ב"כ שמעון בן חמו: עו"ד עמית הרבט, עו"ד גלעד חיון

ב"כ אידית הרוש ודליה בר תקווה: עו"ד סער גרשוני, עו"ד לילי חי

חלק ראשון – פתח דבר

1. פתח דבר
   1. עניינו של פסק דין זה הוא שני הליכים שאוחדו בשל מסכת עובדתית דומה, ובשניהם הוגשה תביעה שעניינה לשון הרע. שני ההליכים הם כדלקמן:

• בהליך הראשון (ת"א 33978-09-20) הוגשה תביעה ותביעה שכנגד. במסגרת התביעה העיקרית עתר התובע, מר שמעון בן חמו לחייב את הנתבעת הגב' אידית הרוש בפיצוי בסך 350,000 ₪ בגין נזקים נטענים שנגמרו לו מפרסום לשון הרע אודותיו. במסגרת התביעה שכנגד עתרה הגב' אידית הרוש לחייב את מר שמעון בן חמו בפיצוי בסך של 100,000 בגין נזקים שנגרמו לה מפרסום לשון הרע.
• בהליך השני (50744-05-21) עתרה התובעת הגב' דליה בר תקוה לחייב את הנתבע מר שמעון בן חמו בפיצוי בסך 100,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לה מפרסום לשון הרע
  1. הצדדים להליך והעדים בהליך

1. התובע והנתבע שכנגד בהליך הראשון (להלן: "בן חמו") הציג עצמו כאזרח ישראלי, שומר חוק, סא"ל במילואים.
2. הנתבעת והתובעת שכנגד בהליך הראשון (להלן: "הרוש") הציגה עצמה כאם חד הורית, קוסמטיקאית בעלת עסק קטן המתגוררת במושב בבית הוריה.
3. התובעת בהליך השני (להלן: "בר תקווה") הציגה עצמה כאדם פרטי שכמו נשים רבות אחרות, לטענתה, הוטעתה על ידי בן חמו אשר התחזה לרב ולאחר מכן לאיש עסקים, במטרה לקיים יחסי מין.
4. שש העדויות שנשמעו

במהלך הדיון נשמעו שש עדויות, כמפורט להלן:

• מטעם בו חמו, העיד מר בן חמו עצמו.
• מטעם הרוש ובר תקווה העידו – גב' הרוש עצמה, גב' בר תקווה עצמה וכן העדות - פרח אטיאס, סימי סיסיל לוי ועליזה מדלסי, אשר תמכו בגרסתן את דברי הרוש ובר תקווה.

1. תמצית טענות הצדדים בהליך הראשון (ת"א 33978-09-20)
   1. תמצית טענות התובע מר שמעון בן חמו
2. בן חמו טען שהרוש פתחה כלפיו במתקפה אישית "בוטה ומשולחת רסן" "תלושה מן המציאות" תוך שימוש "באמירות מכוערות ופסולות " אשר נועדו בין היתר לבזותו ולהשפילו. התובע התייחס למעצר בשל חשדות כנגדו בגין התחזות במטרה לכאורה למצוא זוגיות. וציין כי שוחרר מהמעצר ביום 8/7/2020.
3. הפרסומים פורסמו בתפוצה רחבה במדיות החברתיות השונות ובתקשורת הדיגיטלית כשידוע היה להרוש כי הם צפויים להיחשף לפרסום מאות אלפי אנשים כפי שגם אירע בסופו של יום.
4. בן חמו ציין כי צולם לתכניות טלוויזיה ששודרו בשעות שיא הצפייה כגון תכנית "המתחזים" וכן בערוצי הטלוויזיה השונים והכל מבלי שהועמד לדין וממילא ללא שהורשע. לדבריו פרסומים אלו חרצו את דינו ובגין פרסומים אלו "הורשע התובע, ונתלה נפשית בכיכר העיר".
5. הנזק הבלתי הפיך לשמו הטוב של בן חמו, בריאותו ובריאות משפחתו תפס "תאוצה כאש בשדה קוצים". בעקבות אירועים אלו נרמס כבוד משפחתו והפרסומים גרמו לסכסוך בתוך משפחתו. בן חמו ציין כי בעקבות התגובות והפוסטים בהם הוגדר "מצורע, שפל, אנס, נוכל, וכלב חולה מין ונוכל" הוא ספון בביתו, מנותק מסביבתו וממשפחתו, מושפל ומבוזה, לא מסתובב כאזרח חופשי באזור מגוריו. לטענתו תיוגו כאדם "שפל, חולה, אנס, ומתחזה" אשר מניעיו חולניים ופתולוגיים מקורם בפרסומי הרוש.
6. בן חמו הוסיף כי קיימים אלפי פוסטים אשר פגעו בשמו הטוב ולצערו עניין זה מסרב לרדת מסדר היום הציבורי. לעניין זה צירף בן חמו לכתב התביעה המתוקן את הפרסומים הבאים:

• "כולנו נגיע לשעת איחוד עם הנבלה הסרוחה הזו... רק שהפעם אנחנו יודעות שהוא זקן פדופיל... רב מתחזה... דר לכלכלה בתחת שלי..."
• "(אינוס לכל דבר לרמות אישה!! לקחת ממנה דבר במרמה)"
• "לעצור את הפדופיל לצעירות"
• "לא רק שמשתמשים בכח... זה אונס/אינוס. כשאתה לוקח מאדם את הגוף והנפש במרמההההה בהחלט אונס/אינוס!

מרגישה נאנסת!!"

• "אגב עורך דין יקר מרשך ישב בכלא... על אלימות...".
  1. תמצית טענות הרוש כנתבעת בהליך הראשון

