<#1#>

נוכחים: המבקש וב"כ המבקש עו"ד מירב בר זיק ועו"ד סתיו שוורצברג

המשיבים

פרוטוקול

כב' הש' חבקין : או קיי, שלום, אנחנו בתיק ה"ט 2918-09-20. השעה 10:13 בערך, נוכחים, המבקש צבי הולצר והמשיבים כולם, אחזור על השמות למען הסדר הטוב, חיים רוטר, יחזקאל רוטר, מרדכי משה ספרא היימליך, ברוך אקר, אברהם אליעזר רוזמן, אליהו ביקסנשפאן. כמו כן, נוכחות באות כוח המבקש, עורכת דין מירב בר זיק ועורכת דין סתיו שוורצברג. הדיון מתנהל בהקלטה כי הערכתי שזה יעזור לנו לדבר יותר בשוטף, אני ער לזה שהמשיבים לא מיוצגים, וכולם ביקשו להיות מיוצגים, אז הדיון יתנהל היום לצורך ניסיון לראות אם אפשר לגבש איזשהו פתרון לתקופת ביניים. אני אנסה לגבש הסכמות, ולו לתקופת ביניים, גם שיאפשרו לכם להידבר, כי לפי מה שאני מבין ורואה, סכסוכים כאלה לא, לא מוכרעים בהחלטות שיפוטיות מהסוג הזה. זאת אומרת, זה לא נכון, לא שאי אפשר, כן? בלית ברירה אפשר, בשביל זה אנחנו פה, אבל צריך, צריך לנסות למצוא איזשהו פיתרון אחר, וכל החלטה שלא תתקבל היום, יעשה המקסימום שהיא תפגע במינימום בזכויות, זאת אומרת, אני אנסה, במידת הצורך לתת איזשהו סעד שהוא פוגע במינימום האפשרי. כשלמעשה סעד של, הסעד העיקרי, הפרסונלי כבר ניתן, זאת אומרת אתם מסכימים לא ליצור שום קשר עם המבקש, אבל, אבל כנראה שזה לא הנקודה העיקרית. זאת אומרת הנקודה העיקרית, מה שאני מבין, זה איזשהו סכסוך שהוא יותר עמוק, יש לו שורשים עמוקים שאני לא, לא מבין אותם עד הסוף, כל אחד הציג לי את התמונה שלו, המבקש הציג תמונה שלו, אתם מציגים תמונה אחרת, אני מבין שגם היו הליכים נוספים. בגדול אני אשמע, אני אנסה לעזור לכם לראות מה אפשר לעשות, ואם לא אז נראה איך אנחנו מתקדמים, בסדר? אז אני מציע שדווקא, ברשותכם אני מציע דווקא להתחיל מהמשיבים, כי את הגרסה שלכם אני יודע באופן די מפורט, כמובן שצריך לבדוק כי לפחות משיב אחד מכחיש באופן נחרץ שזה הוא, משאר המשיבים לא שמעתי הכחשות בתצהירים שלהם, ויש לי תצהירים רק של 3, זאת אומרת חיים, מרדכי ואברהם לא הגישו תצהירים. לא שזה אומר משהו, כמובן, תוכלו לטעון כאן, ואני שומע, לא הייתה חובה להגיש תצהירים של אף אחד. אבל, אבל השאלה היא באמת מה אפשר לעשות כדי באמת לנהל את הסכסוך הזה בלי אלימות, זאת אומרת, שכל פעולות שמישהו מהצדדים עושה, לא תהיינה חד צדדיות, חד, כן, פעולה חד צדדית, כן. כשאני מתכוון, בלי ניסיונות, אני לא אומר שעשיתם, אני אומר שזה מה שנטען, כן? בלי ניסיונות לנתק כבלים של מצלמות אבטחה, בלי ניסיונות לחסום את השרת ולהיכנס לחדר. בלי, אם זאת ישיבה לבנים, אז אין, מי שלא נמנה על הצוות החינוכי, לכאורה אין לו מה לעשות שם, זאת אומרת לא אמור להסתובב שם במסדרונות. עניין נוסף שנטען זה אותה כניסה למשרד ותפיסת חזקה על המשרד של הרב, שלפי הנטען עזב לפני חודש וחצי. השאלה היא באמת איך עושים דברים או בדרך של הידברות והסכמה או בדרך של איזשהו צו שיפוטי שיסדיר את המחלוקות האזרחיות, זאת אומרת אם יש טענה שאתם זכאים לעשות איזשהו שימוש בבניין הזה. כי מה שנטען שאתם עושים זה לא שימושים שאתם מבקשים לעשות. הראיות שיש לי לכאורה, כן? זה לא שימוש במקווה, וזה לא לבוא לבקר את הילדים בבית ספר שלהם, וזה לא לבוא לבקר את הרב שהחדר שלו שם. זה הרי דברים אחרים, זה על רקע הסכסוך ביניכם. אז את הדברים האלה לכאורה יש קושי לעשות בצורה חד צדדית, זאת אומרת צריך איזשהו מנגנון שיקבע שיש לכם זכות לעשות את זה. ושוב, אני מנסה להבין מה הטיעונים שלכם, זאת אומרת, טיעונים שהבנתי שאתם זכאים להשתמש במתקנים ככל האדם ולהתפלל בבית הכנסת, בסדר, אם זה היה רק זה הרי לא היינו פה. אנחנו כאן כי הטענות הן מעבר לזה, זאת אומרת לאיזשהו סכסוך שאני מבין שהוא, לפי הטענה הוא חורג מגדר ה, זאת אומרת הסכסוך למעשה לא עם האדון, אלא עם המשפחה שלו, עם, עם, זה מה שטוענים לפחות, אני, אז מי מכם רוצה לדבר? מקובל עליכם שהאדון ידבר?

דובר מס' 1 : כן.

כב' הש' חבקין : כן, אז תקום. תחבר לעצמך, לא, אתה יכול לעשות את זה מהמקום כרגע. תחבר לעצמך מיקרופון, יחבר לך האדון את המיקרופון לדש, לא, את יכולה ללכת אבל תהיי זמינה בטלפון, למקרה שאני אצטרך להסכים הסכמות, בסדר?

קלדנית : בסדר.

כב' הש' חבקין : כן, תגיד את שמך?

המשיב, מר היימליך ספרא : אני, אני יכול להוריד?

כב' הש' חבקין : לא.

המשיב, מר היימליך ספרא : אני מרדכי היימליך.

כב' הש' חבקין : מרדכי.

המשיב, מר היימליך ספרא : כן, משיב 3.

כב' הש' חבקין : אתה משיב 3, בסדר, מרדכי אני מזהיר אותך שעליך לומר אמת אחרת תהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק, בסדר? מה שאתה אומר עכשיו זה כמו עדות למעשה. כן?

המשיב, מר היימליך ספרא : בתאריך 17/9 ביום חמישי האחרון, קיבלנו כולנו, נראה לי אחד לא קיבל, רק יום ראשון, אברהם רוזמן יום שני, כתב, כתב התביעה,

כב' הש' חבקין : כן, בקשה, כן.

המשיב, מר היימליך ספרא : כן, בקשה, שנראה לי 58 עמודים כולל נספחים.

ש : כן.

ת : כתב חשדות, כתב, כנראה שהוכן במשך הרבה זמן, על ידי המבקש.

ש : כן.

ת : יום חמישי בלילה, כידוע, לא תפסתי את העורך דין, אחרי זה היה ערב שבת, ערב חג, כולם טרודים. יום ראשון בלילה, יצא החג, פניתי לעורך דין שלי ושלחתי לו דרך הוואטס אפ את המסמכים, ויום שני במהלך היום הוא בדק את זה, וביום שני בלילה הוא הודיע לי שאין לו ברירה, בגלל שזה מפורט כאן, הוא טוען שהוא מנהל את התלמוד תורה ואת העמותות, וכדי להוכיח, עם מסמכים ועם, ועם גם, לגבי הבעלים של הנכס, שהם,

ש : אתה רוצה, את הרקע הזה אני יודע,

ת : לא,

ש : כי כתבתם לי. אני רוצה לשאול, אם זה בסדר, אם תיתן לי קצת מילות רקע במילים שלך על המחלוקת, על הסכסוך, מה התשובות שלכם לגוף העניין? זאת אומרת למה, לצורך העניין, אם אני מבין נכון, המאבק הוא איזשהו מאבק שליטה על המקום, או משהו כזה?

ת : יש,

ש : תספר לי, בוא תספר לי, במילים שלך.

ת : זה מה שאני רציתי להגיד, יש לי בעיה להיכנס לגוף העניין,

ש : כן?

ת : בגלל שאני לא רוצה למעוד בלשוני,

ש : הבנתי.

ת : בפרט שאם כבוד השופט ייתן לנו הארכה להתכונן כראוי, כמו שהמבקש הכין את עצמו,

ש : אז אני,

ת : זה לא,

ש : אז אני, שנייה, אני אוכל לתת לכם,

ת : אני רוצה להסביר.

ש : כן, כן, בסדר, אני מבין, אני מבין את מה שאתה אומר, אתה לא רוצה להיכנס לגוף הדברים, כי אתה רוצה להשיב כמו שצריך, גם להיות מיוצג, אני מבין. אבל קראתי לכם לכאן כי אני צריך לעשות איזושהי הפרדת כוחות. עכשיו, מהתשובה שנתן לי עורך הדין שלכם, הבנתי שהוא מתנגד להפרדת כוחות, כי התשובה שהוא נתן לי היא לא תשובה טובה. במובן זה שאם אתם רוצים להתפלל שם ביום כיפור, אז אני לא חושב שזאת, אני לא חושב שזה הבעיה. מי האדון שנכנס? מי אתה?

מר סגל : מר סגל.

כב' הש' חבקין : אתה מר סגל?

מר סגל : כן.

כב' הש' חבקין : טוב, אז בוא תיכנס, תשב רק רחוק, תשב פה. אם הניסיון היה, המטרה הייתה באמת רק להתפלל שם, בלי ללבות את הסכסוך, אז באופן עקרוני אין מניעה להסכים, ואני מציע, תסכימו שלצורך העניין, אם אתם הורים לילדים שם, אז בנקודת הזמן הזאתי לא תבקרו את הילדים, אם יש לילדים אימהות, אז האימהות יבקרו. ולצורך העניין, אם אתם צריכים להתפלל ביום כיפור, אז נקבע שאתם מתפללים ביום כיפור רחוק ממנו, 50 מטר ממנו. לצורך העניין, זאת לא בעיה. אם בכלל לא יסגרו את הבתי כנסת, כן?

המשיב, מר היימליך ספרא : נראה ככה, שיסגרו.

ש : מה?

ת : נראה שיסגרו.

ש : אם יסגרו, אז יסגרו. שמעתי היום את הרב לאו,

ת : כן.

ש : אומר שהוא תומך בזה, אני לא יודע, אני לא מביע שום עמדה, ואם יסגרו,

ת : כן.

ש : אז זה בכלל מייתר את העניין, אבל לצורך העניין. אפשר לתת צו הרחקה לצורך העניין, זה, מעבר לזה, אם אתם רוצים לרחוץ במקווה, אין בעיה, תרחצו במקווה, כשאתם לא באים ביחד, כל אחד בא בנפרד למקווה. מה עוד היה לנו? היה לנו לחדרו של הרב, אין בעיה שכל אחד מכם ייגש לחדרו של הרב, עד הודעה חדשה, אבל כשאתם בנפרד, כשאתם לא ביחד. חלוקת חסד למשפחות נזקקות, לא יודע, כמה אתם, כמה זה חשוב שאתם תהיו שם ותעסקו בפעילות הזאת, יש מספיק,

ת : אנחנו הפעילים המרכזיים.

ש : מה?

ת : אנחנו הפעילים המרכזיים של העמותה, של הארגון, ולכן גם ממש,

ש : ולמה אי אפשר לחלק את זה,

ת : ולכן גם אני מבקש (מדברים יחד),

ש : למה אי אפשר לחלק במקום אחר? למה זה חייב להיות,

ת : כי יש שמה מרחב פתוח גדול. שנים, גם המבקש מבצע שם חלוקות,

ש : אז לצורך העניין, אפשר, אז אפשר לעשות את זה שאתם תהיו במשמרות, זאת אומרת לא כולכם ביחד, אלא זה, הכול תוך כדי שאתם, בקיצור אתם מבינים מה אני מתכוון,

ת : כן.

ש : שנייה, אם אתם מסכימים, אנחנו מסכימים להגיע להסדר שבגדול מה שהוא אומר זה שאתם מנמיכים את הלהבות עד לדיון נוסף שבו אתם מיוצגים ויהיה אפשר לברר באמת את המחלוקת, אז בסדר, לצורך העניין אני כבר אומר לך, שאם תצליחו להגיע להסכמה להנמכת להבות, כזאת או אחרת, אז המחלוקת המהותית ביניכם לא צריכה להתברר כאן. מי שולט בעמותה, מי יש לו זכות להיות שם, כל המחלוקות האלה לא צריכות להיות כאן, ועד כמה שאני מכיר את העולם שלכם, וזה מעט מאוד, זה בכלל צריך להתברר אצל סמכות תורנית מתאימה, זאת אומרת אם יש לכם ראש קהילה, אז הוא זה שצריך להחליט, וכולם עושים, כולכם חסידי סאטמר, אז לא יודע, תעלו בהיררכיה שלכם, ומי שצריך להחליט, יחליט ויגיד לכם מה לעשות, ואתם גם נשמעים לרב, נכון? בדרך כלל.

המשיב, מר רוטר : על זה המחלוקת.

כב' הש' חבקין : מה?

המשיב, מר רוטר : על זה המחלוקת.

כב' הש' חבקין : אבל, אבל זה לא שכולכם מקהילת סאטמר?

המשיב, מר רוטר : זה המהות של המחלוקת.

המשיב, מר היימליך ספרא : כן. מבחינתנו יש רב קהילה, מבחינתו אין.

כב' הש' חבקין : הבנתי, אבל אם אנחנו הולכים מעל רב הקהילה,

המשיב, מר רוטר : אין מעל הרב, הרב הוא,

דובר מס' 2 : האדמו"ר הוא הסמכות העליונה בכל הקהילה,

כב' הש' חבקין : האדמו"ר,

דובר מס' 2 : האדמו"ר הוא הסמכות העליונה בכל קהילה.

כב' הש' חבקין : יפה.

המשיב, מר היימליך ספרא : כן, אבל לא סמכות חוקית.

כב' הש' חבקין : שנייה, שנייה, אל תדברו ביחד.

המשיב, מר היימליך ספרא : כן.

כב' הש' חבקין : אם, לצורך העניין, מה שהאדמו"ר ייקבע, לא מקובל עליכם?

המשיב, מר רוטר : לא, לא.

המשיב, מר היימליך ספרא : כרגע לא, ואני יכול להסביר גם למה.

המשיב, מר רוטר : האדמו"ר לא גר פה,

המשיב, מר היימליך ספרא : תן לי רגע.

כב' הש' חבקין : אני מבין, האדמו"ר איפה גר?

המשיב, מר היימליך ספרא : כבוד השופט, אני רוצה להסביר את הנקודה הזאת.

כב' הש' חבקין : שנייה, האדמו"ר איפה גר?

המשיב, מר רוטר : בניו יורק.

המשיב, מר היימליך ספרא : בניו יורק.

כב' הש' חבקין : בניו יורק.

המשיב, מר היימליך ספרא : כן.

כב' הש' חבקין : הבנתי. ומה שהוא קובע, לא מקובל עליכם?

המשיב, מר רוטר : (מדברים יחד).

המשיב, מר היימליך ספרא : בנקודת הזמן,

כב' הש' חבקין : שנייה, שנייה, שנייה,

המשיב, מר היימליך ספרא : תן לי, תן לי, אני יכול לענות?

כב' הש' חבקין : כל אחד, אתם לא יכולים לדבר ביחד בהקלטה.

המשיב, מר היימליך ספרא : אני אענה, אני אענה.

ש : כן, תסביר.

ת : בנקודת הזמן הנוכחית לא, ואני אסביר גם למה.

ש : כן.

ת : האבא של האדמו"ר הנוכחי, קראו לו אברך מוישה, משה, הוא,

ש : האבא של האדמו"ר?

ת : האבא של האדמו"ר הנוכחי, זכרונו צדיק לברכה.

ש : כן.

ת : הוא השאיר צוואה, וגם בפומבי נשא נאומים, שלא האדמו"ר הנוכחי, יהיה אדמו"ר, יירש אותו, רק אחיו.

ש : הבנתי.

ת : או קיי? למרות זאת, צבי הולצר התנגד להחלטת האדמו"ר, המבקש, התנגד להחלטת האדמו"ר אברך מוישה, וקיבל עליו את סמכות, של הבן, של האדמו"ר הנוכחי, למרות,

ש : הבנתי.

ת : למה? בטענה שאנשי הבית, הגבאים, הסיטו את האדמו"ר נגדו.

ש : הבנתי.

ת : הטענה שלנו גם כרגע על אנשי הבית שמסיטים את האדמו"ר, ולא, ולא מספרים לו את האמת, ויש הרבה, הרבה,

ש : הבנתי, עכשיו, הבנתי, הבנתי, אני צריך רק בראשי פרקים. עכשיו, תסבירו לי איך לדעתכם העניין הזה ייפתר? זאת אומרת, נניח, בעולם שלי, יש בדרך כלל או הליכים חוקיים שפותרים את העניין, איך מחלוקות מהסוג הזה נפתרות בעולם ההלכתי? זאת אומרת האם אתם בשלב מסוים תקבלו את המרות של האדמו"ר החדש, או שלצורך העניין אתם תתפלגו מהקהילה?

המשיב, מר סגל : אני אסביר, אם אפשר.

כב' הש' חבקין : שנייה, אבל הוא מדבר כרגע, אז תיכף.

המשיב, מר היימליך ספרא : לא, עוד פעם, לא הייתי מרוכז, לא הייתי מרוכז.

כב' הש' חבקין : מה? אתם מעדיפים שמר סגל יסביר?

המשיב, מר רוטר : מר סגל, הלא הוא, יש לו, הוא רב בבית כנסת בתל אביב, הוא קצת מכיר את הענייני הרבנים,

כב' הש' חבקין : אז הוא סמכות הלכתית יותר בחירה?

המשיב, מר רוטר : כן, כן.

כב' הש' חבקין : בבקשה, מר סגל, תעביר לו את המיקרופון. טוב, מר שלום סגל, נכון?

המשיב, מר סגל : כן.

כב' הש' חבקין : אתה מוזהר, תסדר את המסכה, שתהיה על האף. אתה מוזהר שעליך לומר אמת אחרת תהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק. כן, בוא תסביר לי איך פותרים את הסכסוך הזה.

המשיב, מר סגל : יפה. בכל קהילה, יש תקנות. התקנה בקהילת סאטמר, יש לה תקנה שהסבא (לא ברור) עשה, שעושים בחירות. אנחנו עשינו בחירות גם לפני חודשיים, וגם לפני שבוע, ויצא בבחירות ש-94 אחוז שייכים לפלג שקוראים לזה, ברשותו של הרב מייזליץ'. יש 6 אחוז ששייכים לפלג שקוראים לזה צבי הולצר. עכשיו, הצבי ההולצר הזה, מכיוון שיש לו עדיין השתלטות על הבית ספר, ועל החיידר, זה נקרא, איפה שלומדים הילדים והבנות, אז המורים בשלב הזה פוחדים ממנו כי לא יקבלו פיצויים, אז עדיין יש 40 חבר'ה שנמצאים אתו, אבל עדיין 94 אחוז נמצאים איתנו. ההחלטה של התקנות אומר, שאם ניצחנו פעמיים בבחירות ויש לנו רוב, המיעוט צריך להתכופף לרוב. ולכן, מה שקרה, שכבר 3 שבועות האחרונות, הצבי הולצר הזה, כן? יחד עם עוד 40 חבר'ה, הלכו להתפלל במקום אחר. כן? וחשבנו שנהיה שקט בגלל הבחירות. פתאום אנחנו מקבלים את ההטרדה מאיימת, ובאמצעות הטרדה מאיימת, הוא רוצה להיכנס בחזרה לבית כנסת, באמצעות צו הרחקה הוא ירחיק אותנו, כשאנחנו נמצאים שמה מכוח בחירות, והוא מרצונו הטוב, אחרי שהוא יצא משמה בגלל שהוא הפסיד בבחירות, אז הוא מצא פטנט שהוא בן אדם יחיד,

ש : הבנתי, שנייה מר סגל, בסדר,

ת : כן.

