1. בתיק זה הגישו התובעים תביעה כספית נגד הנתבעת. התובעים רכשו מן הנתבעת דירה "יד שנייה", תמורת סך של 1,270,000 ₪. במסגרת הסכם המכר, הצהירה הנתבעת, בין השאר, כי "לא קיימת רטיבות בדירה או מהדירה" (סעיף 3 להסכם).

לטענת התובעים, לאחר קבלת הדירה התברר להם כי בניגוד להצהרת המוכרת, קיימים בדירה ליקויי רטיבות. עוד טענו התובעים, כי התברר להם כי ריצוף שהיה מוסתר תחת ארון שפונה מן הדירה עובר למסירתה, מרוצף באופן שונה ומכער את רצפת הדירה באורח משמעותי.

התובעים תבעו מן הנתבעת סך של כ – 200,000 ₪, מהם 120,000 ₪ הם גובה הפיצוי המוסכם בהתאם להסכם המכר, ו – 66,924 ₪ עלות ביצוע התיקונים הנדרשים בהתאם לחוות דעת מומחה שצורפה לכתב התביעה (מהם כ – 15,000 ₪ בגין החלפת הריצוף והיתר עלות תיקון בעיות הרטיבות).

בכתב ההגנה, הכחישה הנתבעת את זכות התובעים – אשר רכשו את הדירה, שהיא דירה ישנה, AS IS, תוך ויתור על כל טענה – לפיצוי, והדגישה כי אין תחולה לסעיף הפיצוי המוסכם בענייננו. הנתבעת הוסיפה וטענה כי חרף האמור, עובר להגשת התביעה התנהל דין ודברים במסגרתו נאותה לבוא לקראת התובעים ואף עשתה מאמצים ורכשה מכספה ריצוף דומה לרצף את שטח הרצפה הקטן שתחת הארון, אולם התובעים אינם מסתפקים בכך וכל רצונם להתעשר על חשבונה של הנתבעת.

הנתבעת צירפה לכתב הגנתה חוות דעת מומחה, על פיה עלות תיקונם של הליקויים הנטענים היא בסך 14,040 ₪ (מהם כ – 5,000 ₪ בגין הריצוף והיתר בגין ליקויי רטיבות).

1. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 2.5.2021, הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של החלטה ועל פיה "בית המשפט ימנה מומחה מטעמו לבחינת טענות הצדדים ומתן חוות דעת, וכי לאחר מכן יבוצעו התיקונים על ידי בעלי מקצוע מטעם הנתבעת בפיקוחו של המומחה מטעם בית המשפט (אלא אם כן תבכר הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים שיקבע המומחה)... הכול מבלי לגרוע מטענות הצדדים ביתר העניינים" (ההסדר הדיוני הראשון).

ביום 25.5.21 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה כי המומחה שימונה יהיה המהנדס אלכסיי גנישב מחברת בדק בית (להלן: המומחה).

בחוות דעתו סקר המומחה את מוקדי הרטיבות הקיימים בדירה, וחיווה דעתו בדבר התיקונים הנדרשים. מעבר לתיקונים אותם קבע המומחה שנדרש לבצע, מצא המומחה לכלול בחוות דעתו גם המלצות ביחס לשיפור הניקוז, וכן המלצות לביצוע בדיקות נוספות, ולביצוע התיקונים אשר יידרשו בהמשך להן, ככל שיידרשו.

1. הצדדים באו בדברים ביניהם בעקבות חוות דעת המומחה אך לא עלה בידיהם להגיע להסכמות.

בהחלטתי מיום 8.7.21 קבעתי, כי ההסדר הדיוני שקיבל תוקף של החלטה מחייב את הצדדים ולפיכך על הנתבעת להודיע אם היא מבכרת לבצע את התיקונים ע"י בעלי מקצוע מטעמה או לשאת בעלות תיקונם כפי שנקבעה ע"י המומחה.