1. לטענת הרוש, התביעה כנגדה היא תביעת השתקה שהוגשה על ידי "נוכל שהתחזה לרב ולאחר מכן לאיש עסקים אמיד ומשכיל במטרה לקיים יחסי מין במרמה עימו". התביעה הוגשה על מנת למנוע מהרוש להמשיך ולפרסם את מעלליו בכדי להזהיר את ציבור הנשים בישראל.
2. הרוש טענה שהיא הראשונה שגילתה את מזימתו של בן חמו ואת העובדה שהפיל ברשתו עשרות נשים מרחבי הארץ. הרוש לא חששה לפרסם את מעשיו ברבים, ליצור קשר עם נשים אחרות, ולהגיש תלונה במשטרה. כתוצאה ממעשיה האמיצים נעצר בן חמו במהלך חודש יולי 2020 נחקר, מעצרו הוארך והוא אף עומת עם הרוש. בן חמו שוחרר בתנאים מגבילים ולאחר חקירה התיק נסגר מחוסר ראיות והוגש ערעור על החלטת הפרקליט.
3. בן חמו פתח במסע הפחדה שכלל מכתבי התראה כנגד נשים שהתלוננו נגדו או שהעזו לספר את סיפורן. המסע מתנהל גם כנגד הרוש שמהווה כלשונה את "ראש החץ" במחנה המתלוננות המרומות ואשר התראיינה בערוצים מרכזיים, סיפרה את הסיפור "המזוויע" והזהירה את קהל הנשים מפני מעלליו".
4. הרוש ציינה שבן חמו נעצר בחשד להונאת עשרות נשים ברחבי הארץ, ובין היתר, הונה גם אותה. לטענתה, דפוס הפעולה של בן חמו היה זהה בעשרות מקרים. הוא היה מתקשר לנשים גרושות ושומרות מסורת, מציג עצמו כרב ולאחר כמה דקות של שיחה, היה מציע לנשים שידוך עם איש עסקים גרוש טרי בן 52 , ד"ר לכלכלה, אשר "עשה עליה" לארץ מגרמניה ומחפש שידוך. לאחר שהאישה הייתה מסכימה, היה בן חמו מתקשר בעצמו כאיש העסקים לאותה אישה ונפגש עמה. לעיתים עשה שימוש בדרגתו בצבא לצורך טענה כי הוא נמצא בשליחות ביטחונית חסויה. בזהות זו הצליח המשיב לרמות נשים רבות ולשכנען להכיר אותו, להיכנס עמו לקשר ואף קיים עם חלקן יחסי מין.
5. הרוש טענה שבן חמו פנה אליה לראשונה בסוף חודש ינואר 2010. בן חמו הציג עצמו כרב שמחפש את המשפחה של אשתו, כדי להזמינם להכנסת ספר תורה. לאחר כמה דקות שיחה הציע לה בן חמו שידוך עם איש עסקים. מספר ימים לאחר מכן הגיע, לכאורה, מגרמניה ובמסגרת הפגישה הראה תמונות שלו במדי צה"ל עם דרגות סא"ל , הציג תמונות שהוא ד"ר לכלכלה, סיפר שקנה בית, וכי הוא נכד של הבאבא סאלי. כך לדבריה, נפגשו מספר פעמים .
6. לאחר מספר פגישות התעורר חשדה של הרוש והיא ביקשה לסיים את הקשר. הרוש ציינה כי הסתכלה במכשיר הטלפון של בן חמו "ועיניה חשכו" . היא גילתה עשרות תכתובות עם נשים במקביל. מאותו יום בו הודיעה לבן חמו על רצונה לסיים את הקשר, החל מצוד הטרדות בלתי פוסקות ממספרי טלפון נייד שונים בניסיון לחזור לקשר. ההטרדות כללו, בין היתר, התחזות נוספת לרב אשר התקשר לאביה ואמר לו כי "ביתו מפספסת את זיווג חייה".
7. בן חמו הצליח, לאחר מספר שבועות, לשכנע את הרוש כי הוא רואה את עתידו איתה וכי היא אשת חייו. עוד שכנע שלא היו לו נשים אחרות. הרוש הסכימה להיפגש עם בן חמו ובמסגרת הפגישה קיבל זה הודעה נוספת מאישה מטבריה. בשלב זה ניתקה הרוש קשר באופן סופי. לאחר מכן העלתה הרוש את הפוסט בקבוצת "חשיפת נוכלים ומתחזים" (ללא פרטים אישיים מזהים) ובקבוצה נוספת ומשם החלו להגיע פניות רבות של מעל ל 30 נשים.
8. הרוש ציינה כי החליטה לא לשתוק, וביחד עם גב' דליה בר תקווה, שאף היא קורבן של בן חמו, הקימה קבוצת נשים אשר החלו לפעול כנגדו. ביום 14/5/2010 היא הגישה ביחד עם עוד מספר נשים תלונה כנגד בן חמו ולטענתה, נכון למועד כתב ההגנה הוגשו 12 תלונות כנגדו.
9. עוד ציינה הרוש שהסיפור החל להתפרסם בערוצי התקשורת השונים וכן באתר האינטרנט ודף הפייסבוק של אשדוד נט. הרוש החליטה להפוך "לשליחה" ולהעלות למודעות הנשים את דרך התנהלותו של בן חמו. היא דאגה לפרסם פוסטים בפייסבוק במקומות רלוונטיים לצורך עצירתו ומניעת המשך פעולותיו וכן בקבוצות נשים שונות. עוד השתתפה הרוש בתוכניות רדיו וזעקה את כאבה וכאב עשרות הנשים האחרות שנפלו קורבן למעשי בן חמו.
10. לדברי הרוש, האמירות המיוחסות לה הן אמת לאמיתה. עוד הוסיפה שאין ספק שמעשי בן חמו גובלים בהתנהלות פלילית ובקבלת דבר במרמה, לפי ס' 415 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.
11. הרוש טענה שגם אם ייקבע כי הדברים שפורסמו הינם לשון הרע – פרסומיה חוסים תחת ההגנות בחוק. לגישתה, כל ה"פרסומים" מותרים, והם זכאים להגנות כמפורט להלן:

• סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע- בהתאם להוראות סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, עומדת לזכותה הגנת אמת בפרסום. כך, כדוגמא בלבד, ובהתייחס ל"פרסום" שצורף לכתב התביעה המתוקן "רב מתחזה", טענה כי עומדת לזכותה הגנה זו. כמו כן, בהתייחס ל"פרסום" שצורף לכתב התביעה המתוקן ומסומן א' "מרשך ישב בכלא על אלימות" טענה שלמיטב ידיעתה, התובע שהה במעצר גם בשל מעשי אלימות שביצע נגד אשתו לשעבר. מעשים בגינם אף הוצא נגדו צו הרחקה. לטענתה, הפרסומים עוסקים בעניין ציבורי רלוונטי ביותר לנשים רבות אשר עלולות ליפול קורבן, כך שטובת הקהל אליו הופנו הפרסומים דרשה את פרסומם.
• בהתייחס לפרסומים - "נבלה סרוחה", "זקן פדופיל", "פדופיל לצעירות", טענה הרוש כי נסיבות המקרה החמורות מצדיקות את השפה הבוטה. זאת על מנת להמחיש לנפגעות פוטנציאליות עתידיות את חומרת מעשיו והסכנה הנשקפת מבן חמו.
• לדברי הרוש, גם אם דברים נכתבו בדרך פחות מכבדת, לעיתים, הרי שהם נאמרו כתגובה למעשי התחזות, כחש ומרמה שהובילו אותה להרגיש כמי "שנאנסה" כתוצאה מהתנהלות בן חמו שאף שיקר בקשר לגילו. האמירות - "זה אונס", "מרגישה נאנסת" ו"זה אינוס לכל דבר לרמות אישה" מתארות את תחושותיה הסובייקטיביות, חוויותיה ומסקנותיה הנובעות מהעובדה שהיא קיימה בפועל יחסי מין עם אדם שהתחזה לאחר. הרוש הוסיפה שהסכמתה לקיום יחסי המין הייתה עם הדמות אליה התחזה בן חמו ולא עם בן חמו עצמו.
• הרוש טענה שלבן חמו לא נגרם נזק מהפרסומים. הפרסומים שהם אמת פורסמו לאחר שהתובע שוחרר ממעצר במשטרה ולאחר שבעקבות פעילותה, התברר כי אין המדובר במקרים מועטים, אלא בשיטת פעולה שהפילה ברשתה עשרות נשים.
• סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע- הרוש טענה כי חזרה על דברים קודמים שנכתבו על ידי אחרות בקבוצות שונות בפייסבוק. לדבריה, עצם המעשים ומעשי הרמייה וההתחזות הטילו עליה חובה מוסרית ו/או חברתית לעשות את הפרסומים. הפרסומים נעשו לשם הגנה על עניין אישי כשר שלה ושל נשים נוספות שאליהן הפרסום הופנה. הפרסומים היו הבעת דעה לגיטימית לנוכח מעשיו של התובע והצורך האמיתי להגן על נשים אחרות אשר היו עלולות ליפול בידי בן חמו כפי שנפלו עשרות נשים אחרות. עוד הוסיפה הרוש שהפרסום היה הבעת דעה על התנהגות בן חמו בקשר לעניין ציבורי שרלוונטי, כאמור, לציבור הנשים אליו הופנה.
  1. תמצית טענות הרוש כתובעת שכנגד

