24 אוגוסט 2021

לפני:

כב' השופטת מיכל נעים דיבנר

החלטה

בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה.

1. התובע עבד בנתבעת מחודש 12/1995 ועד ליום 25.3.2020, עת הוצא לחל"ת. בחודש 6/2020 הודיע התובע לנתבעת כי הוא מתנגד להמשיך להיות בחופשה ללא תשלום ובכך הסתיימו יחסי הצדדים.
2. בתביעה שבפני, אשר הוגשה ביום 23.9.2020, הוא עותר לחייב את הנתבעת לשלם לו בגין זכויות קוגנטיות שונות, בסך כ-138,000 ₪, בהן פיצוי חלף הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה, משכורת י"ג/מענק חג בהתאם לצו ההרחבה בענף הדפוס, השלמת פיצוי פיטורים, השלמת תשלומים לקרן פנסיה, וכן פיצויים עונשיים שונים.
3. ב-18.11.2020 ביקש התובע ליתן פסק דין על יסוד התביעה משלא הוגש כתב הגנה. התובע צירף אישור מסירה של כתב התביעה בכתובת המלאכה 15א חולון, עליו סומן "סירב לקבל".
4. ביום 24.1.2021 ניתן פסק דין על יסוד התביעה, לאחר שלא הוגש כתב הגנה ואף לא הוגשה תגובה לבקשה למתן פסק דין על יסוד התביעה.
5. ביום 4.3.2021 הוגשה בקשה לביטול פסק הדין. דיון בבקשה התקיים ביום 18.5.2021.
6. בבקשה נטען כי הנתבעת לא קיבלה את כתב התביעה, אלא רק לאחר שקיבלה את פסק הדין, בנוסף טענה כי יש לה טענות הגנה טובות. לאחר הדיון הגישה הנתבעת מסמך המתעד לטענתה את העובדה כי ביום 9.2.2020 פינתה את הבניין אותו שכרה ברחוב המלאכה 15 בחולון (כבר כעת יצוין כי בדיון אישרה הנתבעת שמאז כתובתה היא ברחוב המלאכה 15א בחולון).
7. בתגובה טען התובע כי כתב התביעה הומצא לנתבעת מספר פעמים, בפעם הראשונה הוא הושאר אצל שומר בכניסה לכתובת ברחוב המלאכה 15א, בפעם השנייה ובפעם השלישית נשלח בדואר רשום אשר חזר, בציון "סירב לקבל". בנוסף, פסק הדין נמסר לידי מר איתן אבגיל, עוזר המנכ"ל, ביום 25.1.2021. לפיכך, פסק הדין הפך חלוט ביום 24.2.2021, כאשר הבקשה הוגשה רק לאחר שהתובע פתח תיק ברשות האכיפה והגביה והתחייב לתשלום שכר טרחה בסך העולה על 20,000 ₪. בהודעה שמסר לאחר הדיון וביחס להודעת הנתבעת על פינוי המושכר ברחוב המלאכה 15, חידד התובע כי הנתבעת אמנם עזבה את רחוב המלאכה 15, אלא שכתב התביעה הומצא ברחוב המלאכה 15א, כאשר הנתבעת אישרה בדיון שכתובתה הינה רחוב המלאכה 15א חולון (עמ' 2, ש' 23). בנוסף על גבי אישור המסירה נרשם "סירב לקבל" ולא "לא ידוע במען".
8. הנתבעת השיבה לתגובה וטענה כי כללי הצדק מחייבים את ביטול פסק הדין לנוכח מחלוקות רבות בין הצדדים, הן ביחס לחלות צו ההרחבה בענף הדפוס והן ביחס לזכויות הנובעות מסיום יחסי העבודה. הנתבעת התייחסה לליקויים רפואיים של מנהל הנתבעת, מאז 27.9.2020 ועד היום, במהלך זמן זה היה מרותק לביתו. בנוסף, מדובר בתקופה בה שהו עובדי בית העסק בחל"ת ו/או עבדו בקפסולות באופן מצומצם.