הנתבעת הודיעה כי היא מבכרת לשלם את הסכום שנקבע בחוות הדעת, אולם טענה כי בהתאם להסדר הדיוני שקיבל תוקף של החלטה אין להשית עליה את כלל העלויות שנקבעו בחוות הדעת, לרבות עלויות ביצוען של בדיקות נוספות ויישומן של המלצות המומחה, אלא רק את עלות התיקונים עליהם הורה בשלב זה. התובעים טענו, כי יש לחייב את הנתבעת בביצוע הבדיקות עליהן הורה המומחה, וכן בעלות ביצוע התיקונים אשר יידרשו בעקבותיהם, שכן אלו חלק בלתי נפרד מעלות תיקון ליקויי הרטיבות הקיימים בדירה, ולפיכך, ובהתאם להסדר הדיוני שקיבל תוקף של החלטה, על הנתבעת לשאת בעלותם.

1. בדיון שהתקיים ביום 12.9.2021 נעשה ניסיון נוסף לסייע לצדדים לסיים את המחלוקת בהסכמה, אשר לא צלח. עם זאת, לאחריו הגיעו הצדדים לכלל הסדר דיוני, במסגרתו פירטו שורה של עובדות מוסכמות והודיעו כי הם מוותרים על שמיעת ראיות ומסכימים כי התיק יוכרע על סמך החומר הקיים בו וסיכומי הצדדים (ההסדר הדיוני השני).

ביום 3.10.2021 ניתן תוקף של החלטה להסכמות הצדדים במסגרת ההסדר הדיוני השני, הצדדים הגישו סיכומיהם, וכעת הגיעה שעת ההכרעה.

דיון והכרעה

1. כעולה מן המובא לעיל ומסיכומי הצדדים, קיימות בין הצדדים שלוש מחלוקות עיקריות הטעונות הכרעה:
2. מה גובה הפיצוי בו יש לחייב את הנתבעת בגין תיקון הליקויים, בהתחשב בחוות דעת המומחה המוסכם, על רכיביה השונים;
3. האם ועד כמה יש לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין סוגיית הריצוף השונה שהיה מתחת לארון בכניסה;
4. האם ועד כמה זכאים התובעים לפיצוי בגין הפסד דמי השכירות.

במאמר מוסגר יוער, כי בסיכומים שהוגשו מטעמם, זנחו התובעים את הטענה כי הם זכאים לפיצוי מוסכם, ולפיכך לא מצאתי להידרש לה.

אדון במחלוקות הנותרות כפי שפורטו לעיל כסדרן.

עלות ביצוע התיקונים בהתאם לחוות דעת המומחה המוסכם

1. כאמור, במסגרת ההסדר הדיוני הראשון, הוסכם כי ימונה מומחה מוסכם, וכי הנתבעת תבצע את התיקונים שיקבע באמצעות בעלי מקצוע מטעמה, אלא אם כן תבכר לשלם לתובעים את הסכומים שיקבע המומחה (ראו גם החלטה מיום 8.7.2021).

לאחר שהתקבלה חוות דעתו של המומחה המוסכם, ולאחר שניתנו מספר החלטות בנושא, הודיעה הנתבעת כי היא מבכרת לשלם את הסכומים שנקבעו על ידו תחת ביצוע התיקונים באמצעות בעלי מקצוע מטעמה.

אלא, שבין הצדדים נתגלעה מחלוקת בעניין היקף הסכומים אותם נדרשת הנתבעת לשלם בעקבות חוות הדעת, וזאת לאור העובדה שבחלק מן העניינים חיווה המומחה דעתו כי נדרש לבצע בדיקות נוספות, אשר את עלויותיהן קבע אך את ממצאיהן כמובן שלא ניתן לדעת, ויכול ויעלה מהן צורך לבצע תיקונים נוספים.

1. התובעים טענו, כי משעה שהנתבעת בחרה שלא לבצע את הבדיקות והתיקונים באמצעות בעלי מקצוע אלא לשלם את הסכום שנקבע, הרי שאומדן העלויות הקבוע בחוות הדעת אינו נכון ואינו אמיתי, שכן ייתכן שישנן עלויות נוספות שאינן ידועות היום. לפיכך, טענו התובעים, כי חוות הדעת היא חלקית ואינה שלמה, והם עתרו למתן צו להשלמת הבדיקות בטרם יינתן פסק דין סופי בתיק.

