לפני: כב' הרשמת עינת לסרי

פסק דין

בפני תביעת התובעת לקבלת הפרשי שכר בעבור חודשי עבודתה בנתבעת.

העובדות הנצרכות לעניין

1. הנתבעת היא חברה פרטית שעיסוקה בתחום קמעונאות המזון.
2. התובעת הועסקה על ידי הנתבעת כקופאית בסניף אשדוד במהלך החודשים אפריל – יוני 2020 ושכרה השעתי עמד על 29.12 ₪ לשעה.
3. כתב התביעה הוגש ביום 23.9.2020. כתב ההגנה הוגש ביום 9.11.2020 וצורפו לו תלושי שכר של התובעת לחודשים אפריל – יוני 2020, דוחות נוכחות של התובעת לחודשים אפריל – מאי 2020, מכתב התפטרות של התובעת וכן טופס 'עדכון עובד קיים' על שם התובעת.
4. במהלך הדיון הגישה התובעת העתק התכתבויות באפליקציית וואטסאפ בינה לבין מנהלים בנתבעת (ת/1), העתקי פתקיות כניסה ויציאה לחודשים אפריל – מאי 2020 (ת/2) , דו"חות אקסל שהוכנו על ידה לצורך הדיון (ת/3) וסיכום השתלשלות העניינים שהוכן על ידה (ת/4).
5. מטעם התובעת העידה היא עצמה, לא העידו עדים מטעם הנתבעת.
6. הצדדים סיכמו בעל פה במהלך הדיון.

עיקרי המחלוקת שבין הצדדים

1. הצדדים חלוקים הן באשר למועדי תחילת עבודתה של התובעת בנתבעת וסיומה והן באשר לשכר המגיע לתובעת בעבור תקופת עבודתה בנתבעת.
2. התובעת טענה כי החלה לעבוד בנתבעת כבר ביום 12.4.2020 אך לא החתימה כרטיס נוכחות במועד זה, שכן נאמר לה שטרם הופק עבורה מספר עובד ומשכך שעות העבודה ביום זה יירשמו על פתקית ויועברו למחשב עם קבלת מספר העובד. עם זאת, בפועל שעות עבודה אלו לא נרשמו בדו"חות הנוכחות ומשכך לא שולם לה שכר בעבור שעות עבודתה ביום 12.4.2020 ואילו בעבור יום 13.4.2020 שולם לה רק בעבור חצי משמרת.

כן, נטען על ידה כי בחלק מן הימים, יצאה להפסקה למשך 30 דקות מחוץ לחצרי הנתבעת והחתימה כרטיס נוכחות ביציאה ובכניסה וזאת באישורן ובהנחייתן של 'סיגל' ו'ניצן' (להלן- סיגל ו- ניצן, בהתאמה) המשמשות כאחראיות משמרת בנתבעת וכן באישורה של 'שרה' (להלן- שרה) המשמשת כסגנית סניף אשדוד בנתבעת. נטען על ידה כי למרות שזו הייתה ההפסקה היחידה שלה במהלך המשמרת, הנתבעת ניכתה 30 דקות נוספות משעות עבודתה בעבור 'הפסקה' וזאת, כאמור, מבלי שבפועל יצאה להפסקה נוספת.

1. הנתבעת טענה כי מועד תחילת עבודתה של התובעת בנתבעת הוא יום ה- 13.4.2020 כפי שמצוין בדו"חות הנוכחות וכן טענה ששולם לתובעת מלוא שכרה בעבור תקופת עבודתה בנתבעת.

עוד נטען על ידי הנתבעת, כי התובעת התפטרה ביום 9.6.2020 וזאת מבלי ליתן הודעה מוקדמת של יום וחצי כנדרש ממנה על פי החוק ומשכך, באם ייפסק סכום כל שהוא לטובת התובעת, יש לקזז ממנו את עלות ההודעה המוקדמת.

לטענת הנתבעת, המדובר בתביעה קטנונית וטרדנית ועל כן יש להשית על התובעת הוצאות לדוגמא.

דיון והכרעה

א. מועד תחילת עבודתה של התובעת בנתבעת

1. לטענת התובעת היא התחילה לעבוד בנתבעת ביום 12.4.2020 אך לא החתימה כרטיס נוכחות במועד זה, שכן נאמר לה שטרם הופק עבורה מספר עובד ומשכך שעות העבודה ביום זה יירשמו על פתקית ויועברו למחשב עם קבלת מספר העובד. עם זאת, בסופו יום, שעות אלו לא נרשמו בדו"ח הנוכחות ועל כן, לא שולם לה בעבור מלוא שעות עבודתה ביום 12.4.2020 ואילו בעבור יום 13.4.2020 שולם לה רק בעבור חצי משמרת.
2. הנתבעת טענה כי יש לדחות את דברי התובעת באשר לתחילת מועד העסקתה והתשלום החסר הנטען על ידה הן לאור המצוין בדו"חות הנוכחות 12-13.4.2020 והן משום שהתובעת לא ציינה זאת מפורשות בכתב התביעה.

