28 אוקטובר 2021

לפני: כב' הרשמת מירי שי

החלטה

1. עניינה של החלטה זו בקשות הנתבעת לחייב את התובעים שפרטיהם בכותרת (להלן: התובעים) בהפקדת ערובה לפי תקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: התקנה).

2. ההליכים בבית הדין: מדובר ב-14 תביעות המנוהלות במאוחד, כאשר הבקשה להפקדת ערובה הוגשה בנוגע לעשרה מהתובעים. התביעות הוגשו לבית הדין לפני כשנה, והבקשות שלפניי הוגשו סמוך לפני הדיון המקדמי שהתקיים ביום 4.10.21 לפני כב' השופט ט' גולן.

3. טענת הנתבעת, בתמצית, היא שהתובעים הינם תושבי הרשות הפלסטינית, אין להם נכסים בישראל, ואם בסופו של יום תידחה התביעה והתובעים יחויבו בהוצאות, לא יהיה לנתבעת דרך להיפרע מהם. לגופן של התובענות הנתבעת מכחישה יחסי עובד-מעסיק בינה ובין התובעים, וטוענת שמדובר בתביעות סרק חסרות בסיס.

4. טענת התובעים היא שמדובר בבקשה אשר נועדה להתיש אותם. לגופן של התובענות נטען, כי התובעים הועסקו אצל הנתבעת תקופות שונות העולות על שנה, היא שילמה להם "בשחור" ולא הנפיקה להם תלושי שכר. התובעים מוספים וטוענים, כי לבו של ההליך זכויות קוגנטיות בסיסיות באופן המקים תנאי לפטור מהפקדת ערובה "מטעמים מיוחדים שיירשמו". נטען שהתובעים הציגו כבר בשלב מקדמי זה של ההליך יותר מאשר "ראשית ראיה" לתמיכה בטענותיהם, וכי ברשותם קלטת וידאו, כרטיסי נוכחות ודו"חות נוכחות.

5. המסגרת המשפטית: לאחרונה ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה ב-ע"ע (ארצי) 2385-02-17 אחמד אבו מוחסן – קיבוץ בית הערבה (מיום 11.2.2021), אשר עסק באמות המידה והשיקולים המנחים להפעלת סמכותו של בית הדין על פי תקנה 116א לתקנות (להלן: עניין קיבוץ בית הערבה). בית הדין הארצי קבע, כי התקנה שינתה הן את ברירת המחדל והן את חלוקת הנטלים בין התובע ובין הנתבע בנוגע לחיוב תובע שאינו תושב ישראל בהפקדת ערובה. נקודת המוצא לדיון בבקשה להפקדת ערובה השתנתה, ועל פיה יש לחייב תובע שחלה עליו התקנה בהפקדת ערובה, אלא אם התובע יראה כי מתקיים בו אחד הטעמים לפטור מהפקדת ערובה. עוד הובהר, כי התקנה אינה מאיינת את פסיקתו של בית הדין בעבר, שכן העקרונות שנקבעו בפסיקה מוסיפים להנחות את שיקול הדעת בעת יישום ההסדרים שנקבעו בתקנה, בהתאמה ובשינויים המתחייבים משינוי נקודת המוצא.

6. בבואו להכריע בבקשה להפקדת ערובה על בית הדין לאזן בין זכותו היסודית של התובע לגישה לערכאות ובין זכותו של הנתבע לגבות את הוצאותיו, לא להיגרר להליכי סרק ולא לבוא לידי חסרון כיס, אם וככל שתדחה התביעה נגדו. החיוב בהפקדת ערובה אינו אוטומטי אלא נדון בכל מקרה בהתאם לנסיבותיו הקונקרטיות.

7. דיון והכרעה: התובעים הם תושבי הרשות הפלסטינית ולכן חלה לגביהם תקנה 116א(ב) לתקנות, הקובעת שעל בית הדין האזורי להורות על הפקדת ערובה לבקשת נתבע. יחד עם זאת, לאחר שבחנתי את הבקשה והתשובה, ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות.

8. כעולה מכתבי הטענות, עצם קיומם של יחסי עבודה שנוי במחלוקת בין הצדדים. בעניין קיבוץ בית ערבה קבע בית הדין הארצי בהקשר זה, כי "עת חזית המחלוקת היא עצם קיום יחסי העבודה, ראשית ראייה לקיום יחסי עבודה יכולה להוות ראשית ראייה להוכחת התביעה" (סע' 76 לפסק הדין). עוד יש לתת את הדעת לטענת התובעים שהנתבעת הפרה את חובותיה הרישומיות והעסיקה אותם ללא דיווח ומבלי שהונפקו להם תלושי שכר. בנסיבות אלה, ראשית ראיה אינה חייבת להיות מסמך בכתב המאפיין יחסי עבודה (כגון הודעה לעובד, תלושי שכר או דו"חות נוכחות). התובעים אומנם צירפו לתשובותיהם כרטיסי עבודה רבים (ראו למשל תשובתו של העובד מחמוד מוצפטא ח'טיב), אולם בחינתם אינה מלמדת על זיקה ישירה לנתבעת. יחד עם זאת, לתשובתו של התובע ח'דר עדנאן ח'טיב צורפו תעודות משלוח רבות של ספקים שונים בגין ציוד, כלים וחומרי בניין. תעודות המשלוח הונפקו עבור הנתבעת, וברובן צוין אתר עבודה בחריש, כאשר על פי כתבי התביעה, התובעים הועסקו אצל הנתבעת באתר בנייה בחריש. תעודות המשלוח הונפקו בגין השנים 2017- 2018, כאשר התובע ח'דר עדנאן ח'טיב טען בתביעתו שהועסק בנתבעת בשנים 2016 עד 2019. כן צורפו לתשובתו תעודות תדלוק SOS עם פרטי הנתבעת ב"שם הלקוח", עבור השנים 2017- 2018. מסמכים אלה מהווים ראשית ראיה הקושרת את הנתבעת להעסקתו של התובע ח'דר עדנאן ח'טיב. בהינתן שהתביעות מנוהלות במאוחד, לטעמי יש לתת משקל לראיות אלו ביחס לכל התובעים יחדיו, ואינני סבורה שנדרשת ראשית ראיה בנוגע לכל תובע בנפרד.

9. על יסוד האמור אני קובעת, כי עלה בידי התובעים, בשלב מקדמי זה של ההליכים המשפטיים, להציג ראשית ראייה להוכחת התביעות באופן כללי. מהטעמים האמורים שוכנעתי שאין מקום לחיוב התובעים בהפקדת ערובה, והבקשה נדחית.

10. כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, כ"ב חשוון תשפ"ב, (28 אוקטובר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.