1. אביו המנוח של המשיב , צבי, הגיש תביעה כספית נגד המבקשת בגין חוב דמי שכירות ופיצוי על נזקים שהיא גרמה למושכר.

בית המשפט קמא קיבל חלקית את התביעה וחייב את המבקשת לשלם לצבי סכום של 51,640 ₪, את סכום האגרה ששולמה ושכ"ט עו"ד בסך 17,550 ₪.

פסק הדין ניתן ביום 25.8.2018.

המבקשת הגישה ערעור קודם על פסק הדין, אך הוא נמחק ביוזמת ערכאת הערעור לאחר שצבי נפטר וניתנה ארכה למבקשת להגיש את הערעור מחדש לאחר שיתברר לה מיהו יורשו כדין.

כך עשתה המבקשת לאחר שניתן צו קיום צוואה, לפיו המשיב הוא יורשו של צבי.

המשיב טוען כי ערעור זה הוגש לאחר המועד שהוקצב לכך בהחלטת ערכאת הערעור, ולכן יש להורות על מחיקתו.

שאלה זו תידון על ידי המותב שידון בערעור עצמו ולא במסגרת בקשה זו שהגישה המבקשת לעיכוב ביצוע פסק הדין.

1. הכלל הוא שאין מורים על עיכובו של פסק דין המטיל חיוב כספי, אלא אם יוכח כי הזוכה לא יוכל או יתקשה להשיב את הכספים שישולמו לו אם הערעור יתקבל.

טענה זו כלל לא נטענה על ידי המבקשת וודאי שלא הוכחה.

במקום זאת טוענת המבקשת כי היא עצמה מתקשה לשלם את הסכום שנפסק, משום שהיא עובדת כמדריכת תיירים ובמצב הנוכחי שבו שרויה המדינה (מגיפת הקורונה) פרנסתה נפגעה מאד.

אולם, מצב כלכלי רעוע של החייב אינו מהווה הצדקה לעיכוב ביצוע פסק הדין (ע"א 925/15 מקס נ' דינר (9.20.2015); ע"א 5481/17 א.ש טינה חברה לבניין בע"מ נ' מדינת ישראל (28.8.2017)), אלא במקרים חריגים, כשהדבר עלול להביא להתמוטטות כלכלית שלו, כשעל החייב להוכיח נתון זה בצורה ברורה ומפורטת (ע"א 7262/17 שמש נ' ישראלי (25.9.2017)).

לא כך נעשה במקרה דנן, כשלא ניתן כל פירוט על ידי המבקשת בדבר הכנסותיה ונכסיה.

מלבד זאת, קשה להניח כי המבקשת עלולה להיקלע להתמוטטות כלכלית בשל תשלום החוב שנפסק, סכום שאינו גדול יחסית.

נוסף לכך יצוין, כי על פי בדיקה שערך המשיב באתרי האינטרנט, המבקשת עוסקת גם בעיצוב פנים, ואם כן יש לה מקור הכנסה נוסף שלא נפגע בהכרח בשל המצב הנוכחי.

1. די באמור כדי לגרום לדחיית הבקשה, מבלי להיכנס לשאלת סיכויי הערעור, אולם, מבלי לקבוע מסמרות, לא ניתן לומר כי הסיכויים טובים במיוחד, מאחר שפסק הדין מבוסס ברובו על ממצאים עובדתיים, שערכאת הערעור איננה נוהגת להתערב בהם.
2. הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם למשיב הוצאות בקשה זו בסך 1500 ₪.

ניתנה היום, כ"ה תשרי תשפ"א, 13 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.