לפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים וזאת בזיקה לכתב אישום שהוגש כנגדו, המייחס לו, במסגרתם של שישה אישומים, עבירות כלפי בת-זוגו.

רקע, השתלשלות ההליך ותמצית טענות הצדדים

כתב האישום

1. כנגד המשיב הוגש ביום 17.9.2020 כתב אישום המייחס לו שתי עבירות איומים, על-פי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), לגבי אישומים מספר 1 -2; שתי עבירות היזק לרכוש במזיד, על-פי סעיף 452 לחוק, לגבי אישומים מספר 1 ו-6, שתי עבירות של תקיפת בת זוג, על-פי סעיף 382(ב) לחוק, לגבי אישומים מס' 3 ו-4 ועבירה אחת של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש, על-פי סעיף 382(ג) לחוק, לגבי אישום מס' 5. יש לציין, כי בפתח הדיון שהתקיים ביום 24.9.2020, הוגש כתב אישום מתוקן, שכן בשל טעות סופר צוינו עובדות האישום השלישי פעמיים. ההחלטה תתייחס לכתב האישום המתוקן, המכיל, כאמור לעיל, שישה אישומים.
2. על פי חלקו הכללי של כתב האישום, המתלוננת היתה בת זוגו של המשיב במשך כשנה, כאשר "מערכת היחסים ביניהם אופיינה בפרידות רבות". המתלוננת התגוררה בנפרד מהמשיב, יחד עם בתה, קטינה כבת שש שנים, בדירתה בגבעתיים.
3. על פי עובדות האישום הראשון, ביום 8.9.2020, לאחר פרידתם, הגיע המשיב לדירת המתלוננת, שם שהתה יחד עם בתה, הקיש על הדלת, וביקש ממנה לפתחה. המתלוננת סירבה לכך, והמשיב הגיע חמש פעמים נוספות למקום, "דפק בדלת", והמתלוננת עמדה בסירובה. המשיב פעל כאמור פעם נוספת, טען כי הוא צמא וביקש לשתות מים. המתלוננת פתחה את הדלת על מנת להגיש למשיב כוס מים, ואז שפך המשיב מים, מתוך בקבוק שאחז, ואמר לה כי מדובר בחומצה, בכוונה להפחידה או להקניטה. המשיב דחף את דלת הכניסה בחזקה, צעק: "שרמוטה יא זונה שקרנית תביאי לי את הכסף", והמתלוננת אחזה בדלת על מנת למנוע את כניסתו לדירה. כתוצאה מכך, נגרם נזק למשקוף הדירה בשווי של 410 ₪ וכן נגרם נזק לקיר החיצוני של הדלת. בגין עובדות אישום זה הואשם המשיב בעבירות איומים והיזק לרכוש במזיק.
4. על פי עובדות האישום השני, ביום 6.9.2020, הגיע המשיב לדירת המתלוננת, וביקש ממנה לפתוח את הדלת, לאחר שטען כי "אין לו מקום לישון ולהתקלח". לאחר שפרץ ויכוח בין השניים, איים המשיב על המתלוננת בכך שאמר לה: "את לא תעזבי אותי, אני אהרוג אותך, את לא תחיי, אני לא אעזוב אותך, או שתהיי איתי או שלא תהיי עם אף אחד אני לא מפחד מהמשטרה ולא מאף אחד, אם אני אדע שאת בגדת בי במשך השנה זה הסוף שלך, וזאת בכוונה להקניטה ולהפחידה". בגין עובדות אישום זה הואשם המשיב בעבירת איומים.
5. על פי עובדות האישום השלישי, ביום 3.9.2020, לאחר שהשניים נפרדו, הגיע המשיב לדירת המתלוננת, על מנת לקחת את חפציו ובין השניים התגלע ויכוח. המשיב דחף את המתלוננת וזו דחפה אותו בחזרה, והכתה אותו במכת אגרוף בפניו. לאחר שעזב המשיב את הדירה, רדפה אחריו המתלוננת, "עם מגבת" וצעקה אליו שלא יגיע שוב לדירתה. בגין עובדות אישום זה הואשם המשיב בעבירת תקיפת בת זוג.
6. על פי עובדות האישום הרביעי, ביום 6.8.2020, נסעו המשיב והמתלוננת, ברכב המתלוננת, בדרך נמיר בתל-אביב, יחד עם בתה של המתלוננת. המתלוננת נהגה, והמשיב ישב מאחור. לאחר שנתגלע ויכוח בין השניים, תקף המשיב את המתלוננת, בכך שהושיט את ידיו מעבר למושב הנהג, אחז את המתלוננת בצווארה וחנק אותה. בגין עובדות אישום זה הואשם המשיב בעבירת תקיפת בת זוג.
7. על פי עובדות האישום החמישי, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, בין התאריכים 16.7.2020 ו-17.7.2020, תקף המשיב את המתלוננת, בדירתה, לאחר שהתגלע ויכוח בין השניים. המתלוננת מעדה על טרמפולינה שהייתה בבית, וכתוצאה מכך נגרמו לה חבלות ברגלה הימנית, בדמות נפיחות ושטפי דם. בגין עובדות אישום זה הואשם המשיב בעבירת תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש.
8. על פי עובדות האישום השישי, ביום 12.7.2020, בסלון דירת המתלוננת, לאחר שנתגלע ויכוח בין המשיב והמתלוננת, לעס המשיב מכשיר טלפון נייד מסוג "אייפון" 8, השייך למתלוננת, וכופפו באמצעות ידו. כתוצאה מכך ניזוק המכשיר. בגין אישום זה הואשם המשיב היזק לרכוש במזיד.