1. הרוש עתרה בתביעה שכנגד לחייב את בן חמו בתשלום פיצויים סטטוטוריים בסך של 100,000 ₪. כדבריה, היא אדם פרטי אשר כמו נשים רבות הוטעתה על ידי בן חמו שהתחזה לרב ולאחר מכן לאיש עסקים, במטרה לקיים יחסי מין.
2. לדברי הרוש, ביום 15/2/2021 התקיים דיון קדם משפט בהליך העיקרי. בתום הדיון נשאל בן חמו על ידי כתב מערוץ 13 על המקרה ועל מעשיו וכן על עצם הגשת תביעת לשון הרע כנגד מתלוננות נגדו. בתגובה, השמיץ בן חמו את הרוש בטענה שהיא גנבה את כספו וגזלה אותו.
3. ביום 29/4/2021 פורסם ראיון עם בן חמו באתר האינטרנט "אשדוד 10 ". במסגרת הריאיון גולל בן חמו את גרסתו לנסיבות שהביאו למעצרו ולהגשת התביעה. לפי גרסתו, הרוש ונשים אחרות קשרו במשותף קשר נגדו במטרה לסחוט ממנו כספים. התובעת שכנגד טענה, כי לא היה כל ניסיון מצדה לסחוט כספים מבן חמו.
4. הרוש ציינה שהתבטאויות בן חמו כנגדה הן בגדר הוצאת לשון הרע. עוד טענה שהעלילות החמורות והבדויות שפרסם אודותיה, נועדו ללבות שנאה כלפיה ובמטרה מכוונת לפגוע בה ובשמה הטוב. הרוש הוסיפה שהפרסומים נעשו בכוונה תחילה ולא בעידנא דריתחא, אלא בכוונה תחילה ולאחר מחשבה והכל על מנת לפגוע בה. משכך מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 7 א(ג) לחוק איסור לשון הרע המקנה לה זכות לכפל פיצוי בגין כל פרסום.
   1. תמצית טענות בן חמו כנתבע שכנגד בהליך הראשון
5. בן חמו טען שהתביעה שכנגד שהוגשה היא תביעה טורדנית, קנטרנית ומשוללת יסוד עובדתי ו/או משפטי תוך ניצול הליכי המשפט לרעה.
6. בן חמו הוסיף וטען שדיבר אמת באשר לכל שנאמר, נכתב ופורסם לכאורה כנגד הרוש. עוד הוסיף שהרוש היא זו אשר חיזרה אחריו בהנחה כי תזכה בגין עושרו ומשהבינה כי אין המדובר באדם אמיד התחילה מסכת התעמרות כנגדו.
7. תמצית טענות הצדדים בהליך השני (ת"א 50744-05-21)
   1. תמצית טענות התובעת גב' דליה בר תקווה
8. בר תקווה הציגה עצמה כאדם פרטי אשר כמו נשים רבות אחרות הוטעתה על ידי בן חמו שהתחזה לרב, ולאחר מכן לאיש עסקים, במטרה לקיים יחסי מין. לדבריה בן חמו נוהג להתחזות בשיחת טלפון בפני נשים רבות לרב ומציע שידוך עם איש עסקים צעיר מבוסס ובעל השכלה אך לפגישה הוא מגיע בעצמו והכל במטרה לקיים יחסי מין במרמה.
9. בר תקווה עתרה לחייב את בן חמו בתשלום הסך של 100,000 ₪ כפיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק, בהתאם להוראות סעיף 7 א(ג) לחוק איסור לשון הרע וזאת בגין מספר פרסומים מכפישים ושקריים. לטענתה, שלח בן חמו מכתב שקרי וחסר בסיס לרבנות, בטענה כי היא מציגה עצמה כאילו היא בעלת תעודת כשרות , למרות שמעולם היא לא עשתה כן. עוד לדבריה, שלח בן חמו הודעות לצדדים שלישיים בהם כינה אותה "זונה", העליל עליה כי "חיסלה" את ראש עיריית לוד לאחר שהעלילה עליו עלילה כי אנס אותה, דבר שלא היה מעולם. בר תקווה הוסיפה שלאחר דיון בבית משפט השלום בתל אביב, טען בן חמו במסגרת ראיון לערוץ 13 בטלוויזיה שבר תקווה גזלה אותו.
10. בר תקווה הוסיפה שפעולות בן חמו נעשו ביודעין, תוך כוונת זדון, על מנת לפגוע בשמה הטוב ובפרנסתה וכן על מנת לגרום לה להפסיק ולפעול כנגדו. עוד ביקש בן חמו לשלוח "מסר" ליתר הנשים אשר הונה ואשר חושבות להתלונן כנגדו.
11. בר תקווה תיארה כיצד יצר עימה בן חמו קשר במהלך חודש אוגוסט 2019. בן חמו הציג עצמו כרב והציע לשדך לה איש עסקים גרוש בן 52 , בפועל היה זה בן חמו עצמו. לאחר שהסתיים הקשר נודע לבר תקווה שבן חמו הונה אותה כפי שהונה נשים נוספות. לכן החליטה בר תקווה להגיש כנגד ביום 10/5/2020 תלונה במשטרה כנגד בן חמו.
12. עוד טרם נודע לבו חמו על הגשת התלונה, הוא החליט לפגוע בבר תקווה. וכך, ביום 11/5/2020 שלח בן חמו הודעה לגב' הרוש, בה כינה את בר תקווה כ"זונה" אשר "הפילה" את ראש עיריית לוד על אונס. עוד הוסיף כי היא "חיה כמו הומלסית" "זבל שבשוק". בר תקווה הביאה ציטוט המסרון כדלקמן: "אני לא בן 67 יש תעודת לידה, אל תבלבלי את המוח אשתי ה50, אל תלכלכי את הפה שלך. את והזונה החברה החדשה שלך, שהפילה את ראש עירית לוד על אונס, והפילה עוד ועוד אנשים, למס הכנסה ומזה היא חיה כמו הומלסית, אל תעופי על עצמך יותר מידי, אם אני לא רוצה להלוות כסף לכל ומניות שלא מחזירות את הכסף, ורוצות להתעכל על משהוא שיפרנס אותם אז הם מלכלכות, הכוונה לא אלייך, לזבל שבשוק ולא חסרות כאלה, יש לח תעודת גיוס ואת יכולה לדעת מתי נולדתי בדיוק, ולעולם לא עשיתי לך רע, את יכולה לחזור לחבר שלך, ולאן שאת רוצה, לא גזלתי משום אדם דבר, אנשים כשה לא עושים מה הם רוצים יודעים ללכלך"
13. מספר שבועות לאחר מכן שלח בן חמו אל גב' הרוש צילום ממכתב תלונה שהגיש לרבנות, במסגרתו טען שבר תקווה הציגה עצמה ואת העסק הקטן לעוגיות מתוקות שהיא מנהלת מביתה כאילו הוא בפיקוח הרבנות ובעל תעודת כשרות. בר תקווה הדגישה שמעולם לא טענה זאת.
14. בנוסף חזר בן חמו על הפרסום השקרי בקשר לראש עיריית לוד, וכתב כך - "המזייפת תעודות כשרות, וכשר שאנו כשר והמכשילה את הציבור, וזו רק ההתחלה של הגב שחיסלה את ראש עיריית לוד והרסה לו את המשפחה על מי שמזייף יש להתלונן במשטרה ודחוף".
15. ביום 15/2/2021 התקיים דיון בתביעה שהגיש בן חמו כנגד הרוש. בר תקווה הגיעה על מנת לתמוך בגב' הרוש. בתום הדיון נשאל בן חמו על ידי כתב טלוויזיה מערוץ 13 על המקרה ועל מעשיו וכן על הגשת תביעת לשון הרע כנגד מתלוננות נגדו. בן חמו, בתגובה השמיץ את גב' הרוש וכן את בר תקווה ש"גזלה אותו" ולקחה את כספו. מספר חודשים לאחר מכן חזר על הטענות במסגרת כתבה שפורסמה במקומון העיר אשדוד.
16. לטענת בר תקווה, אין חולק שהאמירות החמורות כגון: "זונה", "זבל", וכן ההאשמה כאילו העלילה על ראש עיריית לוד טענות שווא שאנס ובכך "חיסלה אותו" מהוות פרסום לשון הרע. לטענתה, אין חולק כי הפניה והגשת תלונת הסרק לרבנות נעשתה אך ורק במטרה לפגוע במשלוח ידה וכי עצם ההתבטאויות הפוגעניות נעשו אך ורק במטרה מכוונת לפגוע בה. עוד ציינה שהפרסומים נעשו בכוונה תחילה ולאחר מחשבה והכל על מנת לפגוע בה ומכאן היא זכאית לכפל פיצוי, בגין כל פרסום.
    1. תמצית טענות הנתבע בהליך השני - בן חמו
17. בן חמו טען כי התביעה טורדנית, קנטרנית ומשוללת יסוד עובדתי ו/או משפטי והכל תוך ניצול הליכי המשפט לרעה. לדבריו, דין התביעה להימחק על הסף .
18. לדבריו, לא התחזה לא לרב ולא לאיש עסקים אמיד מתוך מטרה לקיים יחסי מין. עוד טען שכל אשר נאמר ונכתב נעשה תחת הגנת "אמת דיברתי". לדבריו, בר תקווה חיזרה אחריו "בהנחה שתזכה בנתח מבשרו". עוד הוסיף הנתבע וציין ביחס לבר תקווה ש"משהבינה כי אין המדובר באדם אמיד התחילה מסכת ההתעמרות כנגדו".

