השאלה המרכזית שבמחלוקת - האם הנתבע, בעלים של רכב פרטי, עמד בחובת הגילוי המוטלת עליו, בשעה שמכר לתובעים את רכבו.

התובעים טוענים, כי הנתבע לא גילה להם שהרכב עבר תאונה משמעותית שפגעה בשלדת הרכב וכן תקלות במנוע. הנתבע מצדו טען, כי מסר לתובעים גילוי מלא, אפשר להם לבדוק את הרכב, והרכב אף עבר טסט במכון רישוי וכן בדיקה במכון אחר טרם נמכר לתובעים.

1. אין מחלוקת כי התובעים רכשו מהנתבע ביום 15.08.20 רכב משומש מסוג "מיצובישי פג'ארו", ובאותו היום העבירו על שמם את הבעלות ברכב.

מדובר ברכב משנת יצור 2001, עם כ-390,000 ק"מ, כאשר הנתבע הוא הבעלים ה-9 של הרכב. הרכב נמכר לתובעים בסכום של 21,500 ₪ (זכרון הדברים לרכישת הרכב צורף כנספח א' לכתב התביעה).

1. בנוסף מוסכם כי הנתבע היה הבעלים של הרכב במשך כ-7 שנים קודם למכירתו לתובעים.
2. לטענת התובעים, הנתבע לא גילה להם שני מרכיבים מרכזיים, קודם לרכישת הרכב:
3. תאונות קודמות וקשות שעבר הרכב – לטענתם מסר להם, שהרכב עבר לכאורה רק תאונה אחת קלה (פגיעה בדלת מנהג שנסע לאחור), בעוד שבפועל הרכב עבר מספר תאונות ותאונה קשה שכתוצאה ממנה נפגעה שלדת הרכב, ולכן הרכב אינו בטיחותי. לטענתם עלות התיקון גבוהה מאוד ולמעשה הם כמעט ואינם עושים שימוש ברכב. לכתב התביעה צירפו חוות דעת מיום 09.09.20 של השמאי מטעמם (מר עדי גבי) שפירט את מצבו של הרכב ופגיעת השלדה וכן חוות דעת שמאי מטעם חברת הביטוח של הנתבע שאישר שהנזק שנגרם לרכב עולה על 50% מערכו.
4. ליקויים במנוע של הרכב – לטענתם הנתבע טען, כי קודם למכירה בוצע תיקון מקיף במנוע של הרכב, בעוד שבדיעבד התברר, כי בוצע רק תיקון חלקי של המנוע.
5. התובעים ביקשו על כן לבטל את העסקה ולחייב את הנתבע להשיב להם את עלות רכישת הרכב 21,500 ₪, עלויות שנאלצו להוציא לתיקון מנוע הרכב 4,542 ₪, עלויות חוות דעת מטעמם שצורפו לתביעה בסך 1,942 ₪, פיצויים בגין עוגמת נפש בסך 5,000 ₪ והפסד ימי עבודה בסך 1,000 ₪.
6. לטענתם, כבר יום לאחר שרכשו את הרכב (ביום ראשון ה-16.08.21) נסעו למוסך כדי לבדוק את שעון החום, ונמסר להם כי המנוע מרעיש בצורה מוזרה ובעקבות כך נפגשו עם הנתבע (לאחר שתיאמו עמו מראש) במוסך בטמרה, שם תיקן הנתבע את המנוע קודם לכן, בשל אחריות שלטענתם קיבל מאותו מוסך.

לטענתם הרכב נותר במוסך מספר ימים. תחילה מסר להם בעל המוסך, כי יש צורך להחליף שני מזרקים תקולים. לאחר מכן, כי קיימת בעיה בבוכנה ובנוסף כי יש לפתוח את אגן השמן, וכי תיקון קודם שנעשה במקום לא היה תקין, ולבסוף מסר להם כי יש צורך להחליף את ארבעת הבוכנות ולשפץ את המנוע. עוד טענו, כי בעל המוסך מרצונו הטוב, הסכים כי התובעים ידרשו לשלם רק על החלקים הדרושים לתיקון ולא על העבודה עצמה. לטענתם שילמו על שיפוץ המנוע סכום של 3,042 ₪ בהתאם לחשבונית שצורפה לכתב התביעה.

