לפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין עבירה מסוג ברירת משפט מיום 12.11.12 .

המאשימה מתנגדת לבקשה.

לאחר עיון בטיעוני הצדדים בכתב , לא מצאתי צידוק לזמן לדיון.

סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי מסדיר את סדרי הדין בגין עבירות מסוג ברירות משפט והפעולות מכוחו מוגבלות בזמן מטעמי יעילות וסופיות הדיון.

השיקולים שעל בית המשפט להפעיל בבואו לבחון בקשה להארכת מועד להישפט הם אותם

שיקולים שעל בית המשפט לשקול בבקשות לפי סעיף 130 לחסד"פ (עיין: רע"פ 9303/16 אורגל נ'
מדינת ישראל (21.12.16) ,רע"פ 8353/12 קרן בן ישראל נ' מ"י, הש' א. שהם, 29.11.12, רע"פ
1260/09 שלבי עאטף סעיד נ' מ"י , הש' ס. ג'ובראן, 2.6.09, ע "פ (ב"ש) 7270/05 אלעסם דאהש
ואח' נ' מ"י , הש' א. יוסף, 18.8.05 , עפ"ת 13936-05-11 מלמד נ' מ"י , הש' כ. סעב, 11.6.11 ).

המבקש עותר לבטול ההרשעה בטענה, כי לא קיבל את הדוח המקורי .

על פ תגובת המאשימה , הדוח נשלח בדואר רשום לכתובתו הרשומה .

דבר הדואר חזר בציון "לא נדרש".

בנסיבות קמה חזקת מסירה לפי תקנה 44א לתקנות סדר דין פלילי והנטל עבר אל כתפי המבקש להוכיח, כי אי קבלת דבר הדואר לא נבע מהימנעותו לקבלו [ עיין: ע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ. מי' וכן עפ"ת 28662/12-12 קדוש נ. מי'.

הנטל לא הורם.

בגין הדו"ח השתכללה הרשעה זה מכבר עוד לפני למעלה מ 7 שנים, ורואים את הנהג כמי שהודה ונגזר דינו (עיינו: רע"פ 8927/07 , רע"פ 10200/07, רע"פ 2096/07).

יש שיהוי בן כ 7 שנים ומעלה בהגשת הבקשה, מדובר בשיהוי משמעותי והוא כשלעצמו מצדיק דחיית הבקשה. [ ע"פ 5358/08 גבאי מיכאל נ' מ"י, הש' י. פלפל, 3.11.08 ורע"פ 5107/11 דוד איינהורן נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 10.7.11, רע"פ 191/12 דהמאן נ' מדינת ישראל ( 16.1.12 , רע"פ 9543/10 זועבי נ' מדינת ישראל ( 8.3.11 )].

ברם גם לגופו של עני ן, אין המפורט בבקשה כדי להניע את ההליך הפלילי מחדש.

טענה כי אחר נהג, כשלעצמה, אין בה ללמד על עיוות דין ולא להוביל לביטול הרשעה [ עיין: רע"פ 9303/16 אורגל נ' מדינת ישראל (21.12.16), רע"פ 2340/15 יניב דב חיים קליין נ' מ"י, הש' ח. מלצר, 18.5.16), רע"פ 7709/13 סאסי נ' מדינת ישראל (28.11.13), רע"פ 3698/17 יוסופוב נ' מדינת ישראל (7.5.17)].

אין עיוות דין.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ז תשרי תשפ"א, 05 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.