הנתבעת טענה, כי יש לחייבה אך ורק בעלות ביצוע התיקונים (בסך 11,650 ₪ בתוספת מע"מ) ולא בביצוע הבדיקות הנוספות. הנתבעת הזכירה כי מדובר בדירה ישנה (נבנתה בשנת 1993), והדגישה כי חיובה לשלם עבור בדיקות נוספות ותוצאותיהן מהווה גם סטייה מההסדר הדיוני. לטענתה משהודיעה כי היא מבכרת לשלם את הסכום שנקבע לתיקון הליקויים אין לחייב בביצוע בדיקות נוספות. עוד ציינה הנתבעת כי אין לחייבה בביצוע עבודות אשר אותן ציין המומחה כהמלצה בלבד לשיפור הניקוז.

1. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום עבור תיקון הליקויים כפי שנקבע בחוות הדעת, כמפורט להלן.

ראשית יש לזכור, כי מדובר בהסכם מכר של דירה יד שנייה, כאשר הבסיס המשפטי לחיובה של הנתבעת במימון עלויות התיקונים הוא בכך שהתחייבה במסגרת הסכם המכר כי אין בדירה ליקויי רטיבות. לפיכך, יש מקום לחייבה בעלות ביצוע התיקונים של ליקויי רטיבות עליהם ידעה או היה עליה לדעת עובר לחתימה על הסכם המכר, אך לא מעבר לכך.

מעיון בחוות דעת המומחה המוסכם עולה כי ככלל, מקום שבו מצא ליקויי או סימני רטיבות שהם באחריות המוכרת, הוא ציין את העבודות הנדרשות לתיקונם, גם כאשר קבע כי יש לבצע בדיקות. לשון אחר, הבדיקות נדרשות בעיקר "ליתר ביטחון". יצויין, כי היו מקומות בהם ציין המומחה כי ייתכן שהממצא של רטיבות נמוכה נובע מכך שבדיקתו בוצעה בקיץ, כך שייתכן שבחורף הרטיבות תחזור. אולם, גם במקרים אלו קבע המומחה, בצד ביצוע הבדיקה, גם את עלות התיקון הנדרש, אשר ממילא מוסכם כי הנתבעת תישא בה (עמ' 5-6 לחוות הדעת).

יצויין, כי הנתבעת טענה, כי המלצת המומחה בעמ' 7 לחוות דעתו למעלה (ביחס לקיר הסלון הגובל עם משטח מרוצף בכניסה לבית הנמצא מתחת לגרם המדרגות) מתייחסת לביצוע בדיקה. אלא שמעיון בסעיף זה והשוואתו לסעיפים קודמים עולה, כי התמחור שאותו נקב המומחה (2,800 ₪) אינו לביצוע הבדיקה אלא לביצוע התיקונים. מכיוון שמדובר בתיקונים בעקבות ממצאי לחות שאותרה (גם אם נמוכה) אני סבורה שיש להשית על הנתבעת גם תיקונים אלו.

1. המקומות היחידים לגביהם צויין בחוות הדעת שיש לערוך בדיקה אך לא צויינה עלות התיקון, הם מקום בו מדובר בעבודות שהם בתחום האחריות של השכן או של ועד הבית (ראו עמ' 8 לחוות הדעת, למעלה); או בעניין רמת הלחות של המצע שמתחת לאריחי הרצפה (עמ' 8 לחוות הדעת, למטה).

בכל הנוגע לעבודות שאינן באחריות הנתבעת, ממילא אין מקום לחייבה בביצוע בדיקות אלו או אחרות, שכן גם אם כתוצאה מהן יעלה צורך בביצוע עבודות אלו או אחרות, הרי שמדובר בעבודות שאינן בתחום אחריותה כבעלת הדירה.

בכל הנוגע לבדיקות לבדיקת לחות במצע מתחת לריצוף, לא מצאתי הצדקה לחייב את הנתבעת לשאת בעלויות בדיקה זו, שכן עולה בבירור כי המומחה המליץ לערוך בדיקה זו רק למעלה מן הצורך ולא בשל קיומו של חשש כלשהו לרטיבות. בהקשר זה יצויין, כי גם בחוות הדעת שהוגשה מטעם התובעים אין זכר לטענה לרטיבות במצע שמתחת לריצוף ואף מטעם זה אין מקום לחייב בביצוע הבדיקה.