1. לטענת התובעים בזמן שהרכב הורם לתיקון ובדיקה ראה התובע, כי בוצע תיקון תפירה בין השלדות ורק אז נודע לו לראשונה מבעל המוסך, כי הרכב עבר תאונה קשה לפני כשנתיים. מאוחר יותר גילו כי שילדת הרכב עקומה ולכן הזמינו שמאי מטעמם בכדי שיאמוד את הנזק ויבדוק את תקינות הרכב. בעקבות כך פנו למרכז הסליקה של חברות הביטוח, אז התברר להם כי הרכב עבר 3 תאונות דרכים. בעקבות כך שלחו לתובע מכתב התראה מטעם בא כוחם.
2. הנתבע מצדו השיב לתובעים באמצעות בא כוחו, כי מסר לתובעים מידע מלא ומקיף ביחס לרכב וכי לא ניתן להתעלם מכך כי מדובר ברכב משנת 2001 כאשר הנתבע היה הבעלים ה-9 של הרכב. יתרה מכך, הרכב עבר טסט ימים בודדים לפני מכירתו (ביום 09.08.20) וככל שאכן היו בו פגמים כה משמעותיים בשלדה לא היה עובר טסט.

בנוסף, ציין הנתבע כי לפני שהתובעים רכשו את הרכב, הגיע רוכש פוטנציאלי אחר שבדק את הרכב ומדוח הבדיקה לא עלתה שום פגיעה בשלדה של הרכב (בעניין זה הפנה הנתבע לבדיקת רכב מיום 13.8.20 שבוצעה במכון "כ.ל. מוסך המכוון בע"מ"). הנתבע הוסיף וטען כי התובעים רכשו את הרכב מאדם שהוא אדם פרטי וכי מחיר הרכב נמכר במחיר הנמוך מהמחירון שלו למרות שהוא כלל וו גרירה ומערכת מולטימדיה (לטענתו מחירון הרכב 25,000 ₪ והרכב נמכר ב- 21,500 ₪).

1. הנתבע הוסיף וטען כי הנתבעים זייפו את מד המרחק של הרכב על ידי כך שהזיזו אותו לאחור מתוך מטרה להציג מצג שווא כי הרכב מושבת כליל למרות שבפועל הם נסעו למרחקים (חרף טענתם כי הרכב מסוכן לנסיעה). לעניין זה הציג תמונות בהן צולם הרכב בנסיעה לחיפה (ר' סעיפים 11 עד 12 לכתב ההגנה ותמונות שצורפו והוגשו על ידו).
2. התובעים מצדם טענו כי לא הזיזו במכוון את מד המרחק של הרכב, אלא הדבר נעשה על ידי המוסך בזמן הוצאת המנוע ותיקונו והם דרשו מבעל המוסך לכוון את מד המרחק כפי שהיה קודם לכן.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות, את טענות הצדדים לרבות חוות הדעת שהוגשו, דוחות של חברת הביטוח ושל חברת הגרירה, וכן התרשמתי מהעדויות באופן בלתי אמצעי, מצאתי לקבל את התביעה באופן חלקי בלבד, משנמצא כי הנתבע לא מסר לתובעים מידע מלא בדבר התאונות שעבר הרכב. עם זאת, התובעים לא נקטו בכל אמצעי הזהירות המתבקשים ולכן יש לפסוק לזכותם פיצוי חלקי , ואין להורות על השבה וביטול העסקה. להלן הנימוקים למסקנה זו:

א. העדר גילוי מלא של תאונות קודמות.

מסגרת נורמטיבית

1. אין חולק כי חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח – 2008, אינו חל על הנתבע כמוכר של רכב פרטי.

