לפניי תביעה לפיצוי התובעת בגין דו"ח בדיקת רכב מטעה שסיפק בידה מכון הבדיקה של הנתבעת עובר לרכישתו.

ביום 16.6.2019 רכשה התובעת את הרכב נשוא התביעה מידי מגרש למכירת רכב "בן car" ברמלה. טרם הרכישה פנתה התובעת אל מכון הנתבעת על מנת לבדוק את הרכב. התובעת הופנה אל הנתבעת על ידי המוכר במגרש.

לטענת התובעת, ביום 13.6.2019 נבדק הרכב במכון מטעם הנתבעת אז נמצאו בו ליקויים שהוגדרו ע"י הנתבעת כבעלי משמעות נמוכה הכל כפי שפורט בדו"ח מטעמה. בהתאם לכך, הרכב נרכש ע"י התובעת אלא שלאחר כשנה בבואה למכור את הרכב התברר לה, לתדהמתה, כי רכבה עבר תאונה קשה בתאריך 17.8.2018 שהגדירה את מצבו כ "אובדן להלכה". לטענת התובעת ובהתבסס על חוות דעת שמאי מטעמה, הגדרה זו גרמה לירידת ערך של הרכב המתבטאת שסכום של 47,314.92 ₪. השמאי שבדק את רכבה קבע כי ערך הרכב בשוק עומד על סך של 75,000 ₪, כשהידיעה על עברו הביטוח מפחיתה מערכו ומעמידה את ההפחתה על סך של 59,000- ₪ (בהתבסס על חוות דעת שמאי מטעמה מיום 29.6.20). לאור הממצאים אלה נדרש בית המשפט, לשיטתה של התובעת, לקבוע כי הנתבעת התרשלה בבדיקת הרכב נשוא התביעה שכן ממצאי בדיקתה השגויים הם שגרמו לתובעת לרכוש את הרכב והם האחראיים לנזק הכספי שנוצר לה בעקבות הרכישה.

עוד טענה התובעת לא רק שקביעת המכון מטעם הנתבעת מטעה כשהיא קובעת כי המשמעות של הליקויים שנמצאו בבדיקה נמוכה, הבוחן טען בפני חבר שהגיע עמה לבדיקה כי הרכב מעולה וייעץ להם לקנות אותו. עוד היא טוענת כי המילה תאונה לא הוזכרה בכל שלבי מכירת הרכב והבדיקה. היא טוענת כי כלל לא ידעה על הצורך לבדוק עבר ביטוחי של רכב ושאילו הייתה יודעת כי הרכב עבר תאונה כה משמעותית הרי שלא הייתה רוכשת אותו.

הנתבעת מצדה טענה כי רכב שלא נפגעה בו השלדה, משמעותם של הליקויים, עפ"י הוראות משרד התחבורה היא נמוכה. עוד טוענת הנתבעת כי התובעת חתומה על כך שהיא מחויבת לבדוק עבר ביטוחי של הרכב. מבחינת המכון, טוענת הנתבעת, כי אינה יכולה לדעת, אחרי שהרכב תוקן והוחלף לו החלקים כי הוא היה מוגדר קודם לכן "אובדן להלכה". לטענת התובעת ככל שהיתה לוקחת התובעת את הרכב למוסך למקרא הדו"ח מטעמה וממילא מוציאה את העבר הביטוחי של הרכב כפי שעשה הרוכב לו ביקשה למכור את הרכב הרי שהיתה מגלה את התאונה וממילא נמנע מהרכישה.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם, ולאחר ששמעתי את עדויות המעורבים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה בלבד.

לא היתה מחלוקת בין הצדדים, אם כי בדיעבד, כי התובעת חתמה על טופס לפיו באחריותה לבדוק את עברו הביטוחי של הרכב וממילא בדיקה כזו לא בוצעה.