הערת מעבר- אין באמור כדי להביא את מלוא טענות הצדדים, אך די בכך כדי להציב המסד להמשך פסק הדין.

חלק שני – דיון והכרעה בתביעת שמעון בן חמו – אידית הרוש (33978-09-20)

1. הפרסומים שבבסיס התביעה, לאחר שהוגש גם כתב תביעה מתוקן
   1. התובע הגיש בתחילה כתב תביעה שהפנה לנספחי פרסומים שלטעמו הם בגדר לשון הרע. בכתב התביעה המקורי, לא פורטו הפרסומים עצמם והתובע הסתפק בהפניה, כאמור, לנספחים שצורפו.
   2. בהחלטה מפרוטוקול יום 15/2/2021, הפניתי לכך ש"יש מקום למקד ולפרט מה הם בדיוק הפרסומים המיוחסים לנתבעת ומה הן אמירות לשון הרע". עוד קבעתי כך – "התובע יואיל להגיש כתב תביעה מתוקן ובו פירוט מדויק של כל אחד מהפרסומים בגינם הוגשה התביעה. התובע יואיל למספר כל פרסום בנפרד".
   3. לאחר החלטה זו הוגש כתב תביעה מתוקן, אשר גם בו לא נכלל כל פרסום בנפרד. התובע הפנה, פעם נוספת לנספחי כתב התביעה – וסימן בחץ, על גבי כל פרסום מה הן המילים המגיעות כדי לשון הרע. האמירות פורטו בסעיף 2.1(ה) לעיל.
   4. במהלך הדיון וכן בסיכומים, הפנה התובע לכך שבעקבות פועלה של הנתבעת יחד עם "חבורת נשים", הופק ויוחד פרק בתכנית הטלוויזיה "המתחזים". ובעקבות כך אף נעצר ובהמשך שוחרר התובע. לגופו של ענין, ההכרעה תתייחס לאמירות שבכתב התביעה – שאף הוא תוקן תוך מתן אפשרות לתובע להבהיר ולפרט כל פרסום אליו הוא מתייחס. אין מקום להתייחס לאמירות שלא הופיעו בכתב התביעה. טענות התובע מוגבלות לאמור בכתב התביעה וזה אינו בגדר "צפנת פענח", כך שאין לנסות לפענח בו מה שאינו ברור ורשום. לעניין זה ר' למשל ע"א 2161/11, דוד דרור נ' יוסף פרץ (מיום 5/12/2013, הש' ס' ג'ובראן, י' עמית וא' שהם) וכן ע"א 8845/12,  זאב רום נ' גד זאבי (מיום 25/11/2014, הש' ח' מלצר, נ' הנדל, וי' עמית) שם נקבע כך - "על כתבי הטענות להיות מנוסחים באופן שיתאפשר לבעלי הדין ולבית המשפט להבין מתוכם את חזית המחלוקת, ו'ככלל, כתבי טענות אינם כתב סתרים בבחינת 'צפנת פענח'". עוד אפנה לסקירת הפסיקה במסגרת ת"א (מחוזי ירושלים) 4871-11-17 פלונית ואח' נ' שפירא ואח' (מיום 31/1/2022, הש' תמר בר-אשר).
2. הדרך לבדיקת האמירות שבבסיס התביעה

בפסקאות הבאות אתייחס לאמירות השונות בגינם הוגשה התביעה. הנטייה הראשונית היא לחתוך באזמל מנתחים משפטי מתוך כל פרסום את המילים המכפישות ולהכריע ביחס אליהם. כך ניתן לעשות כאשר מתייחסים לאמירה מכפישה ממוקדת או לאירוע ספציפי אליו מפנה התובע. לצד זאת, כאשר מדובר במסכת התנהלות כוללת, הרי לעיתים יש לבחון את כלל האמירות כמקשה אחת. לעניין זה אפנה אל ע"א 1726/21 ‏ ‏ מוחמד בכרי נ' ניסים מגנאג'י (מיום 23/1/2022, הש' י' עמית, ד' מינץ, א' שטיין) ולאסמכתאות שיוזכרו להלן, שם נקבע על ידי כב' הש' י' עמית כך (סעיף 27 לפסק הדין, ההדגשות לא במקור):

