1. בפני בקשה להורות על ביטול הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו כנגד הנאשם בהעדרו בעבירה מנהלית.

תמצית ההליכים

1. כנגד המבקש הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בטבריה. כעולה מעובדות כתב האישום בתאריך 03.07.2020 בסמוך לשעה 01:20 שהה הנאשם בקבר הרשב"י שבהר מירון מבלי שעטה מסיכה על פניו ( להלן: "כתב האישום") .

במעשיו הפר הנאשם את סעיף 2 א לתקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (הגבלת פעילות), התש"ף-2020+ 3 ה (א) לצו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה), תש"ף-2020 ( להלן: " תקנות שעת חירום") .

1. כתב האישום נקבע לדיון הקראה ליום 05.01.2021.
2. המבקש לא התייצב לדיון ביום 05.01.2021 ולכן ניתנה בעניינו הכרעת דין שמרשיעה אותו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום ונגזר דינו לקנס כספי בסך של 200 ₪ או 2 ימי מאסר תחתיו (להלן: " הכרעת הדין וגזר הדין").
3. ביום 08.02.2021 הגיש המבקש בקשה לבטל את הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו בעניינו לפי סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב – 1982 (להלן:"חסד"פ").

טענות הצדדים

טענות המבקש

1. אין מחלוקת בין הצדדים כי הכתובת אליה נשלח הזימון לדיון הינה הכתובת הרשומה במשרד הפנים ובבקשתו של המבקש להישפט , רחוב חוני המעגל 1 , ירושלים.
2. לטענת המבקש הוא לא קיבל את אישור המסירה בנסיבות שאינן תלויות בו (ת/1) . הזימון נשלח לבית הוריו, ואימו לא יידעה אותו במועד בדבר אישור המסירה. לטענתו, בעקבות הליך גירושין מורכב בו הוא נמצא, הוריו ניתקו עימו את הקשר. ביום 05.02.2021 נעשתה סולחה בינו לביו הוריו, ורק במועד זה עודכן בדבר הזימון לדיון ופסק הדין שניתן בהיעדרו. בתקופת הנתק עם הוריו לא היה בביתם ולכן לא יכל לדעת על הזימון לדיון.
3. לטענתו, היות ובמועד הרלוונטי להמצאת דבר הדואר היה פרוד מאשתו תמוהה בעיניו הטענה כי אשתו היא זו שקבלה את דבר הדואר כעולה מאישור המסירה (ת/1 ).
4. המבקש ציין כי הוכר במל"ל כנפגע עבודה ונקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 10% (לא צורפה אסמכתא). ביום 23.11.2020 ניתן גט למבקש ואשתו בבית הדין הרבני, אך עדיין קיימת מחלוקת בין בני הזוג בעניין חלוקת הרכוש (הציג אישור בדבר הגירושין מיום 25.11.20 (ט' כסלו תשפ"א).
5. כיום מתגורר אצל חברים ולכן אין לו מגורי קבע.
6. לעניין כתב האישום טען המבקש כי שהה ב"אוויר הפתוח " מבלי שהיו אנשים לידו, ולכן לא עטה מסיכה על פניו .
7. לאור האמור סבור המבקש כי יש לבטל פסק הדין שניתן בהיעדרו.

טענות המשיבה

1. ביום 02.03.2021 נתקבלה תגובת המשיבה לבקשת המבקש לביטול הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו בעניינו.
2. המשיבה טענה בתמצית כדקלמן:
3. כתב האישום הוגש לבית משפט השלום בטבריה. הזמנה למועד הדיון נשלחה לכתובת המבקש כפי שהיא רשומה במשרד הפנים ובבקשתו של המבקש להישפט . כחודשיים לפני מועד המצאת הזימון לדיון ובמסגרת פנייתו של המבקש למוקד קנסות קורונה במשטרת ישראל , עדכן המבקש בעצמו את הכתובת למשלוח דבר דואר כמענו ( רחוב חוני המעגל 1, ירושלים) . המבקש העיד על עצמו כמי שמתגורר בכתובת האמורה וכמען למשלוח דברי דואר. נתקבל אישור מסירה לתיק בית המשפט (ת/1) ממנו עולה כי דבר הדואר נמסר בהיעדר המבקש למי שגר עימו בבית ונראה כי מלאו לו 18 שנים – לידי אשתו, ובהתאם לסעיף 44 א לתקנות סד"פ יש לראות את המבקש כמי שזומן כדין , ואי הופעתו לדיון מהווה הודאה בעובדות כתב האישום – בהתאם לסעיף 240 (א) לחסד"פ, ניתן כנגדו פסק דין מרשיע בהיעדרו.
4. המבקש לא התייצב לדיון הקבוע ובהתאם לסעיף 240 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב – 1982 (להלן:"חסד"פ") , ניתן כנגדו פסק דין מרשיע בהיעדרו.
5. לטענתה, בהתאם לסעיף 240 (א) לחסד"פ די בהמצאת הזמנה לדין לכתובתו הרשומה של המבקש כדי ליתן סמכות לבית המשפט לשפוט המבקש בהיעדרו. בהתאם לסעיף 237 (א) (1) לחסד"פ הזימון נמסר למבקש על פי דין , ואין צורך להוכיח מסירתו של דבר הדואר בפועל למבקש, מספיק שנמסר לבן משפחה שמלאו לו 18 שנים כדי לעמוד בדרישות החור להמצאה כדין.
6. המשיבה הפנתה לסעיף 130(ח) לחסד"פ וטענה כי אומנם רשאי בית המשפט לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר המבקש אך רק באם קיימת סיבה מוצדקת, טעם ראוי או נימוק ממשי לאי התייצבותו של המבקש או בכדי למנוע עיוות דין והפנתה בהקשר זה לרע"פ 8353/12 בן ישראל נ' מדינת ישראל.
7. המשיבה טענה כי משהגיש המבקש בקשה להישפט הרי שהיה מודע לעובדה שזימון לדיון עתיד להגיע לכתובת מגוריו והיה עליו לבדוק סטטוס בקשתו. על כך הוסיפה שלגישתה העובדה שהמבקש קיבל את הדוח לכתובת מגוריו וכמו כן את פסק הדין, מעידה על כך שהמבקש גם ראה את אישור המסירה לזימון הדיון, צירפה אישורי מסירה מיום 19.07.2020 ובקשה להישפט מיום 04.08.2020.
8. בהתייחס לטענת המבקש כי נמצא בהליכי גירושין מורכבים וכי אינו נמצא בבית הוריו עימם אינו בקשר לאור התנגדותם לצעדים בהם נקט במסגרת הליך הגירושין, ולכן לכאורה ההזמנה לא הגיע לידיו, טענה המשיבה כי טענותיו אלה לא נתמכו באסמכתאות ולשיטתה מדובר בטענות בעלמא. כעולה מאישור המסירה (ת/1) אשתו היא זו שקיבלה את דבר הדואר ביום 26.10.2020 בכתובת אותה עדכן המבקש בעצמו וכפי שרשומה במשרד הפנים, ולא בכתובת הוריו כמו שטוען המבקש.
9. עוד טענה המשיבה כי המבקש אינו טוען שההזמנה נמסרה שלא כדין אלא טוען שההזמנה לא נתקבלה במועד על ידי בן משפחה .
10. לאור כל האמור המשיבה סבורה שיש לדחות בקשת המבקש לביטול הכרעת הדין וגזר הדין בעניינו.