הדיון בבקשת המעצר

1. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, וזה הוארך עד החלטה אחרת.
2. בדיון שהתקיים ביום 24.9.2020 טען בא כוחו של המשיב לקושי ראייתי בנוגע למרבית האישומים, למעט אישום מס' 2, לגביו הסכים כי קיימות ראיות לכאורה למיוחס למרשו. לדבריו, אף כי כתב האישום אינו עומד בחלל הריק והוא נסמך על גרסת המתלוננת, קיימות סתירות בדבריה וגרסתה נטולת הגיון ולפיכך, לא מתאפשרות קביעות המצדיקות "סנקציות של מעצר". עוד הפנה הסנגור הפנה לאישיותה של המתלוננת, שהיא, לדבריו, אישה "עצבנית", קולנית ואגרסיבית.
3. בא כוחה של המבקשת הפנה לגרסאות המתלוננת, לראיות החיצוניות התומכות בהן, ולגרסת המשיב עצמו.
4. בתום הדיון הועבר תיק החקירה לעיוני לשם מתן הכרעה בשאלת קיומן של ראיות לכאורה.

דיון והכרעה

1. כפי שציין הסנגור עצמו, התשתית העובדתית, רובה ככולה, למיוחס למשיב במסגרת כתב האישום מבוססת על גרסת המתלוננת.