עיון בכתב התביעה ובמכתב שצורף לו מעלה כי התובעת טענה לקיומו של פער בין השכר אותו הייתה אמורה לקבל לבין השכר אותו קיבלה בפועל אך טענה שאין בידה להסביר את מקור הפער וזאת משום שהנתבעת מסרבת להעביר לה את דו"חות הנוכחות.

טענתה זו, אשר לא הוכחשה על ידי הנתבעת, קיבלה חיזוק בהודעות הוואטסאפ בין התובעת לבין 'אורן' המשמש כמנהל אזורי בנתבעת (להלן- אורן), שהוגשו על ידי התובעת במהלך הדיון (ת/1) ומכאן כי התובעת נחשפה לדוח"ות הנוכחות רק עם הגשתם לבית הדין כחלק מכתב ההגנה, ומשכך טענתה זו של הנתבעת- נדחית.

1. באשר למועד תחילת העסקתה של התובעת, אמנם בטופס 'עידכון עובד קיים' אשר צורף על ידי הנתבעת לכתב הגנתה מצוין כי תאריך תחילת העבודה הוא 13.4.2020, עם זאת, בראש הטופס משמאל מצוין התאריך 16.11.2020 כך שלא ברור האם הטופס מולא בזמן אמת. כן, הנתבעת לא התייחסה לטופס זה לא בכתב ההגנה ולא בסיכומיה ואף לא העידה עדים מטעמה לשם אימות הכתוב בו ומשכך, איני מוצאת כי יש בו ראייה לעניין מועד תחילת העסקת התובעת בנתבעת.

זאת ועוד, מצאתי כי עדותה של התובעת, שהייתה עקבית וסדורה, מהימנה עלי. התובעת טענה מספר פעמים במהלך הדיון כי "ביום 13/4 שילמו לי חצי יום עבודה וביום 12/4 לא שילמו לי בכלל." (עמ' 3 ש' 26) וכן העידה כי "אני עבדתי מ-12/4/20 עד 8/6/20." (עמ' 4 ש' 26) וכאשר נשאלה על כך שוב השיבה " לא נכון. התחלתי לעבוד ב-12.4 והפסקתי לעבוד המשמרת האחרונה הייתה ב-8.6.20 וחתמתי על טופס התפטרות ב-9.6.20." (עמ' 4 ש' 30-31).

התובעת חזרה על טענתה זו גם בסיכומיה "היום הראשון בסופר היה ביום 12/4/20 מילאתי באותו יום טופס 101 ובאותו יום התחלתי לעבוד בקופה משמרת של 8 שעות. יומיים אחרי זה קיבלתי מספר עובד....." (עמ' 6 ש' 18-19) וכן "התחלתי לעבוד ב- 12.4. יומיים לאחר מכן קיבלתי את מספר העובד והתחלתי להיכנס למערכת" (עמ' 6 ש' 28) וסיימה את דבריה בכך ש "לא שילמו לי על יום וחצי עבודה ב- 12.4 וחצי יום של ה- 13.4 ובימים שהחתמתי אצבע בהפסקות כדי לצאת הביתה, ירד לי כפל הפסקות." (עמ' 7 ש' 1-2).

טענת התובעת, אף נתמכה בהודעת וואטסאפ מיום 14.4.2020 (ת/1) בה נכתב "מספר עובד – 2015 מחר בבוקר תעשי כניסה לילה טוב".

1. לאור האמור, אני קובעת כי מועד תחילת העסקת התובעת בנתבעת היה יום 12.4.2020 ושהיא זכאית לתשלום 8 שעות עבודה ביום זה וכן להשלמת 4 שעות עבודה ביום 13.4.2020 בערך שעה של 29.12 ₪ ובסך הכל – 349.44 ₪ לרכיב זה ובצירוף פיצויי הלנת שכר בסך 350 ₪ (לא ראיתי מקום בנסיבות לפסוק פיצויי הלנה מלאים).

ב. ניכוי כפל הפסקות

1. התובעת טענה כי בחלק מן הימים נוכו משעות עבודתה כפל הפסקות.