הכרעה

1. תקנה 43(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן – התקנות) קובעת את סמכותו של בית הדין ליתן פסק דין בהיעדר הגנה:

"נתבע שנדרש להגיש כתב הגנה ולא הגישו תוך המועד שנקבע לכך, או נתבע שנדרש, מכוח סעיף 18(ד) לחוק, לבצע פעולה בקשר לכתב הגנה שהגיש ולא ביצע אותה במועד או במועד שהאריך השופט או הרשם, רשאי בית הדין או הרשם לתת פסק דין שלא בפניו על יסוד כתב התביעה בלבד, זולת אם היה בית הדין או הרשם סבור כי מן הצדק לדרוש מן התובע הוכחה מלאה או חלקית של תביעתו או מקצתה לפני שיינתן פסק הדין."

1. בית הדין הארצי פירש את תקנה זו ביד רחבה, המקנה שיקול דעת רחב לבית הדין והותירה בידיו גמישות פעולה [ע"ע (ארצי) 246/07 יאן גרישה נורמטוב נ' פ' (24.2.08)].
2. תקנה 50 לתקנות מתווה את האופן שבו ניתן לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד (ההדגשות אינן במקור –מ.נ.ד):

"(א)  בעל דין שלא הגיעה לידיו ההודעה במועד האמור בתקנה 47 או שלא התייצב לדיון ובית הדין דן שלא בפניו - רשאי, לא יאוחר משלושים ימים לאחר שהומצאו לידיו פסק הדין או ההחלטה האחרת, לבקש ביטולם ועיכוב הוצאתם לפועל.

(ב)  הוגשה בקשת ביטול כאמור בתקנת משנה (א), יזמין בית הדין או הרשם את בעלי הדין לדיון בה, ורשאי הוא לעכב את הוצאת פסק הדין או ההחלטה האחרת לפועל, אם בערובה או בתנאים אחרים או נוספים ואם בלי תנאים.

(ג)   התייצב המבקש לדיון על בקשת הביטול, רשאי בית הדין או הרשם לבטל את פסק הדין או ההחלטה האחרת, לפי הענין, לשנותם או לאשרם, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים; לא התייצב המבקש כאמור - רשאי בית הדין או הרשם לדחות את הדיון לתאריך אחר או לדחות את בקשת הביטול, ורשאי הוא לחייב את המבקש בהוצאות."

1. לזכות הגישה לערכאות ניתן מעמד של זכות יסוד בשיטת המשפט בישראל [(לדוגמא: בר"ע (ארצי) 12080-02-15 מנצור הלאל חאלד מוצטפא נ' מאיר ממן, (24.2.15); ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא (3) 577, 628 (1997)]. משכך, הגישה לביטול פסק דין בהיעדר הגנה הינה ליברלית, ודוגלת בניסיון לרפא את הנזק שנגרם לבעל דין שכנגד כתוצאה מהמחדל הדיוני באמצעות פסיקת הוצאות (רע"א 2158/15 מאליק מוסטפא עיסא ואח' נ' ריפעת סרסור ואח' (2.6.15), פסקה 3), זאת גם בהתאם למדיניות בתי הדין לברר תביעות לגופן ולהכריע לאחר שמיעת טיעוני הצדדים (בר"ע (ארצי) 27507-08-10 המתכת מ. פלזנשטיין בע"מ - מיכאל סיגנביץ' (27.12.10).
2. נקבע כי ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד אפשרי משתי סיבות: מחמת צדק או על פי שיקול דעת בית הדין (ע"ע (ארצי) 13633-05-10 עיריית נצרת נ' הפניקס חברה לביטוח (31.8.11):

"א.    ביטול מחובת הצדק – כאשר המבקש את ביטול פסק הדין הוכיח כי התקיים פגם בהליך בגינו היה על בית המשפט להימנע ממתן פסק דין. פגם זה בהליך מהווה עילה לביטול פסק הדין ובית המשפט אינו רשאי להתייחס במקרה זה למשקל טענות הצדדים ולסיכויי ההצלחה בתיק.