גרסאות המתלוננת

1. האישומים שבכתב האישום הובאו בסדר כרונולוגי הפוך: ראשון - אחרון, אחרון ראשון. המתלוננת הגישה תלונתה 9.9.2020, לאח האירוע מושא האישום הראשון, אף כי גם טרם התלונה מסרה גרסתה במשטרה בנוגע לאישום מושא האישום הרביעי, ועל כך בהמשך. מהמתלוננת נגבו שש הודעות: שלוש מהן ביום הגשת התלונה, וכן בימים 12.09.2020, 14.9.2020 ו-15.9.2020.
2. את התלונות יש לבחון על רקע מערכת היחסים בין השניים, כמו גם מצבו האישי של המשיב, כפי שהם עולים מחומר הראיות. מדובר קשר זוגי סוער ובלתי יציב; על כך לא היתה מחלוקת של ממש (ראו דברי בא כוחו של המשיב, סוף עמ' 2, לפרוטוקול הדיון מיום 24.9.2020). סמוך לתחילת האירועים מושא כתב האישום איבד המשיב את עבודתו ונעדר מקום מגורים משל עצמו. חשבון הבנק שבבעלותו – עוקל ומשכורתו הופקדה בחשבונה של המתלוננת. מחומר הראיות עולה אף כי המתלוננת הלוותה למשיב סכום כסף משמעותי.
3. במסגרת גרסאותיה מסרה המתלוננת על האירועים מושא האישום הראשון, אירוע הדחיפה מיום 8.9.2020 (הודעה מסומנת 4, ש' 5-16; הודעה מסומנת 18, ש' 68-89); האישום השלישי, אירוע הדחיפה מיום 3.9.2020 (הודעה מסומנת 2, ש' 38-42; הודעה מסומנת 3); האישום הרביעי, אירוע החניקה הרכב מיום 6.8.2020 (הודעה מסומנת 2, ש' 13-16); האישום החמישי, אירוע תקיפת המתלוננת, ומעידתה על טרמפולינה, בטווח הזמנים שבין 16.7.2020-17.7.2020 (הודעה מסומנת 13, ש' 24-25; הודעה מסומנת 18, ש' 27-24); האישום השישי, אירוע גרימת הנזק למכשיר הטלפון הנייד (הודעה מסומנת 18, ש' 150-173. על גרסתה חזרה גם במסגרת עימות שנערך בין השניים (וכך, ככלל, יש לציין, עשה גם המשיב).
4. מהערת החוקר לפיה כתב המתלוננת במסגרת הודעתה הראשונה (ראו שם, ש' 16). המתלוננת תיארה בהודעותיה כי המשיב מקנא לה, לרבות בקשר עם חברותיה, כי "סרק" את מכשירי הטלפון בהם עשתה שימוש, ואף שבר אותם, קילל אותה כאשר ראה אותה מגיעה לדירה, ברכב של אחר, והתקשר אליה עשרות פעמים, כאשר לא ענתה לו במהלך אסיפת הורים בגן. כן ציינה כי ביקשה מבת דודתה להחליף את כלי הרכב בהן נהגו, שכן פחדה כי יגנוב את מכוניתה, ואף ציינה כי הריחה שתן על ריפוד הרכב, והמשיב הוא היחיד מלבדה שמחזיק במפתחות. המתלוננת מסרה כי אפשרה למשיב להגיע לדירה, כיוון שריחמה עליו, בשל קשייו, אך כי הוא "לא צפוי", וכעת, לאחר שפוטר, והוא נטול אמצעים ותמיכה משפחתית, היא מפחדת ממנו מאוד (ראו סוף הודעתה המסומנת 4). לדבריה, כאשר הגיעו שוטרים לביתה, עקב קריאות השכנים, פחדה לומר את האמת, גם כיוון שהמשיב אמר לה כי "יקרע אותה" אם תתלונן (הודעה מסומנת 4, ש' 43).
5. המתלוננת נחקרה באזהרה, לאחר שנשמעו טענות המשיב בנוגע לאלימותה כלפיו, ואף כי אישרה כי שברה שני מכשירים, טענה כי עשתה כן לאחר שהמשיב ניסה להעביר את רשימת אנשי הקשר שלה. לדבריה, לאחר ש"הכריח אותה", קנתה למשיב מכשירים חלופיים. המתלוננת אישרה כי פצעה את המשיב, את טענה כי עשתה כן לאחר שניסה לפתוח בקבוק חומצה ואיים לשפוך עליה. לדבריה, מדובר באירוע שהתרחש "בחמישי האחרון"; מדובר יום 3.9.2020, אירוע האישום השלישי. באותו יום, בצהריים, רדפה אחרי המשיב, כשבידה מגבת, לאחר ויכוח, שכן רצתה כי יעזוב את הבית "צרחתי שכל הרחוב ישמע". המתלוננת אשרה כי צעקה על המשיב, וגם הוא עליה, ולדבריה הצעקות החלו רק עם כניסתו של המשיב לחייה.
6. כאמור לעיל, בא כוחו של המשיב טען ממושכות בעניין אמינותה של המתלוננת, מזגה הרע, צעקותיה ואי-יציבותה הנפשית. כן טען כי בהודעותיה הראשונות לא התייחסה למכלול האירועים שהוזכרו לאחר מכן. עוד לטענתו, מרשו הוא הקרבן להתנהלותה, ואף את הנזק לרכוש ניתן לייחס להתנהלות זו, שכן כתוצאה מטריקת דלתות מתמשכת על ידי המתלוננת, "נוצרו סדקים בין המשקוף לקיר". עוד טען הסנגור כי שני הצדדים, המתלוננת והמשיב כאחד, הזיקו זה לרכושו של זה, ולנוכח כך, יש לתת את המשקל הראוי להיזק הנטען למכשיר הטלפון הנייד המתואר באישום השישי.
7. עיינתי בחומר החקירה, ואיני סבורה כי, ככלל, מדובר במקרה בו יש, מלכתחילה, לגרוע ממשקל הראיות בשל סתירות משמעותיות או אי-התאמות בעלות משקל. כידוע, הכלל הוא כי יש לבחון שאלת מהימנות העדים במסגרת ההליך העיקרי, וזאת אלא במקרים חריגים בלבד (ראו: בש"פ 4596/17 אלטורי נ' מדינת ישראל (2.7.2017)). תלונת המתלוננת אינה נכנסת לגדר מקרים חריגים אלה. עם זאת, בנוגע לענין מובחן ומסוים, סעיף 8 לעובדות האישום הראשון, במסגרתו נטען כי המשיב איים על המתלוננת כי ישפוך עליה חומצה, מצאתי קושי ראייתי בעל משקל מסוים.
8. אדון בדברים כסדרם.

