1. בקשת הנתבע (להלן: "המבקש") לביטול פסק הדין מיום 26.4.2021, המורה על מחיקת התביעה. המבקש טוען כי יש להורות על דחיית התביעה תוך חיוב התובעת (להלן: "המשיבה") בהוצאות ובשכ"ט עו"ד.
2. המבקש טוען כי במסגרת החלטת ביהמ"ש, שניתנה ביום 9.10.2020, נדחתה בקשת המשיבה למתן צו עשה זמני, התקבלו מלוא טענותיו ונקבעו קביעות מפורשות הנוגעות לסבירות החלטתו לסגור את חשבון המשיבה. לטענתו, מחיקת התביעה תאפשר למשיבה להגיש את תביעתה מחדש בניסיון להגיע למותב אחר, וזאת כיוון שקביעותיו של המותב הנוכחי אינן מטיבות עמה. לעניין שכ"ט עו"ד והוצאות טען כי הושקעו שעות עבודה ומשאבים רבים, והמשיבה לא שילמה את ההוצאות שנפסקו לחובתה בהחלטה מיום 9.10.2020. כמו כן, לא הפקידה ערבון להבטחת הוצאותיו בקופת ביהמ"ש.
3. ביום 3.5.2021 הוגשה תשובה מטעם המשיבה. לטענתה, בקשת המבקש נגועה בחוסר תום לב, שכן ברצונו למנוע ממנה העלאת טענות הגנה, טענות קיזוז או להגיש תביעת חוב עתידית. המשיבה טוענת כי הבקשה למחיקה נובעת ממצבה הכלכלי הקשה, ואין לנצל את מצוקתה ולחסום את גישתה לערכאות מבלי שהתקיים דיון בטענות לגופן, בעוד שהתביעה מצויה רק בראשיתה. לעניין הוצאות ושכ"ט עו"ד טוענת כי בפני המבקש "פתוחה הדרך לדרוש הוצאות אלו", ואין מקום לחיוב נוסף הואיל והטענות בכתב ההגנה ובתשובה לסעד הזמני זהות כמעט לחלוטין. לעניין ערבון טוענת כי לא ניתנה כל החלטה מחייבת בעניין.
4. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני מורה על דחיית הבקשה לביטול פסק הדין המורה על מחיקת התביעה. באשר לבקשה לחיוב המשיבה בהוצאות המבקש, אני נעתרת לבקשה ומורה על תשלום הוצאות בסך של 3000 ש"ח, והכל כפי שיפורט להלן.
5. אין מקום להורות על דחיית התביעה המקורית מקום שבו לא נשמעו הראיות לגופן. בית המשפט נדרש לנהוג בזהירות יתרה בבואו להורות על דחייה על הסף, ורק מקום בו ברור למעלה מכל ספק שאין לתובע כל סיכוי לזכות בתביעתו ייעתר בית משפט לבקשה לדחיית התביעה על הסף. בתי המשפט נוטים שלא לחסום את זכות הגישה לערכאות שעה שעולה כי קיימת אפשרות ולו הקלושה ביותר, כי התביעה שהוגשה תתקבל] ע"א 765/81 עומיסי נ. יעקב חסן, פ"ד לט556 (1985) ע"א 556/84 קומפנפי פריזיין דה נ. שמואל פלאטו שרון, פ"ד לט 529 (1986)]
6. הבחינה הנדרשת בבקשות למתן סעד זמני היא סיכויי התביעה לכאורה ולא מדובר בבחינה הנדרשת מביהמ"ש בבואו לפסוק בתביעות אזרחיות. גם כב' השופט צימרמן בהחלטתו מיום 9.10.2020 מציין, כי בבואו לבחון את סיכויי התביעה לכאורה כי "ומובן שאין בכל האמור לטעת מסמרות בשלב מוקדם זה של ההליך." די בכך כדי לדחות את הבקשה. לאור האמור, פסק הדין יעמוד על כנו.
7. לעניין ההוצאות אציין, כי הגם ששמורה למשיבה הזכות לבקש את הפסקת ההליכים בעניינה, הרי שאין מקום כי הצד שכנגד יינזק מאותה החלטה. נקודת המוצא היא שמגיש ההליך יישא בהוצאות להן גרם לבעל הדין שכנגד. במצב זה אין החלטה הקובעת את צדקת הגשת ההליך, וראוי כי זה שגרם להוצאות יישא בהן. מחיקת ההליך ללא קבלת הסעד, יש בה כדי להצביע, על פניו, על כך שהגשת ההליך לא היתה מוצדקת מלכתחילה. הנחה זו ניתנת לסתירה, כאשר הנטל מוטל על יוזם ההליך [בג"צ 738/99 הסוכנות היהודית לארץ ישראל נ' מינהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו, 9.7.2008)]. בענייננו, המשיבה ביקשה למחוק את ההליך טרם נדונו טענותיה לגופן ולאחר שלא זכתה בסעד הזמני אותו ביקשה. המבקש הגיש כתב הגנה. סכום ההוצאות נקבע גם בהתחשב בהוצאות שנפסקו בסעד הזמני. בנסיבות אלו יש להורות על תשלום הוצאות המבקש בסך 3000 ש"ח.

ניתנה היום, כ"ד אייר תשפ"א, 06 מאי 2021, בהעדר הצדדים.