ש : לצורך העניין, אני תיכף אתן לכם כמובן להשיב ולהתייחס,

ת : כן.

ש : אני רוצה רק למפות את המחלוקות, בסדר?

ת : כן.

עו"ד בר זיק : אין בעיה. אני בינתיים אהיה בשקט, למרות שאנחנו,

כב' הש' חבקין : אין לי ספק גבירתי שזה לא כזה ראה וקדש, ושאתם לא מקבלים את הטענות, אבל לצורך העניין אני ממפה את המחלוקות, בקיצור מה שאני מבהיר שיהיה לכם זכות להשיב, וגבירתי מנומסת וזה טוב מאוד, או קיי.

המשיב, מר סגל : אני רוצה להסביר,

כב' הש' חבקין : שנייה, עוד שנייה אחת, תן לי, אני צריך ללכת בקצב שלי,

המשיב, מר סגל : אה, בסדר.

ש : בסדר? כדי שאני אבין, זה חשוב שאני אבין.

ת : כן.

ש : אז בסדר, הבנתי את מה שאתה אומר, עכשיו אני אגיד לך, איפה יש קושי,

ת : כן.

ש : ואיך פותרים אותו, בסדר? מה שטוען הרב הולצר, זה הוא אומר ככה, המקום מבחינה חוקית מתנהל על ידי עמותה, אני מנהל את העמותה, אני לא יודע, הבניין, זאת אומרת כל המתחם הזה, אני לא יודע מבחינה חוקית למי הוא שייך ואיך הוא הוקצה, זאת אומרת, כשמוציאים נסח טאבו, של מי הבניין?

ת : אז אני רוצה לענות על זה,

ש : אני לא בטוח, שנייה, אני לא בטוח שאתה יודע. אתה יודע?

ת : אני יודע, כן, אני באתי מוכן.

ש : של מי הבניין?

ת : הבניין לא שייך לא לנו, ולא לצד השני.

ש : למי הוא כן שייך?

ת : אז אני אסביר. הרבי הקודם הלך לעולמו והשאיר שני ילדים. אחד קוראים לו רבי אהרון, כן?

ש : כן.

ת : שהוא הולך בעקבותיו,

ש : שנייה, איך קוראים לרבי הקודם?

ת : הרבי קודם קוראים משה, הרב משה.

ש : זה האדמו"ר?

ת : האדמו"ר, כן.

ש : זה הסבא?

ת : לא, הסבא היה רבנו יואל. רבנו יואל.

ש : יואל זה הסבא.

ת : כן, הבן שלו זה משה. הרב משה,

ש : הרב משה זה האדמו"ר?

ת : כן.

ש : הקודם.

ת : הקודם. והשתי בנים שלו, שהתפלגו,

ש : כן.

ת : זה אחד קוראים לו אהרון, שצבי הולצר הולך בעקבותיו, כן?

ש : כן.

ת : ואחד קוראים לו זלמן לייב.

ש : זלמן,

ת : זלמן לייב.

ש : לייב.

ת : כן.

ש : ואתו הולך, אתו הולך,

ת : הבניין,

ש : שנייה, שנייה,

ת : כן.

ש : וזלמן לייב תומך במייזליץ'?

ת : מה? לא, זלמן לייב, טייטלבום, טייטל,

ש : לא, אבל הוא תומך ברב מייזליץ'?

ת : לא, זה המשפחה מצד הבת. מייזליץ' זה מצד הבת. יש לו, היה לו גם בת,

ש : אה, אז איך קוראים לבת?

ת : ואז הבת, זה הרב מייזליץ', החתן.

ש : איך קוראים לבת?

ת : מה?

ש : איך קוראים לבת?

דובר מס' 3 : חיה.

כב' הש' חבקין : חיה?

דובר מס' 3 : חיה.

המשיב, מר סגל : חיה, כן.

כב' הש' חבקין : חיה, והמייזליץ' הוא הבן זוג שלה?

המשיב, מר סגל : כן.

דובר מס' 3 : לא, הבן שלה,

המשיב, מר סגל : הבן שלה,

כב' הש' חבקין : הבן שלה?

המשיב, מר סגל : כן. לא, הוא נהיה אדמו"ר בבורפארק, האבא, והבן, קוראים לו חיים הירש, הרב חיים הירש מייזליץ', הוא מנהל כאן, הוא רב כאן, במשך 20 שנה. 20 שנה הוא רב אצלנו.

ש : רב. בסדר, שנייה, ומי שנשוי לחיה?

ת : הוא רב בבורפארק.

ש : רב ב?

ת : בורפארק, בורפארק בניו יורק, בברוקלין.

ש : בורפארק, ניו יורק, ניו יורק.

ת : כן.

ש : או קיי. אז רגע, אז מי זה בעצם הפלגים שכרגע התפצלו?

ת : או מה שקרה כאן,

ש : כן,

ת : הרב מייזליץ', הוא היה רב, עד חג השבועות, בחג השבועות, הוא מצהיר את זה, הרב, נו, הרב הולצר,

ש : כן.

ת : מצהיר את זה בתצהיר שלנו בתיק, שהחליט דוד שלו, דוד שלו החליט, שהוא זורק אותו מהקהילה אחרי שהוא היה רב כאן במשך 20 שנה, כן?

ש : את מייזליץ'?

ת : את מייזליץ', שהוא הרב כאן 20 שנה שמינה אותו אבא שלו,

ש : כן, אז מי זרק אותו? אהרון?

ת : אהרון, ככה הוא טוען, כן? אנחנו לא יודעים אם זה נכון או לא נכון,

ש : למה?

ת : כי הוא לא נתן לנו משהו בכתב,

ש : בסדר, תדברו עם אהרון.

ת : אי אפשר לדבר אתו.

ש : למה?

ת : אני לא אסע לחוץ לארץ, יש לנו, יש לנו תקנות,

ש : שנייה, אי אפשר לדבר בטלפון? אתם לא מדברים?

ת : לא, לא, לא, לא.

המשיב, מר רוטר : הם מאזינים לטלפונים.

המשיב, מר סגל : מאזינים, כן. מה שאנחנו החלטנו זה מה שרבי יואל, הסבא שלו החליט, וזה מה שאנחנו נעשה,

כב' הש' חבקין : ויואל החליט למי לתת את זה? תגיד לי עוד פעם?

המשיב, מר סגל : החליט שאם יש שאלה בנושא הזה, אז הרוב מחליטים, עושים בחירות,

ש : אה, יואל אמר, יואל אמר הרוב קובע.

ת : כן. הציבור מחליט שצריך להיות רוב.

ש : כן.

ת : ואנחנו לא רק רוב, אנחנו 94 אחוז, עשינו פעמיים בחירות, לפני שבוע וגם לפני חודשיים, היה בחירות,

ש : הבנתי, שנייה,

ת : בתוך הבית כנסת.

ש : הבנתי, אז יש איזשהו אדמו"ר שתומך במייזליץ'? לא.

ת : מה פירוש? כן.

ש : מי?

ת : החמים. חמים זה האדמו"ר מווישניץ', אני בילדותי למדתי בווישניץ',

ש : רגע אז את האדמו"ר, את האדמו"ר מווישניץ', מי זה? מה שמו?

ת : האדמו"ר מווישניץ' זה נשיא מועצת גדולי התורה.

ש : כן, מה שמו?

ת : באגודת ישראל,

ש : מה שמו?

ת : הרב ישראל האגר.

ש : ישראל לאגר הוא,

ת : האגר, האגר.

ש : האגר, הוא האדמו"ר מווישניץ'. איפה הוא יושב?

ת : הוא יושב בבני ברק, בקריית ווישניץ', יש לו קריה שלמה.

ש : הבנתי, קריה שלמה, והוא תומך, הוא תומך במייזליץ'?

ת : בחתנו, בחתנו, שהוא למעשה, זה שתי מגזרים יחד, ווישניץ' וסאטמר.

ש : הבנתי. אה בסדר, הבנתי.

ת : כן.

ש : ווישניץ' זה חצר נפרדת,

ת : כן.

ש : אני ממש, ממש מתנצל על חוסר הבקיאות.

ת : כן, בכל אופן,

ש : אבל אני לומד, כן.

ת : בכל אופן, אנחנו, מכיוון, אנחנו לא רוצים אדמו"ר בארצות הברית, כן?

ש : כן.

ת : הוא נמצא בארצות הברית, שניהם נמצאים בארצות הברית,

ש : כן.

ת : אנחנו רוצים אדמו"ר, אנחנו רוצים רב כאן,

ש : הבנתי.

ת : ומי שמינה אותו, זה היה האדמו"ר הקודם,

ש : יואל.

ת : והוא מודה, הולצר מודה, בבקשה שלו שהוא הגיש, שהוא היה רב במשך 20 שנה, ועכשיו החליט אהרון לזרוק אותו.

ש : כן.

ת : הוא החליט ככה, אנחנו, כולם לא קיבלו את זה. חוץ מ-6 אחוז שקיבלו את זה.

ש : אהרון הוא בניו יורק אמרת?

ת : אהרון בניו יורק, במונרו.

ש : איפה? איפה?

ת : במונרו, ככה זה נקרא, מונרו. בקריית יואל מונרו. וזלמן לייב נמצא בוויליאמסבורג, כן?

ש : זלמן לייב הוא בוויליאמסבורג.

ת : בוויליאמסבורג, כן. אז עכשיו, אנחנו לא רוצים אדמו"ר שנמצא בארצות הברית, אנחנו רוצים אדמו"ר שיושב איתנו, מתפלל איתנו, עושה, עושה,

ש : הבנתי, הבנתי.

ת : אז לכן מה שקרה, אז,

ש : שנייה, אבל אתם רוצים כאילו להתפצל? אתם רוצים ממש,

ת : עוד פעם, הפיצול כבר היה, זהו,

ש : הבנתי.

ת : הוא כבר הלך לפני 3 שבועות,

ש : אז שנייה, אז,

ת : בעקבות אותו בחירות, הוא הלך.

ש : אז אתם מבקשים למעשה, האדמו"ר שלכם, אתם רוצים שמייזליץ' יהיה האדמו"ר?

ת : כן, כן, כן, חד משמעית, כן.

ש : הבנתי.

ת : כן.

ש : אני עדיין בשלב שאני מבין, שאני,

ת : כרגע אנחנו עוד לא החלטנו שהוא האדמו"ר, כרגע הוא עדיין בגדר של ראש ישיבה כפי שקבע, כפי שקבע האדמו"ר הקודם,

ש : כן.

ת : האבא של האדמו"רים של (לא ברור), אבל אנחנו כרגע, הוא בגדר אצלנו כראש ישיבה, מנהל את הקהילה, שזה מונה יותר מ-400 חבר'ה בבני ברק, ובירושלים יותר מ-300 חבר'ה, כן. וכולם קיבלו אותו, למעט 6 אחוז.

ש : הבנתי, עכשיו, הבנתי, שנייה, הבנתי את הטענה. עכשיו, בוא נלך ככה,

ת : כן.

ש : אני חוזר טיפה אחורה.

ת : כן.

ש : יכול להיות שענית לי ואני לא זוכר את התשובה.

ת : או קיי.

ש : של מי הבניין?

ת : אז עניתי, של,

ש : נסח טאבו.

ת : כן, אתם תראו שזה שייך לחברה של, חברה, והחברה הזאת, החברה הזאת שייך לזלמן לייב. כן. ולכן היה דיון, שתי תיקים התנהל בבית המשפט לפני התיק הזה, כבר התנהל שתי תיקים אצל השופט בני שגיא, וכתבתי את זה בתצהיר שלי, ואצל שופטים קודמים, 4 שופטים קודמים, על אותן תלונות,

ש : כן.

ת : כן? ואנחנו הגענו לבית המשפט שהנושא של הבעלות, כן? היא לא שלי ולא שלהם. זה שייך לסאטמר,

ש : כן, אבל שנייה,

ת : כן.

ש : זלמן לייב, שהוא שולט בחברה,

ת : כן.

ש : במי הוא תומך?

ת : מה?

ש : במי הוא תומך?

ת : במי הוא תומך? הוא תומך בנו.

ש : או קיי. אז הוא תומך במייזליץ'.

ת : כן.

ש : או קיי. הוא נמצא בוויליאמסבורג.

ת : נכון.

ש : ואין לו נציגים בארץ?

ת : הוא לא רוצה להיכנס לסכסוך.

ש : הבנתי.

ת : ברגע, ברגע, שלפני כמה שנים, ההולצר הזה השתלט על המקום, כן? ברגע שהשתלט, אז הלכו כל החסידים מתוך השכונה, הלכו ושכרו מקום אחר, הם לא רצו להיכנס לריבים, והם עשו בית כנסת אחר.

ש : או קיי, עכשיו, בסדר, אני הולך לשלב הבא,

ת : כן.

ש : בסדר?

ת : כן.

ש : נניח, לצורך העניין, שוב, במישור, אם צריך לברר מי זכאי להיות שם במישור החוקי,

ת : כן.

ש : אז באופן עקרוני צריך לקרוא למי שהוא הבעלים,

ת : נכון.

ש : של המקום, ולשאול אותו, מי אתה רוצה שיהיה שם.

ת : נכון, נכון.

ש : ואז, ואז יכולות לעלות של הצד השני, שיש הסכם, או אין הסכם, טענות במישור האזרחי, קשות, לא בעניין שלי. עכשיו נניח לצורך העניין,

ת : כן.

ש : שזה כנראה המצב, שהרב הולצר אומר יש אדמו"ר, האדמו"ר זה אהרון, הרב אהרון אמר שאני יורש, אז אני יורש,

ת : ואנחנו אומרים,

ש : שנייה, וכולם צריכים להתיישר.

ת : כן.

ש : ואתם אומרים לא, אנחנו הולכים לפי סבא יואל, אמר שעושים בחירות, עשינו בחירות, זכינו, נגמר.

ת : נכון.

ש : נניח לצורך העניין, הוא אומר, סתם, אני לא אומר שהוא אומר את זה, תיכף אני אשמע את הטענות אבל נניח שהוא אומר, הבחירות מזויפות, הן לא חוקיות, כל מיני טענות כאלה ואחרות. בעולם שלי,

ת : כן.

ש : אני יודע איך פותרים, באים לבית משפט, בית משפט מכריע, וככה פותרים.

ת : אז אני אענה על זה.

ש : איך פותרים בעולם שלך?

ת : אז אני אענה לך, אני אענה לך.

ש : כן.

ת : אין ביטוח, אין ביטוח, שחוץ מאדם אחד יחיד שקוראים לו צבי הולצר, כן? כולם, כן? כולם רוצים שהרב מייזליץ' ינהל את הקהילה, והוא נמצא בתוך הקהילה, ומנהיג את הקהילה כבר 20 שנה,

ש : שנייה, אבל אני רוצה רגע,

ת : כן.

ש : מה שאתה אומר זה לא נכון, מהטעם הפשוט,

ת : כן.

ש : שראשית אנחנו יודעים שלפחות אחד רוצה שהוא יהיה,

ת : כן.

ש : וזה אהרון. אז זה לא הוא עצמו,

ת : אז אני אענה,

ש : חוץ מזה אתה אמרת בעצמך שיש 6 אחוז.

ת : כן.

ש : ועובדתית, לפחות לפי הטענות, יש לי פה מסמכים שכאילו מוכיחים את זה, אני לא פתחתי אותם, כי אני צריך לשמוע אתכם לפני שאני מסתכל במסמכים.

ת : אז אני רוצה לענות,

ש : שנייה, עוד לא שאלתי,

ת : אני יודע את השאלה,

ש : שנייה, עוד לא שאלתי את השאלה למרות שאתה מבין מהר,

ת : אני הבנתי את השאלה ואני רוצה כבר לענות,

ש : בסדר.

ת : אני הבנתי את השאלה.

ש : בסדר, אז תענה.

ת : כן. ניהול של עמותה לא קובע את הבעלות. אם הולצר רוצה לשלם חשמל, כן? ואני רוצה לשלם את הסעודה השלישית, אז לא אני אהיה בעלים ולא הוא יהיה הבעלים. מי יהיה הבעלים? מי שרשום בטאבו. כרגע, קבענו אצל השופט הקודם בני שגיא ואת השופט עוד הקודם, שכתבנו את זה בתוך התיק הזה, אנחנו לא מדברים על בעלות, אין כאן ירושה, אין כאן ירושה כי אהרון לא יורש, מי שכאן, הבאים לכאן, הקהילה של סאטמר, באים לפי אותו תקנה של הסבא רבנו יואל, שבמקרה שמתעוררת מחלוקת בתוך הקהילה, עושים בחירות,

ש : יפה, יש לי שאלה.

ת : כן.

ש : אז שוב אני חוזר, אמרתי את זה, אבל אני מנסה לחדד,

ת : כן.

ש : בסדר? אז שוב, בעולם שלי באים לבית משפט והוא מחליט.

ת : כן.

ש : בעולם שלך, אם לא מצליחים להגיע להסכמות, וכאן אנחנו לא מצליחים להגיע להסכמות.

ת : למה לא? הגענו להסכמות, למה לא?

ש : אם, אני אסביר,

ת : כן.

ש : כי אם היינו מגיעים להסכמות, האדון היה הולך הביתה ולא היינו כאן, הוא היה,

ת : אז אני מסביר,

ש : שנייה, שנייה,

ת : כן.

ש : הוא היה מפנה, הוא לא מפנה. הוא רוצה להישאר שם, והוא רוצה להרחיק את כל החברים פה משם, וכנראה גם אותך.

ת : אז אני רוצה להסביר.

ש : שנייה, תן לי, סבלנות, אנחנו גם צריכים שהדברים יהיו רשומים,

ת : כן, כן.

ש : אתה מבין? אני מבין שאתה מבין מהר.

ת : כן.

ש : האם אצלכם אין דבר כזה, אין בית דין תורה, אין איזשהו גוף ששניכם יכולים להסכים שאתם הולכים אליו, הוא שומע ופוסק ומחליט?

ת : אז אני רוצה לענות.

ש : כן.

ת : אני רוצה לענות. הקהילה אצלנו, כן? ברגע שהרבי עשה תקנה שאנחנו לא הולכים במקרים כאלו לא לבית דין, למרות שאנחנו מכבדים את התורה ולא בית המשפט, כי אנחנו לא רוצים מריבות. מה שקובע אצלנו זה בחירות בתוך הקהילה, ככה זה (לא ברור), אף אחד לא יכול לשנות אלא אם כן לא יהיה ברירות. כאן, זה אותו מצב, סליחה שאני מערב כאן פוליטיקה, כן? שיש אצל נתניהו, הרוב החליט, המיעוט לא מוכן לקבל את זה. אבל מה לעשות? יש כאן מיעוט, ויש רוב. והרוב מחליט, עוד הפעם ועוד הפעם ועוד הפעם,

ש : הבנתי.

ת : זה, זה השאלה,

ש : טוב, בסדר.

ת : אז מה הם עושים. רגע, יש רק רק שאלה אחד.

ש : כן.

ת : מה בא ועושה? בא מר הולצר, מצא פטנט. בפעם הקודם הוא מצא פטנט, ולכן הגענו לשתי ערכאות וניצחנו, הוא בא ואומר, יש כאן איומים, יש כאן סכנת נפשות, השופט בדק אותם, ולא נתן לסגור את הבית כנסת ולא סגרו שום בית כנסת, אני ערערתי והצלחתי פעמיים, והצלחתי, השופט לא נתן לשטויות האלה, כל החומר שנמצא כאן, היה אצל בני שגיא, והיה אצל המשטרות כבר שנה שלמה. אז מה הוא עושה? הוא עושה כל מיני דברים על מנת להגיע למצב שאנחנו נתרחק משמה כשאנחנו הרוב. ואנחנו אמרו, גם אצל בני שגיא, והשופט קיבל את זה, וגם כאן, כן? עם כל הכבוד שיש רבי (לא ברור) בחוץ לארץ, הוא לא הבעלים של המקום, סך הכול עשינו בחירות, ניצחנו, תכבד את זה. ולכן מה הוא עשה? לפני 3 שבועות, הוא קם ויצא מכוח הבחירות, לא מכוח אלימות, היה בחירות. מה הוא עשה? פתאום התעורר כאן תביעה חדשה.

