1. התביעה שבפני היא ל"ביטול קנסות" ו"פיצויי עוגמת נפש שנגרמה [עקב עיקול חשבון בנק]", והיא הוגשה בסכום של 5,000 ₪, בלא להציע חישוב כלשהו לסכום זה. עילת התביעה היא דרישות קנסות והפרשי שערוך של תשלומי חובה שצבר התובע עקב שימוש בכביש 6, כשעיקר טרונייתו מופנה לכך שהחשבוניות נשלחו למען שאינו מקום מגוריו (לאחר שהתגורר ברכבו, לפי טענתו, במשך מספר שנים), וגם לא למען אליו ביקש לשלוח את החשבוניות (שאינו המען הרשום, ואף אינו המען שמסר התובע בעת שהצטרף כמנוי לשירותי הנתבעת).

2. הנתבעת טוענת, לגוף העניין, כי היתה מחויבת לשלוח את החשבוניות לכתובות אליהן שלחה אותן, אולם עיקר טענותיה נוגעות לשאלת סמכות בית המשפט להידרש לתובענה, זאת נוכח הוראות סעיף 12ב לחוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"א-1995, הקובע, כי ..."מי שחולק על חיוב או מי שרואה את עצמו נפגע מהפעלת סמכויות בעל הזיכיון... רשאי... לערור על כך בפני ועד ערר...". מכאן, לשיטת הנתבעת, שהסמכות לדון בכל השגה שיש לתובע כלפי חיוביו בקנסות וכיו"ב, נתונה באופן בלעדי לועדת הערר, ואל לו לבית המשפט לשים עצמו במקום ועדת הערר.

3. התובע קיבל מספר הזדמנויות לנמק מדוע לדעתו יש לבית משפט זה סמכות לדון בתביעה, והדבר לא עלה בידו, אולם ככלות הכל, מדובר בבית המשפט לתביעות קטנות, ובתובע שאינו מיוצג. עיקר טענתו היא כי לאורך התקופה בה ניסה להידבר עם הנתבעת או באי-כוחה, במסגרת הליכי הגבייה שנקטו הם נגדו, איש לא העלה בפניו את האפשרות לפנות לועדת ערר, וכל שהובהר לו הוא, שעליו לשלם או להיות נתון להליכי גבייה.

4. דין התביעה להיות מסולקת על הסף מחמת חוסר סמכות, גם אם לא בהכרח מטעמיה של הנתבעת. אמנם, החוק מסדיר הליך מינהלי של ערר, ועל פי רוב, בהתאם לפסיקה שהזכירה הנתבעת בבקשתה, לא יידרש בית המשפט בהליך אזרחי לתביעה שעניינה עקיפה של המסלול המינהלי הקבוע בדבר חקיקה, אולם לא פעם ולא פעם מוצאים עצמם בתי המשפט, במקרים חריגים המצדיקים זאת, מעניקים סעד לאזרח שנפגע מפעולת רשות, גם אם מדובר בהפעלת סמכות נגררת או עקיפה, וגם כאשר קיים מסלול מינהלי, שהוא דרך המלך. אמנם, יש מקרים בהם החוק מגדיר את המסלול המינהלי כמסלול ייחודי, אולם אין הגדרה כזו במקרה דנן.

5. אלא, שכל האמור הוא באשר לבית משפט אזרחי כללי, כגון בית משפט שלום. התביעה הנוכחית הוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות, שסמכויותיו מוגבלות עוד יותר, והן מוגדרות בסעיף 60 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ומוגבלות לתביעה כספית (עד סכום של כ-34,000 ₪), או למתן צו "להחלפת מצרך או לתיקונו או לביטול עסקה...".

6. התביעה שבפני, למרות שהוגדרה תביעה כספית, מבוססת על הסעד העיקרי של "ביטול קנסות". סעד זה איננו בסמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות, ואין מנוס אלא לסלק את התביעה.

7. התביעה נמחקת בזה. אין צו להוצאות, לאור מכלול המתואר לעיל.

8. בית המשפט אינו מוסמך לתת הוראות בעניין זה לוועדת הערר (או לנתבעת), אולם חזקה על שתיהן, שאם יפעל התובע בתוך זמן קצר להגשת ערר כדין בפני ועדת הערר, לא יעמידו מולו את מחסום המועד, במיוחד נוכח דברים ברוח זו שנאמרו גם בכתב ההגנה. מן הראוי, בנסיבות המתוארות, כי עניינו של התובע יבורר באופן הוגן וענייני בפני הגוף המוסמך לכך.

המבקש להשיג על פסק הדין, זכאי לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי, תוך 15 יום.

המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ד ניסן תשפ"א, 06 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.