לפני תביעה שעניינה בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 10.06.20.

לטענת התובעת, רכב הנתבעים פגע ברכבה, בעת שהוסע ע"י הנתבע 1 וגרם לו לנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה.

הנתבעים הכחישו אחריותם לתאונה.

בדיון שהתקיים לפניי שמעתי עדויות הנהגים והוצגו לפניי ראיות הצדדים. לאחר ששמעתי את הראיות, נחה דעתי כי דינה של התביעה להתקבל, ואלו נימוקיי:

עפ"י עדותו של נהג התובעת, התאונה התרחשה בעת שישב ברכב שהיה במצב עצירה, בחניה בצד שמאל של הכביש, ראשון בשיירת כלי רכב חונים. עוד ציין, כי הכביש בו חנה היה מעוקל. לטענתו, בעודו יושב ברכב, פגע בו רכב הנתבעים, אשר הוסע ע"י הנתבע 1 בנתיב הנסיעה. עוד ציין נהג התובעת בעדותו הראשית "ככל הנראה (כ)שחניתי השארתי את הגלגל מסובב לצד ימין והרכב התנגש לי בגלגל, ונשבר לי הגלגל במהלך ההתנגשות" (עמ' 1, ש' 15 – 16). עד סיפר נהג התובעת, כי הנתבע 1 היה אדיב, הציע לקחת את הרכב לתיקון ולהסיע את בני משפחתו של נהג התובעת לביתם.

בחקירתו הנגדית, חזר נהג התובעת על טענתו, לפיה "עמדתי בחניה ופשוט הוא פגע בי", "ישבתי ברכב והוא פגע בי, פגע בי הרכב בעוצמה, הסתכלתי וראיתי מה קרה" (עמ' 2, ש' 28 – 30). לשאלת ב"כ הנתבעים אישר, כי הפגיעה ברכב הנתבעים היא מאחורי גלגל שמאלי קדמי וכי עד לרגע הפגיעה לא הבחין ברכב הנתבעים.

הנתבע 1 בעדותו הראשית ובמלל חופשי, סיפר "נסעתי באותו רחוב, נסעתי ישר, פתאום אני שומע בום, ותוך כדי הבום, ישר הסטתי את ההגה ימינה, הבן אדם נהג ברוורס, הוא היה צריך להוציא את האוטו, הוא פגע בי בפלסטיק אחרי הגלגל שלי. ראיתי את האוטו עומד ופתאום שמעתי בום". בהמשך לשאלת ב"כ הנתבעים, טען הנתבע 1 כי ש"כנראה הוא רצה להכנס לחניה והתקשה לישר ותוך כדי שהוא נוסע רוורס הוא פגע לי בגלגל" (עמ' 3, ש' 13 – 20).

בחקירתו הנגדית, אישר הנתבע כי רכב התובעת "היה עומד כמו כל המכוניות", וכי משפחתו של נהג התובעת הייתה במספרה ליד והם יצאו לאחר כ – 10 דקות. הנתבע 1 אישר שהציע לתקן לנהג התובעת את הרכב, והסביר כי עשה זאת מאחר ויש לו "רגישות לחיילים".

הנה כי כן, כבר לאור גרסאות הנהגים, ניתן לראות כי הנתבע 1 מאשר את גרסתו של נהג התובעת, לפיה רכב התובעת היה מצב עמידה. הנתבע 1 חוזר בעדותו, לפחות שלוש פעמים על כך שראה את רכב התובעת חונה בצד הדרך. לדברים אלו, הנתבע 1 מוסיף הנחה לפיה "כנראה" שנהג התובעת ביצע רוורס, הואיל ורצה להתיישר בחניה וכך פגע הוא ברכב הנתבעים, אולם הנחה זו אינה נסמכת על כל ראיה, גם לא עדות ראיה של הנתבע 1 עצמו.

זאת ועוד, עיון בנספחי כתבי הטענות מעלה, כי טופס ההודעה מטעם התובעת נערך כשבועיים לאחר התאונה, והגרסה הכתובה בו עולה בקנה אחד עם זו שנמסרה ע"י נהג התובעת בבית המשפט. לעומת זאת, טופס ההודעה שצורף לכתב ההגנה, נושא תאריך של כ – 3 חודשים לאחר התאונה, ונערך רק לאחר מכתב הדרישה של התובעת. גם בנתון זה, יש בכדי להוביל להעדפת גרסת נהג התובעת, על פני גרסת הנתבע 1, שהיא למעשה גרסה כבושה.

בנוסף, התנהלות הנתבע 1 מיד לאחר התאונה, העובדה הבלתי שנויה במחלוקת, שהציע לתקן את רכב התובעת, מחזקת את גרסת נהג התובעת, כי הנתבע 1 נטל אחריות על התאונה, כבר מיד בסמוך להתרחשותה.

באשר לטענת הנתבעים, כי מיקום הנזק ברכב הנתבעים אינו יכול להתיישב עם גרסת נהג התובעת, הרי שטענה זו אינה נתמכת בכל ראיה. למעשה, התבקש בית המשפט בעניין זה לפסוק עפ"י הגיון הדברים והשכל הישר. ואולם, בנסיבות שהן נטען כי עסקינן בכביש מעוקל וגלגל רכב התובעת היה מסובב כלפי הכביש, וכן לאור עדותו של הנתבע 1 לפיה הסיט את הגה הרכב ימינה, אין לבית המשפט ידיעה שיפוטית באשר לשאלה, האם מיקום הנזק ברכבו מתיישב עם הנסיבות, אם לאו. לפיכך ומשלא הובאה ע"י הנתבעים חוות דעת בוחן ת.ד להוכחת טענתם זו, אין לי אלא לדחותה.

אשר על כן, אני קובעת כי עלה בידי התובעת להוכיח, במאזן ההסתברויות כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע 1.

לשאלת הנזק, נזקיה של התובעת הוכחו כדבעי ולא הוצגה כל ראיה לסתור, למעט רכיב ימי העמידה ולפיכך לא מצאתי לפסוק ביחס לרכיב זה סכום כלשהו.

סוף דבר:

אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך 18,697 ₪, בצרוף אגרת משפט בסך 380 ₪. סכומים אלה יישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק, מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,281 ₪,  בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כמו כן ישאו הנתבעים בשכר עד התובעת.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ה' כסלו תשפ"ב, 09 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.