"לא אחת, בבוא בית המשפט לבחון אם הפרסום שלפניו אמנם מהווה לשון הרע, מוצא עצמו בית המשפט מפרק את הפרסום לגורמים ומתמקד באמירה נקודתית על מנת לבדוק אם זו מהווה דיבה. ברם, כפי שהובהר בפסיקה, על בית המשפט ליתן דעתו על הפרסום בכללותו ועל הקשר הדברים הכולל, ואל לו להסתפק בבחינה ממוקדת של אמירה ספציפית (דברי השופט ג' בך בע"א 809/89 משעור נ' חביבי, פ"ד מז (1) 1, 11 (1992); ע"א 9462/04‏ מורדוב נ' ידיעות אחרונות בע"מ, פסקה 7 [פורסם בנבו] (28.12.2005); אורי שנהר דיני לשון הרע 118 (1997) (להלן: שנהר); חאלד גנאים, מרדכי קרמניצר ובועז שנור דיני לשון הרע – הדין המצוי והדין הרצוי 206 (מהדורה שניה מורחבת, 2019) "

ומיד בהמשך נקבע כך:

"יש שבחינת הפרסום בכללותו תוביל למסקנה כי חרף קיומה של אמירה פוגענית ספציפית – אין הפרסום עולה כדי לשון הרע; ויש שבחינת הפרסום בכללותו תוביל למסקנה כי מכלול הדברים הוא שמגבש קיומה של לשון הרע, או שהמכלול הוא שצובע אמירה ספציפית בצבעי דיבה"

גם בעניינינו יש להתייחס לאמירות השונות, הן באופן ספציפי והן בהתייחסות למכלול האירועים. מכלול בו הייתה הנתבעת, כמו גם נשים נוספות בקשר עם אדם שהציג עצמו כרב ובהמשך, לדבריה, מצאה עצמה "משודכת" על פניו עם אותו הרב, בדמותו של התובע שהוצג כ"איש עסקים". וכך בעוד נאמר לנתבעת, כדבריה, שהיא עומדת להיפגש עם אדם בן 52, ששודך על ידי הרב אליו פנתה – היא נפגשה עם אדם בן 67 שהוא אותו "רב" עצמו אליו פנתה.

1. התייחסות לחמש האמירות שבבסיס התביעה
   1. האמירה הראשונה מחמש - "כולנו נגיע לשעת איחוד עם הנבלה הסרוחה הזו... רק שהפעם אנחנו יודעות שהוא זקן פדופיל... רב מתחזה... דר לכלכלה בתחת שלי..."

התובע מייחס לנתבעת אמירה בה הוא כונה כ"נבלה סרוחה", "פדופיל", "רב מתחזה" וכן נאמר – "ד"ר לכלכלה בתחת שלי". ניתן להפריד הדיון באמירה זו לשניים:

1. ראשית, כינויים שהם בגדר גידוף ואין להתייחס אליהם כאל עוול לשון הרע - הכינויים – "נבלה סרוחה", כמו גם "ד"ר לכלכלה בתחת שלי". אינם בגדר לשון הרע. אין מדובר, אמנם, בחלוקת מחמאות לתובע – אך מדובר לכל היותר בגידופים ובשפה זולה בלבד. גידופים, כמו גם קללות, נבדלים מהוצאת לשון הרע, ור' למשל רע"א 4447/07, רמי מור נ' ברק אי.טי.סי (1995) החברה לשירותי בזק בינלאומיים בע"מ (מיום 25/3/2010, הש' א' א' לוי, א' רובינשטיין, א' ריבלין) שם נקבע כך (ההדגשות לא במקור): "... כשם שלא כל קריאת גנאי ברחובה של עיר מקימה עילת תביעה, כך אף לא כל פרסום מגנה ומגונה באינטרנט מהווה עילה. רבות מן התגוביות באינטרנט הן דברי הבל ברמה ירודה, שכל בר דעת מבין כי אין לייחס להן כל משקל, וערכן "העוולתי" הוא בהתאם". להשלמה ר' כבר ברע"א 10520/03, איתמר בן גביר נ' אמנון דנקנר (מיום 12/11/2006) שם נקבע על ידי כב' השופט א' ריבלין כך - "לא כל גידוף, ולא בכל הנסיבות, יקים עילת תביעה מכוח חוק איסור לשון הרע. קללות וגידופים מהווים לצערנו חלק מהחיים החברתיים במדינה, ולפיכך קיים חשש שהכרה שיפוטית גורפת בגידופים כב'לשון הרע' תביא להצפת בתי-המשפט בתביעות שזו עילתן".
2. שנית, כינויים אותם יש לבחון – ביחס לשני הכינויים הנוספים בפרסום – "פדופיל" וכן "רב מתחזה", הרי שני ביטויים אלה יש לבחון במבחני עוולת לשון הרע ויורחב עליהם בסעיף 7 להלן.
   1. האמירה השנייה מחמש - "אינוס לכל דבר לרמות אישה!! לקחת ממנה דבר במרמה"

התובע מייחס לנתבעת אמירה – "אינוס לכל דבר", אמירה זו הובאה עם השלמה שהיא גם הבהרה – "לקחת ממנה דבר במרמה". האמירה אינה בגדר גידוף בעלמא, אלא מייחסת לתובע מעשה שהוא בגדר עבירה פלילית. האמירה מחייבת דיון במסגרת מבחני עוולת לשון הרע ויורחב עליה בסעיף 7 להלן.

• 1. האמירה השלישית מחמש - "לעצור את הפדופיל לצעירות"

האמירה "פדופיל לצעירות" מכנה את התובע בכינוי המייחס לו עבירה פלילית. גם אמירה זו מחייבת דיון במסגרת מבחני עוולת לשון הרע ויורחב עליה בסעיף 7 להלן.

• 1. האמירה הרביעית מחמש - "זה אונס/אינוס. כשאתה לוקח מאדם את הגוף והנפש במרמההההה בהחלט אונס/אינוס! מרגישה נאנסת!!"

אמירה זו, כמו האמירה השנייה שצוטטה בסעיף 6.2 לעיל, מייחסת לתובע מעשה שהוא בגדר עבירה פלילית. גם אמירה זו הובאה עם השלמה שהיא גם הבהרה ולפיה הנתבעת "מרגישה נאנסת", כאשם אשר "לקחו" ממנו "את הגוף והנפש במרמההההה". גם אמירה זו מחייבת דיון במסגרת מבחני עוולת לשון הרע ויורחב עליה בסעיף 7 להלן.

• 1. האמירה החמישית מחמש - "אגב עורך דין יקר מרשך ישב בכלא... על אלימות"

אמירה זו מייחסת גם כן לבן חמו עבירה ואף הרשעה פלילית. הרשעה בגינה הוא "ישב בכלא... על אלימות". גם אמירה זו מחייבת דיון במסגרת מבחני עוולת לשון הרע ויורחב עליה בסעיף 7 להלן.

• 1. סיכום עד כאן, והאמירות אליהן יש להתייחס

מכל האמור לעיל עולה שיש להתייחס לשלושה סוגי אמירות

• האמירות המייחסות לתובע "אינוס";
• האמירות בהן מכונה התובע "פדופיל";
• האמירה לפיה בן חמו ישב בכלא על אלימות;
• האמירה בה מכונה התובע "רב מתחזה".

