רקע

לפניי תביעה כספית שהגישה התובעת כנגד הנתבעים לחייבם לשלם סכום של 5,000 ₪ וזאת בטענה כי הנתבעים לא דאגו לתקן את רכב התובעת לשביעות רצונה.

טענות הצדדים בתמצית

לטענת התובעת, ביום 2.1.20 הרכב שלה עבר תאונה חזיתית ובשל כך נאלצה להכניס את הרכב למוסך בהסדר בהתאם להוראת חב' הביטוח שלה, הראל חב' לביטוח בע"מ.

לטענת התובעת, ביום 7.1.20 הכניסה את הרכב למוסך ניסידן נתניה, (להלן: "המוסך"), לצורך תיקון הנזק שנגרם לרכבה. לטענת התובעת, היא לא קיבלה תשובה ברורה בקשר למועד שבו יסתיים התיקון של הרכב וזאת מאחר ולא נמצא חלק מסוג משאבת הגה לרכב. לטענת התובעת, השמאי לא הרשה לתת לתובעת רכב חלופי מעבר ליומיים שקיבלה כך שהיא נשארה לטענתה ללא רכב במשך כל התקופה שהרכב היה במוסך. לטענת התובעת העבודות שביצע המוסך לקויות, שכן קיים רווח בין הפנס לטמבון וברכב ישנן שריטות בגלל שהרכב חנה בחוץ. לטענת התובעת רכבה נכנס למוסך פעם נוספת ביום 5.2.20 וזאת לאחר שהראתה את הליקויים למוסך והובטח לה שכל הליקויים יתוקנו. לטענת התובעת חרף התיקון הנוסף לא טופל הרכב לשביעות רצונה. לטענת התובעת, היא הראתה לשמאי את הליקויים אך מלבד צילום לא עשה דבר.

ועוד לטענת התובעת, השמאי אמר לה שמדובר ברכב ישן משנת 2011 ושזה התיקון המקסימלי שאפשר לעשות. גם הסמל של הרכב והמסגרת של לוחית הרישוי לא תוקנו. התובעת פירטה את הליקויים בכתב התביעה והוסיפה כי היא עברה התעללות מצד השמאי משלא קיבלה רכב חלופי משאמר לה שכל ההודעות מפריעות לו.

מנגד, הנתבע 1 טען כי רכב התובעת הינו שנת ייצור 2011 וכי היא הבעלים הרשום השלישי ברכב. הנתבע 1 הכחיש טענות התובעת וציין כי בהתאם להיקף חוות הדעת השמאית עולה כי סכום הנזק הוא 17,382 ₪, דבר שיש בו כדי להפריך את גרסתה של התובעת. ברכב נגרם נזק שלא קשור לתאונה ולא היה מקום לאשר את התיקונים. הרכב עבר תאונת דרכים ונפגע במוקד חזית. התובעת בחרה מרצונה החופשי להזמין חוות דעת שמאית וכן בחרה מרצונה החופשי לתקן את הרכב במוסך.

הנתבע 1 בדק את הרכב בחצרי המוסך וערך שומת נזק. הרכב נבדק פעמיים ע"י הנתבע. בבדיקה הראשונה היה צורך להחליף מיכל שמן הגה כוח שניזוק וכך היה. לאחר מכן הוחלפה משאבת שמן הגה. לטענת הנתבע 1 טרם פירוק חלקי רכב פגומים ותיקונם אין דרך לדעת בוודאות כי ההבחנה הראשונית תפתור את הליקוי, ולכן נהוג ללכת מהקל אל הכבד. לאחר שהוכח לנתבע 1 כי החלפת מיכל השמן לא פתרה את הליקוי הורה על החלפת משאבת שמן ההגה.

ועוד, לטענת הנתבע 1 הוא אינו אחראי לטיב ואיכות התיקון של הרכב במוסך, אולם לאור תלונות התובעת הוא בדק את הרכב פעם נוספת ביום 8.3.20 במעמד התובעת ונוכח לראות כי תלונותיה אינן מבוססות.

לטענת הנתבע 1 הוא ראה כי בוצעה צביעה נוספת של המגן הקדמי ע"י המוסך אולם בבדיקה עלה כי הרכב תוקן בעבר במוקד חזית ימני ולכן נראו סימני תיקון ומתיחה בדופן הימנית קדמית בתא המנוע שלא קשורים לתאונה ובוצע תיקון לכנף קדמית ימנית שלא קשור לתאונה, כלומר אותם ליקויים אינם קשורים לתאונה.