ש : טוב, הבנתי את הטענה שלכם,

ת : זה נקרא הוא נכנס מהדלת האחורית.

ש : בסדר. הבנתי את הטיעון שלכם,

ת : כן.

ש : אני עכשיו אשמע את התשובה שלו ונראה איך אנחנו מתקדמים, בסדר מר סגל?

ת : כן. כן.

ש : אתה יכול,

ת : אני יכול לשבת?

ש : לשבת, כן, כן. כן.

ת : רק מילה אחד לסיום שהוא העיר לי, כן,

ש : כן?

ת : ברגע שהוא, אם הוא יעלה את הנושא הזה של בחירות מזויפות, אנחנו מוכנים שזה יהיה מול מישהו, גורם שבית המשפט יסכים לזה.

ש : הבנתי, אדוני יישב.

ת : כן.

ש : תוריד, תוריד רגע את הזה. כן, גבירתי.

עו"ד בר זיק : טוב, אדוני ראה שאני ישבתי בשקט ונתתי לכל הסיפור הזה להתנהל. אנחנו, התצהיר מטעם מר שלום סגל הוגש הבוקר, אנחנו ראינו אותו באולם בית המשפט כבר אז לא, אין באמת אפשרות להגיב לטענות,

כב' הש' חבקין : גברת, אני, כפי שאת מבינה,

עו"ד בר זיק : אני רוצה,

כב' הש' חבקין : אני מנסה לראות,

עו"ד בר זיק : כן, כן, אני יודעת,

כב' הש' חבקין : איך פותרים את זה,

עו"ד בר זיק : ולכן אני מתקדמת. כמו שאדוני מבין, יש כאן סכסוך מורכב, ותיכף הרכב הולצר ישמח להסביר את, קצת את הגרסה שמנגד, יש פה כל מיני טענות שהן, אני אגיד בעדינות, מטעות, כי כמו שאדוני כבר שיער, כל סיפור הבחירות לא משקף את תמונת, או את חלוקת הדעות בקהילה, למעלה מ-50 אחוז, כ-60 אחוז הם כדעתו של המבקש, של הרב הולצר, הטענה שחוזרת,

כב' הש' חבקין : שנייה, יצוין לפרוטוקול שהמשיבים נעים בחוסר נוחות בכיסאם, בסדר.

עו"ד בר זיק : גם הטענות לגבי ניצחון בבית משפט, אדוני יכול גם לראות,

כב' הש' חבקין : ראיתי.

עו"ד בר זיק : את הזה. יסתיים בהסכמות שלא כובדו ולא, אני לא אכנס לזה. בסופו של דבר אנחנו כאן במסגרת צו למניעת הטרדה מאיימת, בקשה בעצם להרחיב את הצו הארעי הפרסונלי שניתן, לצו הרחקה,

כב' הש' חבקין : גברת, אני אגיד לך מה, תראי, ושוב, אפשר לנסות שאני אשמע ואנסה לעזור לכם לקדם פתרון, אני מתאר לעצמי,

עו"ד בר זיק : אז אני רוצה,

כב' הש' חבקין : שנייה, שנייה. שהיכולת, שהיכולת של בית המשפט הזה לקדם פתרון, היא עם כל הרצון הטוב ובאמת יש לי רצון טוב בלי סוף, היא מוגבלת. כי זה נטוע בעולם שאני א', לא מכיר, ב', אני לא, אני לא בטוח שאני נהנה ממספיק, מאמון של הצדדים באופן שאני יכול להציע, שוב, אני יכול לעשות, שנייה, עוד שנייה, גברת. אני, אני מציע את המירב. אבל, הנושא של הטרדה מאיימת, גברת, הוא לא מתאים לפתרון המחלוקות כאן, כי כדי לקבוע, ברמה של הטרדה מאיימת של לא ליצור קשר אתו ולא להתקרב אליו, בסדר, יש לנו צו, אין בעיה, אבל זה כמובן לא האישיו בתיק הזה. אם את רוצה להרחיק אותה ממקום שהם טוענים שיש להם זכות להיות פה, אני צריך לברר מה מקור הזכויות שלהם להיות בו. עכשיו,

עו"ד בר זיק : אדוני,

כב' הש' חבקין : זה שהאדון, לצורך העניין מנהל עמותה, זה לא אומר שום דבר. אני צריך לשמוע את, מה מערכת היחסים בין בעל המבנה לבין העמותה, מי בעל המבנה חושב שצריך להיות נוכח שם, על בסיס איזה זכויות משפטיות זה מנוהל, זאת אומרת העמותה, מכוח מה היא שם? יש לה הסכם חכירה? יש לה הסכם, הזכויות שלה הרי לא רשומות. אז שוב, זה לא יקדם אותי, זה גם לא ההליך המתאים. זה גם לא ההליך המתאים. אז לצורך העניין, אם אנחנו מסתפקים בצו למניעת הטרדה מאיימת פרסונלית, זאת אומרת, הם לא יוצאים אתו קשר ולא זה, זה סיפור אחד. לגבי כל סיטואציה שתבסס את הזכויות שלו להמשיך להיות שם, ולהמשיך לשהות שם, קשה, איזה כלים יש לי לברר את זה בצו הטרדה מאיימת?

עו"ד בר זיק : אז אני אומר לאדוני. קודם כל אני, אני מסכימה, ולכן פתחתי ואמרתי שיש כאן סכסוך מורכב, והוא צריך להתברר, כמו שאדוני אמר, או במסגרת איזשהו גוף,

כב' הש' חבקין : איך מבררים את זה?

עו"ד בר זיק : של הקהילה בזמנו, אומרים לי כאן שהייתה הסכמה להתדיין בדין תורה בכל בית דין מוסמך בבני ברק, אבל לא הייתה הסכמה מהצד השני. אבל אני רוצה לחזור להצעה של אדוני שהתחלנו איתה בבוקר, כי אני חושבת שהיא בדיוק נוגעת בנקודות הרלוונטיות. המצב היום הוא כזה, ולכן גם צירפנו את המסמכים, שהיות שיש בהם מידע אישית, לא רצינו לחשוף אותם בשלב ראשון, כדי שגם לא יתגלגלו החוצה. אבל המצב הוא כזה שמי שמחזיק כרגע בנכס, ואני לא מדברת על שאלת הבעלות, אלא על שאלת החזקה, זו העמותה שמפעילה אותו במשך זמן רב, ולכן גם צירפנו מסמכים, חשבונות, וכן הלאה ודברים. ואכן הבעלות היא של גורם אחר, ואת שאלת הבעלות אפשר וצריך לברר במקום,

כב' הש' חבקין : הבנתי, (מדברים יחד),

עו"ד בר זיק : אחר (מדברים יחד).

כב' הש' חבקין : בסדר.

עו"ד בר זיק : ולכן, לכן גם לא רצינו להיכנס לזה כאן. אבל אני רוצה להתייחס למה ש, להצעה של אדוני. יש מקווה במקום, למקווה יש כניסה חיצונית, ואין שום בעיה שייכנסו מהכניסה החיצונית, אין צורך להיכנס לשם כך דרך המבנה שלומדים פה ילדים ונערים. וזה לא משנה, אני חושבת שזה משהו שהוא קל ליישום, וגם אין סיבה אמיתית,

כב' הש' חבקין : שנייה,

עו"ד בר זיק : להתנגד לו.

כב' הש' חבקין : בסדר, בסדר, אני מבין, אני מבין. אני אנסה ללכת לפתרון כזה בהיעדר ברירה ונראה, אבל כמובן שכל פתרון כזה הוא חותר תחת הטענות של המשיבים שהאדון לא זכאי להחזיק, זאת אומרת הוא הפסיד בבחירות, והם צריכים, א' למנות מנהל מטעמם לישיבה, הם צריכים לנהל את זה. זה מה ש, זאת אומרת, יוחזר הרב מייזליץ', זה מה שהם אומרים,

עו"ד בר זיק : אבל כשיש, סליחה אדוני.

כב' הש' חבקין : אז, השאלה היא באמת, איך אני מחליט, במחלוקת, נניח שהוא מחזיק עכשיו, כן? אז הם אומרים, אנחנו זכאים להחזיק. את מבינה? והדבר כמובן משפיע, זאת אומרת, כדי להחליט, גם בתביעה לפי סעיף 19 לחוק המקרקעין, לצורך העניין, בסדר? שזה האנלוגיה, אז נכון שכרגע הם מפריעים לו להחזיק ואני יכול, ואני יכול לתת לכם סעד דין, שירחיקו אותם. אבל מה בשלב הבא?

עו"ד בר זיק : אני, אני, אני אומר לאדוני, בכל הזהירות, אני סבורה, שכשיש מחזיק בנכס קיים, ועולות טענות נגד החזקתו, אני חושבת שככה אומר גם הדין וגם הפסיקה, האלימות, והנקיטה, שימוש בכוח הזרוע, זו לא הדרך לשנות את המצב, ואם קיים מחזיק, ולא משנה אם כדין או לא כדין, מחזיק, אני אפילו לא נכנסת כרגע לשאלת,

כב' הש' חבקין : גברת, אין לי, אין לי וויכוח אתך.

עו"ד בר זיק : אז הדרך לעשות זאת היא לנקוט בהליכים, יכולים לנהל את ההליכים המתאימים, אבל אנחנו כאן לעניין כוח הזרוע.

כב' הש' חבקין : אז שוב, אז, אין לי וויכוח על זה גם, אין לי וויכוח אתך גם אמרתי את זה בהתחלה. לכיוון הזה, גברת, אנחנו יכולים ללכת.

המשיב, מר סגל : אני רוצה לענות לה על חזקה,

כב' הש' חבקין : שנייה, שנייה.

עו"ד בר זיק : ואני רק אדגיש,

כב' הש' חבקין : כמו שהיא,

עו"ד בר זיק : אני לא מבקשת מאדוני להכריע בעניין,

כב' הש' חבקין : כמו שהגברת, כמו שהגברת המתינה בסבלנות עד שאתם תסיימו, עכשיו להמתין בסבלנות עד שהיא תסיים. אני מבטיח לאדוני שהדיון לא הסתיים לפני שאתם תגידו כל מה שאתם רוצים, בסדר? כי אני פה בשביל לשמוע, אני פה בשביל לעזור. או קיי. בסדר, הבנתי.

עו"ד בר זיק : אני אשמח לאפשר לרב גם להשיב לדברים שנאמרו בכל זאת, כדי שיהיה מענה,

כב' הש' חבקין : כן, כדי שתהיה לי המסגרת הכללית,

עו"ד בר זיק : בדיוק.

כב' הש' חבקין : ואז נראה.

עו"ד בר זיק : בדיוק, שתהיה את המסגרת. אבל, אבל אני אגיד את הסוף לפחות מבחינתי, ובדרך שבה אני רואה, אני לא, אני אכן לא סבורה שאדוני צריך להכריע במחלוקת הכוללת,

כב' הש' חבקין : נכון.

עו"ד בר זיק : אלא להסביר פה את הנושא של באמת, של הטענות, להתמקד בטענות כי ההסדרה הכוללת היא אכן חוק המקרקעין או פקודת ה(מדברים יחד),

כב' הש' חבקין : לא, אבל אני אגיד לך, אני אגיד לך מה הנקודה. הנקודה היא שאתם לא באתם בשם העמותה. באתם בשם האדון, פרסונלית, כן? עכשיו, צו, האדון קיבל צו, לצורך העניין. אפשר לעשות הרי את זה מידתי, לצורך העניין להגיד בסדר, את הצו (לא ברור) קיבל, אסור להם להטריד אותו, אסור להם ליצור אתו קשר, בסדר. לפני שאנחנו בוחנים הרחקה מהמקום, צריך איזשהו פרק זמן לראות שהצו נגדו מופר. זאת אומרת לצורך העניין גבירתי תסכים איתי ש, לצורך, זה שבאים למסדרון ומפריעים לתלמידים או מפריעים למורה, זה לא הטרדה מאיימת כלפי האדון, זה הפרעה לתפקוד התקין של העמותה, שלצורך הכרעה בה או שהעמותה צריכה להיות מבקשת, שזה בסדר, זה נניח טכני, פורמלי, שאפשר איכשהו לסדר. אבל ברגע שנכנסים לזכות להחזיק, אז אני צריך לקבוע שיש לו זכות להחזיק, את מבינה? והקושי שלי, מה שאני בעצם משיב לך, שאני לא בטוח שזה מתאים להטרדה מאיימת, יכול להיות שזה מתאים יותר להליך לפי סעיף 19. שכאילו, הם, הוא מחזיק, ואז הם טוענים, בעצם מנסים להתערב לו בחזקה ולתפוס חזקה, ואז אתם טוענים שצריך, לצורך העניין, לא סעיף 19 אלא סעיף 17, להגיד מניעת הפרעה. יכול להיות שזה מתאים. ברגע שאת נמצאת באיזשהו הליך אזרחי, אז יותר קל לבית המשפט להתמודד. צו של הטרדה מאיימת במקור לא מיועד לדברים האלה, זה הליך ש,

עו"ד בר זיק : אנחנו, אנחנו,

כב' הש' חבקין : זה הליך בלי תצהירים,

עו"ד בר זיק : גם לא שוללים הליך אזרחי אבל,

כב' הש' חבקין : בלי אגרה, בלי שום דבר. אני מנסה, שוב, אני מסתכל, אני מנסה להסתכל על התמונה הרחבה באמת, כדי לא להעמיד מכשולים שלא לצורך. אבל, יכול להיות שבנקודת הזמן הנוכחית אנחנו נצטרך להסתפק לפחות ברמה הראשונית והזה, בסעד מידתי של מניעת הטרדה מאיימת נגד האדון, לצורך העניין גם צו הרחקה של 20-30 מטר מהאדון, ולראות מה קורה. במקביל, את הסכסוך הזה צריך לפתור. או שאתם ממנים צד שלישי בהסכמה שיפקח על בחירות אם בחירות זה באמת, כי אם האדון אומר שיש לו 94 אחוז רוב, והאדון אומר שיש 60 אחוז רוב, אז זה מאוד מאוד מפשט את העניין, למה? כי זה אומר ששני הצדדים מסכימים שמנגנון של בחירות צריך להכריע. אז אין בעיה, תיקחו שופט בדימוס שישמש מנגנון וועדת בחירות, והוא יקבע את הסדרים, ותהיה וועדת בחירות, ויתפקדו כל חברי הקהילה, ויהיה פנקס בוחרים, ואחד אחד יבוא, יעשו בחירות, מי שיזכה יקבל את הדין וילך הביתה.

עו"ד בר זיק : אדוני, אני רק אעיר, כי אני לא בטוחה שזו הכוונה, כי זה שיש, בטוח שזה עדיין לא אומר שיש, שיש אחוזים מסוימים לגושים, זה עדיין לא אומר שמסכימים,

כב' הש' חבקין : לא,

עו"ד בר זיק : בעולם הזה, וקטונתי, שמסכימים שההכרעה תהיה,

כב' הש' חבקין : לא, אבל,

עו"ד בר זיק : בבחירות, ולא בידי האדמו"ר.

כב' הש' חבקין : אבל זה הרי, שנייה, זה הרי הטיעון תשובה, שנייה, זה הטיעון תשובה שגבירתי נתנה לי. ושוב, יש הרי שתי אפשרויות שאני יכול לחשוב עליהם, 3 למעשה. אפשרות אחת, זה שמסכימים להפקיד את הסמכות בידי צד שלישי שהוא יכריע, כמו בית משפט. זה המשיבים לא מסכימים. אפשרות שנייה, זה שיש איזושהי סמכות תורנית, עליונה, שמה שהיא אומרת זה מה שהם עושים. גם לגבי העניין הזה אין הסכמה, כי הם נתלים בסבא ואתם נתלים בבן. אז גם זה נופל. אפשרות שלישית, רגע היה לי בית משפט, היה לי,

עו"ד בר זיק : לא, לא,

כב' הש' חבקין : אפשרות שלישית, זו בחירות. עכשיו, בחירות על פני הדברים, זה עובד אצלנו במנגנון הדמוקרטי, זה יכול לעבוד גם פה. וברגע שגבירתי אמרה 60 אחוז מעדיפים את הלקוח שלי, זה אומר, זה טיעון שמרמז לזה שכן יש משקל לרוב קובע,

עו"ד בר זיק : לא, לא,

כב' הש' חבקין : אז,

עו"ד בר זיק : פה אני חייבת לחדד, שזה לא בהכרח, תיכף הוא יגיד,

כב' הש' חבקין : בסדר, אז בסדר, נשמע אותו, זה לא העניין, את מבינה? אבל, אני מסתכל באמת על הצעד אחד קדימה. יש איזשהם מנגנונים דיוניים שיעמדו לגבירתי למכשול אם היא רוצה להמשיך אותם באופן קבוע מהמקום, ובאמצעות זה לשמר את ההגמוניה שלו, או את השליטה שלו, ולו ברמת מחזיק, לאורך זמן. כרגע הם עוד לא מיוצגים, יבוא עורך דין גבירתי, זה ברור שהטענות האלה יעלו, ואז יהיה קושי במישור הדיוני ובמישור של התאמה להליך, ובאמת גבירתי, גבירתי תבדוק החלטות שלי מהתקופה האחרונה, ההליך הזה לא מתאים לבירור שאלת מי צריך להחזיק. אז, אז שוב, אני כבר חוזר על עצמי. אתה רוצה,

עו"ד בר זיק : אדוני, ברשותך, אם אפשר לאפשר לרב הולצר,

כב' הש' חבקין : בהחלט, בהחלט. זה השלב הבא. כן, אז בוא. מר צבי הולצר, אתה מוזהר שעליך לומר אמת אחרת תהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק, אתה מבין? כן.

המבקש, מר הולצר : מבין.

כב' הש' חבקין : כן, בוא תספר לי. אז אני רק אחדד את השאלות, מעבר לסיפור הרחב שאני כמובן ארצה לשמוע את הצד שלכם, מה שמטריד אותי אדוני זה איך פותרים את העניין. אז הציע, הרב, אתה רב, נכון? הציע כבוד הרב סגל, סגל, נכון? הציע מנגנון של בחירות. אז אפשר אפילו להתחיל מהסוף ולשאול האם מנגנון של בחירות מקובל עליך, ואם לא, אז למה.

המבקש, מר הולצר : לא, ואני תיכף אענה למה.

ש : לא מקובל.

ת : לא.

ש : או קיי.

ת : קודם כל בבחירות, אנחנו, קודם כל, כשהוא אומר, הרב (לא ברור), של כאילו, שיש תקנות של בחירות לא (לא ברור) ולא טובים. אני רוצה שנייה לפני, לפני שאני מתחיל לענות, להתייחס לרב סגל עצמו.

ש : לא, לא, לא. אני לא רוצה לגופו של אדם, כי זה לא משנה,

ת : לא, לא, כשהוא מציג את עצמו שהוא חבר והוא יודע, הוא לא קשור לסאטמר, לא קשור לקהילה, הוא שכור בכסף, שכיר חרב (לא ברור), הוא אפילו לא יודע שרבנו יואל לא היה אבא של אברך משה, הוא לא יודע איך קוראים לבת עד שהוא העיר לו, הוא לא קשור בכלל לקהילה, הוא לא קשור בכלל לכל זה, הוא בא באופן ספונטני, אז הגיש תצהירים לבית משפט, בלי כל קשר, לא יודע מה הנוהל, לא יודע מה הנוהל בקהילה, אף פעם לא התפלל בבית כנסת, חוץ מה-3-4 ישיבות שהיו מכות שהוא הגיע גם כן שמה, אין, הוא לא קשור בכלל לקהילה. זה ספציפית לרב סגל, עובדה שילד אצלנו יודע שרבנו יואל לא היה אבא של אברך משה אלא הדוד שלו, או איך קוראים לבת של, זה רק כללי באופן, הערה בנוגע לרב סגל.