על כל אלה, כאמור, יורחב בפסקאות הבאות.

1. התייחסות לאמירות הדורשות דיון – אינוס, פדופיל, ישב בכלא על אלימות, רב מתחזה
   1. התייחסות לאמירות "אינוס"
2. ייחוס מעשי "אינוס" לאדם, אינו דבר קל ערך. אמירות כאלה מייחסות לאדם עבירות פליליות ומכאן מתייגות את האדם כמי שהורשע בהן. גם כאשר הנתבעת מסבירה שמדובר במצב בו נפלה קרבן למרמה – הרי עדיין מדובר באמירה המייחסת עבירה פלילית. הכוונה היא לעבירה של אינוס במרמה, כמשמעות סעיף 245(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 המגדיר אינוס כך:

(א)  הבועל אשה -

(1)   ...

(2)   בהסכמת האשה, שהושגה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה;

ביחס לאמירה – "מרגישה נאנסת", ניתן עדיין לטעון שמדובר ברגש עצמאי של הנתבעת שאינו מתמד דבר ביחס לתובע עצמו. ואולם, האמירות "אינוס לכל דבר" דווקא תוך שילוב המרמה – הוא בגדר ייחוס עבירה פלילית, כאשר אין חולק על כך שהתובע לא הורשע בכך. גם כתב אישום לא הוגש כנגדו בעניין זה.

1. הלכה פסוקה היא שייחוס עבירה פלילית לאדם הוא בגדר הוצאת לשון הרע. ר' לעניין זה בספרו של אורי שנהר דיני לשון הרע, 1997, בעמ' 129, שם הובעה הדעה כי "... נדירים יהיו המקרים שבהם יקבע בית-המשפט שייחוס של ביצוע עבירה אינו מהווה לשון הרע. בתי המשפט קבעו, כי ייחוס מעשה עבירה של רצח, תקיפה, בגידה, גניבה, זיוף, ואף הפרת חוק התכנון ובנייה מהווה לשון הרע". עוד ר' כבר בע"א 788/79, ריימר נ' עזבון רייבר, פ"ד לו (2) 141, שם נקבע כך - "כאשר מייחסים לפלוני ביצועו של מעשה גניבה ומוסרים חשד זה לאחר, אכן יש בכך משום פרסום לשון הרע כמשמעותו לפי סעיפים 1 ו-2 לחוק איסור לשון הרע".

אין להקל ראש בטענות המייחסות לאדם עבירות פליליות, ופסיקת בתי המשפט אף הרחיבה את חובת ההקפדה גם במקרים של טענות בעלות אופי "מעין פלילי", לעניין זה ר' ע"א 8398/17, תאופילוס ג'אנופולוס, פטריארך הכנסייה היוונית אורתודוכסית של ירושלים נ' ‏Berisford ‎Investments Limited (מיום 10/6/2019, הש' י' עמית, ו' וילנר, א' שטיין) שם נקבע כך (ההדגשות לא במקור) – "טענות בעלות אופי פלילי ומעין-פלילי, כמו טענת תרמית, זיוף או "שוחד אזרחי" כפי שנטען במקרה דנן, מצריכות כמות ראיות ורף ראיות גבוה יותר התואמים במשקלם לרצינותה ולחומרתה של הטענה הנטענת, ועל בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות". להרחבה ר' גם ע"א 3546/10, אליהו מישאלי נ' אולגה קליין (מיום 18/4/2012, המש' לנ' א' ריבלין, הש' ע' פוגלמן, הש' י' עמית) וכן תא (מחוזי תל אביב) 46482-04-13‏, אריה את עופר עבודות בניה נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (מיום 22/12/2022, הש' ד' חסדאי).

1. בעניינינו לא הורשע, כאמור, התובע בעבירת אינוס. ייחוס העבירה הפלילית לא נאמר כהבעת דעה אובייקטיבית ומותרת, אלא כאמירה חד משמעית המפרטת ואף קובעת שלא מדובר רק באינוס, כאמור, אלא בעבירת אינוס במרמה.

קביעה לפיה מעשי התובע הם בגדר "אינוס במירמה", היא מעין הרשעה פלילית במסגרת הליך אזרחי. ההליך הוא אמנם אזרחי, אך נטלי הראיה והשכנוע לצורך הוכחת עבירה פלילית נותרים הנטלים המחייבים בדין הפלילי. רוצה לומר, על הנתבעת לשכנע מעבר לכל ספק סביר שהתובע אכן עשה מעשי "אינוס במירמה".

הנתבעת לא הוכיחה, שהתובע עבר עבירה פלילית. בוודאי לא הוכחה מעבר לכל ספק סביר. צירופי המקרים בין האירועים שקרו לתובעת ולכל אחת מהעדות אכן מעורר סימני שאלה. הגרסה של פניה לרב אלמוני שבעקבותיה הופיע התובע, היא גרסה שחזרה על עצמה. ועדיין – הנתבעת לא פסעה את הצעד הנוסף הדרוש לצורך הוכחת גרסתה. לא הוצגה, למשל, חוות דעת מקצועית המלמדת שקולו של הרב עימו דיברה הנתבעת הוא אכן קולו של התובע. לא הוצב הבסיס הראייתי הדרוש לצורך הרשעה בפלילים.

בשולי הדברים ייאמר שנראה שגם חקירה משטרתית של התובע לא הביאה להגשת כתב אישום. ואולם, אפילו היה מוגש כתב אישום בדיעבד, הדבר אינו מכשיר את כינויו של התובע כאנס מלכתחילה.

1. לא הוגש כתב אישום וממילא לא הורשע מר בן חמו. אין מקום להטיח בו האשמות שעניינן הרשעה פלילית. גם אין מקום להרשיעו במסגרת הליך אזרחי, בו טוענת הרוש טענת "אמת דיברתי" ולקבוע שהוא אנס ומבצע עבירות "אינוס במרמה".
2. זאת ועוד. אפילו היה מקום לדון בהליך האזרחי, כאן, בשאלה האם יש להרשיע את בן חמו בעבירות אינוס – הרי גב' הרוש לא הציבה את הבסיס הראוי ל"הרשעה אזרחית" שכזו. בוודאי לא הוכח שבן חמו ביצע פעולות אינוס. הדבר לא הוכח, גם לא ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי ובוודאי לא ברמה הנדרשת לצורך הרשעה במשפט פלילי.

גב' הרוש טענה שהקשר בינה לבין בן חמו נבע אך ורק מהפניית אותו רב נטען. אך בסופו של יום, הקשר הבשיל והתקדם. ניתן להבין, אולי, את כעסה של הרוש ואת מורת הרוח – כעס ומורת רוח אשר הם חלקם של בנות ובני זוג שונים המגלים לטעמם אי אמירת אמת. אך מכאן ועד ייחוס הרשעה פלילית של אינוס הדרך עוד ארוכה. וגב' הרוש לא פסעה באותה "דרך ארוכה" ולא השלימה והוכיחה דבר ביחס לכך.