עם זאת על הנתבע חלה חובת גילוי בשלב הטרום חוזי מכוח סעיף 12(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: ""חוק החוזים") וכן סעיף 15 לחוק החוזים, מהם עולה כי אי-גילויה של עובדה ביחסים החוזיים המתקיימים עובר לכריתה, עשוי להוות הטעיה. בעניין זה ר' גם סעיפים 11 ו-16 לחוק המכר התשכ"ח – 1968

ברע"א 1565/95 סחר ושירותי ים בע"מ נ' חברת שלום ויינשטיין בע"מ, פד"י נד(5) 638, נפסק כי:

"אחד מביטוייה המובהקים של חובת תום הלב היא החובה לגלות לצד האחר את כל העובדות החשובות שיש בהן כדי להשפיע על הכרעותיו".

1. סעיף 15 גם מאפשר למי שהתקשר בחוזה בשל הטעיה של הצד השני לדרוש את ביטול החוזה. סעיף 12(ב) לחוק החוזים מקנה זכות לפיצויים למי שלא קיים בין היתר את חובת הגילוי הנדרשת, וסעיף 14(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א 1970, קובע כי לא יפסק פיצוי בגין נזק שהנפגע יכול היה להקטין.
2. על פי ההלכה הפסוקה, בעסקאות הקשורות ברכישת רכב משומש, חלה חובת זהירות על הקונה על פי הכלל "יזהר הקונה", במילים אחרות גם על קונה רכב רובצת אחריות לבדוק את הרכב טרם רכישתו (ר' למשל תא"מ 37904-10-10 דה קוניג בר נ' חזוט [פורסם בנבו] (20.6.13); וכן ת"א (ת"א) 16847-07 צוות תנופה ניקיון ואחזקה בע"מ נ' לוי (פורסם בנבו, 11.10.2009)). (ת"ק (נתניה) 654-11-18 שבח לוי נ' זברסקי (פורסם בנבו).
3. נראה שהתובעים לא נקטו בפעולות המתבקשות בשים לב לגילו של הרכב (משנת 2001) ולמספר הבעלים הקודם (9 בעלים). התובעים אישרו כי הגיעו ביום שישי ה-14.08.21 לראות את הרכב וכבר במוצ"ש ה-15.08.21 רכשו את הרכב והעבירו את הבעלות על שמם (באמצעות המערכת מקוונת).
4. עם זאת, אין בכלל של "יזהר הקונה" מלפטור את המוכר מחובתו לגלות פרטים מהותיים. כבר נפסק כי גם כאשר הרוכש הפוטנציאלי, נוטל את הרכב לבדיקה במכון בדיקה, אין הדבר פוטר את המוכר מחובת גילוי פוזיטיבית של פגמים ותקלות הידועות לו ומחובת תום הלב בניהול מו"מ (ראה למשל ע"א 5393/03 פרג' נ' מיטל (פסק הדין הוזכר בתביעה הקטנה הנ"ל בבית משפט השלום בנתניה בפרשת שבח לוי, וכן ר' גם רת"ק 57585-01-14 המנוח זגורי נ' אלדורי (פורסם בנבו)).

יישום הלכות אלה על נסיבות המקרה

1. בעניין זה מצאתי להעדיף את גרסת התובעים שגם מתיישבת עם הגיונם של דברים ועם דוחות וחוות דעת של חברת הביטוח, מהם עולה כי בתקופה בה היה הנתבע בעלים של הרכב היו תאונות נוספות או תאונות חמורות יותר שהנתבע לא גילה לתובעים (כפי שעולה בין היתר, מדוח סליקה של חברות הביטוח נספח י' לכתב התביעה, ראה גם המסמכים שצורפו לבקשת התובעים מיום 18.10.20 לרבות דוח נוסף של חברת הביטוח מאוקטובר 2020 המפרט תאונות שעבר הרכב בתקופת בעלותו של הנתבע, וכן דוחות של חברת הגרירה).
2. בהקשר זה אין חולק כי הנתבע היה בעלים של הרכב במשך תקופה ארוכה כ-7 שנים טרם נמכר לתובעים ולכן חזקה כי ידע על מצבו של הרכב בפרט ביחס לתאונות קודמות בתקופה בה היה הבעלים של הרכב.
3. בעניין זה גם מצאתי לקבל את גרסת התובעים לפיה הנתבע החתים את התובעים על זיכרון דברים מתוקן, לאחר שכבר שילמו את כל התמורה והעבירו את הבעלות על הרכב, תוך מחיקת סעיף 5 מזיכרון הדברים, שם הצהיר בתחילה המוכר, כי הרכב לא היה מעורב בתאונת דרכים הגורמת לירידת ערכו (ר' נספחים א' לכתב התשובה), ולטענת הנתבע לאחר שגילו לתובעים על התאונה מיום 05.05.20.
4. להלן פירוט התאונות הרלבנטיות, שהנתבע לא מסר לתובעים מידע מלא אודותיהן:

