצועו, הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי באובדן כושר עבודה זמני של 100% עד לחודש 09/22 (אציין, כי חודש זה חלף ולא הובהר מהי הקביעה העדכנית); כי התובע מקבל גמלה מהמוסד לביטוח לאומי בסך של 3,700 ₪ , מתגורר בדירה השייכת להוריו ואין לו כל רכוש.

וכך נכתב בתגובת הנתבע מיום מיום 29/08/22:

1. התובע מצוי בהליך חדל"פ 17980-12-21 ומיוצג על ידי הלשכה לסיוע המשפטי.

2. לתובע ניתן צו חדל"פ ביום 12.1.22 והושת עליו תשלום חודשי בסך 450 ₪.

תשלום זה בוטל במסגרת החלטת הממונה על הליכי חדל"פ מיום 29.5.22 היות

והתובע מתקיים מקצבת מל"ל בלבד.

3. התובע יליד 1967, בן 55.5, רווק ללא ילדים. התובע מתגורר בגפו בדירה שכורה, אינו עובד

ומתקיים בדוחק מקצבת נכות של ביטוח הלאומי אשר אינה מאפשרת לו מחיה בכבוד ו/או

ואין בה כדי להספיק לצרכיו הבסייסים.

1. לתובע אין נכסים ו/או רכב ואין מי שיסייע בידו בהפקדת ערובה.

8. הודגשה זכות הגישה לערכאות ונטען כי חיוב התובע בהפקדת ערבות בנסיבות אלו משמעה סתימת הגולל על זכותו לקבל את יומו

דיון והכרעה:

9. סמכותו של בית המשפט להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע מצויה בתקנה 157 לתקנות וזו לשונה:

" (א) בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע.

(ב) לא ניתנה הערובה בתוך המועד שהורה, יימחק כתב התביעה. "

[אציין, כי נוכח לשונן הדומה של התקנה בנוסחה החדש ובנוסחה הישן בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 נקבע כי ניתן להסתמך על הפסיקה שנקבעה ביחס לתקנה הישנה גם ביחס לתקנה החדשה (ראו: רע"א (מחוזי חי') 10030-05-22 ניר שובר נ' אורן בוקור, סעיף 10 (מתאריך 30/06/22); רע"א (מחוזי ת"א) 64920-12-21‏‏ שלמה כהן נ' ‏SHI PING סעיף 6 (מתאריך 06/01/22)].

לצורך כך, על נתבע לבסס את בקשתו בדבר קיומו של קושי להיפרע מהתובע נוכח מצבו הכלכלי, באם יחוייב הוא בהוצאות הנתבע.

נקודת האיזון משתנה בהתאם לזהות התובע.

כאשר מדובר בתובע שהוא אדם פרטי, להבדיל מחברה, חלה תקנה 157 לתקנות, על פיה, כמצוטט, נקודת האיזון נוטה לטובת זכותו של התובע ולפיכך במקרה זה יחייב בית המשפט את התובע בהפקדת ערובה במקרים חריגים בלבד (ע"א 2877/92 סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ, פ"ד מז(3) 846).

קיימים אומנם שני סוגי מקרים בהם מקובל לחייב תובע בהפקדת ערובה מכוח התקנה הנ"ל – תושב חוץ שלא הצביע על נכסים בישראל, ותובע שלא נקב בכתובתו [רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647, 650 (1990)], אך על פי הפסיקה לבית המשפט נתון שיקול דעת רחב להורות על הפקדת ערובה.

עם זאת, יש להבהיר, שאין זה הכלל, וראוי לעשות בשיקול דעת זה שימוש זהיר, ולהורות כן במקרים היוצאים מן הכלל.

10. קביעה בדבר הפקדת ערובה תלויה בנסיבותיו של כל עניין ועניין והכללים בסוגיית הפקדת ערובה גובשו לאור חשיבותה של זכות הגישה לערכאות, וההלכה הידועה על פיה אין לחסום אדם מהבאת עניינו בפני בית המשפט מחמת עוניו בלבד, אותה יש לאזן אל מול התכליות העומדות ביסודה של תקנה 157 לתקנות.

בתוך כך, יש ליתן את הדעת לחשש שיש מתביעות והליכי סרק, אשר יגרמו לעומס על המערכת המשפטית, וכן להביא בחשבון את החשש שיש מפגיעה בנתבעים אשר יוגשו נגדם תביעות קנטרניות, אשר ככל שתידחנה, יהיה קושי בגביית החזר ההוצאות.

במסגרת דיון בסוגיית הפקדת ערובה, נדרש בית המשפט לבחון את סיכויי התביעה בשלב מקדמי של ההליך, בו טרם נבחנו הראיות, אולם שיקול זה אינו מצדיק לבדו חיוב בערובה, אלא במקרים שניתן להגדירם כהליכי סרק מובהקים.