ב.     ביטול על פי שיקול דעת בית המשפט – במקרים בהם לא היה פגם בהליך, תלוי המבקש לבטל את פסק הדין בחסדיו של בית המשפט, בית המשפט ישקול את הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא הגיש את הגנתו או לא הופיע לדיון ואת סיכויי ההצלחה שלו בתיק"

מן הכלל אל הפרט

1. אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי כתב התביעה לא התקבל בידיה. מעבר הנתבעת מכתובתה ברחוב המלאכה 15 לרחוב המלאכה 15א אינו רלוונטי, שכן כתב התביעה הומצא לנתבעת בכתובתה האחרונה. ביום 2.11.2020 הגיש התובע לתיק אישור מסירה בכתובת האחרונה, כאשר לפי אותו אישור כתב התביעה ודרישה להגשת כתב הגנה נמסרו ביום 24.9.2020 בידי שומר בשם אפרים ברחוב המלאכה 15א.

הנתבעת לא הגישה תצהיר מטעמו של השומר ולא הכחישה דבר בקשר אליו במסגרת התצהיר שצורף לבקשה לביטול פסק הדין. כנובע מתקנה 484 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (הנוסח הרלוונטי למועדים שבפנינו), מסירה בידי השומר במען הרשום מהווה מסירה כדין.

לפיכך, כתב התביעה ודרישה להגשת כתב הגנה נמסרו כדין בידי הנתבעת ביום 24.9.2020 ובהתאם - המועד להגשת כתב הגנה היה לכל המאוחר ביום 10.11.2020 (בשים לב לפגרת סוכות שהוארכה באותה שנה וחלה בין 29.9.2020 ל-15.10.2020).

1. בהחלטה מיום 19.11.2020 הועברה בקשה התובע למתן פסק דין בהעדר הגנה לתגובת הנתבעת. ביום 14.12.2020 הגיש התובע אישור מדואר ישראל כי ההחלטה נשלחה לנתבעת בדואר רשום לכתובת המלאכה 15א, אך דבר הדואר חזר בציון "סירב לקבל" – הנתבעת לא העלתה כל טענה כנגד רישום זה של דואר ישראל.
2. רק לאחר כל אלו, ולאחר זמן המתנה נוסף, ניתן פסק הדין ביום 24.2.2021.
3. לאור זאת – פסק הדין ניתן לאחר שכתב התביעה ודרישה להגשת כתב הגנה נמסרו לנתבעת ובנוסף ניתנה לה הזדמנות להגיב לבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה והיא בחרה שלא לעשות כן. משכך – לא קמה עילה לביטול פסק הדין מחובת הצדק.
4. אשר לסיכויי ההגנה, נפנה לבחון את הסעדים שנפסקו לתובע בפסק הדין ואת טענות ההגנה של הנתבעת ביחס אליהם:
5. חלף הודעה מוקדמת (9,464 ₪) – לטענת הנתבעת, התובע הוא זה שהחליט להתפטר ועל כן אינו זכאי להודעה מוקדמת. אף על פי כן הנתבעת טוענת ששילמה לתובע דמי הודעה מוקדמת בסך 5,044 ₪ במסגרת תלוש 6/2020 (סעיף 26 ונספח ד' לכתב התביעה).
6. פדיון ימי חופשה (3,734 ₪) – הנתבעת מפנה לתלוש 6/2020 בו מתועד תשלום פדיון חופשה בסך 3,690 ₪.
7. דמי הבראה – התביעה נחלקת לשניים – החלק האחד עוסק בדמי הבראה עבור חודשים 1-3/2020 (945 ₪) והשני לחוסר בתשלום לאורך תקופת העבודה בהסתמך על צו ההרחבה בענף הדפוס (1,130 ₪). ביחס לחלק הראשון הפנתה הנתבעת לתלוש 1/2020 וביחס לחלק השני - הנתבעת מכחישה כאמור את חלות הצו.
8. משכורת י"ג/מענק (4,732 ₪) – הנתבעת אמנם מכחישה את חלות צו ההרחבה בענף הדפוס משנת 1985, אך מאשר את טענת התובע כי שילמה לו משכורת 13/מענק חג, מדי שנה (סעיף 41א לכתב ההגנה).
9. השלמת פיצויי פיטורים – התביעה נחלקת לשניים – מכוח צו ההרחבה בענף הדפוס משנת 1985 נתבעים 63,560 ₪; לחלופין מכוח הודאת הנתבעת על פי טופס 161 נתבעים 9,222 ₪. הנתבעת טוענת שאין לראות בתובע מתפטר בדין מפוטר ולכן אינו זכאי להשלמת פיצויי פיטורים ומכל מקום היא מפנה לטופס 161 (נספח ג' לכתב ההגנה), לפיו שוחררו לתובע 223,489 ₪ מקופת מנורה מבטחים ובוצעה השלמה בסך 9,222 ₪ (על פי משכורת קובעת 9,464 ₪, ותקופת עבודה מיום 1.12.1995 ועד 2.7.2020).
10. חוסר בהפרשות לפנסיה לחודשים 10-11/2018 ו-11/2019 (3,589 ₪) – נטען כי "הנתבעת ביצעה לתובע הפרשות לקופת פנסיה באופן סביר" ובהמשך בסעיף 43 לכתב ההגנה הפנתה לדו"ח הפקדות המעיד על ביצוע הפקדות כדין (נספח ד' לכתב ההגנה).
11. פיצוי בגין תלושי שכר פיקטיביים (21,000 ₪); פיצוי בגין עוגמת נפש (20,000 ₪); פיצוי בגין הפרת חוק להגנת הפרטיות (חתימה בטביעת אצבע) (10,000 ₪) – הנתבעת מכחישה את זכאותו של התובע לפיצוי בגין עילות אלו.
12. נפנה אפוא לדון בסיכויי ההגנה ביחס לעילות ולסעדים האמורים לעיל –
13. חלות צווי ההרחבה בענף הדפוס – ברישא לצו ההרחבה משנת 1985 (פורסם בי"פ תשמ"ו מס' 3286, מיום 29.12.1985) הוגדר במפורש שהוא חל על עובדי דפוס "במפעלים שמועסקים בהם לא יותר מ-20 עובדים". התובע טען בסעיף 7 לכתב התביעה, כי מועסקים בשורות הנתבעת כ-60 עובדים. משכך, לנתבעת סיכויי הגנה טובים ביחס לטענות התובע המבוססות על צו ההרחבה בענף הדפוס משנת 1985. יחד עם זאת יודגש כי הנתבעת לא טענה שאינה שייכת לענף הדפוס.