גרסת המשיב

1. גרסת המשיב תומכת, משמעותית, בהתקיימותם של האירועים, אף כי שיווה להם נופך אחר, קרבני לעיתים, הממזער מחומרתם.
2. לדבריו של המשיב, המתלוננת היא ששברה לו מכשירי טלפון, בודדה אותו מילדיו, ואיחלה להם כי יחלו בסרטן, ואף הכתה אותו הרבה פעמים, זרקה עליו חפצים, ובמקרה אחד: "הכניסה לי בכח סמרטוט עם אקונומיקה". אשר לאירועי האישום הראשון, טען המשיב כי הגיע למקום על מנת לקבל את כלי הרחצה שלו, ולבקש מהמתלוננת את כספו. לאחר שסרבה – שפך את המים לרצפה, ולא פגע בה. עוד טען כי הדלת היתה שבורה "מהטריקות שלה". אשר לאירועי האישום הרביעי, החניקה ברכב, מסר כי המתלוננת "נהגה כמו מופרעת" ואז "הרים את האמברקס" כשהיו ברמזור, אך לא נגע בה (ראו הודעתו המסומנת 5, ש' 2-23).
3. לטענתו, העיר למתלוננת על לבושה הפרובוקטיבי, לשיטתו, ודרש ממנה להציג לו וידאו לאחר שהבין כי שהתה במספרה (ראו הודעתו מיום 9.9.20, מסומנת 5, ש' 4-9). המשיב אישר כי הוא חייב למתלוננת סכום של 26,000 ₪ (אף כי נשמע מאשר באחת משיחותיהם כי הסכום עומד על למעלה מ-40,000 ₪), ולטענתו, את יתרת הסכום הוציאה "עלי ועליה", ללא שביקש ממנה לעשות כן.
4. המשיב אישר כי ביקש מהמתלוננת לסגור את חשבון ה-"פייסבוק" שעל שמה, ולטענתו, אמר לה כי לא מתאים לו כי תהיה בקשר עם "אנשים מסוימים" או "חברות מסוימות". המשיב אף ציין, כי הוא "חושד שהיא דו מינית ושהיא עושה סקס עם חברות" וכי כעס על המתלוננת, לאחר שנסעה עם אחר. עוד מסר, כי התקשר אליה פעמים רבות: "הבנתי שהיה שם משהו, שהיא משקרת, לא יודע מה היא עשתה שם". לדבריו, את האיומים מושא האישום השני, אמר: "בלהט היצרים".
5. על אירועי האישום השני, איומי המשיב על המתלוננת ביום 6.9.2020, לאחר שהגיע לדירתה וטען כי הוא נעדר מקום להתגורר בו ומבקש להתקלח, לא הייתה מחלוקת לעניין הראיות (אציין, כי מדובר במלל שהוקלט). מדובר באיומים קשים וחריפים, מכווני פגיעה בגופה, ואף בחייה, של המתלוננת, ןלהלן יובאו במלואם: "את לא תעזבי אותי, אני אהרוג אותך, את לא תחיי, אני לא אעזוב אותך, או שתהיי איתי או שלא תהיי עם אף אחד אני לא מפחד מהמשטרה ולא מאף אחד, אני אם אדע שאת בגדת בי המשך השנה זה הסוף שלך". עולה לכאורה מחומר הראיות, בבירור, כי המשיב מקנא למתלוננת ואוסר עליה להיות בקשר עם אחרים. מלל זה משליך על האופן בו יש לבחון את יתרת האישומים שיוחסו למשיב ועל טענתו כי הוא הקרבן ביחסי השניים.
6. ניתן למצוא אינדיקציות לא מעטות לאלימות המילולית שהפגין המשיב כלפי המתלוננת ולקנאתו כלפיה. כך, בהודעת דוא"ל מיום 8.9.2020, בסמוך למעצרו, כותב המשיב למתלוננת, על אף שנפרדו, כי הבין שהיא אינה לבד ועוד הוסיף: "הבנתי למה לא מעוניינת בוידאו מפחדת להגיד עם מי את יושבת, סגור עניין...!". המשיב מדגיש את האמון שנתן במתלוננת, ולטענתו הופר (הודעות דוא"ל מיום 7.9.2020), וכותב למתלוננת, גם כן באותו היום, כי גורמת לו "למרמור" ו-"לקנאות".
7. מכל האמור לעיל, על יסוד דברי המשיב עצמו, אף טרם נידרש לגרסת המתלוננת וחברתה, ק.ג, עולים מאפיינים לא מבוטלים של רכושנות וקנאה, הצרת צעדים ופיקוח, המתיישבים עם מערכת יחסים אלימה ומחזקים את ראיות התביעה משמעותית.

