לפניי תביעה שעניינה עסקת מכר מרחוק לרכישת מחשב נייד בהתאם לה התובע רכש מחשב מהנתבעת בסכום של 7,350 ₪. התובע ביקש לבטל את העסקה ובתמורה נאלץ לשלם סכום ביטול בגובה 25% מהעסקה. מכאן נולדה עילת התביעה בין הצדדים.

לטענת התובע, הוא רכש את המחשב ביום 8.7.2020 מפרסומת באתר מטעם הנתבעת. המחשב המתואר בפרסומת והמחשב שקיבל אינם תואמים. המודעה תיארה מחשב מעודפים אולם בפועל הוא קיבל מחשב משומש, כשחשב שיקבל מחשב חדש מעודפים. עוד הוא טוען כי לפי הפרסום המחשב היה אמור להיות משנת 2016 והמחשב שקיבל יוצר בשנת 2015. למרות זאת הוא ניסה להשתמש בו אלא שהמחשב התחמם. התובע ניסה להתקשר עם החברה במטרה להחזיר את הרכישה, לבטלה ולהזדכות עליה, אך נאמר לו ע"י נציג הנתבעת כי דמי הביטול עומדים על 25%, והוא סרב. בהקשר זה ציין כי דמי הביטול אינם מפורסמים באתר. עוד ניסה התובע, פעמים רבות להשיג את נציגי הנתבעת טלפונית ללא הצלחה, לבסוף הגיע למשרדי הנתבעת ודרש את ביטול העסקה וקבלת החזר כספי חלקי בלבד. התובע טוען שהיה זכאי להחזר מלא של עלות העסקה שכן טרם חלפו 14 ימים מיום קבלת המשב לידו וממילא ההתנהלות הנתבעת גרמה זו לערך מטרד והוצאות מיותרת.

מנגד טוענת הנתבעת כי המחשב מוגדר כמוצר "מציאון" עודפים מתצוגה ונמכר ב 50% הנחה הכל כפי שמפורט בתקנון החברה המצוי באתר האינטרנט וכפי שגם הופנה אליו התובע בחשבונית ובקשלה. התובע קיבל את המוצר שרכש ואישר את ההזמנה וממילא כל המידע על אודותיו נמסרו לו. במידה והיה מבקש ביטול עסקה בתוך 14 יום, היה מזוכה. בעסקת מכר מרחוק, אפילו לא נדרשת האריזה. התובע קיבל את המוצר ב 20.7, בידיעה כי המחשב הוא מתצוגה ורק אחרי 21 ימים ביקש לבטל את העסקה. בעדותו טען נציג הנתבעת כי גם אם קיבל לטענתו את המוצר רק ב 26.7, עדיין חלפו 14 ימי האפשרות לבטל. התובע קיבל 75% החזר על העסקה מהנתבעת. טענת התובע כי המחשב משנת ייצור 2015 איננה נכונה. הוא יוצר בשנת 2016 כפי שפורסם.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם ובמוצגים , ולאחר ששמעתי את הצדדים, הגעתי למסקנה כי התובע ביקש לבטל את העסקה טרם חלוף 14 הימים ממועד קבלת המחשב לרשותו וממילא כי דין התביעה להתקבל.

כאמור, ללא היתה מחלוקת בין הצדדים כי מדובר בעסקת מכר מרחוק.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת מניין הימים שחלפו בין היום בו קיבל התובע את המחשב ועד לדרישתו להחזירו ולביטול העסקה כאשר התובע טען שקיבל את המחשב ב 26.7.2020, בעוד הנתבעת טוענת שקיבל את המחשב כבר ב 20.7.2020 ומועד החזרתו של המחשב פרונטלית מוסכם על הצדדים.

בעניין זה יצויין כי חרף טענות הנתבעת- אני קובעת כממצא עובדתי כי התובע קיבל לידו את המחשב ביום 26.7.20. בגרסה זו תומכת הודעה שיקבל מדואר המושב לבוא לאוספו (ת/4).

באשר למועד הבקשה לבטל את העסקה- התובע הציג לבית המשפט פירוט שיחות של כל נסיונותיו ליצור קשר עעם הנתבעת – פירוט השיחות מתחיל מיום 3.8.20 ואילך. גרסתו של התובע לניסיונותיו הכושלים לבטל את העסקה קודם להגעתו באופן פיזי למשרדי הנתבעת, מקובלת עליה ואמינה בעיני ודומה כי די מהר הבין שהמחשב שרכש לא עונה על דרישותיו וניסה לתקשר עם הנתבעת לשם ביטול העסקה- הכל בטווח 14 הימים לאחר שקיבל את המחשב לידיו. פירוט השיחות כאמור (ת/2) מדבר בעד עצמו.

כשם שהעסקה נעשתה מרחוק, אין סיבה לכך שביטולה לא יעשה באופן דומה. וודאי שבכדי לבצע את העסקה היה על הנתבעת להביא את המחשב לביתו של התובע, כך גם לעניין ביטול העסקה בפועל רשאי היה התובע להתקשר עם החברה ולבקש לבטל את ההסכם. ליישום הביטול, טרח התובע והחזיר את המחשב לנתבעת, אך כאמור, דרישת הביטול החלה עוד בפנייתו הראשונה של התובע לנתבעת אחר קבלת המחשב. התובע סר למשרדי הנתבעת עם המענה הראשון מטעם הנתבעת (על ידי מרדכי) וממילא לאחר שזה סרב לבטל את העסקה.

משכך, הרי שדרישת הביטול התקבלה בהתאם לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א-2010. עפ"י התקנות עסקה המבוטלת תוך 14 ימים מיום הרכישה מזכה את המבטל בסכום הרכישה, תוך הפחתת 5% משווי העסקה או סך של 100 ₪, הנמוך מביניהם.

בנסיבות אלה, כשגרסתו של התובע לביטול העסקה, נכנסת לתחום 14 הימים המורשים לביטולה לפי התקנות, אני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובע את הסכום העודף שהיא חייבה אותו לשלם בתמורה לביטול העסקה. לפיכך, הנתבעת תשלם לתובע סכום של 1,737.5 ₪, נושא ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן, תשא הנתבעת בהוצאות התובע בסך של 500 ₪ סכום זה ישולם תוך 30 ימים שאם לא כן ישא רבית והפרשי הצמדה מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור, תוך 15 ימים, לבית המשפט המחוזי מרכז- לוד.

ניתן היום, ג' ניסן תשפ"א, 16 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.