1. אשר לעבודות הנוספות אשר הנתבעת סירבה לשאת בעלויותיהן (עבודות בשני מוקדים בחצר בעלות של 1,500 ₪ כל אחד וסה"כ 3,000 ₪) - אכן מדובר בהמלצות לשיפור הניקוז, ולא בליקויים אותם היה על הנתבעת לגלות במסגרת הסכם המכר, ולפיכך אין הצדקה להשית על הנתבעת את עלויותיהן.

1. העולה מן האמור לעיל, כי יש לחייב את הנתבעת לשאת בעלות ביצוע התיקונים כמפורט בחוות הדעת ובסכום כולל של 14,450 ₪, ובתוספת מע"מ סך הכל 16,906 ₪.

פיצוי בגין סוגיית הריצוף

1. סוגיה שנייה שבמחלוקת בין הצדדים היא עלות הפיצוי שיש לחייב את הנתבעת, אם בכלל, בגין הריצוף השונה מתחת לארון. כזכור, עם פינוי הדירה התברר לתובעים, שהשטח שהיה מתחת לארון מרוצף בריצוף ישן ושונה מהריצוף ביתר החלל, דבר שהוסתר מהם לטענתם.

בהקשר זה הסכימו הצדדים בהסדר הדיוני השני על העובדות הבאות:

1. הדירה נבנתה בשנת 1993;
2. השטח שמתחת לארון הוא בגודל של 1.26 מ"ר (כמופיע בתמונות);
3. טרם הגשת התביעה רכשה הנתבעת פעמיים אריחים דמויי פרקט והציעה לתובעים לרצף בהם את השטח שמתחת לארון, אך הם סירבו, בטענה כי הריצוף אינו מתאים לאריחים הקיימים בשטח הסלון והפרוזדור המהווים חלל אחד;
4. טרם הגשת התביעה הוסכם כי התובעים יאתרו ריצוף המתאים מבחינתם לריצוף השטח מתחת לארון והנתבעת תשלם עבורו (יהא מחירו אשר יהא), אך התובעים טענו כי לא מצאו ריצוף מתאים;
5. טרם הגשת התביעה הציעו התובעים לנתבעת להחליף את הריצוף בכל שטח הסלון (כ – 45 מ"ר) לריצוף זול ובלבד שהנתבעת תישא בכל עלויות הריצוף (רכישה ועבודה) אך הנתבעת סירבה.
6. העובדה שהריצוף מתחת לארון הוא ריצוף ישן ושונה מהותית מהריצוף ביתר חלל הפרוזדור והסלון (המהווים חלל אחד) היא עובדה שהייתה בידיעתה הבלעדית של הנתבעת כמוכרת הדירה. מדובר בעניין אותו ידעה הנתבעת או היה עליה לדעת ולפיכך היה עליה לגלותו לתובעים. עוד יצויין, כי אף שהשטח מתחת לארון אינו גדול, הוא נמצא ברצף של חלל אחד עם הסלון, המרוצף בריצוף יפה, חדש יחסית, ויוקרתי (דמוי פרקט). ההבדל ניכר לעין, כעולה מן התמונות שהציגו הצדדים.
7. מן העובדות עליהן הסכימו הצדדים עולה, כי אף ששני הצדדים פעלו בתום לב ועשו מאמצים למצוא אריחים זהים לאלו שבהם מרוצף החלל כולו, על מנת לרצף בהם את השטח שמתחת לארון – לא צלח הדבר. לא נמצאו אריחים זהים, הנתבעת רכשה שתי דוגמאות של אריחים דומים, אולם אלו לא הניחו את דעת התובעים.

הנתבעת הציגה תמונות מהן ביקשה להסיק כי הריצוף אותו רכשה לריצוף השטח שמתחת לארון דומה לריצוף ביתר החלל, באופן ההופך את סירוב התובעים להסתפק בו לבלתי סביר ואף חסר תום לב, כך שיש לדחות את תביעתם לפיצוי.

אין בידי לקבל טענה זו.