תימוכין לגרסת המתלוננת – גרסת קרובת משפחה וחברתה של המתלוננת

1. ח.ל, קרובת משפחתה של המתלוננת, ציינה, כי לבקשת המתלוננת, עובר למעצר המשיב, החליפה עימה כלי רכב, על מנת שהמשיב לא יקח את הרכב. לרכב, לדבריה, הריחה ריח של שתן. ענין זה אחרון מתכתב עם דברי אחת השכנות, י.ז, לה ספרה המתלוננת, עוד טרם חקירתה, על חששה כי המשיב הטיל מימיו ברכב. ח.ל אף אישרה כי המתלוננת ביקשה לסיים את הקשר עם המשיב, ביקשה ממנה פעם אחת אף להתקשר למשטרה ואף החליפה את הסים שברשותה. לדבריה, המתלוננת לא סיפרה לה על אלימות פיזית, אלא על אלימות מילולית: "מקלל אותה וצועק עליה" (ראו הודעותיה מסומנות 16 ו-21). ממסמך המסומן סג' ניתן להבין כי ביום 16.7.2020 הוזעקה משטרה לבית המתלוננת על ידי ח.ל.
2. ק.ג, עובדת סוציאלית במקצועה חברתה של המתלוננת מזה חמש שנים, מסרה כי ספרה לה על קנאתו של המשיב כלפיה, וכי אסר על המתלוננת לפגוש חברות, ודרש ממנה לדווח על הלכותיה. לדבריה, מדובר ב"דפוס של אישה מוכה", לרבות בהיבטי פגיעה כלכלית. ק.ג ספרה כי המתלוננת, ככלל, היא אישה חיובית ומתפקדת, המגדלת את בתה "לטובה", על אף נסיבות חייה שאינן פשוטות. עוד לדבריה של ק.ג, נמנעה המתלוננת להיפגש עימה תקופה ארוכה, ובדיעבד הבינה כי המשיב אסר עליה לפגוש חברות.
3. עם זאת, ציינה ק.ג כי היתה עדה לאירוע בו שב המשיב לדירת המתלוננת ודרש לדעת מה המתלוננת מספרת עליו ומה הן עושות כשהן נפגשות. לדבריה, "העלה טונים", על אף שהמתלוננת נסתה לפשר ולהרגיע ובסוף אמר לה כי המתלוננת שברה את מכשיר הטלפון שלה. לטענתה, "ניסה להציג עצמו מסכן". עוד ציינה ק.ג, כי: "המבט שלו היה סוג של טירוף", והוא טרק את הדלת: "בום-בום". לדבריה, אף הציעה למתלוננת לפנות למשטרה, שכן התרשמה כי נשקפת לה סכנה. ק.ג ציינה בנוסף, כי המתלוננת הגיעה לדירתה, לישון שם, כי פחדה להיות בבית, ואף נסעה לאמה, למשך שבועיים בשל חששה מהמשיב. עוד ציינה ק.ג, כי הבינה שהיה אירוע ברכב, שהמשיב החליט כי המתלוננת נוהגת "לא טוב" ועל כן "התחיל לחנוק אותה", וציינה, כי המשיב היה נוהג להגיע לדירת המתלוננת, לאחר שנפרדו, להטריד אותה, לרבות ביום 6.9.2020, אירוע האישום השני.
4. משכך, מצאתי גרסאות חברתה של המתלוננת וקרובות משפחתה מחזקות גרסת המתלוננת בנוגע להתנהלות המשיב כלפיה.