בהודעה שמסר התובע ביום 9.6.2021 הוא שינה טעמו והפעם הפנה לצו ההרחבה בענף הדפוס משנת 1975 (פורסם בי"פ תשל"ה מס' 2098, מיום 13.3.1975), אשר חל על כל העובדים בענף הדפוס, אך זהו לא צו ההרחבה שפורט בכתב התביעה ולא מכוחו הוגשה התביעה - כך, התביעה לדמי הבראה (סעיף 60 ואילך לכתב התביעה) מבוססת על צו ההרחבה משנת 1985 וכך גם התביעה להשלמת הפרשות לפיצויי פיטורים בשיעור 8.33% לעובדי אופסט (סעיף כט לצו ההרחבה משנת 1985; סעיף 71 לכתב התביעה).

1. חלות ההסכם הקיבוצי בענף הדפוס – התובע אמנם טען גם לחלות ההסכם הקיבוצי בענף, אך לצורך זה עליו להציג ראיה לכך שהנתבעת הייתה חברה בהתאחדות בעלי מלאכה ותעשיה זעירה בישראל (להלן – ההתאחדות), החתומה על ההסכם הקיבוצי. בדיון טען התובע כי ידוע לו שהנתבעת חברה בהתאחדות והנתבעת הכחישה זאת. בשלב זה אין בפני בית הדין אסמכתא לחברות של הנתבעת בהתאחדות ועל התובע להוכיח טענתו זו. לפיכך לנתבעת הגנה טובה בפני טענות לזכויות מכוח ההסכם הקיבוצי בענף.
2. הודעה מוקדמת והשלמת פיצויי פיטורים – אין חולק שביום 25.3.2020 החליטה הנתבעת על הוצאת התובע לחל"ת בגין משבר/מגפת הקורונה ובהמשך קיבל התובע הודעה על הארכת החל"ת עד לתאריך 31.7.2020 (נספחים 5-6 לכתב התביעה). בסעיפים 29-30 לכתב התביעה טוען התובע כי בחודש יוני 2020 הודיע כי הוא מתנגד להמשך החל"ת והנתבעת הודיעה כי אינה יכולה להחזירו לעבודה ולכן היא מקבלת את התפטרותו. הנתבעת אישרה את הטענות, אך הכחישה שקיבלה את טענת התובע כי מדובר בהתפטרות בדין מפוטר (ראו גם בהסכמות הצדדים, בעמ' 1, ש' 21).