בנוגע לנתבעת 2 הוא טען כי הוא אינו הבעלים של המוסך אלא משמש כמנהל מחלקת פחחות בלבד ולכן דין התביעה כנגדו להידחות. התובעת מעלה מספר ליקויים אשר לטענתה לא תוקנו או לא תוקנו כראוי אך משלא צירפה לכתב התביעה חוות דעת שמאי דין טענותיה להידחות. ככל שהתובעת לא היתה שבעת רצון מהעבודות שביצע המוסך היה עליה לצרף חוות דעת של מומחה בעניין.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים על נספחיהם, שמעתי את העדויות ועיינתי במסמכים שצורפו, אני קובע כי לא עלה בידי התובעת להרים את הנטל המוטל עליה בהליך אזרחי להוכחת תביעתה, ועל כן דין התביעה להידחות.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

אמנם, התביעה מתבררת בבית המשפט לתביעות קטנות, בו ישנה גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובעת נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתה, על פי הדרישה "המוציא מחברו עליו הראיה". בהתאם, על התובעת להוכיח הן את עובדות האירוע, הן את הנזק שנגרם ואת הקשר בין הנזק לבין אותו אירוע, והן את אחריות הנתבעים העולה מאותן עובדות שהוכחו.

מעיון בחומר שהוגש לא מצאתי כי עלה בידי התובעת להוכיח שהנתבע 1 ביצע טעות כלשהי בחוות הדעת שהגיש. מלבד אמרות כלליות מצד התובעת לא עלה בידה להוכיח גרסתה בקשר לליקויים בעבודות מי מהנתבעים. הנתבע 1 נתן חוות דעת שמאי מטעמו. התובעת אישרה כי הנתבע 1 ביקר במוסך מספר פעמים וזאת לבקשתה. לראיה המוסך ביצע תיקונים נוספים מעבר לתיקון הראשון. כל טענות התובעת כלפי הנתבע 1 הינן טענות כלליות שאין בהן כדי לזכות אותה בסעד כלשהו.

הגם שהסעד שנדרש, כפי שהצהירה התובעת בפרוטוקול הדיון אינו רלוונטי לנתבעים. התובעת ביקשה שהנתבעים יתקנו את רכבה במוסך אחר. לא ברור המקור לדרישה זו. בענין זה ראו הצהרת התובעת בדין בשורות 19 ו- 28 בעמוד 2 לפרוטוקול):

"לשאלת ביהמ"ש מה סכום התביעה שלי, אני אומרת שאני לא רוצה כסף...אני רוצה שמוסך אחר יתקנו את הרכב.".

לתובעת עמדה זכות להעביר את הרכב לבדיקת שמאי אחר אך היא לא עשתה זאת משיקוליה.

התובעת לא תמכה טענותיה בחוות דעת נגדית שתסתור את חוות הדעת של הנתבע 1.

בנוגע לטענת התובעת לפיה היא זכאית לרכב חלופי ובשים לב שהזכאות לרכב חלופי ניתנת מכוח תנאי הפוליסה שבין התובעת לחב' הביטוח שלה, ומשלא מצאתי כל נימוק המצדיק חיוב הנתבע 1 בעניין זה, הגם שלא הוכחה כל טעות מצד הנתבע 1 בעניין זה, אני מחליט לדחות את הטענה בעניין הרכב החלופי.

בנוגע לנתבע 2, בהינתן כי הנתבע הוא מנהל מחלקה במוסך, לא ברורה עילת התביעה כנגדו, ולכן די בטעם של העדר יריבות כדי לדחות את התביעה. למעלה מן הנדרש אציין כי טענות התובעת ביחס לטיב התיקון שבוצע ברכבה, לא הוכחו כלל וכלל.

בהקשר לאמור די לציין כי התובעת לא טרחה לתמוך את טענותיה בחוות דעת של בעל מקצוע מתאים. הנתבע 2 העיד ממקור ראשון על ביצוע העבודות ברכב על הצד הטוב ביותר. עדותו עשתה עלי רושם אמין ולא מצאתי כי מדובר בגרסה סתמית אלא מדובר בגרסה של בעל מקצוע המתמחה בתיקון נזק דוגמת הנזק שנגרם לרכב התובעת.

ועוד, התרשמתי כי המוסך גילה סבלנות כלפי התובעת ואף תיקן דברים ברכב התובעת שכפי הנראה לא היו קשורים לאירוע התאונה וזאת ללא חיוב. מכל האמור שוכנעתי כי לא עלה בידי התובעת להוכיח תביעתה כנגד הנתבע 2 ולכן דין התביעה להידחות.

סיכום

לסיכום, התובעת לא הצליחה להוכיח תביעתה הגם שהסכום שנרשם בכתב התביעה לא הוכח.

בהינתן הנקוב לעיל, אני מחליט לדחות את התביעה ביחס לנתבעים.

בנסיבות העניין ושלא בלי לבטים איני עושה צו להוצאות.

ניתן לבקש רשות ערעור מכב' בית משפט המחוזי מרכז שבלוד בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ה' אדר תשפ"א, 17 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.