כמו כן, לא היתה מחלוקת בין הצדדים באשר לליקויים שנמצאו בבדיקה, וממילא המחלוקת כי במיתוגם כליקויים בעלי משמעות נמוכה כאשר בהקשר זה טענה התובעת כי ככל שהיו מוגדרים בעלי משמעות גבוהה כפי שאמורים היו להיות מוגדרים לא היתה רוכשת את הרכב ולכל הפחות ממשיכה בבדיקת הרכב. יצויין כבר עתה כי ברגיל, הייתי מקבלת את טענת התובעת כי ככל שדו"ח הנתבעת היה מגלה כי המדובר בממצא בעל משמעות גבוהה הרי שלא היתה רוכשת את הרכב ולכל הפחות טורחת לערוך ברור נוסף באשר למשמעות הליקויים אלא שהתובעת בענייננו מלינה גם על מידע בדבר אובדן להלכה אשר לטענתה הוסתר ממנה. אני מקבלת את טענת הנתבעת כי בשלב בו בדקה את הרכב יכולה היא לאתר תאונות אולם לא מצב אובדן להלכה שכן הרכב כבר תוקן וממילא מידע זה יכול להימצא בעבר הביטוחי של הרכב כפי שהובהר לתובעת.

זאת ועוד, עיון בזכרון הדברים, שנערך בעת המכירה בין התובעת למוכר הרכב (נספח א' לכתב ההגנה) מעלה כי נרשם ואושר במפורש, בחתימת ידה של התובעת, בסעיף 5 כי "לידיעת הקונה נמסר כי שהרכב הנ"ל עבר תאונה אובדן להלכה וקיים ירידת ערך... ולא יוכל לבוא בטענה כלפי המוכר בעתיד. הרכב נמכר בהנחה משמעותית ממחיר מחירות בעקבות כך. חתימת הלקוח". מכאן, שהתובעת בבואה לבדוק את הרכב אצל הנתבעת ידעה או לכל הפחות צריכה היתה לדעת כי הרכב שבו היא מתעניינת עבר תאונה ונמצא אובדן להלכה.

מכאן שלא מצאתי כי הנתבעת התרשלה כלפי התובעת לעניין מסירת מידע בדבר הרכב אובדן להלכה.

מכאן שנותר לבית משפט זה לבחון נכונות סיווג הליקויים בדו"ח הנתבעת.

בדו"ח הנתבעת שנמסר לתובעת נרשם כי במכלול הבדיקה לעניין שילדה ומרכב ליקויים בעלי משמעות נמוכה האבחנות הבאות:

"פגיעות פח+פגושים ופגמים בצבע, תיקונים במרכב, תיקוני פח+פגושים תיקון מאחור, תיקון בגוף ימין, תיקונים בדופן פנימית תא מנוע, פלסטיקים פנימיים פגומים+ חסר מדף אחור."

במסמך הרשמי של משרד התחבורה, שכותרתו "מדדים לבדיקת רכב לצרכי קניה ומכירה", הוראת נוהל מס' 127, אליה הפנה גם נציג הנתבעת בדיון, קיימת הצבעה על חלוקה וסיווג של ממצאי ליקויי רכב בבדיקה לשלוש קטגוריות: ליקויים בעלי משמעות גבוהה, נמוכה ושולית כאשר כל אבחנה מקבלת מדרג ומסווגת לאחת מתוך 3 הקטגוריות.

השוואה בין רישומי האבחנה כפי שפורטו בדו"ח שנמסר לתובעת וסיווגם לפי דו"ח משרד התחבורה עלה כי קיימת אי התאמה.

כך למשל, בדוח התובעת נרשם כי קיימים תיקונים בדופן פנימית תא מנוע צריכים להיות מוגדרים בליקויים בעלי משמעות גבוהה אולם בדו"ח התובעת הוגדרו כבעלי משמעות נמוכה. כך גם לגבי, צבע ופחחות כללית, תיקונים בגוף תיקונים במרכב וכיוצא בזה (ר' עמ' 22-23 לדוח סעיפים 10א, 4,6,7, עמ' 24 סעיפים ג' ו-ד'). כל אלה הוגדרו בדו"ח הנתבעת כבעלי משמעות נמוכה כאשר על פי משרד התחבורה עליהם להיות מסוווגים כבעלי משמעות גבוהה. עיון בדו"ח בדיקת רכב התובעת ע"י הנתבעת מצביע על ממצאים אלה וקיומם ברכב התובעת אלא שעל אף הממצא הוגדרו הליקויים ברכב התובעת כבעלי משמעות נמוכה ולא כפי שנדרש על פי דרישת משרד התחבורה.