כב' הש' חבקין : אז רגע, אז משה הוא דוד?

המבקש, מר הולצר : יואל הוא דוד של הרב משה.

ש : יואל הוא דוד של הרב משה.

ת : כן. הוא לא קשור בכלל לזה.

ש : או קיי.

ת : תיכף אני אכנס לכל, הוא מנצל, הוא מנצל, אני רוצה קודם לענות על מה שהשופט שאל ואחרי זה ניכנס לכל העניינים. השופט שאל אם יש דרך, אם יש דרך לסיים את הסכסוך. אצלנו כיהודים מאמינים, יש בתי דין רבניים. אני הזמנתי אותם לדין תורה, את הנציגות, לא את כולם פה, אבל את הנציגות מהקהילה מהצד שלהם. הזמנתי אותו לדין תורה, הם היו אמורים לענות תשובה יום חמישי שעבר ולא ענו תשובה. אני, בגישור הקודם ביקשתי לא לעשות גישור מכיוון שגישור זה דבר שמחר מתפוצץ הוא לא מחייב אף אחד. אז ביקשתי לעשות בוררות, לחתום בוררות אצל בית דין. אני מוכן עכשיו, עכשיו, לחתום בפני השופט, בוררות, בפני 10 הרכבים, שהם, נותן להם את הזכות לבחור את ההרכבים, מתוך 3 בתי דין מוכרים בבני ברק, שהבית דין של הרב ווזנר, הבית דין של הרב קרליץ,

ש : ווזנר, מי זה השם הפרטי?

ת : הרב, הוא כבר לא חי, אבל זה, הבית דין נקרא בית הדין על שם הרב שמואל ווזנר, כל אחד יודע פה מי זה. והבית דין של הרב לנדאו, הוא גם לא חי, אבל הבית דין, רב לנדאו, שהיה רב העיר, בבית דין שלו, אני מוכן, בתוך כל אלו יש מעל 10 הרכבים. אני מוכן להתדיין בכל הרכב שהם, אני נותן להם את הזכות אפילו לבחור, באחד מ-3 בתי דין האלו, אני מוכן. סכסוך כזה באמת שייך לבית דין, במיוחד שאני רואה שהוא העלה פה סיפורים שלא מתחילים, לא (לא ברור), הוא מנהל את החוסר ידיעה של כבוד השופט שלא מכיר את ההתמצאות של הקהילה, מכר פה סיפורים, מכר פה דברים שלא היו מעולם, סליחה. ולכן, אני כבר,

ש : שנייה, בוא תספר לי טיפה את הצד שלך. זאת אומרת, מה הסיפור האמיתי לשיטתך?

ת : אז בוא, אם (לא ברור) רקע קצת, אז רקע. קודם כל אף פעם לא היה, הקהילה בבני ברק קיימת מאז, זאת אומרת הבית כנסת, פועל משנת 56'. במקום אף פעם לא התבצע בחירות למעט פעם אחת על איזשהו משהו לפני 40 שנה. תמיד זה היה המינוי של האדמו"ר, תיכף נגיע מי האדמו"ר ואיך האדמו"ר, על כל מה שהוא אמר בנוגע לאדמו"ר, אני תיכף אגיע לזה. האדמו"ר עוד היום, קהילת סאטמר לא לוקחת תקציבים מהממשלה. לא דתות, לא חינוך, לא עירייה, לא שום דבר, לא מקבלת תקציבים. אתה מבין לבד שלתקצב מפעל כזה מעל 2,000 תלמידים, זה לא בא, זה בא, האדמו"ר שנח פה, כל חודש תקציבים ענקיים, מעל 200 אלף דולר, כל חודש, לתקצב את המוסדות האלו. האדמו"ר, הוא הסמכות העליונה בכל קהילה וגם אצלנו. היה לפני 4 שבועות, כשהאדמו"ר, כשהיה, הרבי נפטר, רבי משה, בוא אני אתחיל את ההיסטוריה. החסידות הוקמה על ידי הרבי יואל טייטלבוים, מיד אחרי השואה. אחרי שהוא נפטר בשנת 79', מונה האדמו"ר רבי משה, האחיין שלו, לאדמו"ר. בסוף ימיו, בשנות ה-90 לחייו, כשהוא היה מעל 90, הוא חי עד 96, כשהוא היה בגיל 93, התחיל מלחמת ירושה בין שני בנים, אחד קוראים לו זלמן לייב ואחד קוראים לו אהרון. בקהילה שלנו, בוא נתייחס לקהילה שלנו בבני ברק, הקהילה שלנו בבני ברק מנו כ-10 אחוז שהשתייכו לפלג של זלמן לייב, וכ-90 אחוז פלג של אהרון. ואז התחיל, נכנס הסכסוך לתוך העיר בני ברק, בנוגע לנכסים, הבעלות על נכסים. היה דיון בארצות הברית, בוררות, שחתמו בוררות בארצות הברית, אצל רבנים בארצות הברית, לפני 15 שנה, אני ייצגתי שמה את הקהילה, מטעם הקהילה, לפני 15 שנה אני הצגתי את הקהילה. אמנם זה לא נגמר בפסק דין, כי זה התחיל אחרי זה גישור, ואחד הרבנים נפטר, ואז, מה שקרה בכל מקרה, הפלג של זלמן לייב מלפני 15 שנה לא נמצאים בתוך הקהילה בכלל, הם פתחו לעצמם, הם גם יודעים שהם חלשים מבחינה משפטית, הם פתחו לעצמם מוסדות נפרדים, בית כנסת בנפרד, תלמוד תורה בנפרד, בית חינוך לבנות בנפרד, לא קשורים לקהילה, מעל 15 שנה, זאת אומרת 16-17 שנה הם כבר בחוץ. כי גם הם הבינו, הם רק החזיקו, רק הנושא הראשוני, לא הגיע לידי, לידי גמר, בבירור, אחד ה(לא ברור) נפטר. בסכסוך הזה, יש הרב מייזליץ' מול הרב אהרון טייטלבוים שהוא האדמו"ר. החבר'ה האלו חתמו נאמנות לאדמו"ר, אם בית המשפט ירצה אני אביא את התצהירים שלהם, תצהירים שמתחייבים לשמוע לקול האדמו"ר, גם אם, כל מה שהוא אומר קדוש, ומה שהוא אומר, מה התחיל הסכסוך בקהילה פה בבני ברק עכשיו? בבני ברק היה רב במשך 45 שנה, קראו לו הרב כץ. הוא היה רב הקהילה עד שנפטר לפני שנה וחצי. יש את הרב מייזליץ' שהוא כיהן כראש ישיבה של הישיבה, והוא התפלל עד היום בכלל בבית כנסת אחר ברחוב הלפרין, לא היה לו, הוא לא היה שייך בכלל, הוא לא היה שייך, הוא לא היה לא רב קהילה, והוא היה ראש ישיבה, והתפלל בבית כנסת ברחוב הלפרין. בבית כנסת המרכזי בשיכון ברחוב קדושת יום טוב 7, התפלל הרב כץ. הרב כץ נפטר, והרב מייזליץ' רצה להשתלט על רבנות הקהילה, ועל כן התחיל הסכסוך בתוך הקהילה. האדמו"ר, שהוא בדרך כלל, בכל מקום קובע מי יהיה הדיין, מי יהיה הרב, זה סמכות שלו וזה לא סמכות, זה סמכות של בחירות או של אלו שמחליטים היום אם רוצים בחירות ככה, מחר עושים בחירות ככה, ואם לא מתחשק להם עושים, יש את האדמו"ר, שזה הסמכות הבלעדית שלו, הוא קובע מי ינהל, הוא קובע מי, מי האדמו"ר, ומי הרב. לדוגמה, לפני חודשיים, לפני חצי שנה, מונה רב בלונדון, בקהילה שלנו בלונדון, המינוי היה דרך האדמו"ר. מונה דיין בתוך הבית כנסת הזה, במקום הרב כץ, זה הם לא אומרים, שיש כבר רב, הוא אמנם עדיין לא בתואר רב, הוא עדיין בתור דיין, קוראים לו הרב פרידמן, שהוא שנה וחצי, שנתיים, כמעט שנתיים, קצת פחות משנתיים, שהוא בתפקיד רב שמה, זה הם לא אומרים. הם רוצים אבל כאילו בחירות עכשיו, כאילו שזה האישיו, להוציא את הסמכויות מהאדמו"ר. האדמו"ר בינתיים הוא האדמו"ר, הסמכות העליונה בכל קהילה, האדמו"ר הוא זה ששולח תקציבים,

ש : אבל שנייה, אני מבין, אבל, שוב, סליחה שאני קוטע אותך, אבל אם כתוצאה מבחירות, בבחירות יעלה, כמו שהם טוענים, ש-94 אחוז מהקהילה לא רוצים יותר את הסמכות של האדמו"ר, רוצים קהילה נפרדת, שנייה, למה אי אפשר לתת להם קהילה נפרדת?

ת : קהילה נפרדת,

ש : שנייה, תיקח את הכסף של האדמו"ר שלך, ותשתמש בו לקהילה שלך. אם אתה מונה, לצורך העניין כמו שהם אומרים 6 אחוז מהאנשים, אז תהיו קהילה מאוד מאוד עשירה עם 200 אלף דולר,

ת : ולכן, הם מנצלים את החוסר ידיעה של השופט. אדמו"רים לא מחליפים, אדמו"רים נשארים בתפקיד לכל החיים. אין כזה דבר שאדמו"רים,

ש : אבל אדוני, תסתכל אליי. שנייה, אדמו"ר, הרי אתם לא במשטר של צבא, זאת אומרת אם בן אדם לא רוצה להיות בקהילה,

ת : הוא יכול לעזוב, הם יכולים לפרוש, בבקשה.

ש : אבל זה מה ש, אבל אדוני, זה מה שהם מנסים לעשות, לא?

ת : (לא ברור), הקהילה נמצאת תחת נשיאות האדמו"ר, זה לא יעזור, אי אפשר להחליף אדמו"ר, האדמו"ר נבחר, האדמו"ר מתקצב, האדמו"ר הוא אדמו"ר לכל דבר, לא כל דבר, טוב, זה ההוראה של האדמו"ר, זה לא מתחשק לי, או ההוראה הזו שתבוא,

ש : הבנתי, אז, הבנתי,

ת : אין כזה דבר,

ש : שנייה, אז הפתרון שאתה אומר זה שהם יעזבו את החצר, את השטח.

ת : ואם, הפתרון שלי, הרי השופט, כבוד השופט, הרי מודה בחוסר ידיעה בעניינים, יש רבנים בבני ברק שמכירים את זה, אני הצעתי 10 הרכבים, בוררות לפני בית דין, אני מוכן עכשיו נחתום בוררות לפני השופט, מה שהרב יפסוק אני מקובל עליי.

ש : הבנתי.

ת : יהיה לזה תוקף של פסק דין.

ש : הבנתי. אני חושב שהבנתי את הרעיון. טוב,

ת : רגע, יש עוד משהו,

ש : בוא ננסה, בוא ננסה, יש עוד משהו?

ת : עכשיו, לגבי, לגבי פתרון עכשיו, לגבי צמצום הצו, מה שאומר,

ש : כן?

ת : דרך אגב, הבחירות האלו, אני רוצה שנייה להתייחס לבחירות. הבחירות האלו,

ש : זה נכון מה שהוא אומר שהיה בחירות ו-94 אחוז,

ת : לא, בפירוש לא, בפירוש לא. הבחירות האלו, מצידם התקיים, הם עשו לעצמם כאילו בחירות, שבוע שעבר בבית כנסת. אני, במשך ה-3 שנים האלו, עובר מרורות, ממררים לי את החיים. פינצ'רו לי את הגלגלים, זרקו עליי ביצים, זרקו על הרכב שלי ביצים, צועקים לי ברחוב, הינה, למשל, לדוגמה, אני מראה, אני מוציא לשופט, שנים, שחיבלו במצלמות בבית כנסת, כל הדבר, תראה מה הם פרסמו עליי, זרקו (לא ברור) לכביש,

ש : ראיתי, ראיתי את זה.

ת : הם, הם, הם, שנים, אם אני הריבון בבית כנסת הייתי, למה הם חיבלו לי במצלמות, למה סתמו לי מנעולים, ולמה, אני,

ש : אדוני, מאוד פשוט, הם, הם לא רוצים אותך.

ת : הם לא רוצים,

ש : הם רוצים לשלוט.

ת : אז יש דרכים לזה. לך לדין, תאמר אותו, דבר דין בבית משפט. לא הולכים באלימות,

ש : אדוני, אז אדוני, שוב, הקושי אצלכם, זה שאתם נעים בקווים מקבילים, זאת אומרת, כל אחד מכם, אין ביניכם הסכמה, שנייה, על הדרך ליישוב הסכסוך, אתה מבין? אצלנו, החילוניים, זה מאוד פשוט, יש,

ת : אם אין הסכמה, יש בית משפט,

ש : שנייה,

ת : או בית דין.

ש : שנייה. אז שוב, אדוני צודק לחלוטין. יש בית משפט או בית דין. למיטב הבנתי אדוני, בית דין צריך הסכמה של שני הצדדים. בית משפט לא צריך הסכמה. הקושי הוא שלא אתה ולא הם פנו לבית משפט. אתם פונים לבית משפט רק כדי להסדיר את ענייני האלימות ביניכם, שנייה. אף אחד ביניכם, אף אחד מכם לא פנה לבית משפט ואמר, או כמו שאתה אומר, אדמו"ר לא מחליפים, אני זכאי לשלוט בעמותה מכוח הסמכות של האדמו"ר, הם צריכים לעזוב. וגם הם לא פנו, ואמרו, הדרך היא לפי כפי שאמר הסבא יואל,

ת : הוא לא אמר כזה דבר.

ש : אבל זה מה שהם טוענים. אף אחד לא בא לבית משפט עם הטענות שלו בשאלה מי שולט בקהילה הזאת. ועד שהדבר הזה לא התברר בבית משפט, שאני בכלל לא יודע מה המסגרת לברר אותו בבית משפט. אז יש לנו בעיה. אני בטח לא אחליט בזה, אתה מבין? ולכן אנחנו צריכים, אין ברירה, כמו שהגברת אמרה בהתחלה, אנחנו צריכים להתכנס.

ת : אז לגבי הצו עצמו,

ש : כן?

ת : אני הצעתי פתרון, הצעתי פתרון דרך העורכת דין. קודם כל המבנה, אני מנהל אותו, במשך מעל, אני כבר נמצא שם מעל 15 שנה, אני, בעמותה, העמותה נמצאת משנת 2011, (לא ברור), אני משלם שם את החשמל, את הביטוח, חס וחלילה, אם חס וחלילה קורה משהו לילד שנופל, אני זה שנתבע. אני, אני הריבון במקום, בתור מחזיק. בתור בעלים, דרך אגב, בביטוח על הבעלות, יש הסכמה בינינו, בין אהרון זלמן לייב שאמור ל(לא ברור) מיד אחרי החגים, שזה הכול עובר אליי, ייתכן שלכן הוא עשה לו לא, שהוא לא רצה שיגיד שהם,

ש : יש הסכמה עם זלמן לייב? שהכול,

ת : כן, כן, כן.

ש : מתי? מתי? שנייה, שנייה, מתי ההסכמה הזאת תצא לפועל?

ת : אני מקווה שמיד אחרי החגים.

ש : במה זה תלוי? בן כמה זלמן לייב?

ת : בן כמה?

ש : כן, הוא כשיר? הוא,

ת : כן, כן, בן 70.

ש : בן 70 זה גיל טוב. אני מתכוון כאילו, להבדיל מבן 95, שאז,

ת : אז זה מה שהוא בלבל פה (לא ברור), האבא היה בן 95, וכבר היה חולה אלצהיימר, ובלבלו לו את הראש ולא היה (לא ברור),

ש : בסדר,

ת : שני הרבנים של היום הם צעירים, נושאים דרשות,

ש : מצוין,

ת : עוסקים.

ש : מצוין, שנייה, מצוין. טוב. בוא ננסה להתכנס לכיוון פתרון, אני אציע משהו, בסדר?

ת : אני, אני רציתי אבל שהשופט ישמע את ההצעה שלי קודם כל.

ש : בבקשה.

ת : לגבי הצמצום הצו,

ש : כן.

ת : אני מוכן לזה שבמקווה הם ייכנסו.

ש : טוב מאוד.

ת : אני מוכן לזה שהחלוקה, אם יש, תמיד זה היה בחצר, או היה בתוך המבנה. בחצר אני מוכן שיעשו את החלוקה שלהם בחצר שמה כמו שהיה תמיד,

ש : בסדר.

ת : לגבי בתוך המבנה, לא בתוך הישיבה, ולא בתוך המבנה של התלמוד תורה, שמה אני נמצא. אם השופט ירשה לי אני רגע (לא ברור) סרטון, לפני כמה שבועות,

ש : מתי, שנייה. אתה תמיד התפללת בבית כנסת שם?

ת : אני, עוד פעם, אז זהו. אני תמיד הייתי הגבאי ברחוב קדושת שם טוב, הייתי תמיד הגבאי שמה, אני הייתי זה, אני הייתי אחראי שמה. גם היום אני משלם שם חשמל והוצאות של הביטוח ואת כל הדברים ששייכים לבית כנסת בקדושת יום טוב 7.

ש : יום טוב 7 זה ה,

ת : זה הבית כנסת המרכזי,

ש : הבית כנסת של,

ת : זה חלק, דרך אגב, אין לי, אין לי, אין לי עכשיו שהם ימשיכו להתפלל שמה, אני בגלל המכות שעברתי, בגלל האלימות שעברתי,

ש : לאן עברת?

ת : אני עברתי לישמח משה 22.

ש : יפה. עכשיו, או קיי. בוא ננסה להסכים ככה. הצו הפרסונלי יישאר, אני אתן צו הרחקה שאוסר עליהם להתקרב אליך 20 מטר, בסדר?

ת : אני לא רוצה שייכנסו,

ש : אני מבין מה אתה לא רוצה, אני הולך צעד צעד. לגבי העניין הזה של הלומדים ילדיהם של חלק מהמשיבים, אין להם מה לחפש בישיבה.

ת : לא.

ש : לא ייכנסו לישיבה. מקווה,

דובר מס' 4 : יש לנו ילדים,

המבקש, מר הולצר : מקווה אין בעיה.

כב' הש' חבקין : אז אני מבין שיש לכם ילדים, תשלחו את האימהות. אין לכם מה לחפש בישיבה,

המבקש, מר הולצר : לא אני, אני אענה על זה תשובה.

כב' הש' חבקין : שנייה, שנייה. תיכף. מקווה, ירחצו במקווה כמה שהם רוצים, רק לא יעשו את זה כולם ביחד, יעשו את זה בנפרד, שניים שניים, לצורך העניין. חדרו של הרב, יכולים ללכת לרב,

המבקש, מר הולצר : לא, לא, סליחה, סליחה, פה עוד לא הגעתי והשופט קטע אותי.

ש : כן?

ת : קודם כל זה לא חדר של הרב. בוא אני אגיד מה זה החדר הזה.

ש : מה זה החדר הזה?

ת : החדר הזה שימש את הישיבה של הנערים, של (לא ברור) של הישיבה, לרב, כשהוא היה ראש ישיבה, כשהוא היה שכיר, הוא עדיין מקבל משכורת, היה לו חדר שהוא היה מקבל את ההורים לשיחה, את התלמידים לשיחה, לפעמים איזה אברך היה צריך מישהו מהראש ישיבה, היה פונה לשם,

ש : שנייה, מי זה הרב הזה?

ת : הרב מייזליץ'. הוא לא,

ש : הוא כבר לא שם, אבל.

ת : מה?

