לפני: כב' הרשמת עינת לסרי

החלטה

בפני בקשת המערער לעיון חוזר (להלן- הבקשה) בפסק הדין מיום 28.1.2021 אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים להשיב את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) וזאת עובר לקיומו של דיון בתיק. הצדדים היו חלוקים באשר לקביעת ההוצאות ולאחר שכל צד טען את טענותיו בעניין זה, נקבע כי לא יינתן צו להוצאות (להלן- פסק הדין).

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיב ושבתי ועיינתי בפסק הדין ובמסמכים המצויים בתיק בית הדין ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. עם מתן פסק הדין, בית הדין קם מכסאו ועל כן, הדרך להשיג על האמור בפסק הדין היא הגשת ערעור לערכאה המתאימה, ודי בכך היה כדי לדחות הבקשה.

מעבר לנדרש ייאמר כי ככלל, הלכה היא שלא יפסקו הוצאות בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי, ובהליכי ערעור על החלטות של ועדות עררים בפרט, המסתיימים בהסכמה וזאת, על מנת לעודד את הצדדים להגיע להסכמות (עב"ל (ארצי) 384/03 רפעת עודה – המוסד לביטוח לאומי ) 21.10.2003) צוטט ב- בר"ע (ארצי) 373/09 מיכאל מגרה – המוסד לביטוח לאומי (( 09.11.2009) , הדבר מקבל משנה תוקף עת המשיב הסכים להחזיר את הדיון לוועדה הרפואית לעררים בהזדמנות הראשונה ועוד בטרם התקיים דיון בערעור (בר"ע 5959-11-19 ) ארצי)  לידיה שישקין - המוסד לביטוח לאומי ( 12.11.19 )).

באשר לטענת המערער כי יש להשית על המשיב הוצאות ולו מן הטעם כי עצם הגשת הערעור לבית הדין כרוכה בעלות, הרי שעל מנת לפעול לתיקון פגם אשר נפל בהחלטת הוועדה, נדרש פסק דין המורה לוועדה לעשות כן, ואין המוסד רשאי "להסכים" בשם הוועדה לתיקון הפגם. שכן, חרף האכסניה שמעניק המוסד לוועדה – הוועדה היא גוף מעין שיפוטי נפרד מהמוסד. ברע (ארצי) 19913-11-16 אחמד אבו גנאם - המוסד לביטוח לאומי (21.11.2016)).

משכך ולאור כל האמור לעיל, הבקשה לעיון חוזר – נדחית.

לפנים משורת הדין, ומשעה שהמדובר בעניין מתחום הביטחון הסוציאלי לא ניתן צו להוצאות.

ניתן היום, ד' אדר תשפ"א, (16 פברואר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.