ומן הכלל אל הפרט:

באשר לסיכויי ההליך:

11. מעיון בכתב התביעה ובתגובה התובע לבקשה, על נספחיה (לרבות ההתכתבויות) קיים קושי להעריך את סיכויי ההליך שעה שיש צורך לבחון את הטיעון העובדתי, אשר הוכחתו תלויה, בין היתר, בטיב הראיות שתוגשנה מטעם הצדדים. נדרשת בחינה מעמיק של הפן העובדתי וכן של הפן המשפטי.

בשלב בו אנו מצויים לא ניתן לומר, על פניו, כי מדובר ב"הליך סרק מובהק".

שני הצדדים התייחסו לזיקתו של עורך הדין דניאל פז למערכת היחסים שביניהם, ואולם ואף בנושא זה יש לבחון את הגרסאות לעומקן ויכול שגם, במידת הצורך, יהיה מקום להידרש לעדותו של עו"ד פז.

מכל מקום, לא ניתן בשלב מקדמי זה להכריע בעניין הנפקות שיש, ככל שישנה לזיקה הנטענת.

עם זאת, לא ניתן להתעלם מטענות ההגנה, המעלות ספקות באשר לסיכוייה של התביעה, בין היתר בשים לב לטענת הנתבע להתיישנות ההסכם הראשון וללזיוף חתימתו על ההסכם מושא ההליך – טענה אשר בשלב זה נסמכת על חוות הדעת שהגיש, המנוגדת לממצאי חוות דעת המומחה שהגיש התובע.

בזיקה לבקשתם המוסכמת של הצדדים מיום 08/07/22 ניתנה בתאריך 10/07/22 החלטת מינוי למומחית בית המשפט: הגב' שרון טסלר.

נכון למועד כתיבת החלטה זו, חוות דעת המומחית שמונתה על ידי בית המשפט טרם הוגשה והוריתי על עיכוב מלאכת הכנתה וזאת בשל הצורך להכריע, ראש וראשונה, בבקשה שלפניי.

אציין, כי בשל חילופי ייצוגו של התובע ובשל הצורך בקבלת תגובות הנאמן וב"כ היחיד בתיק החדל"פ, מוכרעת בקשה זו (הנתבע ביקש כי ההליך יעוכב עד אשר תוכרע בקשה זו, וכך הוריתי כאמור).

ובאשר למצבו הכלכלי של התובע:

12. בחנתי בקפידה את טענות הצדדים.

אין ולא יכולה להיוות מחלוקת כי מצבו הכלכלי של התובע אינו מן המשופרים, בלשון המעטה.

קיים סיכוי, לא מבוטל, שבאם תידחה התביעה, לא יהיה לנתבע ממי להיפרע הוצאותיו.

מטבע הדברים, הימצאותו של התובע בהליכי חדל"ם מעוררת חשש אינהרנטי באשר ליכולתו לשאת בתשלום הוצאות נתבע במידת הצורך.

עם זאת, מדובר בתובע יחיד (במובחן מחברה לגביה קיימת החזקה כמפורט לעיל) הזכאי ליומו בבית המשפט, אשר חיובו בהפקדה יכול ויביא לכך שלא יוכל לנהל הוא את ההליך מחמת עוניו.

התוצאה:

13. בפסיקה נקבעו מספר שיקולים מנחים, הכוללים, בין היתר, את הפרמטרים הבאים: זכות הגישה לערכאות; סיכויי ההליך; מורכבות ההליך; מיהות הצדדים; מידת תום הלב בנקיטת ההליך.

14. בהביאי בחשבון את הנתונים שפורטו לעיל, את היקפה הכספי של התביעה, ולצורך איזון בין האינטרסים של הנתבע אשר עליו להתגונן מפני התביעה, לבין האינטרס של התובע וזכות הגישה לערכאות, ובשים לב לפסיקה הנוהגת בענין חיוב בהפקדת ערובה -

מוצאת אני להעתר לבקשה בחלקה ולהורות לתובע להפקיד ערבות צד ג' בסך של

7,500 ₪.

סכום זה נקבע במשורה, והוא מידתי וסביר בנסיבות הענין ונוכח כל האמור לעיל.

על מנת לאפשר לתובע לעמוד בהפקדה, ניתנת שהות לשם ביצועה עד לתאריך 30/11/22.

באם ההפקדה לא תבוצע במלואה ובמועד - אורה על מחיקת התביעה, ללא מתן התראה נוספת.

בנסיבות העניין ונוכח התוצאה אליה הגעתי - אינני מוצאת לעשות צו להוצאות בגין הבקשה.

51293713המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים ותקבע תזכורת מעקב בהתאם.

ניתנה היום, ט"ז תשרי תשפ"ג, 11 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.