ש : הוא כבר לא שם.

ת : הוא כבר לא שם, ולכן הם טוענים כאילו שהם רוצים להגיע לשם, הוא כבר לא שמה, והם רוצים להשתלט על החדר הזה, ואז כשאני באתי, כשהעובד שלי בא, הרביצו לו מכות, לי אישית, פרצו לי למשרד שלי, שהגעתי,

ש : הבנתי, שנייה,

ת : אני רוצה,

ש : שנייה. בסדר. מר סגל, מה יש לכם לעשות בחדר של הרב מייזליץ' שכבר לא שמה?

המשיב, מר היימליך ספרא : אני רוצה להגיב, אני רוצה לענות, תן לי לענות.

כב' הש' חבקין : שנייה, לא, לא, לא.

המשיב, מר היימליך ספרא : תן לי לענות.

כב' הש' חבקין : שנייה.

המשיב, מר היימליך ספרא : אני רוצה להגיב, הכנתי לעצמי,

כב' הש' חבקין : שנייה, תגיד למיקרופון מי אתה ותחבר את המיקרופון.

המשיב, מר היימליך ספרא : אני מרדכי היימליך.

ש : כן, מה אתה רוצה לענות?

ת : אני הכנתי כמה נקודות לגבי הטענות שלו.

ש : לא, לא, אני לא שומע עכשיו לגבי הטענות, אני מקדם פתרון. מה לכיוון, מה העניין של הרב, של החדר,

ת : הוא אומר שהרב, שהרב לא נכנס חודש וחצי, זה שקר וכזב, הרב היה בראש השנה האחרון, בחדר, בין התפילות, ישב שם, וגם קיבל כמה אברכים לנושאים מסוימים, אפשר להוכיח את זה, אמרתי, זה להיכנס לגופו, זה צריך דיון נפרד, כמו כל הטענות שהוא מעלה. אני רוצה גם,

ש : טוב, שנייה, אין לכם מה לחפש שם אם הרב מייזליץ' לא שם, נכון?

ת : כן.

ש : אז כשהוא יבוא לשם, תבואו לשם אתו, בסדר?

ת : כן, אבל אני לא, אני לא רוצה להיות בכלל מורחק מהבניין הזה, ואני גם רוצה להסביר למה,

ש : אני מבין אדוני, אבל,

ת : כי הוא אומר,

ש : שנייה, שנייה, אדוני, אני לא מבין, באמת, מה יש לכם לחפש בבניין.

ת : אני אסביר.

ש : תסביר לי.

ת : אני אסביר מה.

ש : כן?

ת : קודם כל הרבה חלוקות, לכן אמרתי שצריך דיון נפרד כדי להכין את החומרים. יש לנו תיעודים אין ספור של חלוקות בתוך הבניין, או קיי?

ש : של מה?

ת : של חלוקות חסד בתוך הבניין.

ש : או קיי.

ת : הוא טוען שלא היה אף פעם,

ש : כן.

ת : אני אומר שכן ואני יכול להוכיח את זה,

ש : אז אני עכשיו, אז אני עכשיו,

ת : תיעוד,

ש : שנייה, אז אני אקבע שהחלוקות יהיו מעכשיו מחוץ לבניין, ונפתרה הבעיה.

דובר מס' 5 : יש להם בניין ב-7, סליחה שאני מתערב.

כב' הש' חבקין : מי אדוני בכלל?

המשיב, מר היימליך ספרא : כן, זה בית כנסת.

דובר מס' 5 : (מדברים יחד).

כב' הש' חבקין : אתו, אני לא יודע מי אתה.

המשיב, מר היימליך ספרא : אי אפשר להפריע לבית כנסת.

ש : מה?

ת : בנוסף יש שמה מקום שנקרא ישיבה קטנה,

ש : כן?

ת : ומתקופת החגים יש שמה תפילות, הוא שואל,

המבקש, מר הולצר : (מדברים יחד).

כב' הש' חבקין : לא, אתם לא מדברים ביחד.

המשיב, מר היימליך ספרא : ואני מתפלל שם.

כב' הש' חבקין : אז אתה תתפלל שם.

המשיב, מר היימליך ספרא : או קיי, זה, זה להיכנס לבניין.

המבקש, מר הולצר : אבל (מדברים יחד).

כב' הש' חבקין : שנייה.

המשיב, מר היימליך ספרא : אני מדבר על הקושי הרב, על הקושי הרב, של, אני מגיע לבניין, או קיי, עכשיו מותר לי להיכנס, עכשיו אסור לי להיכנס, לפה מותר, בשעה הזאתי כן, בשעה הזאתי לא,

ש : מר היימליך,

ת : בשעה הזאתי לא,

ש : מר היימליך,

ת : ואני אסביר, הבן שלי לומד בניין, כבוד השופט,

ש : מר היימליך, תקשיב תקשיב, מר היימליך, שנייה.

ת : כן.

ש : גם הבן שלי בבית ספר, הוא בכיתה ה', אני חושב שהייתי פעם אחת בבית ספר. מה יש לך לחפש לבקר את הבן שלך בבית ספר?

ת : אני אסביר.

ש : תסביר.

ת : אני אסביר. יש, הוקמה אצלנו וועד הורים, ולכן אמרתי, שום פעם, זה עוד פעם להיכנס לגופו, יש מסמכים,

ש : זה לא לגופו,

ת : רק שנייה, או קיי, אז אני אסביר. יש מסמכים, כבר מעל 100 הורים חתמו, לוועד ההורים, שהם, הוועד ההורים מייצגים את הבנים שלהם. טופס חוקי, לדעתי זה חוקי, אני מאמין שעורך דין,

ש : מה עושים?

ת : הם, הם, יש וועד הורים, פיקוח על הילדים, מדברים עם ההנהלה, מדברים עם זה, עם המורים,

ש : תדבר עם מי שאתה רוצה, אל תבוא לשם.

ת : אבל שמה זה הילדים,

ש : אני מבין אדוני, אז כיוון שיש טענות על אלימות, עד אז אתה לא תהיה בוועד ההורים, זה לא נורא,

ת : אני,

ש : שוב, שוב, אדוני, תקשיב. את המחלוקת צריך לברר בדרך אחרת. כרגע, אני צריך לתקופת ביניים בשבילכם, כי אתם רוצים לנהל הליך יותר משמעותי, אז לצורך העניין אדוני, אתה לא תהיה בוועד ההורים, האמא תחליף אותך בוועד ההורים.

ת : אז בינתיים הבן שלי יקבל מכות? כמו שהוא קיבל אתמול?

ש : סליחה?

ת : בינתיים הבן שלי מקבל מכות רצח,

ש : אם אדוני, הבן שלך,

ת : אז אני עולה למנהל, אז הוא בא למנהל ואומר לו,

ש : אדון מר היימליך,

ת : אל תדבר אתו?

ש : מר היימליך,

ת : זכותי לדבר עם מנהל המוסד, כבוד השופט.

ש : בטלפון, לא ללכת לשם.

ת : או קיי.

ש : מר היימליך, אם אתה, הבן שלך מקבל מכות, זאת בעיה אחרת לגמרי, יש משטרה, יש משרד החינוך, תבוא לבית משפט, אם הבן שלך מקבל מכות. זה לא אתה תלך לשם כדי להגן עליו, זה לא הדרך. כאילו, מה, מה אתה תעשה שמה כשהוא מקבל מכות? אתה תפריד עם ילדים אחרים? אתה תרביץ לילדים אחרים? מה?

ת : אני אדבר,

ש : בקיצור,

ת : אני אברר אצל המנהל,

ש : מר היימליך,

ת : איך הוא מטפל בזה.

ש : מר היימליך, תקשיב, תקשיב. איך, איך אומרים הילדים, אצלנו לפחות? בוא. העניין שלכם כרגע שם זה במסגרת הסכסוך הזה, של מי ישלוט. אני צריך, כדי לתת לכם זמן להתארגן, לעשות הפרדת כוחות. ולדאוג לזה שמצד אחד הזכויות שלכם לא תיפגענה כמו שאתם ביקשתם, ומצד שני עד שיהיה איזשהו פתרון. עכשיו, לצורך העניין, אם מה שהאדון אומר זה נכון ואחרי החגים נפגשים הרבנים ובאמת זלמן לייב מעביר לאהרון את הזכויות,

דובר מס' 6 : (מדברים יחד).

המשיב, מר היימליך ספרא : אני אסביר את זה.

כב' הש' חבקין : אם הדבר הזה הולך לקרות,

המשיב, מר היימליך ספרא : הלילה דיברתי עם מייצג בעל הנכס,

ש : כן?

ת : וזה הפוך לגמרי ממה שהוא מספר.

ש : מצוין.

ת : ולכן אני גם ביקשתי דחייה שהוא,

ש : אז שנייה,

ת : רוצה גם לבוא להתדיין אתו,

ש : אז מצויין, אז כשהמצב של בעל הנכס, מה הוא רוצה שיעשו בנכס, יהיה יותר ברור, יהיה קל גם לפתוח בהליך אזרחי מתאים במחלוקת, תבואו לבית משפט, תבואו אליי בכובע אחר, כשופט צעדים זמניים בכובע אחר, אני יוכל להשית סעד אחר. יכול להיות שאתם תהיו יותר חזקים, יכול להיות שהוא יותר חזק, אני לא יודע, אני צריך לראות מה אומר בעל הנכס. כמובן שזה לא פשוט, כי פה בעלי הנכס יושבים בניו יורק, ואני אצטרך,

ת : יש גם בעל נכס פה, יש חבר'ה שנמצאים בארץ. 2.

ש : בסדר. אז הצד השני צריך להסכים שהם באמת נציגים, ושהמסמכים לא מזויפים, בקיצור, זה לא שזה פשוט, זה לא שזה ייפתר. אבל יהיה עם מה לעבוד מה שנקרא, לצורך העניין אדוני, אני מבקש את שיתוף הפעולה שלכם,

ת : אני רוצה עוד נקודה,

ש : שנייה. מה שאתם חייבים ולא יפגע בזכויות שלכם יתר על המידה, כן. להגן על הילד שלך ולהיות בוועד ההורים, אפשר לוותר על הזה, אתה רוצה להתפלל בבית הכנסת, אין בעיה, הוא הולך להתפלל בבית כנסת אחר. אתה רוצה לעשות (לא ברור) חסדים, לחלק את המזון בחוץ? אין בעיה, לא בפנים.

ת : יש כמה גם סוכה, בחוץ, זה גם,

ש : אז גם הסוכה, גם הסוכה תהיה, זה לא,

המשיב, מר סגל : אנחנו עושים (לא ברור) אחרים שמה,

המשיב, מר היימליך ספרא : לא משנה, בסדר.

כב' הש' חבקין : אדוני, שוב, צריך, אתם לא רוצים שאני אכריע סופית היום, אני מכבד את בקשתכם. אז היום אנחנו צריכים להגיע להסכמות שמרחיקות אתכם אחד מהשני ומצמצמות את הפגיעה במינימום. במקווה, לא כולכם ביחד, באיזשהן, לא אכפת, לא צריך להיות משמרות, אתם פשוט לא הולכים ביחד, תלכו זוגות.

המשיב, מר היימליך ספרא : השופט, כבוד השופט רוצה להרחיק אותי כאילו מתוך הבניין בגלל שזה מקום עבודתו?

ש : כן, כי הוא,

ת : כי זה לא מקום עבודתו.

ש : כי הוא מחזיק בבניין.

ת : אז כי הוא מחזיק, לא בגין, זה לא מקום, הוא עובד כמשגיח כשרות.

ש : כי הוא מחזיק בבניין, לצורך העניין כשאני מסתכל על התיק בעיניים אובייקטיביות, אני מבין משפטית מה הוא עושה בבניין, המעמד שלך בבניין הוא הרבה יותר חלש, הוא כהורה לילד, אתה מבין? ולכן אני מרחיק אותך. אם לצורך העניין, כשאנחנו ניפגש פה עוד חודש, חודשיים, אני מקווה שלא ניפגש, כן? אבל, לא כי לא נעים לי בחברתכם, אלא כי אני מקווה שתפתרו את הסכסוך,

המשיב, מר סגל : הוא לא ייפתר, כי,

כב' הש' חבקין : שנייה, אי אפשר עם ההערות ביניים האלה, אדוני. אם אנחנו ניפגש פה עוד חודשיים ואתה תבוא עם ראיה ניצחת שאתם זכאים, זאת אומרת שהמעמד שלך השתנה, ועכשיו אתה בא מכוחו של הרב מייזליץ' שקיבל היתר להחזיק בנכס מבעל הנכס, אז המצב יהיה שונה, במקום לדבר אתך, אני אדבר אתו ואגיד לו תלך משם. אתה צריך ללכת משם. אם אתה רוצה להיות מורחק, אז אתה צריך ללכת ולא הם, אתה מבין?

המשיב, מר היימליך ספרא : כן.

ש : לצורך העניין צריך להתכנס ל,

ת : או קיי, אני יכול להתייעץ 5 דקות?

ש : כן, אני אתן לכם להתייעץ, אבל אנחנו צריכים להתכנס לאיזשהו פתרון, זאת אומרת,

ת : זה אומר, הפתרון הוא, מה שכבוד השופט מציע,

ש : בגדול,

ת : שאני אוכל ללכת למקווה, לסוכה, לחלוקות בחוץ, יש שמה, הוא אמר שהוא גם מסכים, מקום תפילה בתקופת החגים,

המבקש, מר הולצר : רק (מדברים יחד) תפילה,

המשיב, מר היימליך ספרא : בתוך, יש בית כנסת,

כב' הש' חבקין : כן, כן, כן.

המשיב, מר היימליך ספרא : ויש תפילות שאני מתפלל שם, אגב, חלק מהתפילות,

המבקש, מר הולצר : זה אומר שזה כיפור ושמחת תורה,

כב' הש' חבקין : שנייה,

המבקש, מר הולצר : לא, אני רוצה להגדיר את זה.

כב' הש' חבקין : בסדר, שנייה.

המשיב, מר היימליך ספרא : ויש לי עוד בקשה אחת מכבוד השופט.

כב' הש' חבקין : כן.

המשיב, מר היימליך ספרא : שלתקופת הביניים, עד הדיון הבא, שהנ"ל לא יקיים, יש לנו אינדיקציה שהוא רוצה לעשות שינויים מהותיים בנכס, כמו שהוא עשה עד עכשיו, רק שנייה, זה מקום, זה מקום לתלמידים, הוא לקח את האולמות ששימשו את הילדים לאכול, לאוכל, מכניס אותם לחדרים, לימוד, שם הוא נותן להם, איך קוראים לזה, מנות קרב,

כב' הש' חבקין : נו,

המשיב, מר היימליך ספרא : והוא עשה מזה בית כנסת.

ש : לא, אבל מה אתה רוצה שאני אעשה?

ת : שלא יעשה שינויים נוספים עד לדיון הבא.

ש : אבל אדוני, שוב, בשביל זה אתה צריך ייצוג, מכוח מה אתה מבקש ממני להתערב בהסדרי הניהול של הנכס? אני נמצא אדוני בתיק של הטרדה מאיימת, כל המנדט שלי אדוני, זה לגרום לזה שלא תהיה אלימות בין הצדדים, זה הכול. ולכן אני מנסה לצמצם את המינימום של פגיעה בכם, אבל אני גם לא יכול להתערב בניהול הנכס, אתה מבין? להתערב בניהול הנכס צריך הליך אזרחי מסודר, אתם צריכים ייצוג משפטי, עורכי דין יתפרנסו פה מצוין, זה יעלה המון כסף, ואין מה לעשות. עד שאתם תפתרו את זה באיזושהי דרך. הדרך צריכה להיות אחד מהשניים, או בחירות, או דין תורה. בהיעדר הסכמה של שני הצדדים, זה יבוא איכשהו לבית משפט ואני סומך על עורכי הדין של הצדדים שימצאו מנגנון משפטי להביא את זה להתדיינות, אני כרגע לא בדיוק מבין איך עושים את זה, אבל,

ת : רק הערה אחת, כבוד השופט. לגבי הדין תורה, הוא אמר, שהוא הזמין אותנו לדין תורה ולא רצינו ללכת, שלא יהיה טעות, יש תכתובת מייל שאני עניתי, קיבלתי במייל את המכתב, עניתי לבית הדין עד לתאריך שהיא הייתה צריכה,

ש : נו.

ת : שאלתי שאלה פשוטה, מי הם הנתבעים ומי התובעים, קיבלתי מכתב מבית הדין מי תובע אותי, ואפילו האנשים שלי לא. כתוב הגורמים המעורבים בקהילת סאטמר, לא כותבים מה,

ש : לא, אז אני, אז שנייה,

ת : אז עניתי לבית,

ש : אז אני אגיד לך מי התובעים ומי הנתבעים. התובע זה האדון הולצר,

ת : עכשיו אני יודע, עכשיו אני יודע.

ש : בסדר, אז אתה יודע שהתובע,

ת : אז לא ידעתי.

ש : שנייה, התובע זה אדון הולצר שבא בשם, כביכול, האדמו"ר אהרון, והנתבעים זה הרב מייזליץ', וכל מי שנמנה עם חסידיו. אתה מסכים לדין תורה?

ת : צריך להתדיין, בתנאים שלו, לא.

ש : מה, איזה תנאים?

ת : הוא אומר 3 בתי דין בבני ברק, אני רוצה בירושלים, הוא לא יכול להחליט,

ש : שנייה, איזה, איזה דין תורה אתה רוצה? מי ההרכב שאתה רוצה?

ת : אני לא יכול, אין לי סמכות להחליט, אמרתי לך, אני צריך להתייעץ על דברים כאילו, אבל הוא, יש הנהלת קהילה, אני לא, נבחרה הנהלת קהילה, ויש הוכחות לכך, לא משנה, לא ניכנס,

ש : אדוני אז, תלך להנהלת הקהילה ותבוא אליי פעם הבאה עם דין תורה, שאתם מסכימים, וזהו, ותפתרו את זה.

ת : אגב, בעל הנכס גם צריך, צריך להסכים לדין תורה.

ש : מה?

ת : בעל הנכס גם צריך להסכים לדין תורה.

ש : אמת ויציב.

ת : זה על הנכס שלו.

ש : אמת ויציב, אדוני צודק. כמה דקות להתייעץ, לדבר,

ת : אין בעיה.

המשיב, מר רוטר : אפשר לדבר שתי דקות?

כב' הש' חבקין : מה?

המשיב, מר רוטר : אני רוצה לדבר שתי דקות.

כב' הש' חבקין : על מה?

המשיב, מר רוטר : במקום שאני אתערב באמצע.

כב' הש' חבקין : כן, תגיד את שמך למיקרופון, וכן.

המשיב, מר רוטר : שומעים?

כב' הש' חבקין : כן.

המשיב, מר רוטר : לי קוראים חיים רוטר.

כב' הש' חבקין : בבקשה, מר רוטר.

המשיב, מר רוטר : מה שקורה פה, זה משהו אחר לגמרי שהאדון רוצה. הוא לא רוצה שאנחנו נהיה שמה בגלל סיבה אחת. הוא, יש לו תוכנית, והוא כבר דיבר עם יותר מ-100 ערבים שהוא הכין אותם, בשביל לבוא ביום אחד ולשבור שמה את כל הנכס, למטה, זה אנחנו יודעים, יש לנו את המודיעין שלנו,

כב' הש' חבקין : מה לעשות.

המשיב, מר רוטר : זה מה שהאדון רוצה, הוא לא רוצה לא הטרדה מאיימת, כי אף אחד לא מאיים עליו, אף אחד לא מרביץ לו, ויש תיעודים איך שהוא, הבן אדם תוקף בבית כנסת, והוא מרביץ, והוא היה אסור עם אזיקים בשבועות, ומאז שהוא לא היה בבית הכנסת, שקט ורגוע. הבן אדם עומד פה,

כב' הש' חבקין : מר רוטר,

המשיב, מר רוטר : על דוכן העדות, שנייה.

כב' הש' חבקין : מר רוטר, תעצור.

המשיב, מר רוטר : כן.