בנסיבות אלה אני מוצאת כי ממצאי בדיקת המכון של הנתבעת היו שגויים ומטעים.

כאמור, התובעת ידעה או לכל הפחות צריכה היתה לדעת כי הרכב בו היא מתעניינת לרכישה היה בבחינת אובדן להלכה וכי בהתאם צפויה ירידת ערך עתידית (בגינה על פי זכרון הדברים גם קיבלה הנחה). כמו כן, לא נעלמה מעייני הבהרת הנתבעת לתובעת כי באחריותה לבדוק את עברו הביטוחי של הרכב וממילא כי ככל שהיתה פועל התובעת לבדוק את עברו הרי שמצבו האמתי של הרכב היתה מתגלה לה. יחד עם זאת, אין בהבהרה זו כדי לפטור את הנתבעת מלספק בידי התובעת דו"ח אמין תואם את הנחיות משרד התחבורה והמשקף את מצבו האמתי לאשורו של הרכב אותו היא מבקשת לבדוק. וודאי אין בהבהרה זו כדי להקים לנתבעת חסינות לעניין זה. הדו"ח היוצא תחת ידה של הנתבעת מהווה עבור הצרכן את נקודת המוצא עליה מתבסס בבואו לקבל החלטה אם לרכוש רכב כזה או אחר. הגם שבטופס הבדיקה מובהר לצרכן כי לא די בממצאי דו"ח הנתבעת ויש לבדוק את הרכב במוסך לצורך למידת משמעות הליקויים שהתגלו הרי שככלל וככל שהדו"ח אינו משקף את מצבו האמיתי של הרכב ונרשם בו כי ליקוי כזה או אחר בעל משמעות נמוכה בעוד בעל משמעות גבוהה הרי שלא ניתן לייחס לצרכן מחדל בכך שבחר שלא להמשיך לבדוק את הרכב מקום בו הליקוי הוא שולי או נמוך. על כך על הנתבעת לפצות את התובעת. לא מן הנמנע כי ככל שהיה נרשם בדו"ח כי המדובר בליקויים בעלי משמעות גבוהה (גם לאחר שתוקנו) הרי שהיתה התובעת שוקלת צעדיה להמשך תהליך הרכישה.

בהינתן כי מחדלה של הנתבעת הוא בסיווג המשמעות שיש לתת ליקויים הנטעים הרי שנותר לבית המשפט להעריך ולכמת את עלות הפער הכספי שבין סיווג ליקויים במשמעות נמוכה לגבוהה בשים לב כי נזקי התובעת הנטענים לטענתה מקורם במצב הרכב שהוכר כאובדן להלכה ולא בהכרח מחוות דעת הנתבעת. בהקשר זה יצויין כי חוות דעת שמאי התובעת שצורפה לכתב התביעה אינה מתייחסת ולא קובעת מה ההפרש הכספי שבין משמעות נמוכה לגבוהה ובשים לב כי התובעת צריכה היתה לדעת על ירידת ערך בגין אבדן להלכה (הערכה בסך של 5% השווה לסך של 3,750 ₪ הן על ידי השמאי שבדק את הרכב בשנת 2018 כמו גם שמאי התובעת בשנת 2020 לצרכי תיק) שכן התובעת ידעה או צריכה היתה לדעת בעת הרכישה על עברו הביטוחי של הרכב אני מעמידה, על דרך האומדנא, את סכום הפיצוי לתובעת בסך של 4,000 ₪.

הנתבעת תשלם סכום זה לתובעת תוך 30 ימים שאם לא כן ישא רבית והפרשי הצמדה מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור, תוך 15 ימים, לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.

ניתן היום, ה' ניסן תשפ"א, 18 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.