גרסאות השכנים

1. השוטרים הגיעו לבית המתלוננת מספר רב של פעמים. כאמור לעיל, המתלוננת מסרה כי לא שתפה אותם באלימות שחוותה מצד המשיב, שכן פחדה ממנו. יש לציין כי על פי חומר החקירה, ביום 17.6.2020 המתלוננת עצמה היא שהזעיקה משטרה וציינה כי יש מישהו מחוץ לדלת שמטריד אותה. המוקדנית מציינת כי המתלוננת נשמעה "רבה עם מישהו שיצא לה מהבית".
2. כפועל יוצא, נגבו עדויות ממספר רב מאוד של שכנים שפנו למשטרה במהלך התקופה שקדמה למעצר המשיב, חלקן בעדות סדורה במשטרה, חלקן בשיחות טלפון. בתיק החקירה מופיע גם דוח צפיה במצלמות הגוף של השוטרים שהגיעו למקום, אף כי התאריך הנקוב בו אינו תאריך האירוע, אלא מועד הצפייה.
3. צ.ל סיפר כי בין השניים התנהלו ריבים קולניים, שהתחילו לפני כשנה או שנתיים או שלוש (הקשר בין השניים נמשך כשנה ומספר חודשים, על פי גרסת המשיב, ש.ב). לדבריו, התלונן על כך למשטרה מספר פעמים ואף התעורר בו החשש לאלימות פיזית. לדבריו, הטונים של שניהם "אלימים", וכאשר האחד צועק, השני "כנוע". עוד ציין כי היה עד לאירוע בו שבה המתלוננת לדירה, והמשיב, שהבחין כי אחר הסיע אותה "התקרב אליה בצורה מאיימת".
4. י.ז ספרה כי המתלוננת ספרה לה כי העיפה את המשיב, וכי הוא חייב לה כסף, על אף שאינו חברות. המתלוננת אף מסרה לה כי המשיב הטיל מימיו על ריפוד מכוניתה וכי הוא קנאי. אשר לאירוע מושא האישום השלישי, מסרה כי שמעה את המתלוננת צועקת על המשיב כי "יעוף מכאן", וכי פעם ראתה אותה רודפת אחריו עם מגבת.
5. ש.ש ספרה כי היתה עדה לצרחות הדדיות: "המון ענין של קנאה, היא צורחת על בחורות בפייסבוק שלו והוא גם על דברים של קנאה... לה יש קול חזק יותר, שומעים אותה יותר". עוד מסרה כי הזעיקה משטרה פעמים רבות. ש.ש ספרה על אירוע שהתרחש בערב פסח, בו צרח המשיב על המתלוננת "כמו משוגע", לאחר שהבחין בה חוזרת מקניות ברכב של אדם אחר. לדבריה: בהסתכלות שלי מדובר בשני בני זוג משוגעים, לא רואה צד אחד יותר דומיננטי".
6. י.ר.ש סיפר, כי שמע צעקות רבות מכיוון דירת המתלוננת, בדרך כלל שלה, וזאת כשנתיים. לדבריו, באחת הפעמים צעקה המתלוננת: "נשאר רק שתיקח סכין ותרצח אותי". בגרסה שקדמה להודעתו (מדובר, ככל הנראה, באדם זה, נוכח הזהות בשמו הפרטי ומיקום דירתו), מסר כי המתלוננת היא "חצי קלאץ'", ולדעתו אסור לה לגדל ילדים.
7. פ.ב סיפר, כי שמע צעקות רבות, מלוות בקללות, לאורך התקופה, חריגות: "אני גר ברחוב כבר 45 שנה, לא שמעתי כאלה". כן מסר כי שמע טריקות דלת.
8. ר.ג ספרה, ציינה ראתה אירוע בו צעקה המתלוננת על המשיב, ולדבריה, בעלה מסר לה כי אותה השכנה צועקת גם על נהגים ומקללות, היא עצמה לא היתה עדה אלא לאירוע זה.
9. י.ב, שלא הסכימה להתייצב למסירת עדות, מסרה טלפונית לשוטר, כי מדירת המתלוננת בוקעות צעקות, הדדיות, וכי המתלוננת: "אולי קצת לא בסדר", צועקת ותזזיתית, "על כולם", אך היא חושבת "שבן הזוג הוא הטריגר שלה".
10. פ' ציינה, כי התרשמה כי המתלוננת אינה בריאה בנפשה וכי "אינה חושבת שיש צד אחד יותר מסוכן מהשני". עם זאת, מסרה כי המתלוננת שתפה אותה כי היא עוברת התעללות נפשית, כי היא מחפשת עבור המשיב דירה, על מנת שיעזוב, וכי: "יכול להיות שהיא פחדה ממנו".
11. התמונה העולה מגרסאות השכנים מצביעה, אכן, על מורכבות רבה באישיות המתלוננת, אף כי יש לציין, כי חלק מהשכנים התרשמו כי מקור התנהלותה הוא במשיב. לכך יש להוסיף כי מלוח הזמנים העולה מגרסאות אלו, ניתן להבין כי הבחינו בהתנהלותה המוקשה של המתלוננת בפרק זמן סמוך למערכת היחסים שלה עם המשיב, כשנה עובר לפתיחת החקירה. עם זאת, את טענותיהם של השכנים יש לשקול במסגרת הדיון בשאלת מסוכנות המשיב, ולא מצאתי, נוכח הראיות האחרות המצויות בתיק, לרבות דברי המשיב בחקירותיו, העולה מהמסרים שהוחלפו בינו לבין המתלוננת, כמו גם גרסת חברתה וקרובת המשפחה, כי בשלב דיוני זה, קביעת ראיות לכאורה, יש לקבוע כי יש בדבריהם בנוגע למתלוננת על מנת לגרוע ממשקלן של ראיות אלו.