כב' הש' חבקין : הרעיון, אמרתי את זה כבר כמה פעמים, אני אחזור עוד פעם, אני מקווה שזה יהיה ברור. ברור לחלוטין שהמחלוקת ביניכם היא מי שולט בנכס ומי שולט בקהילה. כרגע אדוני, במצב המשפטי הנוכחי, הוא שולט ואתם לא, אז אם הוא רוצה לשבור, הוא יכול לשבור, אלא אם כן אתם תבואו מכוח בעל הנכס, עם בקשה לצו מניעה זמני, שאומר שאסור לו לשבור, ואז תצטרכו גם לבסס את הזכויות שלכם, הקנייניות בנכס. בין אם זה רשות, בין אם זה חזקה, בין, וואטאבר. זה עניין משפטי אדוני, אתה צריך לקחת ייצוג משפטי,

המשיב, מר רוטר : אנחנו רוצים.

כב' הש' חבקין : אז אני נותן לכם זמן, אדוני.

המשיב, מר רוטר : הבעיה שהוא מאיים,

כב' הש' חבקין : אבל,

המשיב, מר רוטר : על הילדים שלנו, אם אנחנו הולכים בבית משפט,

כב' הש' חבקין : אבל,

המשיב, מר רוטר : זה שמאיים שיזרוק את הילדים שלנו מהבית ספר, ואיימו על הבת שלי, באו ושלחו לי,

כב' הש' חבקין : אבל אדוני,

המשיב, מר רוטר : מכתב, שאני צריך להעיף אותה, כי אני הלכתי להגיד למשטרה שמרביצים.

כב' הש' חבקין : מר רוטר, מר רוטר, תעצור.

המשיב, מר רוטר : שתבין, יש פה יותר מ-600-700 ילדים,

כב' הש' חבקין : מר רוטר, תעצור.

המשיב, מר רוטר : בני ערובה, שנייה, שנייה, תן לי לסיים,

כב' הש' חבקין : מר רוטר, תעצור, אני מבין את כל מה שאתה אומר, אני לא יכול לעזור לך, אתה מבין?

המשיב, מר רוטר : כן, אני רוצה רק להסביר את עצמי.

כב' הש' חבקין : אני מבין, אבל אתה מסביר, סליחה על הזה, דברים לא רלוונטיים למחלוקת שלנו,

המשיב, מר רוטר : שנייה, לא זה,

כב' הש' חבקין : לא יכולים לקדם אותנו מילימטר.

המשיב, מר רוטר : מדובר פה בסכנת חיים בכל יום.

כב' הש' חבקין : תלך למשטרה.

המשיב, מר רוטר : שנייה, הלכתי למשטרה.

כב' הש' חבקין : או קיי.

המשיב, מר רוטר : דיברתי.

כב' הש' חבקין : מה, מה אתה רוצה? שגם הוא לא יטריד אותך? גם הוא לא יטריד אותך.

המשיב, מר רוטר : לא, אני לא רוצה שיטרידו את הילדים שלנו. יש לנו ילדים שמגיעים הביתה, זה הבן שלו, הבן שלו, ועוד מלא, עשרות ילדים, יום אחד לקחו חבל, וכמעט תלו ילד.

כב' הש' חבקין : אדוני,

המשיב, מר רוטר : הבן אדם, איפה הדבר הזה? זה נראה לכם הגיוני?

כב' הש' חבקין : אז אדוני,

המשיב, מר רוטר : מה שקורה פה?

כב' הש' חבקין : בית משפט,

המשיב, מר רוטר : אני רוצה שבבית משפט,

כב' הש' חבקין : מה אתה,

המשיב, מר רוטר : הבן אדם מאיים על הילדים, אנשים מפחדים ללכת למשטרה,

כב' הש' חבקין : מר רוטר,

המשיב, מר רוטר : ההורים מפחדים, הבן אדם מאיים.

כב' הש' חבקין : מר רוטר, תעצור. מה אתה רוצה ממני?

המשיב, מר רוטר : אני רוצה שהוא, הוא יורחק מהבית ספר, עד שהוא לא עושה סדר עם הדבר הזה שילדים מקבלים מכות,

כב' הש' חבקין : הבנתי.

המשיב, מר רוטר : זה לא ייתכן דבר כזה.

כב' הש' חבקין : הבנתי. הבנתי.

המשיב, מר רוטר : אני למדתי בבית ספר הזה,

כב' הש' חבקין : מר רוטר.

המשיב, מר רוטר : פירקו אותי מכות,

כב' הש' חבקין : מר רוטר,

המשיב, מר רוטר : יש לי טראומות עד היום, גם,

כב' הש' חבקין : מר רוטר, אתה לא מקשיב לי,

המשיב, מר רוטר : כן.

כב' הש' חבקין : ואני אצטרך לנקוט צעד משמעתי, כי אני ממש מבקש לעצור. אני לא יכול לקדם את הבקשה שלך במילימטר. יש גורמי פיקוח במשרד החינוך, ואם גורמי הפיקוח במשרד החינוך לא רלוונטיים כי, כי אין להם סמכות עליכם כי אתם קהילה נפרדת ואתם לא מקבלים מימון, אז תפנה למשטרה, ותציג ראיות, וכשהילדים שלך יבואו ויעברו חקירת ילדים, ואז הגורמים המוסמכים במדינה יעזרו לך. אני, ככל שהוא אכן מנהל בית ספר, והילדים שלך סופגים איומים, אני לא הכתובת, בשום דרך ואופן. אני, הסמכות שלי מתחילה ונגמרת בשאלה אם אתם מאיימים עליו או לא מאיימים עליו. לצורך העניין, אני צריך להפריד אתכם, הסברתי את זה,

המשיב, מר רוטר : אין בעיה,

כב' הש' חבקין : הבנתם את זה. עכשיו,

המשיב, מר רוטר : אנחנו מוכנים להרחקה, אין לנו בעיה.

כב' הש' חבקין : או קיי, עכשיו, לגבי הטענות שלך, שלא תבין, אני לא מקל ראש בשום דרך ואופן, יכול להיות שהן מאוד נכונות, הן רק לא להליך הזה, לא למסגרת הזאת, תיקח עורך דין כמו שרצית, תסביר לו והוא יגיד לך מה לעשות, אתה מבין? אני לא מבטל את הטענות שלך,

המשיב, מר רוטר : כן, רק אני מבקש בקשה, שאם השופט יכול לדבר אתו על הקטע הזה, אני באתי לדבר עם המנהל, הבן אדם אומר שאני הטרדתי אותו,

כב' הש' חבקין : אבל, מר רוטר,

המשיב, מר רוטר : אני באתי לדבר עם המנהל, אני הטרדתי אותו עם זה?

כב' הש' חבקין : אבל מר רוטר, לא ברור לך שאם אני אפנה אליו הוא יגיד לא דובים ולא יער?

המשיב, מר רוטר : הוא כתב את זה שהטרדתי,

כב' הש' חבקין : בבקשה,

המשיב, מר רוטר : שהייתי בבית ספר.

כב' הש' חבקין : שנייה, שנייה, בקשה.

המשיב, מר רוטר : זה כתוב.

כב' הש' חבקין : רק שנייה.

המבקש, מר הולצר : בוא אני אענה, בוא אני אענה אדוני,

כב' הש' חבקין : שנייה. האדון אומר שהילדים שלו בסכנה,

המשיב, מר רוטר : לא הילדים שלי אישית.

כב' הש' חבקין : לא הילדים שלו,

המבקש, מר הולצר : אין לו ילדים בבית ספר הזה בכלל.

המשיב, מר היימליך ספרא : הוא נציג של וועד ההורים.

המבקש, מר הולצר : אין לו ילדים בבית הספר הזה.

המשיב, מר רוטר : אני נציג את וועד ההורים.

כב' הש' חבקין : רגע, אז הוא נציג של וועד הורים בלי שיש לו ילדים בבית ספר?

המשיב, מר היימליך ספרא : כן, הוא מונה, הוא מונה. יש פרוטוקול.

המשיב, מר רוטר : ממונה מוועד ההורים.

כב' הש' חבקין : טוב, זה חדש לי, אבל בסדר, לא משנה. כן, מה,

המשיב, מר היימליך ספרא : יש פרוטוקול.

כב' הש' חבקין : מה התשובה?

המבקש, מר הולצר : התשובה, (לא ברור) שתי סרטונים, שאני אציג את זה לכבוד השופט, א', אין לו ילדים בבית ספר, הוא לא קשור לשמה, הוא בא כאילו, ארגון, כאילו, הוא בא, מתנהג מהאלימות, אני אראה סרטון עכשיו לשופט, איך הוא תוקף באלימות את המנהל החינוכי, הוא תוקף אותו, דוחף אותו לקיר, את המנהל החינוכי, על אף שאין לו ילדים שמה, ואת הסרטון השני,

כב' הש' חבקין : אבל אתה לא עונה לי. הוא טוען שהילדים בסיכון שם,

המבקש, מר הולצר : אין שם שום סיכון,

כב' הש' חבקין : תודה, עצור,

המבקש, מר הולצר : ואם יש סיכון,

כב' הש' חבקין : עצור, עצור. אתה מבין?

המשיב, מר רוטר : הוא משקר.

כב' הש' חבקין : או קיי.

המשיב, מר רוטר : מדובר פה בשקרן, מה אני יכול לעשות?

כב' הש' חבקין : מה רוטר, צר לי,

המשיב, מר רוטר : אני רוצה שיקבל אזהרה,

כב' הש' חבקין : מר רוטר, עשיתי כמיטב יכולתי להסביר,

המשיב, מר רוטר : בסדר.

כב' הש' חבקין : אני לא יכול מעבר,

המשיב, מר רוטר : כבר בדיון הבא, כבר נוכיח את השקר שלו גם.

כב' הש' חבקין : אני גם חושב שהבנת, כן בסוף שם אתה רוצה להוסיף משהו? בוא תיקח את המיקרופון. באמת שני משפטים כי אנחנו צריכים להתכנס. שמך אדוני? שמך, אדוני?

המשיב, מר אקר : כן, קוראים לי ברוך אקר.

כב' הש' חבקין : איך?

המשיב, מר אקר : אני יושב כאן,

כב' הש' חבקין : איך?

המשיב, מר אקר : אקר ברוך, משיב 4.

כב' הש' חבקין : משיב 4, כן, ברוך אקר.

המשיב, מר אקר : אני יושב כאן ושומע את ההליך הדיון, איך שהשופט לוקח את זה להסדר,

כב' הש' חבקין : כן.

המשיב, מר אקר : זה מצוין, רק אני רוצה להעיר לגביי, השימוש, קודם כל החדר של הרב, כמו שמר הולצר כבר הגיש תלונה במשטרה בקשר לשייכות שלי לחדר של הרב, אז אמרתי גם שמה, שאני ממונה שמה, ואני חייב להיכנס שמה, גם מתי שהרב לא נמצא,

כב' הש' חבקין : לא,

המשיב, מר אקר : כי אני זה שמנקה, אני זה שמתחזק,

המבקש, מר הולצר : לא נכון,

המשיב, מר אקר : אני מביא שמה את הספרים,

המבקש, מר הולצר : שקרן, שקרן.

המשיב, מר אקר : ואני יודע ש,

כב' הש' חבקין : לא, תעצור, תעצור. אדוני, אדוני,

המשיב, מר אקר : כן.

כב' הש' חבקין : כל עוד הרב מייזליץ' לא נמצא שם, אז גם אתה לא נמצא שם, אף אחד לא נמצא שם.

המשיב, מר אקר : מתי אני יכול,

כב' הש' חבקין : אני אסביר לך, אני אסביר לך, כי המחלוקת היא, המחלוקת היא אם יש לכם מה לחפש בבניין או לא, אני רוצה לצמצם את הפרובוקציות. אם הרב מייזליץ' אדוני, הולך לחזור לשם, כי הוא הולך להיות האדמו"ר החדש, אז שהרב, שאיך קוראים לו,

המשיב, מר אקר : הוא אף פעם לא עזב,

כב' הש' חבקין : שזלמן לייב ייתן, ייתן לו אישור, כמו שצריך, שהוא מקבל את החזקה במקרקעין, ואז תבואו לפה עם האישור הזה, ואז זה יהיה המשרד שלך, ואתה תהיה העוזר שלו, ותנקה שם וכל מה שאתה צריך שם.

המשיב, מר אקר : אבל הרב מייזליץ' מגיע שמה כל הזמן,

כב' הש' חבקין : מה?

המשיב, מר אקר : הוא לא עזב פעם, זה לא נכון.

כב' הש' חבקין : לא, אז האדון אומר שזה לא נכון.

המשיב, מר אקר : רק בראש השנה הוא היה שמה.

כב' הש' חבקין : רבותיי, אם הרב רוצה להגיע לשם אדוני, אז אתה תגיע לשם אתו, והוא יחכה 5 דקות בחוץ ואתה תנקה.

המשיב, מר אקר : זה לא לפי כבודו.

כב' הש' חבקין : בסדר.

המשיב, מר אקר : זה דבר אחד, דבר שני, יש לי ילדים בבית ספר, והשופט, כבוד השופט הציע שהאימהות יבואו, יש לי דבר אישי שאני יכול להגיד לשופט אחר הדיון, באופן פרטי, למה אשתי לא יכולה להביא את הילדים,

כב' הש' חבקין : אין בעיה, אדוני, תביא את הילדים, תשים אותם,

המשיב, מר אקר : כן, אבל יש לפעמים שקרה לי פעם, שילדים שוכחים את הסנדוויץ' בבית, זה קרה,

כב' הש' חבקין : טוב, אדוני,

המשיב, מר אקר : בטח שזה יכול לקרות לכל דבר,

כב' הש' חבקין : אדוני, נמצא פתרון לסנדוויץ' בבית, באמת, אנחנו בבית משפט, אנחנו אנשים מבוגרים, לא צריך לעלות טענות של הסנדוויץ', נמצא פתרון לילדים שלא ירעבו,

המשיב, מר אקר : או קיי, עכשיו עוד משהו, לגבי החלוקת המזון, אני מבצע שמה, אני (לא ברור), מתייצב שמה בכל חודש, מבצע חלוקת מטרנה וחלוקת טיטולים, ואני עושה את בתוך המבנה, כי בבני ברק כל מי שמכיר, אי אפשר לעשות בחוץ, בגלל החום, אנחנו שם שעה, שעה וחצי, לפעמים יותר, ואני צריך מזגן, לכן זה גם מכבד את האנשים שמגיעים בצורה נורמלית, לוקחים את המוצרים,

כב' הש' חבקין : איפה זה, איפה זה צריך להיות?

המשיב, מר אקר : זה נקרא (מדברים יחד).

המבקש, מר הולצר : החלוקה שהוא עושה זה פעם בחודש, פעם בחודשיים, לשעה מסוימת, אני מוכן שספציפית יגיד עכשיו איזה שעה הוא עושה את החלוקה, (מדברים יחד),

כב' הש' חבקין : טוב, תעצור, תעצור. גברת זיק, צריך לדבר איתם, לתפור את ההסכמות האלה, בסדר? במקום שאני אעשה את זה כאן, תנסו לדבר, בסדר? אין לכם, אין לכם בעיה לדבר,

המשיב, מר אקר : יש עוד שימושים שאני עושה שמה,

כב' הש' חבקין : שנייה, אין לכם בעיה לדבר עם הגברת, נכון?

המשיב, מר אקר : לא.

כב' הש' חבקין : אז תדברו, תנסו לתפור את ההסכמות, לפחות לצמצם אותם למקסימום, אני אקרא לקלדנית ואז אני, אנחנו נסגור,

המשיב, מר אקר : אני אפרט עוד דברים,

כב' הש' חבקין : שנייה. אז נסגור את זה, נסגור את זה סופית. אני מקווה שזה משהו שיוכל להחזיק לזמן רב, כי אני לא רוצה לקבוע עוד דיון צ'יק צ'ק כי אין לנו יותר מידי מה לעשות כאן, אני לא אכריע בתיק,

עו"ד בר זיק : אני מקבלת את כל מה שאדוני אומר.

כב' הש' חבקין : אני לא אכריע בתיק הזה בשאלת חזקה, בטח לא ככה. תצאו, תעשו ניסיון, אני אקרא לקלדנית, בסדר?

המשיב, מר אקר : תודה רבה.

(הפסקה בהקלטה)

כב' הש' חבקין : או קיי. חזרנו להקליט. בית המשפט הכתיב הצעה לפרוטוקול. לא, את לא צריכה לרשום. בית המשפט הכתיב הצעה לפרוטוקול ועכשיו אנחנו שומעים את ההתייחסויות של הצדדים. אנחנו שומעים התייחסויות של הצדדים להצעה. כן, מר סגל, מה אתם מבקשים?

המשיב, מר סגל : אנחנו הגענו למסקנה שצריך לכבד את הנושא הזה, שיהיה,

כב' הש' חבקין : הפרדת כוחות, כן.

המשיב, מר סגל : כן, אבל אנחנו רוצים כמה דברים.

כב' הש' חבקין : כן.

המשיב, מר סגל : דבר ראשון אנחנו רוצים שיהיה דיון בהקדם האפשרי,

כב' הש' חבקין : כן.

המשיב, מר סגל : כן? בחוץ דיברנו על הנושא, שבדיון הבא אנחנו רוצים להביא את הבעלים,

כב' הש' חבקין : בסדר,

המשיב, מר סגל : כי זה פרט חשוב מאוד, וזה מה שיקבע.

כב' הש' חבקין : מר סגל, זה בסדר גמור, רק כמו שניסיתי להסביר, ויסביר לכם את זה עורך הדין שלכם ברגע שאתם, שאלת מי זכאי להחזיק היא משליכה על התיק הזה במישרין, אבל היא לא יכולה להתברר במסגרת התיק הזה.

המשיב, מר סגל : נכון, אבל שההחלטה הזאת לא תפגע, אם מחר אני מביא את הבעלים,

כב' הש' חבקין : אין שום,

המשיב, מר סגל : ואומר,

כב' הש' חבקין : אדוני צודק, תעצור. לא, לא לעצור, הוא יעצור את השיחה שלו ואני ממשיך. 6, למען הסר ספק מובהר, שככל שיחול שינוי משפטי בזכות להחזיק בשטח הישיבה, יעלה מכך צורך לשנות את הצו בהתאם. לצורך העניין, אם המשיבים או מי מטעמם יהיו זכאים להחזיק במבנה ובשטח שבמחלוקת, מובן שכל ההגבלות הנוגעות למבנה תבוטלנה. אלא שמובהר שהדבר יכול להיעשות בצד שיפוטי בלבד.

עו"ד בר זיק : אדוני חסך לי את ההערה שכמעט הערתי.

כב' הש' חבקין : בסדר זה מובן מאליו. אתה מבין? זה, מה שאתה אומר זו הערה נכונה, הוספתי אותה, היא מובנת מאליה. רק, רק הזכות להחזיק לא יכולה להתברר בהליך הזה, היא צריכה להתברר בהליך אזרחי מתאים.

המשיב, מר סגל : אבל אנחנו אמרנו שאנחנו רוצים שההסכמה תהיה אך ורק כשעוד לא התברר הבעלות, ברגע שהתברר הבעלות, פגה ההחלטה הזאת,

כב' הש' חבקין : זה בדיוק, זה בדיוק מה שהמשפט הזה שהוספתי אומר.

המשיב, מר היימליך ספרא : הסכמה לדחיית הדיון. אנחנו רוצים להמשיך להתדיין בנושא.

כב' הש' חבקין : אבל אני מסביר לך שלא תוכל להתדיין בשאלת הזכות להחזיק פה.

המשיב, מר היימליך ספרא : יש לי עוד הערה,

כב' הש' חבקין : אתה מבין את זה?

המשיב, מר סגל : כן, כן.

המשיב, מר היימליך ספרא : לגבי הזוגות של הסוכה, רק בזוגות, השופט ציין,

כב' הש' חבקין : כן.