1. מקובלת עליי באופן עקרוני טענת הנתבעת, כי עקרון תום הלב דורש, כי כאשר ישנן מספר חלופות, אשר כל אחת מהן יש בה כדי להשיב את המצב לקדמותו או לתקן את הטעון תיקון – לא יבחר הניזוק (או הנפגע מהפרת חוזה) בחלופה המטילה מעמסה כספית בלתי סבירה על המזיק (או המפר; השוו: ע"א 9474/03 יורם גדיש תשתית ובנייה (1992) בע"מ נ' בהג'את מוסא (21.11.2006)).

אלא, שבענייננו, איני סבורה כי יש לראות את התעקשות התובעים על ריצוף כלל החלל בריצוף אחיד כחוסר תום לב, וזאת בין השאר בהתחשב בכך שהמעמסה הכספית שחלופה זו מטילה על הנתבעת אינה בלתי סבירה בהתחשב במכלול נסיבות העניין.

1. ראשית יש לציין, כי מן התמונות שצורפו ע"י הנתבעת (נספח 3 לסיכומים מטעמה) עולה כי האריחים אותם רכשה ובהם הציעה לרצף את השטח שמתחת לארון אמנם דומים לריצוף בכלל החלל, אולם הם אינם זהים, וההבדל בהחלט נראה לעיל. על כך יש להוסיף, כי הגם שמדובר בדירה ישנה, רוצף חלל הפרוזדור והסלון בריצוף חדיש, ויש להניח כי גם מראהו הכללי של החלל הובא במניין שיקולי התובעים כשרכשו את הדירה.

מדובר בעניין שהיה בידיעתה הבלעדית של הנתבעת, המוכרת, ומבחינתם של התובעים הוא היה בגדר פגם נסתר.

1. כפי שהוזכר לעיל, על פי ההלכה הפסוקה, אמת המידה הרלוונטית לבחינת תום הלב היא בשאלה האם החלופה שנבחרה ע"י הניזוק (או בענייננו – הנפגע מהפרת החוזה) מטילה מעמסה כספית בלתי סבירה על המזיק (או המפר). בהתאם לחוות הדעת שהוגשה מטעם התובעים, העלות של החלפת הריצוף בכלל החלל לריצוף מאותו סוג עומדת על סך של 12,000 ₪ בתוספת מע"מ ופיקוח. עם זאת, עוד בטרם הגשת התביעה, הסכימו התובעים להסתפק בהחלפת הריצוף בכלל החלל לריצוף זול יותר. התובעים חזרו על עמדה זו גם בסיכומים מטעמם והבהירו כי עלותו הכוללת של פתרון זה עומדת על סך של 6,000 ₪ (סעיף 25 ו – 45.5 לסיכומים).

בהקשר זה יצויין, כי גם המומחה מטעם הנתבעת, אשר העריך בחוות דעתו את עלות החלפת הריצוף בשטח שמתחת לארון בסך של כ – 4,500 ₪ בתוספת מע"מ, ציין כי הערכה זו היא תחת ההנחה שיסופקו אריחים זהים, והוסיף כי "במידה ולא ימצאו אריחים באותו גוון יוחלפו כל המרצפות מסוג זה בכלל הדירה והערכת המחיר תשתנה" (ראו סעיף 1.1 בעמ' 7 לחוות הדעת שצורפה לכתב ההגנה).

1. במצב דברים זה, אני סבורה כי באיזון בין זכויות הצדדים ומידת האשם בהתנהלותם, אין לחייב את התובעים להתפשר על ריצוף שונה בשטח שמתחת לארון, ואיני סבורה כי יש לראות את עמידתם על ריצוף אחיד – ובפרט שעה שהסכימו כי הריצוף יהיה זול יותר מזה שבו רוצף עיקר החלל - כחוסר תום לב.

לאור האמור מצאתי לחייב את הנתבעת בפיצוי התובעים בעלות החלפת הריצוף בחלל כולו, בריצוף זול יותר, וסה"כ 6,000 ₪.