מהכלל אל הפרט – סקירת האישומים

1. כאמור לעיל, בנוגע לכל אחד מהאשומים, קיימת גרסת המתלוננת, והתייחסות המשיב, המאשרת קיום האירוע, אף כי לא כמפורט על ידי המתלוננת.
2. אשר לאישום הראשון: על יסוד גרסת המתלוננת, ודבריה בדוח הפעולה, מצאתי קיומן של ראיות לכאורה לשתי העבירות המיוחסות למשיב. עם זאת, קשיים קושי ראייתי מסוים, הנוגע לא רק מהעובדה כי על האיום בחומצה נמסר רק בגרסה מאוחרת, האחרונה למעשה (ראו הודעה מסומנת 18, ש' 75-76), אלא גם שזה נאמר רק שלאחר שבהודעה קודמת, בעת חקירתה באזהרה, ציינה המתלוננת בנוגע לאירוע מושא האישום השלישי, שהתרחש ביום חמישי עובר לתלונתה, כי תקפה את המשיב על מנת להגן על עצמה מפגיעת בקבוק חומצה (ראו הודעה מסומנת 13, ש' 45-47). נוכח העיתוי המאוחר של אזכור עניין זה, שהוא משמעותי, וקישורו גם לאירוע אחר, מצאתי כי משקל הראיות אינו מלא, אף כי אין מדובר בחסר משמעותי.
3. אשר לטענה כי הנזק לדלת נגרם כתוצאה מטריקות המתלוננת עצמה, נוכח גרסתה, עדות חברה בנוגע להתנהלות המשיב, לא מצאתי כי יש מקום להחסיר ממשקל הראיות בנוגע לכך.
4. אשר לאישום השני: כאמור, לא הייתה מחלוקת בנוגע לקיומן של ראיות לכאורה. כפי שציינתי, איומים אלה משליכים על גרסת המשיב, ומחזקים את גרסת המתלוננת בנוגע ליחסו אליה.
5. אשר לאישום השלישי: המשיב מאשר קיומו של האירוע. המאשימה לא התעלמה מגרסתו, ומעובדת תקיפת המתלוננת אותו באותו האירוע (אעיר, כי קיים גם תיעוד לפציעת המשיב) והדברים צוינו בעובדות כתב האישום. אציין, במקביל, כי לגרסת המתלוננת פעלה כאמור שכן אמר לה כי ישפוך עליה חומצה.
6. אשר לאישום הרביעי: האירוע התרחש בדרך נמיר, כאשר המתלוננת נוהגת ברכב, והמשיב יושב בספסל האחורי, מאחוריה.
7. השוטרים הגיעו לדירת המתלוננת עוד באותו יום, וזו מסרה להם כי הכל בסדר, מדובר בויכוח עם בן הזוג והיא אינה מעוניינת בטיפול רפואי או משטרתי (ראו דוח פעולה מס' 95555523). מספר ימים מאוחר יותר, ביום 9.8.2020, מסרה המתלוננת כי "הייתה נסערת מאוד ברכב, אבל לא הייתה פגיעה בה או איומים על חייה".
8. חלקו של האירוע מתועד, וקיימות שתי גרסאות עדות ראיה, ג.ח, ו-ל.ח, ששהו ברכב סמוך והזעיקו את המשטרה, "בזמן אמת". טרם חקירתן במשטרה, ציינו השתיים, במפורש, כי הבחינו ב-"חניקה". על פי דוח פעולה מיום האירוע. מסרה ג.ח כי היא רואה מישהו "מרביץ לאשה ברכב וחונק אותה". בתמלול הקלטת המוקד, מצוין כי המודיעה טוענת כי: "הגבר חנק מאחורה, ותפס אותה בצוואר" (ראו מזכר מסומן נו'). בשיחה טלפונית שנערכה עמה מס' ימים לאחר מכן, חזרה ג.ח על דבריה ולפיהם: "ראתה במהלך הנסיעה את הבחור שם יד על הצוואר של הבחורה וחונק אותה". ג.ח ציינה כי אינה מעוניינת למסור עדות, ודיווחה על האירוע על מנת שיעשה "משהו בנדון". ל.ח תושאלה טלפונית, ביום 10.9.2020, סירבה אף היא להגיע ולמסור עדות, אל בשיחה האמורה ציינה כי הרכב בו נהגה המתלוננת "כמעט נכנס בי ונעצר... עקום... ממש בבום. נבהלנו. אז ראינו את האוטו מטלטל וזה היה נראה שהוא ממש תפס את הרכב או את הצוואר שלה וטלטל אותה ונבהלנו". לאחר מכן היא מספרת כי עם מופע האור הירוק ברמזור: "היא דפקה גז ונסעה בדילוגים". לאחר הגשת התלונה מטעם המתלוננת, בחודש ספטמבר, נחקרו השתיים. ג.ח מסרה כי הבחינה במשיב רוכן לעבר המושב הקדמי, וציינה כי אמרה לשוטרים כי "נדמה לי שהוא חונק אותה. ל.ח ציינה רק כי ראתה את הרכב מתנדנד.