המשיב, מר היימליך ספרא : כבוד השופט, אז זה לא יכול להיות כי אם יש שמה אירוע, אם יתאפשר לעשות אירועים,

כב' הש' חבקין : אדוני, אני אגיד,

המשיב, מר היימליך ספרא : אז כולנו,

כב' הש' חבקין : היימליך,

המשיב, מר היימליך ספרא : משתתפים באירוע.

כב' הש' חבקין : אני אגיד לך יותר מזה. אני מוכן לבטל את זה, אם אתם מסתכלים לי איך אומרים, בלבן שבעיניים, ואתם אומרים לי שאתם לא עושים בעיות.

המשיב, מר היימליך ספרא : כן, יש שמה אירועים, אירועים כל שנייה.

(הדוברים מדברים יחד)

המשיב, מר סגל : הוא נכנס בדלת האחורית להכריח אותנו בדברים כאלו.

כב' הש' חבקין : רבותיי.

המשיב, מר היימליך ספרא : אני מבקש להגיע לסוכות לא בזוגות בזמן שיש אירועים בחג הסוכות,

כב' הש' חבקין : אדוני, אין בעיה, הוא, זה גם לא מפריע לו. מה שמפריע לו, אדוני, זה הניסיון להכריע את הסכסוך של מי שולט שם בכוח הזרוע,

המשיב, מר היימליך ספרא : (לא ברור).

כב' הש' חבקין : אם הבנתם, ואני מתרשם שהבנתם, שלא פותרים את זה ככה, ואתם צועדים צעד אחד אחורה, אני אבטל את זה. אבל, אם הוא בא אליי ואומר שאתם מפרים, אז אני אתן צו במעמד צד אחד ואני ארחיק אתכם משם.

המשיב, מר היימליך ספרא : זה אין לי בעיה.

כב' הש' חבקין : בסדר? בלי בעיות.

המשיב, מר היימליך ספרא : אין בעיה, אין בעיה.

המשיב, מר סגל : דבר שני, (מדברים יחד) מחר שעשינו לו משהו, רק שתדע (לא ברור).

כב' הש' חבקין : בסדר, הוא לא יגיד, הוא לא יגיד סתם.

המבקש, מר הולצר : יש לי הוכחות לכך.

המשיב, מר סגל : הוא כן יכול להגיד סתם, אם הוא אומר עכשיו,

כב' הש' חבקין : לא, (מדברים יחד), עד עכשיו הוא לא אמר סתם, הוא הביא סרטים, בואו. בחוץ ללא הגבלה, אני מבטל את ההגבלה של הזוגות. ללא הגבלה. שנייה, אני כותב. שנייה. 7, לבקשת המשיבים, ביטלתי את ההצעה שהייתה במקור שהשימוש בסוכה יהיה רק בזוגות. אז אני אבטל גם במקווה, זה לא מפריע לי.

המשיב, מר סגל : עכשיו, אנחנו רוצים,

כב' הש' חבקין : שנייה, שהשימוש בסוכה הוא במקווה, רגע, חכה, מר סגל, אני באמצע. והמקווה יהיה רק בזוגות, שנייה, אולם זאת על סמך התחייבות שהמשיבים מבינים ששאלת החזקה והשליטה בעמותה לא יכולה להיות מוכרעת בכוח הזרוע, והם מקבלים, והם מקבלים שעד החלטה אחרת, מי שזכאי להחזיק הוא המבקש. כאמור בסעיף 6, הוא המבקש, כאמור בסעיף 6, אם יכול שינוי, הצו ישונה בהתאם. בסדר? לא עושים פרובוקציות. כן?

המשיב, מר סגל : עכשיו דבר שני, אנחנו מבקשים מה שמקובל אצל כל השופטים שדנים בשאלה של הטרדה מאיימת, ולצערי הרב זה המקרה גם אצלנו, כן? שצריך להיות כל צו שיינתן בהסכמה, שזה יהיה הדדי. לא יכול להיות,

כב' הש' חבקין : אבל זה לא יכול הדדי, כי הוא שולט שם.

המשיב, מר סגל : שמה? אז אני אסביר, אז אני אסביר,

כב' הש' חבקין : אתה רוצה שהוא יימנע מליצור קשר לכם? אין בעיה.

המשיב, מר סגל : וגם הרחקה, אותו ה-20 מטר, גם הוא,

כב' הש' חבקין : לא,

המשיב, מר סגל : וגם הילדים שלו,

כב' הש' חבקין : לא, לא, לא, לא, שנייה.

המשיב, מר סגל : אז אני אסביר.

כב' הש' חבקין : המבקש,

המשיב, מר סגל : כן.

כב' הש' חבקין : יימנע מליצור קשר עם המשיבים, ולא יתקרב אליהם מרחק העולה על 20 מטר.

המשיב, מר סגל : אנחנו מבקשים, אנחנו מבקשים מבית המשפט שכל מה שהסכמנו היום זה רק בגלל שלמרות שהתחננו וביקשנו שאנחנו רוצים עורך דין,

כב' הש' חבקין : אמרתי את זה אבל, אמרתי את זה.

המשיב, מר סגל : ברגע שיהיה לנו עורך דין, כן?

כב' הש' חבקין : אמרתי את זה אדוני, בהתחלה.

המשיב, מר סגל : כן.

כב' הש' חבקין : אבל אני אומר לך שוב, אני אומר לך, אם יבוא עורך דין ותבקשו עוד דיון אני אשמע אתכם בלב פתוח ונפש חפצה,

המשיב, מר סגל : כן.

כב' הש' חבקין : אבל אני אומר לאדוני עכשיו, והדברים גם מוקלטים, אני חושב שיש לי מספיק אינפורמציה כדי להחליט, זאת אומרת, הנושא הזה, מה שהסכמנו עכשיו, הוא מגן באופן מידתי על הזכויות שלכם, ועקרונית לא אמור להיות כאן דיון נוסף בתיק הזה. הדיון הנוסף צריך להיות כמו שאדוני אמר ובצדק רב, צריך להיות בשאלת הזכות להחזיק. אם באמת הרב שהוא בעל הזכויות יקנה לכם את הזכויות אדוני, אז זה ישתנה, האדון (לא ברור) ייאלץ לארוז את החפצים שלו וללכת משם,

המשיב, מר סגל : אז אני רוצה להסביר, אני רוצה להסביר.

כב' הש' חבקין : כן.

המשיב, מר סגל : כן. אנחנו לקחנו את העורך דין, כן? לא רק על מנת שיתגונן, אלא על מנת שיגיש הטרדה מאיימת על כל העוולות,

כב' הש' חבקין : אבל קיבלת, קיבלת צו הדדי, אדוני. קיבלת, ביקשת וקיבלת.

המשיב, מר סגל : אנחנו עוד לא קיבלנו ואני אסביר למה,

כב' הש' חבקין : קיבלת עכשיו.

המשיב, מר סגל : אבל אני אסביר למה, אני אסביר,

כב' הש' חבקין : כן.

המשיב, מר סגל : אני אסביר למה. כי מר הולצר, כן?

כב' הש' חבקין : כן.

המשיב, מר סגל : כן? שולח את הילדים שלו, שיזרקו אבנים על הבן שלי, על אשתי, על דברים כאלו, הוא שולח את הבית ספר שלו, ויש לי סרטונים על זה,

כב' הש' חבקין : אדוני, אם, אם יזרקו אבנים,

המשיב, מר סגל : כן?

כב' הש' חבקין : אז תגיד בקשה לצו הטרדה מאיימת, בסדר? אם יש לך ראיות, כן? בסדר.

המשיב, מר סגל : וודאי שיש לנו.

כב' הש' חבקין : או קיי. אז אם יש, קודם כל נתתי צו,

המשיב, מר סגל : כן.

כב' הש' חבקין : אז אם הילדים שלו יזרקו עליך אבנים, אדוני שהילדים שלך לא יזרקו אבנים.

המבקש, מר הולצר : אף פעם לא זרקו, (מדברים יחד).

עו"ד בר זיק : בסדר.

כב' הש' חבקין : שב בבקשה.

עו"ד בר זיק : בסדר. הערות,

כב' הש' חבקין : שב בבקשה, כן, הערות.

המשיב, מר סגל : זה לא נכון? הסיפור הזה?

כב' הש' חבקין : מר סגל.

עו"ד בר זיק : רגע, שתי הערות, אחת לעניין ההסכמות, אני חושבת שפספסתם שם איפשהו את נושא הרב, את נושא החדר ששימש את הרב מייזליץ',

כב' הש' חבקין : כן.

עו"ד בר זיק : ולטענת המשיבים עדיין,

כב' הש' חבקין : 9, נכון, 9. המשיבים, סליחה, ככל שהרב מייזליץ' עצמו מבקש לעשות שימוש בחדר שהיה לו, הוא יוכל לעשות שימוש בחדר בעצמו, ובעת שהוא עצמו שם יוכלו להיות אתו המשיבים. שנייה, המשיבים, או מי מהם. מובהר שאין כוונה שייעשה שימוש לרעה בסעיף זה בניסיון לתפוס חזקה בחדר הזה. זהו.

עו"ד בר זיק : רק לצרכי העבודה,

כב' הש' חבקין : כן. כן.

עו"ד בר זיק : ונושא התלמוד תורה,

כב' הש' חבקין : כן.

עו"ד בר זיק : אפשר,

המבקש, מר הולצר : יש רק משהו אחד שאני רוצה להוסיף לפרוטוקול, משהו שיהיה ברור, שזה משליך לדיונים הבאים, אפשר רק, שאני אוכל,

כב' הש' חבקין : כן?

המבקש, מר הולצר : שומעים אותי? לגבי (לא ברור) שהרב זלמן לייב הוא הבעלים, יש סכסוך קיים ישן בין רב זלמן לייב לבין (לא ברור) מי הבעלים, והם מגיעים להסכמה עכשיו. זאת אומרת לא שאני קבעתי שזלמן הוא לא הבעלים, יש סכסוך והם אמורים עכשיו אחרי החגים להסכים ביניהם על הבעלות.

כב' הש' חבקין : אדוני, אדוני שאני מתכוון להכרעה בעניין הבעלות,

המבקש, מר הולצר : אין בעיה,

כב' הש' חבקין : אני לא יודע מי הבעלים,

המבקש, מר הולצר : כן, כן, בסדר, בסדר, רק,

כב' הש' חבקין : לא ראיתי נסח, זה לא מעניין אותי כרגע.

המבקש, מר הולצר : מאה אחוז, מאה אחוז, מאה אחוז, כן.

כב' הש' חבקין : אם יבוא הליך אזרחי שאומר שאתה כבר לא זכאי להחזיק והם זכאים להחזיק, אז אתה תיאלץ ללכת משם.

המבקש, מר הולצר : מאה אחוז, מאה אחוז.

עו"ד בר זיק : אז רק לחדד שהרב מייזליץ' עשה שימוש בחדר מתוקף תפקידו כעובד של העמותה ולצורך, מוסד תלמוד תורה, ולא רק,

כב' הש' חבקין : שנייה, גברת, אני לא נכנס לזה. כרגע, בנקודת הזמן הנוכחית, גם האדון לא מכחיש שאם הרב, כבוד הרב מייזליץ' יבוא לשם וירצה להשתמש בחדר, הוא לא ימנע את זה ממנו, נכון?

המבקש, מר הולצר : מרגע שהוא, בהליך הזה, הוא עכשיו אמור לקבל, הזמנו אותו לשימוע,

כב' הש' חבקין : הבנתי אדוני, אם,

המבקש, מר הולצר : ברגע שהוא מקבל מכתב פיטורים, גם לו אסור להיכנס.

כב' הש' חבקין : הבנתי אדוני, אז אם אתה הולך לפטר אותו וזה, אני לא יכול להיכנס עכשיו למה שיש. אם אתה הולך לפטר אותו והוא לא יבוא יותר, לפי מה שאני מבין אדוני, הוא רב מכובד והוא יכבד את זה, הוא לא יבוא,

המבקש, מר הולצר : לא יודע, אבל אם אני מפטר אותו, החדר שלו,

כב' הש' חבקין : אדוני אני לא, אני לא נכנס לזה כרגע.

המבקש, מר הולצר : בסדר.

עו"ד בר זיק : טוב.

כב' הש' חבקין : טוב.

עו"ד בר זיק : הערה שנייה רק, לא לעניין ההסכם, אלא אליכם, אגב נושא הדרך האלטרנטיבית ליישב את הסכסוך, אנחנו מציעים גם אפשרות של בוררות זבל"א, שאתם תבחרו בורר ואנחנו נבחר בורר, ו,

כב' הש' חבקין : כן, זבל"א אתם מכירים?

המשיב, מר סגל : אנחנו מצהירים שוב בפרוטוקול שאנחנו רוצים להביא לכאן את התקנות של הרבי, וזה מה שקובע אצלנו הרוב,

עו"ד בר זיק : אני רק רוצה,

המשיב, מר סגל : (לא ברור) 6 אחוז ויקבעו,

כב' הש' חבקין : מר סגל, שנייה, מר סגל, המנגנון של הרוב, המנגנון של הרוב יהיה לך קשה לאכוף בבית משפט, זאת אומרת גם אם אתה, גם אם אתה, אם אתה טוען שזה המנגנון, זה מנגנון שיש בעיה לאכוף אותו בהליך אזרחי, כי התקנות שלכם הם לא חוק אצלנו, אתה מבין? ועם זה יש בעיה, עם זה יש בעיה.

המשיב, מר סגל : אבל יש חתימות שחתמו על זה ו,

כב' הש' חבקין : אז, אז, אדוני,

המשיב, מר היימליך ספרא : אנחנו, אין לנו סמכות להחליט (מדברים יחד),

כב' הש' חבקין : בשביל זה, בשביל זה אתם הולכים לקחת עורך דין,

המשיב, מר היימליך ספרא : נכון.

כב' הש' חבקין : שיודע לדבר איתי בשפה שלי.

המשיב, מר היימליך ספרא : זה לא קשור לדיון עכשיו.

כב' הש' חבקין : טוב שעשיתם את זה וטוב שתעשו.

המשיב, מר סגל : עכשיו, מה שהכי חשוב,

כב' הש' חבקין : כן.

המשיב, מר סגל : וזה ממש, על ידי זה אנחנו רוצים לצאת מכאן זה,

כב' הש' חבקין : כן?

המשיב, מר סגל : בתוך הבקשה דיברו על הנושא של הבית כנסת המרכזי שזה נמצא בקדושת יום טוב 7.

כב' הש' חבקין : כן.

המשיב, מר סגל : משמה הוא יצא.

כב' הש' חבקין : כן.

המשיב, מר סגל : הוא יצא, ברוך השם.

המבקש, מר הולצר : לא יצאתי.

המשיב, מר סגל : הוא יצא,

המבקש, מר הולצר : לא יצאתי.

המשיב, מר סגל : והוא הלך להתפלל, כבר 3 שבועות הוא מתפלל, בבית כנסת השני, שמה, איפה שהתלמוד תורה,

כב' הש' חבקין : נו, מה אתה רוצה?

המשיב, מר סגל : כן? הבית כנסת הזה, כרגע אנחנו מתפללים, הוא לא יכול לבוא בטענות כפי שטען, כל הטענות שהוא טען, בעניין קדושת יום טוב 7 בטלים, היות והוא הלך,

כב' הש' חבקין : שנייה, אתה, שנייה,

המשיב, מר סגל : כן, כן.

כב' הש' חבקין : אתה תתפלל בישמח משה?

המבקש, מר הולצר : בחג ובשבת אני אתפלל בישמח משה, באמצע השבוע אני מתפלל בקדושת יום טוב 7.

כב' הש' חבקין : בסדר.

המבקש, מר הולצר : וזכותי גם להתפלל שמה, אני עדיין שמה,

כב' הש' חבקין : בסדר, תעצור. טוב. המבקש יתפלל בקדושת יום טוב 7 בימות השבוע, ואילו בחג הוא יתפלל בישמח משה.

המבקש, מר הולצר : ובשבת,

כב' הש' חבקין : שנייה,

המבקש, מר הולצר : בשבת מותר לי גם להתפלל בבית כנסת, אני הגבאי (מדברים יחד),

כב' הש' חבקין : ככל,

המשיב, מר סגל : הוא לוקח שתי מקומות,

כב' הש' חבקין : מר סגל, תעצור. ככל שהמשיב, אתה, שנייה, איפה אתה רוצה להתפלל? תבחר אחד, אדוני.

המבקש, מר הולצר : אז ככה, אני, אני הייתי הגבאי עד, זאת אומרת הם זרקו אותי באלימות,

כב' הש' חבקין : אמרת לי, תבחר אחד.

המבקש, מר הולצר : בשבועות הקרובים, בשבועות, עד אחרי החג אני אתפלל בישמח משה 22.

כב' הש' חבקין : בסדר, ואחרי זה?

המשיב, מר סגל : ואחרי זה?

המבקש, מר הולצר : אני יכול, אני יכול, אני חוזר,

כב' הש' חבקין : אבל אל תגיד לי אני יכול, תגיד לי איפה אתה רוצה להתפלל.

המבקש, מר הולצר : אני אחליט, אני בקדושת יום טוב 7.

כב' הש' חבקין : טוב. ככל שה,

המשיב, מר סגל : אז הוא תופס לנו שתי מקומות.

כב' הש' חבקין : ככל שהמבקש מעוניין,

המבקש, מר הולצר : אני המחזיק שמה, ומותר לי להתפלל,

כב' הש' חבקין : ככל שהמבקש מעוניין להתפלל בהמשך בקדושת יום טוב 7 בשבת, הצדדים ישמרו מרחק של 20 מטר זה מזה ולא יצרו קשר זה עם זה. אני מציע לך, אדוני, שאם אתה יכול להתפלל בישמח משה, תתפלל שם,

המבקש, מר הולצר : אני,

כב' הש' חבקין : אל, אל תעורר פרובוקציות סתם. אם הם יקיימו את זה, אדוני, והסטטוס קוו יישמר, ובגדול קיבלת מה שאתה רוצה, אז אל תייצר פרובוקציות סתם.

המבקש, מר הולצר : אני לא אייצר פרובוקציות, מי שיצור פרובוקציות זה הם, אבל אני,

כב' הש' חבקין : אבל הם אומרים את אותו דבר עליך.

המבקש, מר הולצר : בסדר.

כב' הש' חבקין : שב, תודה רבה. הצדדים מסכימים?

עו"ד בר זיק : אדוני, רק עוד הערה אחרונה לעניין חדרו של הרב, אם אפשר להגביל את זה למשיב אחד, כי החדר הזה זה, זה, החדר ששימש את הרב מייזליץ', אני מתכוונת, היה מקור להרבה מהומות ואלימות, ואני לא רואה צורך אמיתי,

כב' הש' חבקין : אז שני אנשים, טוב.

המשיב, מר היימליך ספרא : לא, זה לא נכון, כבוד השופט,

כב' הש' חבקין : תעלי, שנייה, תעלי למעלה. שנייה, רגע, רגע, רגע. הינה. שנייה. או קיי. עם הרב מייזליץ' יהיו לכל היותר שני, שניים מתוך המשיבים בכל פעם. רגע, עכשיו, שנייה. שניים מתוך המשיבים.

המשיב, מר סגל : שני אנשים,

המשיב, מר היימליך ספרא : הינה, הוא מגביל את (לא ברור). לא אתה לא יכול להגביל (מדברים יחד).

המבקש, מר הולצר : (מדברים יחד).

המשיב, מר היימליך ספרא : אתה טוען שאנחנו מעוררים פרובוקציות? אין בעיה.

המבקש, מר הולצר : הרב מקבל שמה (מדברים יחד).

המשיב, מר היימליך ספרא : אז אנחנו לא נסכים להסכם,

המשיב, מר סגל : אתה לא מחליט לרב מה הוא יעשה בחדר ומי להיות שמה,

המשיב, מר היימליך ספרא : נכון.

המשיב, מר סגל : אתה לא בעלים.

המשיב, מר היימליך ספרא : לגבי המשיבים,

המבקש, מר הולצר : הוא שכיר אצלי, מקבל משכורת, (מדברים יחד),

כב' הש' חבקין : רבותיי, אני יוצא מהאולם, ואתם תישארו פה לשבת, תצעקו אחד על השני כמה שאתם רוצים.