1. לכל האמור לעיל יש להוסיף שגם הטענות בדבר הזהות בין בן חמו לבין הרב, אכן הקימו חשד סביר אך בכך עצרה גב' הרוש. לא הובאה כל הוכחה חד משמעית לזהות זו. לא הוצג דו"ח חוקר או חוות דעת מקצועית המנתחת את שיחות הטלפון או כל הוכחה אמפירית אחרת.
2. התייחסות לטענת הגנה - "אמת דיברתי" (ההגנה לא קמה) – לאור כל האמור לעיל, לא קמה להרוש הגנת "אמת דיברתי". ייחוס העבירה הפלילית לבן חמו אינה בגדר אמת ודי בכך כדי לשלול הגנה זו.
3. התייחסות לטענת הגנה – הבעת דעה (ההגנה לא קמה)

• גב' הרוש אף טענה להגנת "הבעת דעה" בהתאם לסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע. אפילו נקבל את הטענה אין לקבל טענה זו, כאשר הבעת אותה דעה מעורבת עם "עובדות" לכאורה שכלל אינן נכונות. ובמילים פשוטות – הבעת הדעה מכוונת את השומע לכך שבן חמו הוא אכן עבריין ואנס, בעוד שזה כלל לא הואשם ולא הורשע בכך. על כך שיש להתייחס לרושם הכללי שעולה ביחס לאמירות הרוש, ר' למשל כבר בע"א 3199/93, קראוס נ' ידיעות אחרונות בע"מ, פ"ד מט(2) 843, בעמ' 857), וכן ע"א 751/10, פלוני נ' ד"ר אילנה דיין-אורבך, (מיום 8/2/2012) ולהרחבה ר' הסקירה בת"א (מחוזי חיפה) 57373-04-18 רמי  חסון בע"מ ואח' נ' גנדלמן ואח', (מיום 30/12/2021, הש' ח' שרעבי, סעיף 132 לפסק הדין)
• הבעת דעה הכוללת עובדה, גם אם במשתמע, היא בגדר פרסום מעורב. כאשר לא ברור מתוך הפרסום מה מתוכו הוא הבעת דעה ומה מתוכו הוא עובדה, הרי קשה ואף לא ניתן לטעון להגנה. על הטוען להגנה בשל "הבעת דעה" להקפיד על "הפרדה ברורה בין תיאור העובדות ובין הבעת הדעה על אותן עובדות", הלכה פסוקה היא כי "עצם הערבוב בין שני מרכיבים אלה עלול לערפל את הכתוב ולאפשר "הגנבת" עובדות בלתי-נכונות משמיצות אל תוך הבעת הדעה", ור' לעניין זה כבר בד"נ 9/77‏, חברת החשמל לישראל בע"מ נ' הוצאת עתון "הארץ" בע"מ, פ''ד לב(3) 337 וכן ר' הדיון בספרם של חאלד גנאים, מרדכי קרמניצר, בועז שנור, דיני לשון הרע הדין המצוי והדין הרצוי (מהדורה שניה מורחבת התש"ף – 2019, בע"מ 93).
• אותה "הבעת דעה" נטענת של הרוש כוללת גם עובדה לפיה בן חמו הוא אנס, קרי מייחסת לו עבירה בה הורשע. מכאן לא קמה כאמור ההגנה מכח סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, הגנה החלה במגבלות מסוימות במקרים של "הבעת דעה".

1. התייחסות לטענת הגנה – הגנה על עניין כשר (ההגנה לא קמה)

גב' הרוש אף טענה להגנה מכח סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, בשל הגנה של ענין כשר ואינטרס לגיטימי. ואולם גם הגנה על אינטרס לגיטימי כשר אינה נסוגה מפני החובה לומר עובדות אמת. גם במקרה זה, אמירה ממנה ניתן להבין כאילו מר בו חמו הוא אנס, קרי עבר עבירה פלילית – היא אמירה המשלבת עובדה שאינה אמת. אשר על כן גם הגנה זו לא קמה לגב' הרוש.

• 1. התייחסות לאמירה "פדופיל" וכן לאמירה לפיה בן חמו ישב בכלא על אלימות

1. הן האמירה "פדופיל" והן האמירה "ישב בכלא על אלימות" מייחסת לבן עבירה פלילית וכן נשיאת עונש בגין עבירת אלימות. זאת כאשר בן חמו לא הואשם ולא הורשע בפדופיליה. נראה שאף הרוש לא התכוונה באמת שהוא פדופיל, ולא האשימה אותה ביחסים עם קטינים. גם לאמירה בגין "ישיבה בכלא" אין שום בסיס עובדתי.
2. האמירות "פדופיל" וכן "ישב בכלא על אלימות" לא נהנות מהגנת "אמת דיברתי". גם לא קמה הגנת "הבעת דעה" או הגנה על ענין כשר – הכל בשל הנימוקים שהובאו בהרחבה בסעיף 7.1 לעיל.
   1. התייחסות לאמירה "רב מתחזה"

הרוש הציבה היטב את המסד לחשדות לפיהן בן חמו אשר הגיע כ"שידוך" בעקבות שיחה עם רב, הוא גם אותו "רב" ששוחח עימה. שיטת ההתנהלות הדומה עלתה גם מעדות התובעת. לצד זאת הדבר לא הוכח באופן חד משמעי. בנסיבות העניין – גם ההאשמה בהתחזות היא בגדר לשון הרע וגם ביחס אליה לא קמות הגנות, בשל הנימוקים שהובאו בסעיף 7.1 לעיל.

1. סוף דבר ביחס לתביעה העיקרית (בן חמו נגד הרוש) והפיצוי בגין אמירות לשון הרע שהוזכרו לעיל
   1. האמירות אשר יוחסו לגב' הרוש פורסמו בנפרד, ואולם עדיין הן כולן בגדר מסכת אחת של אמירות והתנהלות אל מול בן חמו. ביחס לדרך בה יש להתייחס למכלול אמירות ובאשר לשאלה האם קיימת הצדקה למתן פיצוי נפרד בגין כל אמירה, ניתן להפנות אל בר"ע 2855/20, פלונית נגד פלוני (מיום 6/10/2022, הש' נ' סולברג, ד' ברק-אז, י' וילנר) שם נקבע על ידי כב' הש' נ' סולברג מבחן משולש כדלקמן (ההדגשות לא במקור):

"המבחן הראשון בוחן את תוכן הפרסומים, ובפרט אם קיים דמיון ביניהם... המבחן השני בוחן את הזמן שחלף מפרסום לפרסום. ככל שחלף זמן רב יותר, בין פרסום אחד למשנהו, הנטייה תהיה לראות כל אחד מהפרסומים הללו, כפרסום נפרד... מכאן למבחן השלישי אשר בוחן את זהות הנמענים ביחס לכל אחד מהפרסומים. במסגרת מבחן זה, תיבחן ה'במה' שעל גביה נעשו הפרסומים"

בעניינינו – שלושת המבחנים מביאים לכך שיש לקבוע פיצוי אחד ולא פיצויים נפרדים. ודוק, תוכן האמירות דומה זה לזה כדרישת המבחן הראשון; האמירות נאמרו בתכיפות כדרישת המבחן השני; קהל היעד אליו פורסמו זהה, כדרישת המבחן השלישי.