אף על פי כן, בתלוש חודש 6/2020 נרשם לתובע תשלום עבור "יתרת הודעה מוקדמת" בסך 5,044 ₪, מבלי שהנתבעת הסבירה את פשר הסכום, ובכתב התביעה נטען כי מדובר בתשלום "מתוך טעות" (סעיף 26). בנוסף בטופס 161 נרשמה השלמת המעסיק לפיצויי פיטורים, לכדי 100% (24.5897 שנים * 9,464 ₪). יצויין עוד כי הנתבעת לא הכחישה את טענת התובע כי לא כל עובדיה הוצאו לחל"ת, כך שהייתה אפשרות להעסיקו בתקופת ההודעה המוקדמת, אך הנתבעת בחרה להותירו בחל"ת.

בסוגיה זו אינני סבורה כי הנתבעת הציגה הגנה טובה בכדי לבטל את פסק הדין – תשלום הנתבעת והרישום בטופס 161 מעידים כי בזמן אמת ראתה הנתבעת בתובע כמתפטר בדין מפוטר. בנוסף, נסיבות ההתפטרות – בעת חל"ת שאיננה בהסכמת העובד, מצדיקות לכאורה קביעה כי מדובר בהתפטרות בדין מפוטר.

לפיכך, חיוב הנתבעת בתשלום דמי הודעה מוקדמת בגובה חודש עבודה, ובהשלמת פיצויי פיטורים בסך 9,022 ₪ יוותר על כנו.

1. פדיון ימי חופשה – הנתבעת אינה חולקת על זכותו של התובע לפדיון ימי חופשה בגין 8.45 ימים, כפי שנתבע. הפער בין הצדדים ביחס לסכום הזכאות הינו מזערי ונובע מתחשיב ערך יום חופשה לפדיון. מכיוון שהתובע לא פירט בכתב התביעה מדוע תבע לפי ערך יום בסך 442 ₪, כאשר אין מחלוקת ששכרו החודשי הינו 9,464 ₪, פסק הדין יתוקן לכדי הסכום שהנתבעת הודתה בו והתובע יהא רשאי להוכיח את זכאותו ליתרה.
2. השלמת דמי הבראה – כפי שהובהר לעיל חלק הארי של התביעה לדמי הבראה מבוסס על צו ההרחבה משנת 1985, אשר לנתבעת הגנה טובה כנגד הטענה לחלותו. לפיכך – פסק הדין בעניין זה יבוטל.

לא כך הוא ביחס להפרש דמי ההבראה עבור שנת 2020 – חרף האמור בכתב ההגנה, בהודעתה מיום 9.6.2021 אישרה הנתבעת כי תשלום דמי ההבראה שבוצע בחודש ינואר 2020 הינו עבור שנה קודמת. הנתבעת לא הציגה אפוא הגנה כלשהי לטענת התובע כי הוא זכאי לדמי הבראה בסך 945 ₪ עד מועד יציאתו לחל"ת ולכן פסק הדין יבוטל רק ביחס לסכום העודף על 945 ₪ והנתבעת תיוותר מחויבת לתובע בסך 945 ₪ בגין דמי הבראה.

1. תשלום מענק /משכורת 13 – כאמור, אין חולק כי לתובע שולמה משכורת 13 מדי שנה – מחצית בחודש יוני ומחצית בחודש דצמבר (סעיף 67 לכתב התביעה). התובע עתר לתשלום 4,732 ₪, מבלי שהבהיר בכתב התביעה עבור איזו תקופה הוא תובע וכיצד חושב סכום התביעה. הנתבעת עתרה לקיזוז הסכומים ששולמו, בטענה ששולמו בטעות.