המשיב, מר היימליך ספרא : כבוד השופט, לגבי המשיבים, אנחנו מסכימים,

כב' הש' חבקין : שב בבקשה, שב בבקשה. מספיק, אני לא מנהל ככה דיון, רבותיי. זהו, כתבנו הכול. אם הרב מייזליץ' רוצה לקבל שם אנשים הוא יקבל שם אנשים, אתה רוצה לפטר אותו, תפטר אותו, ואחרי זה נראה אם הוא יבוא, אם הוא יחליט לבוא ולעשות פרובוקציות תגישו הטרדה מאיימת גם נגדו, נראה מה נעשה.

המשיב, מר היימליך ספרא : בסדר.

כב' הש' חבקין : רבותיי, אני, הרב מייזליץ', אם אני מבין נכון, לא מתעסק בדברים האלה. זאת אומרת איפה שהוא לא רצוי הוא לא בא.

המשיב, מר סגל : מילה לסיום, אם אפשר, בבקשה. מילה לסיום.

כב' הש' חבקין : שנייה, אני מדפיס לכם את זה.

המשיב, מר סגל : רק מילה לסיום. רק מילה אחת לסיום, בבקשה.

כב' הש' חבקין : כן. כן.

המשיב, מר סגל : אנחנו מבקשים בכל לשון של בקשה,

כב' הש' חבקין : בית המשפט מדפיס לצדדים, כן.

המשיב, מר סגל : אנחנו מבקשים בכל לשון של בקשה שיינתן אפשרות לשני הצדדים לשים בכל מקום שאפשר מצלמות בכדי להוכיח מי עושה את הפרובוקציות.

כב' הש' חבקין : לא אדוני, לא, לא.

המשיב, מר סגל : מה?

כב' הש' חבקין : לא, לא, לא, לא.

המשיב, מר סגל : זה יוכיח את האמת.

המבקש, מר הולצר : הוא כבר רוצה לתפוס חזקה, הוא כבר רוצה לתפוס חזקה.

כב' הש' חבקין : אדוני, לא.

המשיב, מר סגל : איזה חזקה? אנחנו רוצים להוכיח את האמת.

כב' הש' חבקין : אדוני, אם אתה רוצה לבוא, אני לא אתחיל להתקין עכשיו מצלמות שם, ויהיה מחלוקת על זה,

המשיב, מר סגל : אנחנו נעשה את זה, על חשבוננו.

כב' הש' חבקין : לא, לא, בשום אופן לא, זה לא חלק מההסכמות, זה לא חלק מההליך. לא, לא, אתה רוצה, זה, יש פרובוקציה, תבוא תצלם.

המשיב, מר סגל : אין בעיה.

כב' הש' חבקין : תוציא את הטלפון הנייד, תצלם. קחו את זה, תקראו את זה, תראו שזה מקובל עליכם. מצלמות, יש שם ילדים קטינים, זה פגיעה בפרטיות, אי אפשר. טוב, אני יוצא רגע החוצה, תקראו את זה, תראו שזה מקובל, תעירו הערות.

(הפסקה בהקלטה)

כב' הש' חבקין : כן.

עו"ד בר זיק : או קיי. אז אדוני, יש לנו רק הערה אחת לנוסח, שבסעיף 2, השימוש בסוכה שבחוץ ללא הגבלה, זה הכוונה במהלך חג הסוכות מן הסתם,

כב' הש' חבקין : בחוץ ללא הגבלה ובמהלך חג הסוכות.

המשיב, מר סגל : אנחנו משתמשים בזה כל השנה.

כב' הש' חבקין : מה?

המשיב, מר סגל : אנחנו משתמשים בזה כל השנה.

כב' הש' חבקין : לא, אז מה יש,

המשיב, מר היימליך ספרא : אנחנו מסכימים להסכם,

כב' הש' חבקין : מה יש שם?

המשיב, מר היימליך ספרא : זה חצר, זה לא בתוך הבניין, זה לא מגודר, זה סתם, (מדברים יחד), זה סתם להדחיק אותנו, זה לא נכון, זה לא נכון, ילדים לא משחקים שם,

עו"ד בר זיק : רגע, רגע,

המשיב, מר סגל : זה חצר שלא קשור לילדים, זה קשור רק למצוות שאנחנו עושים, של חלוקת מזון,

המבקש, מר הולצר : (לא ברור).

המשיב, מר היימליך ספרא : בסדר, אבל אני יכול להכניס משטחים לחדר?

כב' הש' חבקין : רבותיי, רגע, רגע, שנייה.

המבקש, מר הולצר : אתה סתם מחפש להציק.

המשיב, מר היימליך ספרא : אני אסביר, אני אסביר. כבוד השופט,

המבקש, מר הולצר : זה סתם להציק,

כב' הש' חבקין : לא, לא, שנייה,

המשיב, מר היימליך ספרא : אני אסביר, כבוד השופט, אני אסביר.

כב' הש' חבקין : רבותיי, אני, טוב, אני עוד שנייה יוצא החוצה, ואני, אני אלך לאכול צהריים ואתם תישארו פה שעה,

המשיב, מר היימליך ספרא : אני, אני,

כב' הש' חבקין : רבותיי.

המשיב, מר היימליך ספרא : אני אסביר.

כב' הש' חבקין : לא, אבל אני לא מוכן לצעקות האלה.

עו"ד בר זיק : אדוני, סליחה, אפשר בתיאום מראש בדיוק כמו שקבענו לגבי החלוקה, אם יש איזושהי, איזשהו צורך לעשות שימוש בסוכה מעבר לחג הסוכות, אז,

כב' הש' חבקין : גברת, האם משתמשים בסוכה הזאת בשוטף?

המשיב, מר היימליך ספרא : כן.

המבקש, מר הולצר : לא, רק לחלוקה, ולחלוקה אמרתי, אני מאשר להם לעשות את זה בתיאום. רק לחלוקה, פעם בחודש, פעם בחודשיים, עושים שם חלוקה, אני מוכן לזה,

כב' הש' חבקין : תקשיבו.

המשיב, מר היימליך ספרא : זה לא נכון, זה לא נכון, זה לא נכון.

עו"ד בר זיק : אנחנו לא רוצים ל,

כב' הש' חבקין : הרעיון הוא מאוד פשוט, מאוד פשוט. ושוב, אני, אין לכם מה לחפש שם, רבותיי. אתם לא אמורים להיות שם. אתם רוצים להתפלל בבית כנסת? תתפללו בבית כנסת, אתם רוצים להיות במקווה? תהיו במקווה. לשבת בסוכה בשביל מה? בשביל מה,

המשיב, מר היימליך ספרא : אני לא רוצה,

כב' הש' חבקין : לשבת בסוכה,

המשיב, מר היימליך ספרא : אני אסביר,

כב' הש' חבקין : בגשם,

המשיב, מר היימליך ספרא : תן לי. אני אסביר.

כב' הש' חבקין : או ב-40 מעלות חום.

המשיב, מר היימליך ספרא : אני אסביר. הוא אומר שהוא נתן לנו חדר לחלוקות, אין בעיה. בחדרים האלה, אנחנו מביאים, זה כבר יהיה דיון לגופו, משטחים ודברים, זה באמת מחלקים המון, חלוקות הוא אומר פעם בחודשיים, זה שקר וכזב, זה לא פעם בחודשיים, אבל לא משנה. עכשיו, כל פעם שאני צריך להגיע אני צריך לחשוב אם השופט מרשה לי? זה מקום, זה חיצוני, זה לא בתוך המבנה,

כב' הש' חבקין : אדוני, אז אני, אז,

המשיב, מר היימליך ספרא : זה כביש, הסוכה זה כביש.

כב' הש' חבקין : מר היימליך, אני אסביר לך.

המשיב, מר היימליך ספרא : כן.

כב' הש' חבקין : אתה רוצה להיות שם למטרה מוגדרת של לחלק מזון? בסדר. אתם רוצים להיות שם כדי לעשות במרכאות פעילות פוליטית,

המשיב, מר היימליך ספרא : לא.

כב' הש' חבקין : זה לא.

המשיב, מר היימליך ספרא : אין בעיה. פעילות פוליטית,

כב' הש' חבקין : אין בעיה.

המשיב, מר סגל : אין בעיות, זה כן.

המשיב, מר היימליך ספרא : בסדר.

כב' הש' חבקין : בסדר. אז אני,

המשיב, מר היימליך ספרא : בית משפט יפסוק שאסור לנו לבצע שם לפעילות פוליטית.

כב' הש' חבקין : אני אסדר, שנייה.

המשיב, מר סגל : לא למטרת חזקה.

המשיב, מר היימליך ספרא : בדיוק.

כב' הש' חבקין : שנייה. בחוץ, ללא הגבלה במהלך חג הסוכות, ככל שלאחר, ככל שלאחר חג הסוכות מבוקש לעשות שימוש בסוכה לצורך חלוקת מזון, לצורך חלוקת מזון, יודיעו זאת 72 שעות מראש, ויעשו שימוש לצורך חלוקת המזון בלא לתפוס חזקה בסוכה. רבותיי, תראו, זה הסכם ארוך, יש בו הרבה תנאים, הוא גבינה שוויצרית. אם אתם רוצים לעשות פרובוקציות ולריב, אז זה נורא פשוט. ואם אתם, ואם אתם לא רוצים, אז זה גם פשוט. זה לא יעזור, את הסכסוך ביניכם אתם צריכים לפתור במי זכאי להחזיק בכל המבנה ולנהל אותו, זה הכול. אני מבקש מכם, אל תגיעו אליי שוב עם הפרות של הצו, עם לעשות פרובוקציות. כרגע, תפעלו בדרכים המשפטיות, כדין, בלי לנסות לעשות שימוש בכוח הזרוע, אני מבקש מכם, בסדר? מר סגל.

המשיב, מר סגל : רק מילה אחד,

כב' הש' חבקין : כן.

המשיב, מר סגל : בנושא הזה, בתקופת הקורונה, ואך ורק בתקופת הקורונה, התפללו שמה במקום של אותו סוכה.

המשיב, מר היימליך ספרא : אם יצטרכו לפסוק,

המשיב, מר סגל : ואין שום סיבה שבעולם, שזה רק יהיה, רק לחלוקת מזון, בתקופת הקורונה, כשלא יכולים להתפלל בפנים, שיוכלו להתפלל שמה.

המבקש, מר הולצר : לא נכון, אין שמה מתפללים עכשיו,

המשיב, מר סגל : למה לא? כן, יש, כן.

המשיב, מר היימליך ספרא : לא, אבל,

המבקש, מר הולצר : היה מפסח, מפסח עד עכשיו, יש כבר 4-5 חודשים, לא התפללו שמה.

כב' הש' חבקין : אדוני, לא מתפללים שם וגם לא אמרתם את זה, אני לא משנה את זה יותר,

המשיב, מר סגל : לא, לא,

המבקש, מר הולצר : שקר, שקר.

כב' הש' חבקין : אני לא משנה, אני לא משנה את זה יותר. (מדברים יחד). רבותיי, אני לא משנה את זה, יש בית כנסת, תתפללו בבית כנסת.

המשיב, מר היימליך ספרא : לא, אבל אם סוגרים, יהיה אפשר (מדברים יחד).

כב' הש' חבקין : אני אכתוב ככה, זה אני כן יכול לכתוב,

המשיב, מר סגל : הולכים היום לסגור שם,

כב' הש' חבקין : שנייה. מר סגל,

המשיב, מר סגל : סליחה, סליחה.

כב' הש' חבקין : אני מבקש.

המשיב, מר סגל : אני מתנצל.

כב' הש' חבקין : אתה גורם לי להרים את הקול.

המשיב, מר סגל : אני מתנצל.

כב' הש' חבקין : אני אכתוב ככה. שנייה, הינה. זה הסוכה, רגע, הינה, זה לא יכול להיות במחלוקת, אז אין בעיה. ככל שתיערך תפילה מאורגנת, לא, אתה תארגן, ככל שתיערך תפילה מאורגנת,

המבקש, מר הולצר : על ידי המבקש.

כב' הש' חבקין : כן, על ידי המבקש או מי מטעמו וייטלו בה חלק אחרים, גם המשיבים יוכלו להתפלל בשטח הסוכה, בסדר?

המשיב, מר היימליך ספרא : המשיב לא יקיים שמה תפילות בגלל זה,

כב' הש' חבקין : מה?

המשיב, מר היימליך ספרא : המבקש.

כב' הש' חבקין : אז הוא לא יקיים.

המשיב, מר רוטר : אחרי שהוא עושה מהומות, הוא יגיע לשם,

כב' הש' חבקין : מה,

המשיב, מר רוטר : והוא עושה מהומות,

עו"ד בר זיק : טוב.

המשיב, מר רוטר : בעיה.

כב' הש' חבקין : אדוני, הסברתי 10 פעמים, אדוני. אתם רוצים, תפוצצו את זה,

המשיב, מר היימליך ספרא : לא, אני לא רוצה לפוצץ, אני רוצה רק, ברשותך, סיום, משהו קטן בשקט מהשופט.

כב' הש' חבקין : כן.

המשיב, מר היימליך ספרא : בתקופת הקורונה, שסגרו את בתי הכנסת לפני 4-5 חודשים, התקיימו שמה תפילות 3 פעמים ביום, בסוכה, כי זה מקום פתוח, זה כביש, זה פתוח.

כב' הש' חבקין : אז אדוני, אם,

המשיב, מר היימליך ספרא : או קיי, עכשיו הולכים לסגור היום את הבתי כנסת, כנראה, מהחלטת קבינט, כנראה יהיה, ואין, ויהיו שמה תפילות. אם המבקש יחליט שהוא לא רוצה שנגיע אז הוא לא יעשה שם תפילות,

כב' הש' חבקין : אדוני, חוץ מששתכם, למבקש יש אנשים נוספים שמעניינים אותו, בטוח, כן? אני מניח אדוני, שהמבקש לא יעשה נזק לכל הקהילה כדי לא לאפשר לכם להשתתף. אז אם הוא יפתח את זה, את כל השטח של הבחוץ בשביל להתפלל, גם אתם תוכלו להתפלל שם. הרעיון הוא למנוע מצב שאתם תנצלו את זה כדי להיות שם, וזה לא. כי אין לכם מה לחפש שם. אבל אם יש לכם סיבה לגיטימית, והתפללו שם, אז גם אתם תתפללו שם. הוא גם לא יהיה שם. הוא מתפלל במקום אחר, סגרנו את זה כבר. תודה רבה.

<#2#>

החלטה

אני מאשר את הסכמת הצדדים להצעת בית המשפט בהתאם לתיקונים ולשינויים שנעשו תוך כדי הדיון ושמתבטאים בהצעה כפי שהיא עכשיו. אני מקווה שיהא בכך כדי להקנות שקט לצדדים שניהם, וטוב יעשו אם ימצאו מנגנון שמוסכם על שניהם ליישוב הסכסוך בכללותו, דהיינו מי זכאי להחזיק במבנה ולהפעיל את מוסדותיו.

סכסוך כזה לא יכול להתברר במסגרת של בקשה לפי חוק זה, והדברים הובהרו לצדדים הבהר היטב.

<#3#>

ניתנה והודעה היום, 23/09/2020 במעמד הנוכחים.

המשיב, מר סגל : אני יכול לבקש שבית משפט יאשר לי להתחבר במערכת נט לתיק הזה?

כב' הש' חבקין : אתה לא צד לתיק, אני לא יכול,

המשיב, מר סגל : מה?

כב' הש' חבקין : אני לא יכול.

המשיב, מר סגל : יש הסכמה של הצד שלנו.

כב' הש' חבקין : הסכמה של הצד שלכם, אז תגיש בקשה לעיון בתיק, ו,

המשיב, מר סגל : בית המשפט,

כב' הש' חבקין : אני יכול לתת לו רשות לעיין בתיק?

עו"ד בר זיק : אני לא כל כך מבינה,

המבקש, מר הולצר : (לא ברור) לעיין בתיק?

כב' הש' חבקין : שהוא יוכל להיכנס לתיק הזה ולהסתכל בו.

עו"ד בר זיק : אדוני, אני מעדיפה שתוגש בקשה שנבין למה יש צורך בכלל, זה נראה לי,

כב' הש' חבקין : אבל למה, את מבינה, הוא הרי טוען בשמם,

עו"ד בר זיק : אז את המסמכים שיש בתיק הם יכולים לראות,

<#4#>

החלטה

המסמכים שהוגשו לעיוני במעטפה סגורה מושבים לבא כוח המבקש, ולא שבית המשפט פתח את המעטפה ועיין בה.

<#5#>

ניתנה והודעה היום, 23/09/2020 במעמד הנוכחים.

עו"ד בר זיק : אדוני, בשלב זה אין מסמכים בתיק מעבר לבקשה,

המשיב, מר סגל : אין כלום, הכול,

עו"ד בר זיק : בקשה שהוגשה, ולתגובות שהם עצמם הגישו ככה שאין במה לעיין.

כב' הש' חבקין : יש לך כרגע את כל המסמכים והתיק נסגר.

עו"ד בר זיק : אם התיק,

המשיב, מר היימליך ספרא : אה, התיק נסגר? או קיי.

כב' הש' חבקין : כן, אני סוגר את התיק, אין לי מה זה.

המשיב, מר סגל : מתוך המערכת אני מוציא את ההחלטה עם החותמות, עם החותמות.

כב' הש' חבקין : לך עכשיו למזכירות, תוציא החלטה.

עו"ד בר זיק : אנחנו נשלח,

כב' הש' חבקין : אתה לא יכול הרי להוציא החלטה חתומה,

עו"ד בר זיק : אדוני, אנחנו נשלח,

המשיב, מר סגל : אני לא אוציא,

עו"ד בר זיק : אם לא נקבל כאן עותק, אז אנחנו נשלח למשיבים,

המשיב, מר סגל : אז מה מפריע לך? אז מה מפריע?

עו"ד בר זיק : יגידו לנו, ייתנו לנו פרטי קשר ו,

כב' הש' חבקין : גברת, מה מפריע לך שהוא יעיין?

המשיב, מר סגל : מה מפריע?

דובר מס' 7 : אפילו עורך דין לא היה לנו, מה אכפת לך?

כב' הש' חבקין : אם הרי,

המשיב, מר סגל : הולצר מסכים, הולצר מסכים.

כב' הש' חבקין : שנייה, אם הוא יגיש בקשה לעיון בתיק, כן? ותתנגדו, מה אני לא אתיר לו?

עו"ד בר זיק : אם התיק נסגר, הוא נסגר. אני לא יודעת מה יהיה קדימה, במסמכים שהיו עד כה, כולל בהחלטה הזו,

כב' הש' חבקין : עזבי רגע,

עו"ד בר זיק : אין לי התנגדות שהוא יענה,

כב' הש' חבקין : נניח שהוא מגיש בקשה לעיון בתיק, לפי תקנות העיון, ואומר שיש לו אינטרס ושיש לו עניין ושיש לזה השלכה על הקהילה, ואתם מתנגדים, מה תהיה ההחלטה? להתיר עיון, אז מה אכפת לך?

עו"ד בר זיק : למעט המסמכים החסויים שאדוני החזיר,

כב' הש' חבקין : אבל החזרתי לך אותם, הם בכלל לא בתיק.

עו"ד בר זיק : אין לי התנגדות ש,

כב' הש' חבקין : טוב,

<#7#>

החלטה

בהסכמת הצדדים ניתן בזאת היתר עיון בתיק לרב שלום סגל, תעודת זהות 024368177. למען הסר ספק, לא ניתן צו איסור פרסום בתיק והוא פתוח לציבור.

<#8#>

ניתנה והודעה היום, 23/09/2020 במעמד הנוכחים.

כב' הש' חבקין : טוב, עוד משהו אני יכול לעזור לכם?

המשיב, מר סגל : לא, אנחנו מודים לכם מאוד ושנה טובה.

כב' הש' חבקין : אני מודה לכם, שנה טובה.

<#6#>

עו"ד בר זיק : תודה רבה.

-ההקלטה הסתיימה-

הוקלד על ידי רונית מנחם