תאונה מיום 05/05/20

1. הנתבע מסר לתובעים, כי מדובר בתאונה בה נפגעה רק דלת הרכב, בעקבות נסיעה של רכב אחר לאחור. אלא שבפועל מדובר בתאונה חמורה בהרבה. על חומרת הפגיעה ניתן ללמוד מהראיות הבאות:
2. חוות הדעת של שמאי חברת הביטוח מטעם הנתבע שבדק את הרכב ביום התאונה (05.05.20) והעריך את סך הנזק שנגרם לרכב בסכום של 13,607 ₪. כאשר השווה בין סה"כ הנזק לשווי הרכב (23,500 ₪) מצא כי אחוז הנזק הגולמי מגיע ל-57.9% - ר' דוח השמאי א' רמי מיום 11.05.20 שצורף לכתב ההגנה).

גם מדוח סליקה שהציגו התובעים עולה כי הנתבע קיבל מחברת הביטוח בגין אותה תאונה פיצויים בסך 11,000 ₪. משמע חברת הביטוח אף אישרה תשלום לנתבע על בסיס הנזק המשמעותי שנגרם לרכב.

אמנם אין בחוות הדעת התייחסות לפגיעה בשלדת הרכב, אך יש פגיעות בדלת קדמית שמאלית, בכנף אחורית שמאלית ובקשת כנף אחורית. מכאן שאין מדובר בתאונה קלה כפי שתיאר התובע. בנוסף לא ניתן להתעלם מכך שבדיקת הרכב נעשתה בחצר ביתו של הנתבע ולא במוסך.

1. הנתבע למעשה אישר כי רק ביום 24.06.20 (כחודש וחצי לאחר התאונה מיום 050.20) הוזמן גרר לכתובת ביתו של הנתבע, כדי לקחת את הרכב לתיקון במוסך (ר' סעיף 27 לכתב ההגנה, זאת בזיקה לטענת התובעים, כי לכאורה הייתה תאונה נוספת ביום 24.06.20). מכאן עולה כי הנתבע אישר כי כל אותה תקופה (כחודש וחצי) הרכב היה מושבת ונראה שהנתבע (או חברת הביטוח) התלבטו אם לאור היקף הנזק שנגרם לרכב יש מקום לתקנו. זאת ועוד, העובדה שהשמאי של חברת הביטוח הגיע לבדוק את הרכב בחצר דירת הנתבע ולא במוסך, עשויה להעיד אף היא על חומרת הפגיעה (בדוח השמאי א' רמי נרשם כי הרכב נבדק על ידו ביום 05.05.20 "בחצר בעל הרכב").
2. בנוסף ככל שבתאונה מיום 5.5.20 נפגעה רק הדלת כפי שטען הנתבע, לא ברור מדוע לא יכול היה הנתבע לנהוג עם הרכב למוסך, והיה צורך להמתין כאמור כחודש וחצי (כפי שטוען הנתבע) עד להזמנת גרר שייקח את הרכב למוסך.

תאונה מיום 06.06.18

1. הנתבע גם לא מסר לתובעים מידע מלא אודות התאונה מיום 06.06.18. בכתב ההגנה טען כי מדובר ב"מגע קל" שלא הצריך את תיקון הרכב (ר' סעיף 23 לכתב ההגנה) אלא שבטופס הדיווח לחברת הביטוח טען הנתבע:

"נהג אוטובוס אגד עבר לקח סיבוב במקביל אליי וסטה (במקור – "שטה") לנתיב שלי והדביק אותי למעקה מדרכה שפשף לי את כל צד ימין של הרכב ופירק לי תבגוז (כך במקור)...".

