1. לפני תביעה לתשלום נזקים שנגרמו לרכב התובעת (שיקרא להלן : "האוטובוס") באירוע תאונתי מיום 16.12.2018, בו היו מעורבים רכב מסוג טנדר, שהיה מבוטח ע"י הנתבעת 1, אליו היה מחובר נגרר, אשר בוטח ע"י הנתבעת 2 (שיקראו להלן יחדיו: "הטנדר").

טענות הצדדים:

1. התובעת טענה כי האוטובוס נסע בנתיב תחבורה ציבורית ברחוב ז'בוטינסקי בפתח תקווה, וכי הטנדר סטה לנתיב נסיעת האוטובוס ופגע עם פינת הנגרר בדופן השמאלי קדמי של האוטובוס וגרם לו לנזק.
2. הנתבעות טענו כי התאונה התרחשה במקום השונה מהמקום עליו הצביעה התובעת – בנקודת ההשתלבות בין רחוב ז'בוטינסקי לרח' משה דיין – עת האוטובוס, אשר הגיע מרחוב משה דיין, לא ציית לתמרור 'תן זכות קדימה', סטה לנתיב נסיעת הטנדר ופגע בנגרר.
3. אשר לנזק - בין הצדדים אין מחלוקת כי בתאונה נגרם לאוטובוס נזק ישיר של 1,930 ₪ (לא כולל מע"מ) וכי התובעת שילמה לשמאי סך של 663 ₪ (לא כולל מע"מ) עבור הכנת חווה"ד. כמו כן תבעה התובעת סך של 1,300 ₪ עבור 'יום עמידה'.

דיון והכרעה:

1. לאחר ששקלתי טענות הצדדים וראיותיהם, אני סבורה כי יש לחלק את האחריות לתאונה בין הנהגים, הכול כפי שיפורט להלן.
2. עדות נהג האוטובוס:
3. נהג האוטובוס העיד כי התאונה התרחשה עת הוא נסע בנתיב תחבורה ציבורית שברחוב ז'בוטינסקי בפתח תקווה, 200-300 מטר לאחר השתלבותו של רחוב משה דיין לרחוב ז'בוטינסקי, שאז הטנדר נצמד אליו משמאל, תוך ניסיון להשתלב לנתיב נסיעתו בכביש שהיה עמוס מאוד, ופגע עם הנגרר באוטובוס (ר' עמ' 1 לפרוטוקול ש' 11-18).
4. נהג האוטובוס הכחיש בתוקף את טענת הנתבעות באשר למיקום התאונה, והבהיר כי מסלול קו הנסיעה שלו, קו 86 של התובעת, מסלול בו הוא נוהג כבר עשרים שנה, אינו עובר כלל ברחוב משה דיין, וכי כאשר הוא מבצע נסיעה בקו ומסיע נוסעים הוא אינו יכול לשנות את מסלול הנסיעה, וכן ציין כי מעבר לעובדה שהוא אינו יכול לשנות את נתיב נסיעתו בקו, שכן הוא צריך להעלות ולהוריד נוסעים, הרי שקיימת בקרה שוטפת של התובעת בזמן אמת על מסלול נסיעתו, כך שסטייה מנתיב הקו בלתי אפשרית (ר' עמ' 1 ש' 25 – עמ' 2 ש' 2 וכן עמ' 4 ש' 34-35).
5. בחקירתו הנגדית ציין נהג האוטובוס כי הפגיעה שפגע בו הנגרר הייתה פגיעה קלה (שפשוף), וכי בעת עדותו, כשלוש וחצי שנים לאחר התאונה, הוא לא זוכר אם הפינה הקדמית ימנית של העגלה פגעה בו או הפינה האחורית ימנית, וכך גם הוא לא בטוח איזה חלק באוטובוס נפגע (החלק הקדמי שמאלי או האחורי שמאלי). אולם לאחר שהעד בחן את תמונות הנזק (הקל), ציין נהג האוטובוס כי הפגיעה הייתה בחלק הקדמי שמאלי של האוטובוס, ובהמשך הבהיר, לאחר שעיין בתמונות שהוצגו לו, כי חלק הנגרר שפגע באוטובוס היה הפינה האחורית של הנגרר (ר' עמ' 3 ש' 30-35 ועמ' 4 ש' 19-21).
6. נהג האוטובוס לא נתן הסבר מניח את הדעת מדוע לא עצר את האוטובוס עת הוא הבחין כי הטנדר סוטה למסלול נסיעתו (ר' עמ' 3 ש' 15-21).
7. ראוי לציין כי אין מחלוקת שלאחר התאונה המשיך נהג הטנדר לנסוע ונהג האוטובוס דלק אחריו, עקף אותו, חסם את נתיב נסיעתו וגרם לו לעצור באמצע הכביש, וזאת לשם רישום פרטי הטנדר והחלפת פרטים, וניכר היה כי חלק זה באירוע הוא שהותיר רושם של ממש על העד, ובו הוא התמקד (ר' למשל עמ' 1 ש' 16-18 ועמ' 4 ש' 22-30).
8. עדות נהג הטנדר:
9. נהג הטנדר העיד כי התאונה התרחשה, כאמור, בהשתלבות רח' משה דיין עם רחוב ז'בוטינסקי, עת האוטובוס, שהגיע מרחוב משה דיין, ניסה להשתלב לכביש, שהיה מאוד עמוס, וכתוצאה מכך האוטובוס הוא שפגע בפינה האחורית ימנית של הנגרר, וכתוצאה מכך נגרם לו הנזק (ר' עמ' 6 ש' 6-12 ועמ' 7 ש' 29-30).
10. העד ציין כי הוא אינו זוכר במדויק את תיאור הכביש מקום התאונה, שכן חלפו שנים מאז התרחשותה (ר' עמ' 7 ש' 16 – עמ' 8 ש' 8).
11. יתרה מכך, בעוד שבטופס ההודעה של נהג הטנדר נרשם כי האוטובוס "הגיע מרחוב משה דיין", הרי שכאשר נשאל נהג הטנדר בחקירה הנגדית באשר למקום התאונה, זה ענה "אני לא אמרתי משה דיין" (ר' עמ' 8 ש' 23-26).
12. זאת ועוד, גם לדידו של נהג הטנדר החלק המשמעותי באירוע היה התנהלותו של נהג האוטובוס אחר התאונה, אשר כהגדרתו גרמה לכך שהוא, העד, 'היה באדרנלין' (ר' עדות נהג הטנדר לגבי חלק זה באירוע והתנהלות נהג האוטובוס במהלכו – עמ' 6 ש' 13-18 ועמ' 8 ש' 11 – 12). מסיבה זו, כנראה, העד לא זכר כי החליף פרטים עם נהג האוטובוס, למרות שפרטי נהג האוטובוס מופיעים בהודעתו על התאונה (ר' עמ' 9 ש' 11-14).
13. הכרעה:
14. בפתח הדברים יובהר כי אין ספק שחלוף הזמן מאז התאונה ועד לשמיעת הנהגים בפניי, כשלוש וחצי שנים, השליך על יכולתם של הנהגים לתאר במדויק את נסיבות התאונה. יתרה מכך, אין לי ספק כי עבור שני הנהגים החלק המשמעותי של האירוע היה החלק בו נהג האוטובוס עקף את נהג הטנדר, חסם אותו ואילצו לעצור לשם החלפת פרטים, ולא התאונה עצמה, על אחת כמה וכמה כאשר הנזק שנגרם לאוטובוס בתאונה היה מינורי – שפשוף קל שעלות תיקונו הייתה 1,930 ₪ בלבד, ולכן לא מצאתי לנכון לזקוף לחובת מי מהם אי דיוקים קלים שהיו בעדויות שניהם.
15. אשר למקום התאונה – אני קובעת כי התאונה התרחשה במקום עליו הצביע נהג האוטובוס, קרי בעת שזה נסע בנתיבו ברחוב ז'בוטינסקי, ולא כנטען ע"י נהג הטנדר. קביעה זו נשענת הן על עדות נהג האוטובוס באשר לנתיב נסיעת קו האוטובוס בעת התאונה, ואמירתו, שהינה הגיונית וסבירה, לפיה אין הוא רשאי לסטות ממסלול הקו עת הוא מסיע נוסעים, והן על השוני המהותי בין הרשום בטופס הודעת נהג הטנדר לגבי מקום התאונה (ההשתלבות בין רחוב משה דיין לרחוב ז'בוטינסקי) לבין עדותו בפניי.
16. מאידך, אני קובעת כי הגם שנהג הטנדר סטה לנתיב נסיעת האוטובוס, היה על נהג האוטובוס לבלום או להאט את האוטובוס ולאפשר לטנדר להשתלב בנתיב נסיעתו בטרם התרחשה התאונה, עת הוא ראה את הטנדר סוטה למסלול נסיעת האוטובוס, שאז סביר להניח שהתאונה הייתה נמנעת.