לטענתה, באישורן ובהנחייתן של סיגל, ניצן ושרה, בחלק מן הימים היא יצאה להפסקה במשך 30 דקות מחוץ לחצרי הנתבעת והחתימה כרטיס נוכחות ביציאה ובכניסה – ההפסקה זו הייתה ההפסקה היחידה שלה במהלך המשמרת. עם זאת, הנתבעת ניכתה משעות עבודתה 30 דקות נוספות בעבור 'הפסקה' וזאת מבלי שבפועל, יצאה להפסקה נוספת.

1. הנתבעת טענה כי שולם לתובעת מלוא שכרה, כן נטען על ידה כי לעובדים אין אישור לצאת מחוץ לסופרמרקט בזמן ההפסקה ובנוסף, יש לדחות את דברי התובעת בדבר ניכוי ההפסקות בכפל משום שהתובעת לא ציינה זאת מפורשות בכתב התביעה.

מעיון בהתכתבויות הוואטסאפ אשר הוגשו על ידי התובעת (ת/1) עולה כי אורן, המשמש כאמור כמנהל אזורי בנתבעת, היה מיודע בדבר טענת התובעת לניכוי כפל הפסקות "אחרי שאמרת לי על החוק שלכם על ההפסקות (שדרך אגב עד אותו פגישה לא ידעתי עליו- כי אף אחד לא הסביר לי על זה) וגם אחרי שהכנסתי את השינויים לטבלה שאני עשיתי עדיין יוצא שחסר לי כסף....." (הודעה מיום 22.6.2020)

כך גם עולה מדבריו של ב"כ הנתבעת בדיון " דיברתי גם עם מנהל האזור וגם עם סמנכ"ל משאבי אנוש שלא אושר לאף עובד לצאת לביתו בהפסקה. חצי שעה מגיע לכל עובד חצי שעה לארוחה אבל לא אושר לצאת הביתה או לכל מקום אחר. לא לאושר לה ולא לאף עובד אחר לצאת לבית." (עמ' 2 ש' 28-30). משכך, טענה זו של הנתבעת- נדחית.

1. התובעת טענה כי " אני גרה מול הסופר ובהפסקות ביררתי מראש ואני יודעת שחצי שעת הפסקה היא על חשבון העובד. מה שלא נאמר לי שירד לי פעמיים הפסקה. אני שאלתי מראש אני גרה מול הבית אני רוצה לצאת מהסופר בהפסקה ואמרו לי שמותר לי לצאת לבית." (עמ' 2 ש' 5; הדגשה שלי – ע.ל.) וכן טענה כי הפסקות אלו אושרו על ידי סיגל, ניצן ושרה (עמ' 3 ש' 2-4).

כאשר נשאלה על כך מפורשות על ידי בית הדין, השיבה "אני משיבה שלא היו לו עוד הפסקות נוספות. אם הייתי יודעת שינכו לי חצי שעה הפסקה פעמיים גם עבור חצי שעה שבאמת הייתי בה בהפסקה לא הייתי יוצאת מחוץ לעבודה." (עמ' 4 ש' 10-12 ; הדגשות שלי – ע.ל.)

1. טענת הנתבעת כי :

"כלל העובדים לרבות התובעת, יוצאים להפסקות על חשבונן ומנוכה להם זמן ההפסקה כדין. אני מכחיש כל טענה לניכוי יתר של הפסקות. ברגע שהעובד מורשה לצאת להפסקה, הוא צריך לפעול על פי חוק שעות עבודה ומנוחה ועל זה בלבד להחלפת כח ואוויר ולאכול כמובן. לא נזכר בחוק אפשרות לצאת הביתה. דבר כזה לא אושר ולא אופשר מעולם".

(עמ' 7 ש' 20-24).

אינה נהירה דיה שכן הוראות סעיף 20 (ג) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 קובעות מפורשות כי :

"בעת הפסקה לפי סעיף קטן (א) הנמשכת חצי שעה או יותר רשאי העובד לצאת מהמקום שבו הוא עובד, אלא אם נוכחותו במקום העבודה היא הכרח לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והשימוש בו, והעובד נדרש על ידי מעסיקו להישאר במקום העבודה, ובמקרה זה ייחשב זמן ההפסקה כחלק משעות העבודה." (הדגשה שלי- ע.ל.)

ומאחר ולא נטען, ומשכך גם לא הוכח, כי התובעת נופלת בגדר החריג לעניין ההכרח בנוכחותה במקום העבודה, לא מצאתי מקום לקבל את טענת הנתבעת לעניין זה וזאת בנוסף לכך שטענתה של התובעת כי נוכו לה הפסקות בכפל, לא נסתרה.