מענק חג בשיעור משכורת לשנה, המשולם בשני שיעורים, קבוע בשני צווי ההרחבה בענף הדפוס וכאמור – הנתבעת אינה חולקת על הטענה כי היא שייכת לענף הדפוס. לפיכך, בצירוף העובדה שהתשלום בוצע בפועל במהלך שנות עבודתו של התובע, אין לנתבעת הגנה טובה ביחס לטענת התובע בדבר זכאות לתשלום החלק היחסי של מענק החג, לחודשים 1-3/2020 (שני הצווים מחייבים גם בתשלום החלק היחסי).

מכיוון שהתובע עבד רק 3 חודשים בשנת 2020, אך תבע מענק חג עבור 6 חודשים, לנתבעת הגנה טובה כנגד מחצית מהסכום הנתבע.

לפיכך – פסק הדין יוותר על סך 2,366 ₪ בגין רכיב זה ולתובע עומדת הזכות להוכיח את זכאותו ביחס ליתרת סכום התביעה.

יוער, ביחס לטענת הקיזוז של הנתבעת, שהיא נטענה בעלמא, לא פורטה מהות הטעות ולא פורט כיצד הדבר עומד בקנה אחד עם שייכות הנתבעת לענף הדפוס. לפיכך אין בטענה זו כדי לשנות מקביעתי לעיל.

1. אי זקיפת רווחי קופת הפיצויים על חשבון הזכאות – בכתב התביעה טען התובע כי אין לזקוף את רווחי קופת הפיצויים על חשבון זכאותו לפיצויים מלאים, שכן היה על הנתבעת להפריש עבורו 8.33% אחוז מדי חודש. הטענה מבוססת על צו ההרחבה משנת 1985, לגביו נקבע לעיל כי יש לנתבעת הגנה טובה.

בהודעה שהגיש התובע לאחר הדיון העלה לראשונה נימוק נוסף לאותה טענה, המתבסס על פסיקה ארצית מחודש 3/2020 (עע 29744-11-18). די בכך שלנתבעת לא ניתנה שהות להתגונן בפני טענה זו, שלא עלתה בכתב התביעה, בכדי לקבוע כי יש לה סיכויי הגנה המצדיקים כי יינתן לה יומה. לפיכך פסק הדין יבוטל בעניין זה. יחד עם זאת, טוב תעשה הנתבעת אם תבחן את הפסיקה האמורה ותגבש עמדתה ביחס אליה מוקדם ככל שניתן, על מנת שככל שתמצא כי יש ממש בטענת התובע, תפעל לביצוע התשלום ולהקטנת הסיכון בתשלום פיצויי הלנה.

1. חוסר בהפרשות לפנסיה לחודשים 10-11/2018 ו-11/2019 (3,589 ₪) – כאמור, בסעיף 43 לכתב ההגנה הפנתה הנתבעת לדו"ח הפקדות המעיד על ביצוע הפקדות כדין בחודשים האמורים (נספח ד' לכתב ההגנה). דו"ח זה מפרט הפקדות נוספות על אלו המפורטות בדו"חות השנתיים של קרן הפנסיה לשנים 2018-2019, כפי שצורפו לכתב התביעה. מועד הנפקת הדו"ח (9.7.2020) מלמד כי ייתכן שהנתבעת השלימה את ההפרשות החסרות לאחר הנפקת הדו"חות השנתיים שצורפו לכתב התביעה.

ככל שבוצעה השלמה, כמפורט בדו"ח שצירפה הנתבעת, הרי שלנתבעת הגנה טובה בפני התביעה ברכיב זה ולפיכך קיימת הצדקה לביטול פסק הדין בעניין זה.