פיצוי בגין הפסד דמי שכירות

1. התובעים טענו כי הם זכאים לפיצוי בגין אובדן דמי שכירות עבור החודשים בהם עמדה הדירה ריקה, וזאת, לטענתם, בשל הליקויים שהיו קיימים בדירה והוסתרו מהם ע"י הנתבעת. התובעים טענו כי הם זכאים לפיצוי בגין מלוא דמי השכירות עבור חודשיים וחצי – שבין המועד בו קיבלו את החזקה בדירה (1.7.2020) ועד ליום 15.10.2020 אז הצליחו להשכיר את הדירה. וכן טענו, כי גם לאחר שהשכירו את הדירה, נאלצו להשכירה הסכם קצר טווח, במחיר נמוך בכ – 700 ₪ לחודש בשל מצבה של הדירה. עוד ציינו התובעים, כי החל מיום 1.8.2021 עומדת הדירה ריקה.

בהסדר הדיוני השני הוסכם כי הדירה הושכרה ע"י התובעים החל מחודש אוקטובר 2020 ועד יוני 2021.

1. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, מצאתי כי למעט תקופה של חודש ימים שיש לקחת בחשבון לצרכי התארגנות, תיקון הליקויים והחלפת הריצוף – לא הוכיחו התובעים כי הם זכאים לפיצוי בגין אובדן דמי שכירות.
2. ראשית, הטענה כי עקב מצבה של הדירה לא ניתן היה להשכירה, נשללה מעצם העובדה שהדירה הושכרה כחודשיים וחצי לאחר שנמסרה לתובעים. התובעים לא הוכיחו מהם המאמצים שעשו כדי להשכיר את הדירה קודם לכן וודאי שלא הוכיחו כי הסיבה לכך שניסיונות אלו נכשלו נעוצה בהתנהלות הנתבעת. כאמור, עצם העובדה שהתובעים הצליחו בסופו של דבר להשכיר את הדירה (גם אם לטענתם נדרשו להסתפק בדמי שכירות נמוכים יותר) מלמדת כי ניתן היה להשכירה, למצער תמורת סכום נמוך יותר, וכך מחוייבים היו התובעים לנהוג, ולו מכוח חובתם להקטין את נזקם.

הטענה שדמי השכירות ששולמו נמוכים ממחיר השוק בגין הליקויים, וודאי גודל הפער בין דמי השכירות ששולמו לדמי השכירות הראויים – הן טענות אותן יש להוכיח באמצעות חוות דעת שמאי, ולא ניתן להסתפק בהסכם השכירות הקיים ואף לא במודעות אלו או אחרות באתר יד 2, כדי להוכיחן. משלא הוגשה חוות דעת כאמור, הרי שבית המשפט אינו רשאי לעשות אומדנא בכגון דא, ודין התביעה ברכיב זה להידחות.

1. על אף האמור, מכיוון שהוכח שהיו בדירה ליקויים שהוסתרו מן התובעים, ומכיוון שקבעתי לעיל כי נדרשים תיקונים אלו או אחרים, כמו גם החלפת ריצוף, מצאתי כי התובעים זכאים לפיצוי בגין תקופה של חודש ימים הנדרשת להתארגנות וביצוע התיקונים, ומצאתי לקבוע את שיעור דמי השכירות שישולמו לתקופה זו, בהתאם לדמי השכירות החודשיים בהם השכירו התובעים את הדירה בפועל, בסך 3,300 ₪.

סוף דבר

1. אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:
2. סך של 16,906 ₪ (כולל מע"מ) בגין תיקון הליקויים;
3. סך של 6,000 ₪ בגין הריצוף;
4. סך של 3,300 ₪ בגין אובדן דמי שכירות.

נוסף על כך, אני מחייבת את הנתבעת לשאת בהוצאות התובעים בגין חוות דעת מומחה מטעמם, חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, והמחצית הראשונה של האגרה (סך ההוצאות 5,171 ₪), ובשכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪. בקביעת סכום ההוצאות, לקחתי בחשבון את האופן בו ניהלו הצדדים את ההליך שהיה בו כדי לחסוך זמן שיפוטי והוצאות, ומאידך גיסא את הפער בין סכום התביעה לסכום שנפסק בסופו של דבר.

משהסתיים ההליך ללא שמיעת ראיות אני פוטרת את התובעים מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, י"ב אדר א' תשפ"ב, 13 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.