1. יוער, כי עיינתי בהעתקי הפתקיות (ת/2) שהגישה התובעת וניכר כי הם תואמים את דו"חות הנוכחות שהוגשו על ידי הנתבעת. כן, עולה כי בחלק מן הימים התובעת החתימה כרטיס נוכחות ביציאה ובכניסה במהלך המשמרת לפרק זמן של כ- 30 דקות ובנוסף, נוכתה משעות עבודתה, הפסקה נוספת בסך של 30 דקות.
2. עדותה של התובעת מהימנה עלי, היא עקבית וסדורה ונתמכת בהעתקי הפתקיות ובדו"חות הנוכחות. לאור האמור, אני קובעת כי הנתבעת ניכתה, שלא כדין, כפל הפסקות משכרה של התובעת ומשכך - עליה להשיבם לתובעת.

עיון בדו"חות הנוכחות מעלה כי בחודש אפריל 2020 נוכו לתובעת 12 הפסקות (של 30 דקות כל אחת) בכפל, בחודש מאי 2020 נוכו לתובעת 10 הפסקות (של 30 דקות כל אחת) בכפל - ובסך הכל 11 שעות בכל תקופת העסקתה בנתבעת (0.5 *(12+10)).

כך שעל הנתבעת לשלם לתובעת בעבור 11 שעות עבודה בערך של 29.12 ₪ ובסך הכל 320.32 ₪ לרכיב זה ובצירוף פיצויי הלנת שכר בסך 320 ₪ (לא ראיתי מקום בנסיבות לפסוק פיצויי הלנה מלאים).

ג. מועד סיום עבודתה של התובעת בנתבעת והודעה מוקדמת

1. לטענת התובעת, היא סיימה את עבודתה בנתבעת ביום 8.6.2020 ואילו לטענת הנתבעת מועד סיום העבודה היה ביום 9.6.2020 .

כן, הנתבעת העלתה טענת קיזוז בגין יום וחצי של הודעה מוקדמת אותה חבה, לטענתה, התובעת ואילו התובעת טענה כי נתנה הודעה מוקדמת של שבועיים.

1. עיון בדו"ח הנוכחות לחודש יוני 2020 , מעלה כי יום העבודה האחרון של התובעת היה ביום 8.6.2020.

ראייה נוספת לכך היא העתק הודעת הוואטסאפ מיום 8.6.2020 אשר הוגשה על ידי התובעת וסומנה כאמור ת/1 בה נכתב "לימודי (כך במקור) שכחתי להחתים אותך על טופס עזיבה אם את יכולה תגיעי בבוקר".

לאור אמור, מצאתי כי מועד סיום העסקתה של התובעת בנתבעת הוא יום 8.6.2020.

1. התובעת העידה כי הודיעה על התפטרותה, שבועיים לפני סיום מועד העסקתה בפועל "התפטרתי בהתראה מראש של שבועיים. שבוע אחד שהודעתי ושבוע אחד שביקשו ממני להישאר" (עמ' 5 ש' 25-26) וכאשר נשאלה על כך בשנית, השיבה " אני גם זוכרת את היום הזה והם אמרו לי שהם רוצים להביא עובדת חדשה בשם שילת וזו הייתה שיחה עם ניצן ושרה שהם ביקשו ממני להישאר עוד שבוע כדי שהיא תלמד את העבודה".(עמ' 5 ש' 28-30).

טענות הנתבעת בעניין ההודעה המוקדמת נטענו בכלליות ובעלמא ולא נתמכו בראייה או בעדויות מטעמה. עדותה של התובעת, הייתה עקבית, אחידה והיא מהימנה עלי, ועל כן, טענת הנתבעת בדבר קיזוז ההודעה המוקדמת – נדחית.

סיכומו של דבר

1. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
   1. גמול 8 שעות עבודה עבור יום 12.4.2020 וגמול 4 שעות עבודה עבור יום 13.4.2020 בסך 349.44 ₪ בצירוף פיצויי הלנת פיצויים בסך 350 ₪.
   2. תשלום בגין ניכוי הפסקות בכפל עבור 11 שעות בסך 320.32 ₪ בצירוף פיצויי הלנת פיצויים בסך 320 ₪ .

הסכומים המפורטים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.2020.

1. טענת הנתבעת בדבר קיזוז דמי הודעה מוקדמת- נדחית.
2. בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות התובעת בסך 1,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום.

ניתן היום, י"א אדר תשפ"א, (23 פברואר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.