1. פיצוי בגין תלושי שכר פיקטיביים - התובע לא טען בתביעה כי לא קיבל את הסכומים המפורטים בתלושי השכר; כי השכר המפורט בהם לא תאם את השכר שהיה זכאי לו או כל טענה אחרת ביחס לתוכן המפורט בתלושים. בנסיבות אלו, ומכיוון שבכוונת בית הדין ליתן לנתבעת שהות להתגונן ביחס לחלק מהתביעה, ראוי לבחון את טענות הצדדים בעניין זה, הן בכדי לקבוע האם קיימת זכאות לפיצוי והן בכדי לקבוע את גובה הפיצוי ככל שתקבע הזכאות. לפיכך – פסק הדין בעניין זה יבוטל.
2. פיצוי בגין עוגמת נפש (20,000 ₪) – טענת התובע בעניין זה מבוססת על הוצאתו לחל"ת ו"ניצול משבר הקורונה" לטענתו. בשים לב לכך שמשבר הקורונה – ובעיקר הסגרים והמגבלות שהוטלו בגינו - פגע בעובדים ובמעסיקים כאחד, כאשר מאות אלפי עובדים נדרשו לחל"ת ואין מדובר בעניין ייחודי לתובע - ראוי לבחון את טענות הצדדים בסוגיה ולכן יבוטל פסק הדין אשר חייב את הנתבעת בסעד האמור.
3. פיצוי בגין הפרת חוק להגנת הפרטיות (חתימה בטביעת אצבע) (10,000 ₪) – גם בעניין זה, כמו ביחס לשני הסעדים הקודמים, מכיוון שמדובר בפיצוי בהתאם לנסיבות ולשיקול דעת בית הדין ולאחר שהתובע אישר שלפחות בשתי שנות עבודתו האחרונות דיווח על נוכחות בטביעת אצבע (עמ' 2, ש' 5) – ראוי לבחון את טענות הצדים בטרם תקבע הזכאות לפיצוי ויקבע סכום הפיצוי. לפיכך פסק הדין בעניין זה יבוטל.
4. לסיכום –הנתבעת הציגה הגנה טובה ביחס לחלקים נרחבים מכתב התביעה ולמעט:
5. הודעה מוקדמת בסך 9,464 ₪, נכון ליום 1.7.2020.
6. השלמת פיצויי פיטורים בסך 9,022 ₪, נכון ליום 1.7.2020.
7. פדיון חופשה בסך 3,690 ₪, נכון ליום 1.7.2020.
8. דמי הבראה בסך 945 ₪, נכון ליום 1.7.2020.
9. מענק חג בסך 2,033 ₪, נכון ליום 1.7.2020.

לפיכך – פסק הדין שניתן ביום 24.1.2021 מבוטל ותחתיו יינתן פסק דין חלקי על הסכומים המפורטים לעיל, אשר כולם ישולמו לתובע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.2020 ועד התשלום בפועל.

מובהר, שככל שהסכומים המפורטים בתלוש 6/2020 שולמו לתובע (בהתאם להודעת הנתבעת, שטרם התבררה, הם שולמו לו לאחר הדיון), רשאית הנתבעת להפחית את הסכומים ששולמו מהסכומים בהם היא מחויבת על פי פסק הדין החלקי.

1. הארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין – הבקשה לביטול פסק דין הוגשה בחלוף למעלה מ-30 ימים ממועד המסירה של פסק הדין בידי עוזר המנכ"ל (אשר חתום על גבי אישור המסירה ולא זומן למתן עדות מטעם הנתבעת). יחד עם זאת ולאחר שמצאתי כי חלקים ניכרים מפסק הדין מצדיקים ביטולו על מנת ליתן לנתבעת את יומה, אני מאריכה את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין עד למועד הגשתה וזאת מכוח סמכותי בתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991.

סוף דבר

1. פסק הדין מיום 24.1.2021 מבוטל ותחתיו יינתן פסק דין חלקי בהתאם לסעיף 20 לעיל. על התובע להגיש בתוך 14 ימים פסיקתה לחתימה.
2. לאחר שהוברר כי הנתבעת קיבלה כדין את כתב התביעה ובהתנהלותה גרמה לתובע טרחה מיותרת והוצאות ניכרות, ובכלל זה עינוי דין, תישא הנתבעת בהוצאות התובע בסך 8,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.
3. המזכירות תפתח את התיק.

ניתנה היום, ט"ז אלול תשפ"א, (24 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.