9. קיים תיעוד של האירוע, שצולם על ידי שתי העדות, לאחר הגעת הרכב לרמזור, ובעודו עומד, נשמעת אחת העדות מציינת: "הוא לא נורמלי, מה הוא עושה לה שם", ורק לאחר מכן, דבר המצביע על כל שעוד טרם התיעוד התנהל המשיב באופן אלים כלפי המתלוננת, שעורר את חששן של השתיים, נראה המשיב שולח את שתי ידיו, ומושך: אעיר, כי לא הצלחתי להבחין האם במקטע זה של האירוע, ידיו של המשיב של היו על צווארה של המתלוננת, או רק על בחלקה הפנימי של משענת כסאה, אך משענת זו נראית נמשכת לאחור כתוצאה מהפעלת כוח על-ידי המשיב. אכן, מדובר באירוע קצר (אם כי, וכאמור לעיל, ניתן בהחלט להסיק כי קדם לו אירוע בו הפגין המשיב אלימות כלפי המתלוננת ("מה הוא עושה לה שם")), אך טענתו של המשיב, כי רק הרים את מעצור היד, ולא נגע במתלוננת, היא, במפגיע, אינה נכונה.
10. המתלוננת מסרה, אמנם בגרסה מאוחרת, כי מדובר בחניקה. אכן, שתי העדות המעיטו בתיאור האירוע במהלך עדותן במשטרה, אך מסרו גרסה דומה לזו של המתלוננת ביום האירוע ובסמוך אליו, כעולה מהסרטון ומדבריהן לשוטרים ביום האירוע. בהינתן העובדה כי על-פניו לא ששו השתיים לשתף פעולה עם היחידה החוקרת, ולאור גרסת המשיב שאינה עולה בקנה אחד עם תיעוד אובייקטיבי ומצולם של האירוע, יש לקבוע קיומן של ראיות לכאורה, באופן מלא.
11. אדגיש: כי גם אם האלימות שהפגין המשיב כלפי המתלוננת נבעה כתוצאה מכעסו על אופן נהיגתה, אין לדברים השלכה לעניין משקל הראיות, בהינתן כל האמור לעיל, אף כי ישקלו במסגרת הדיון בשאלת עילת המעצר.
12. אשר לאישום החמישי: עיינתי בתמונת רגלה של המתלוננת, ומדובר בחבלה משמעותית וגדולה, המתיישבת לכאורה עם גרסתה בנוגע לדחיפתה על ידי המשיב. אעיר, כי גם תיעוד החבלה, שקדם לחקירה לא מצאתי, הוא בעל ערך ראייתי כשלעצמו. אין מקום אפוא לקבוע כי משקל דבריה חסר, וכי מדובר בחבלה שנגרמה בתאונה ולא כתוצאה מדחיפה. על עניין זה להתברר במסגרת שמיעת עדותה של המתלוננת, במהלך התיק העיקרי.
13. אשר לאישום השישי: לא היתה מחלוקת של ממש בנוגע לפגיעה במכשיר המתלוננת. טענת המשיב כי גם המתלוננת פעלה כאמור, זכתה להתייחסותה: המתלוננת, כזכור, ציינה כי עשתה כן לאחר שהמשיב ביקש לעיין ברשימת אנשי הקשר שלה, ולדבריה, אף רכשה לו שני מכשירים אחרים. לפיכך, גם בנוגע לאישום זה יש לקבוע ראיות לכאורה, במשקל מלא ולנסיבות האירוע יינתן משקל בשלב המתאים.

סוף דבר

1. אני קובעת קיומן של ראיות לכאורה, לכל המיוחס למשיב, בכפוף להערתי שלעיל בענין איומיו של המשיב בשימוש בחומצה.
2. המשך הדיון בעניין המשיב יוקדש לשאלת עילות המעצר והחלופות האפשריות.

ניתנה היום, י"ג תשרי תשפ"א, 01 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.