יודגש כי אין מחלוקת שבעת התאונה היה הכביש עמוס מאוד והרכבים נעו במהירות איטית. גם אם תאמר שנהג הטנדר לא צריך היה לסטות מנתיב נסיעתו אל נתיב נסיעת האוטובוס, שעה שזה פעל כאמור, וכעולה מנסיבות התאונה ברור כי עובר לרגע התאונה הרכב עצמו (להבדיל מהנגרר) כבר עבר את האוטובוס, היה על נהג האוטובוס לעצור את האוטובוס וליתן לטנדר לעבור, ולכל הפחות לנקוט בפעולה כלשהי, כגון לצפור, כדי למנוע את התאונה.

1. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי יש להשית על נהג האוטובוס אחריות בשיעור 40% ועל נהג הטנדר אחריות בשיעור 60%, וזאת כיוון שמחד התובעת עמדה בנטל להוכיח כי הנהג מטעמה נסע כדין בנתיב הימני ברחוב ז'בוטינסקי בפתח תקווה, ונהג הטנדר סטה למסלולו למסלול האוטובוס ופגע בו עם קלות עם הנגרר, ומאידך בנסיבות העניין כפי שנקבעו לעיל היה על נהג האוטובוס לנקוט באמצעים סבירים על מנת למנוע את התאונה.
2. אשר לחלוקת האחריות בין הגורר והנגרר, הרי שעפ"י הפסיקה הנוהגת אני מורה על חלוקתה ביניהם בחלקים שווים.

סוף דבר:

1. התביעה מתקבלת בחלקה.

אני מחייבת הנתבעים – יחד ולחוד ובחלקים שווים - לשלם לתובעת סך של 1,556 ₪ (60% מסכום התביעה, תוך שהופחת רכיב ימי עמידה), בצרוף החזר אגרה 771 ₪ (כפוף לתשלום המחצית השנייה של האגרה כאמור להלן ע"י התובעת), וכן 2,000 ₪ שכ"ט עו"ד, כל זאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

לגבי שכר העדים – כל צד יישא בהוצאות העד מטעמו.

1. מזכירות בית המשפט מתבקשת לחייב את חשבונו של ב"כ התובעת במחצית השנייה של האגרה, ולהמציא לצדדים את פסק הדין.

ניתן היום, י"ח אייר תשפ"ב, 19 מאי 2022, בהעדר הצדדים.