• 1. בעת קביעת סכום הפיצוי התייחסתי למכלול הנסיבות שהובאו לעיל, לרבות סימני השאלה העולים מהתנהלות בן חמו אל מול העובדה שבניגוד לעולה מהאמירות – הרי הוא לא הואשם ולא הורשע בדבר. עוד התייחסתי בסעיף 19 (2) לחוק איסור לשון הרע המאפשר הפחתת הפיצוי והתחשבות בנתבע כאשר "הוא היה משוכנע באמיתותה של לשון הרע", והתנהלותה של הרוש, גם במסגרת עדותה בדיון וגם על בסיס התמיכה שהתקבלה מעדויות נוספות אכן מלמדת על כך שהייתה משוכנעת באמיתות דבריה. מכל אלה, אני מעמיד את הפיצוי הכולל לבן חמו על הסך של 8,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל.

חלק שלישי – דיון והכרעה בתביעה שכנגד – אידית הרוש – שמעון בן חמו (33978-09-20)

1. הפרסומים שבבסיס התביעה שכנגד, הרוש נגד בן חמו ועל כך שלא קמה לבן חמו הגנה
   1. הרוש הפנתה לכך שבן חמו התראיין לכתב טלוויזיה וטען שהיא גנבה את כספו וגזלה אותו. עוד הפנתה הרוש לכך שביום 29/4/2021 פורסם ראיון עם בן חמו באתר האינטרנט "אשדוד 10 " ובמסגרתו טען בן חמו שהרוש ונשים אחרות קשרו במשותף קשר נגדו במטרה לסחוט ממנו כספים.
   2. הפרסומים מייחסים להרוש עבירות פליליות, בדומה לפרסומים של הרוש כלפי בן חמו. מהפרסומים עולה הרושם שהרוש היא גנבת, ואף עסקה בסחיטה מבן חמו.
   3. הורחב כבר לעיל על החומרה שבייחוס עבירות פליליות, ועל כך שייחוס כאמור הוא בגדר הוצאת לשון הרע. הדברים יפים גם לעניין האמירות של בן חמו כנגד הרוש. בנוסף, לא קמה לבן חמו כל הגנה, כאשר לא הוכיח דבר. זאת כשם שגם להרוש לא קמה כל הגנה מפני העבירות הפליליות שייחסה היא לבן חמו, ור' סעיף 7 לעיל.
   4. בנסיבות אלה, גם האמירות המיוחסות לבן חמו הן בגדר הוצאת לשון הרע ויש מקום לקבוע פיצוי בגין אמירות אלה. בעת קביעת הפיצוי התייחסתי לחומרת האמירות, לעובדה שנאמרו ופורסמו בפומבי ותוך ידיעה שהן מופצות באמצעי תקשורת. האמירות אף לא סויגו באופן שניתן יהיה להבין מהן שהן אינן עובדות חלוטות. בנסיבות אלה, אני מעמיד את הפיצוי להרוש על הסך של 8,000 ₪ כאשר סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל.

חלק רביעי – דיון והכרעה בתביעת דליה בר תקווה – שמעון בן חמו (50744-05-21)

1. התייחסות לפרסומים שבבסיס התביעה שכנגד והכרעה בעניינם
   1. בר תקווה מלינה על כך שבמסגרת התכתבות עם הרוש וכלשונה "צדדים שלישיים", כינה אותה בן חמו – "זונה" וכן "זבל". עוד התייחס אליה ואמר שהיא "הפילה את ראש עיריית לוד על אונס". בנוסף הלינה בר תקווה על כך שבן חמו פנה לרבנות בתלונה כאילו היא מציגה את עסקה למכירת עוגיות כבעל תעודת כשרות ובפיקוח הרבנות. בנוסף הלינה בר תקווה על כך שבראיון לטלוויזיה השמיץ את בר תקווה שגזלה אותו ולקחה את כספו, וחזר על כך גם בריאיון למקומות העיר אשדוד.
   2. להלן אדון באמירות השונות:
2. האמירה "זונה", "זבל" ואף האמירה לפיה בר תקווה הפילה את ראש עיריית אשדוד - הן בגדר גידופים והתלהמות בשיחה כתובה שניהל בן חמו. גם הטחת הטענה לפיה בר תקווה "הפילה" את ראש עיריית אשקלון – הייתה חלק מאותה מסכת עלבונות וגידופים. אין מדובר במילים נעימות ובוודאי לא בחלוקת מחמאות. לצד זאת, גידוף אינו בגדר הוצאת לשון הרע – וכל כולו נותר בגדר שפה זולה ולא ראויה, כך ממש, אך עדיין לא הוצאת לשון הרע. על כך ר' רע"א 4447/07, רמי מור נ' ברק אי.טי.סי (1995) החברה לשירותי בזק בינלאומיים בע"מ  שם נקבע (ההדגשות לא במקור): "כשם שלא כל קריאת גנאי ברחובה של עיר מקימה עילת תביעה, כך אף לא כל פרסום מגנה ומגונה באינטרנט מהווה עילה. רבות מן התגוביות באינטרנט הן דברי הבל ברמה ירודה, שכל בר דעת מבין כי אין לייחס להן כל משקל, וערכן "העוולתי" הוא בהתאם".
3. הפניה לרבנות ביחס לטענות הכשרות, אף אם לטעמה של בר תקווה אין בה אמת – עדיין מוגנת בהתאם לדין. לבן חמו קמה הגנה מכח סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע הקובע הגנה במקרה בו (ההדגשות לא במקור): "הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בעניין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בעניין המשמש נושא התלונה ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה". בעניינינו, הרבנות היא אכן הגוף הנכון לפנות אליו בתלונה בענייני כשרות.                
4. ההתייחסות אל בר תקווה כמי שגזלה ונטלה את כספו של בן חמו – התייחסות זו והדיון בה דומים לדיון בעניינה של הרוש, ור' סעיף 9 לעיל. מכאן גם הפיצוי בו יש לחייב את בן חמו בגינו הוא, בדומה לסעיף 9 לעיל, הסך של 8,000 ₪ כאשר סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל.

חלק חמישי – סוף דבר ביחס לשתי התביעות

1. בכל הקשור לתביעת בן חמו נגד הרוש והתביעה שכנגד, במסגרת ת.א 33978-09-20
2. כאמור בסעיף 8.2 לעיל יש לחייב את הרוש בתשלום פיצוי בסך של 8,000 ₪ בתוספת הפרשי התמדה וריבית כחוק ממועד פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל. מנגד, כאמור בסעיף 9.4 לעיל יש לחייב את בן חמו בתשלום פיצוי בסך של 8,000 ₪ בתוספת הפרשי התמדה וריבית כחוק ממועד פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל. מכאן – החיובים חופפים ומאיינים זה את זה.
3. לאור תוצאת ההליך, אין צו להוצאות וחיוב בשכר טרחה וכל צד יישא בהוצאותיו.
4. בכל הקשור לתביעת בר תקווה נגד בן חמו, במסגרת ת.א 50744-05-21

לאור האמור בסעיף 10.2(ג) לעיל אני מחייב את בן חמו בתשלום הסך של 8,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף, אני מחייב את בן חמו בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י' טבת תשפ"ג, 03 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.