בנוסף, בדוח ריכוז מטעם חברת אותו צירפו התובעים להודעה נוספת שהגישו ביום 18.10.20 עולה כי במועד זה אמנם הנתבע "דיווח על נזק לאורך צד ימין של הרכב". אך חברת הביטוח מסרה כי "לא התקבלו בפועל מסמכים המעידים על הנזק לרכב ולא התקבלו צילומים או חוות דעת שמאי. לכן לא ניתן במקרה זה לאמוד את גובה הנזק". הנתבע לא הציג ראיות אחרות התומכות בטענתו כי נגרם רק נזק קל, למרות האמור בטופס ההודעה שהגיש לחברת הביטוח.

1. תאונה מיום 05.12.18 - בתאונה נוספת מיום 05.12.18 ציינה חברת הביטוח כי אמנם דווח על נזק גוף אך ללא תיעוד או מסמכים המעידים על נזק לרכב. גם כאן הנתבע בחר שלא להציג ראיות נוספות שיכולות היו לשפוך אור על היקף הנזק.
2. הנה כי כן עולה כי הנתבע הסתיר במכוון מידע מהותי מהתובעים ולא מסר להם מידע מלא ביחס לתאונות שהרכב עבר.
3. בנוסף הנתבע נמנע מהצגת ראיות רבות שיכולות היו לתמוך בטענותיו לגבי תאונות קלות לכאורה. כך למשל, דוח מלא מחברת הביטוח או מחברת הגרירה ביחס לגרירה מיום 24.06.20 (שטען כי קשורה לתאונה מיום 05.05.20). הודעות תשלום של חברת הביטוח או האופן בו הסתיימו תביעות קודמות של הנתבע ומדוע לא העביר לחברת הביטוח מידע מלא על התאונות, או מכתבים שבהם הודיע לחברת הביטוח כי הוא מוותר לכאורה על התביעות בשל "נזק קל" שנגרם, למרות שכבר פנה אליה. כך גם לא הציג מידע ממשטרת ישראל לפיה אמנם בתאונה מיום 24.06.20 אז נגרר הרכב לא הייתה מעורבות משטרתית, למרות הרשום בדוח הגרירה מאותו מועד, לפי מדובר ב"תאונה במעורבות משטרה" (הדוח צורף להודעת התובעים מיום 18.10.20). כך גם לא הציג מסמכים וחשבוניות לגבי התיקונים שבוצעו בפועל במוסכים השונים בעקבות אותן תאונות.
4. כבר נפסק, כי הימנעותו של צד מגילוי ראיה יכול שתביא את בית המשפט לידי מסקנה כי אילו הוצגה אותה הראיה, זו הייתה פועלת לרעתו (ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד ל(1) 736, 760 (1980) ר' בנוסף ע"א 465/88 הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 658 (1991); ע"א 455/88 חדד נ' א. דהן חברה לבניין בע"מ, פ"ד נה(5) 655 (1991)). ע"א 4063/04 הפניקס - חברה לביטוח בע"מ נ' רומן לסקר (תל-אביב-יפו), [פורסם בנבו], 23/11/2006)).
5. מכל האמור עולה כי התובעים הוכיחו, כי אכן נגרמה פגיעה לשלדת הרכב - התובעים צרפו חוות דעת של השמאי מר גבי עדי מיום 9.9.20 לאחר שבדק את הרכב ביום 7.9.20 כאשר במסגרת חוות הדעת גם נשלח הרכב לבדיקה יסודית במכון "א.א. אדיב" ותוצאות הבדיקה מעידות על פגיעה משמעותית ב"שלדת המרכב עם סטייה חזקה לצד שמאל" וכי שימוש ברכב במצבו הנוכחי מהווה "סיכון בטיחותי ברמה גבוהה" (כפי שנרשם בחוות הדעת של השמאי עדי גבי מיום 09.09.20 צורפה כנספח ט' לכתב התביעה, והצעת המחיר של מוסך א.א. אדיב לתיקון השלדה צורפה כנספח ח' לכתב התביעה כאשר עלות התיקון בהתאם להצעת המחיר מיום 7.9.20 עומדת על 10,881 ₪). ממצאים אלה לא נסתרו על ידי הנתבע. כך גם לא הוכח כי הנתבע גילה לתובעים פרטים אלה.
6. הנתבע ביקש להסתמך על אישור של בדיקת הרכב במוסך של רוכש פוטנציאלי שקדם לתובעים. אלא שגם כאן מצאתי להעדיף את חוות הדעת והבדיקה היסודית שבוצעה על ידי התובעים. יש לזכור כי גם השמאי מטעם התובעים הגיע למסקנה בדבר פגיעה בשלדה, רק לאחר שהנושא נבדק במכון נפרד אליו הלכו התובעים ("א.א. אדיב" - יישור שלדות) בנוסף נראה כי הנתבע לא הציג לתובעים את כל הנתונים ואת דוח הבדיקה המלא של הבדיקה שנערכה על ידי אותו קונה פוטנציאלי, ונראה כי גם בדיקה זו הייתה פחות מעמיקה מהבדיקות שביצעו התובעים בדיעבד.
7. בכל מקרה בדיון שהתקיים בתיק מסר הנתבע לעיון בית משפט את הדוח (של מכון שבדק את הרכב על ידי רוכש פוטנציאלי אחר) מתוך המכשיר הנייד של הנתבע, שכן הדוח שצורף לכתב ההגנה אינו קריא ומתוך אותו דוח עולה כי:

"...בבדיקה שבוצעה בק.ל מוסך נרשם כי היתה תאונה בחזית ותיקון תאונה דופן קדמי שמאלי בנוסף בוצעו תיקוני פח וצבע הרבה שפכטל מתחת לצבע ולגבי מערכת בלמים, נרשם שיש לפרק גלגלים ולבדוק. כמו כן נרשם כי פנסים ראשיים פגומים. כמו כן נרשם שיש נזילות שמן חזקות, חיישן שמן מנוע מנותק, התחממות יתר במנוע, ולגבי מערכת הפליטה נרשם שיש ריקבון כללי במערכת." (עמ' 3 ש' 31 – 35 לפרוט' דיון מיום 09.03.21, ההדגשות אינן במקור).

משמע במסגרת בדיקת הרכב באותו מכון, לא היו ממצאים חד משמעיים ששללו פגיעה בשלדה והייתה הפנייה לביצוע בדיקות נוספות.

1. באותה מידה גם העובדה שהרכב עבר טסט, אינה יכולה לשלול את הפגיעה בשלדת הרכב, שכן ככל הנראה לא בוצעה בדיקה יסודית בעניין. כמו כן ככל שביקש הנתבע להפריך את הפגיעה בשלדת הרכב ואת חוות הדעת מטעם התובעים, יכול היה לזמן לעדות את בעל המוסך שם תוקן הרכב בעקבות התאונה ואליו נגרר, וחרף זאת בחר שלא לעשות זאת.
2. עם זאת, התובעים התעלמו ממספר נורות אזהרה שהיו אמורות להידלק ולהביאם לביצוע בדיקות מעמיקות יותר של הרכב טרם רכישתו, לרבות בדיקת תאונות קודמות. כך למשל יכלו לבקש מהתובע להמציא אישור מעודכן על העדר תביעות או פירוט תאונות בשנים האחרונות, ו/או לקחת הרכב לבדיקה.
3. כך גם ידעו התובעים כי נעשתה בדיקה לרכב על ידי רוכש פוטנציאלי אחר ונראה כי לא ביקשו להתעמק בתוצאות הבדיקה או להשלים את הבדיקות המתבקשות בעקבות אותו דוח. על כן, אין לפסוק לטובת התובעים השבה מלאה או ביטול מלא של העסקה.

יש לדחות את התביעה בנוגע לליקוי שנמצא במנוע הרכב

1. בשל חובת הזהירות המוטלת על הקונה והמידע שהנתבע מסר בעניין זה לתובעים, אין מקום לחייב את הנתבע בפיצויים בנוגע לתיקון המנוע כפי שדרשו התובעים בסך 4,542 ₪.
2. התובעים ידעו כי היתה בעיה במנוע ועל אף שהנתבע טען כי ביצע תיקון כללי במנוע ("אוברול") היה עליהם לבדוק זאת, או לבקש מסמכים תומכים, זאת במיוחד לאחר שהתובע אישר כי אביו מבין יותר במכונאות רכב ולמרות זאת, בחר שלא להביא את אביו לבדוק את הרכב טרם הרכישה. יתרה מכך, התובע אישר כי הנתבע מסר לו כי יש לבצע בדיקת שמן ומים מדי יום (ראה סעיף 12 לכתב התביעה). כך גם אישר התובע כי הנתבע מסר לו טרם הרכישה "אל תתנו גז חזק, זה יכול להרוס את המנוע" (ר' סעיף 16 לכתב התביעה).
3. בנוסף, הנתבע גילה לתובעים כי בוצע תיקון במנוע הרכב. התובע הגיע ובדק את הרכב פעמיים ואישר כי הוא עצמו מבין ברכבים (כך ראה לטענתו את התפר בשילדה) ואף ערך נסיעת מבחן ברכב קודם לרכישתו, חרף זאת לא ביקש לערוך בדיקה נוספת לרכב לפני הרכישה. כפי שהתובע לקח את הרכב לבדיקה במוסך ביום ראשון יום לאחר רכישת הרכב (במוצ"ש 15.08.20) יכול היה לבצע את אותה בדיקה יום למחרת טרם רכישת הרכב. בעניין זה גם לא ניתן להתעלם מגילו של הרכב ומספר הבעלים הקודם.
4. על כן התביעה ביחס למנוע ולתיקונו, נדחית.

טענות אחרות

1. באשר לטענת הנתבע, כי אפשר שמדובר בפגיעה בשלדה בעקבות תאונת דרכים שארעה לרכב לאחר שנמכר, הרי שטענה זו הועלתה בעלמא ואינה מתיישבת עם סמיכות הזמנים בה נבדק הרכב לאחר שנקנה אז נתגלתה הפגיעה.
2. בנוסף, התובעים הגישו לאחר הדיון וביום 09.03.21 אישור של חברת הביטוח שלהם לפיו לא דווח על תאונות ברכב מאז התובעים רכשו את רכבם באוגוסט 2020 ועד למועד הדיון.
3. באשר לטענות הנתבע על כך שהתובעים לכאורה הזיזו במכוון את מד המרחק של הרכב, יש לקבל את גרסת התובעים לפיה השינוי במד המרחק, נעשה בזמן שהתובעים הביאו את הרכב למוסך לתיקון המנוע, ולא כפעולה מכוונת להטעיה, ודאי לא לזיוף מד המרחק, כפי שטען הנתבע, והתובעים ביקשו לעדכן את מד המרחק.

סכום הפיצויים

1. על כן במכלול השיקולים, ובשים לב למחיר הרכב, היה מקום לחייב את הנתבע לשלם לתובעים סכום של 12,000 ₪ זאת בגין הסתרת העבר התאונתי המלא. מסכום זה יש להפחית אשם תורם של התובעים בשיעור של 1/3 לאחר שהתובעים לא ערכו את הבדיקות המתבקשות, כמפורט לעיל. על כן, הנתבע ישלם לתובעים בסופו של יום סכום של 8,000 ₪.
2. במכלול השיקולים ולאחר שלקחתי בחשבון את התנהלות הצדדים ובשים לב לסכום שנפסק בגין הסעד העיקרי, יש לחייב את הנתבע בנוסף לשלם לתובעים פיצויים בשל עוגמת נפש בסך 1,500 ₪.

התוצאה:

התביעה מתקבלת באופן חלקי. הנתבע ישלם לתובעים את הסכומים הבאים:

1. 8,000 ₪ - פיצויים בגין הסתרת העבר התאונתי המלא של הרכב.
2. 1,500 ₪ - פיצויים בגין עוגמת נפש.
3. 1,000 ₪ - הוצאות משפט, בשים לב להתנהלות הצדדים והשוואה בין סכום התביעה לסכום שנפסק.

כל הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע תוך 45 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

צד מעוניין רשאי להגיש בקשת ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום ממועד בו הומצא לו פסק הדין.

ניתנה היום, ב' ניסן תשפ"א, 15 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.