דיון והכרעה

1. העבירות שבגינן ניתן הדו"ח למבקש הינן עבירות מנהליות מסוג עבירת קנס מנהלי . בחוק לתיקון ולקיום תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש – אכיפה) , תש"ף- 2020 נקבע בסעיף 3 לתוספת כי " עבירה על הוראה מההוראות המפורטות בטור א' שבתוספת, היא עבירה מנהלית" . בסעיף 4 לחוק נקבע כי " לעבירה מנהלית כאמור בתקנה 3 יהיה קנס מנהלי קצוב, כקבוע לצדה בטור ב' לתוספת" ( במקרה שלפנינו בסך 200 ₪).

1. העבירות המנהליות נועדו ליצור מסגרת אכיפה חלופית להליך הפלילי. ההליך המנהלי טומן בחובו סנקציה שהיא קנס שבא בתגובה להפרת הסדר שיש אינטרס ציבורי באכיפתו. חוק העבירות המנהליות , תשמ"ו-1985 ( להלן: "חוק העבירות המנהליות") קובע מהי "עבירה מנהלית" בסעיף 1(א) : "שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות כי עבירה על הוראה שנקבעה בחוק מהחוקים המנויים בתוספת הראשונה או בתקנות שהותקנו לפיו, שאינה פשע, היא עבירה שבשלה ניתן להטיל קנס בדרך מנהלית (להלן - עבירה מנהלית); הקביעה יכול שתהיה דרך כלל, בתנאים או בסייגים".

עבירות מנהליות הן חריג לכלל שנאשם ידון בפניו

1. בסעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ"), נקבע הכלל לפיו "באין הוראה אחרת בחוק זה, לא ידון אדם בפלילים אלא בפניו".
2. לגבי עבירות מנהליות, נקבעה "הוראה אחרת" בחוק והיא הוראת סעיף 240 לחסד"פ ולכן, נאשם שאינו מתייצב וזומן כדין, יורשע וייגזר דינו בהעדרו (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (פורסם במאגר משפטי ביום 25.3.18).

סעיף 240(א)(2) לחסד"פ קובע כדלקמן:

"240. (א) בעבירות לפי פקודת התעבורה או לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970, שלא גרמו לתאונת דרכים שבה נחבל אדם חבלה של ממש, בעבירות שנקבעו כעבירות קנס או כעבירות מנהליות או בעבירות לפי חיקוק אחר ששר המשפטים, אישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת קבע, יחולו סדרי דין אלה:

(2) נאשם שהוזמן ולא התייצב בבית המשפט בתחילת המשפט או בהמשכו, יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום זולת אם התייצב סניגור מטעמו."

(ההדגשות אינן במקור נ.מ.ל)

1. על כן, כאשר נאשם בעבירה מנהלית, כדוגמת עבירה לפי תקנות שעת חירום כאמור בענייננו, זומן כדין לדיון ולא התייצב לבית המשפט, יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום. במלים אחרות, עצם הזימון כדין בצירוף אי ההתייצבות לדיון, מהווה הודיה בעובדות כתב האישום וחזקת החפות שעמדה לנאשם עד הדיון מתבטלת.
2. אין מחלוקת בין הצדדים כי הזימון נשלח לכתובת הרשומה במשרד הפנים ובבקשתו של המבקש להישפט, אך לטענתו של המבקש הוא לא קיבל את אישור המסירה בנסיבות שאינן תלויות בו. בניגוד לאמור באישור המסירה (ת/1) , לא ייתכן שאשתו קיבלה את הזימון היות והם היו פרודים במועד הרלוונטי לקבלת אישור המסירה, והזימון נשלח לבית הוריו עימם הוא לא היה בקשר בעקבות נקיטת צעדיו בהליך הגירושין, הליך שלא מקובל על הוריו.

לאחר עיון בטיעוני הצדדים אין בידי לקבל טענתו זו של המבקש והכל כפי שיפורט להלן:

1. כאמור, המבקש השליך את יהבו בבקשתו לביטול הכרעת הדין וגזר הדין, על הטענה שלא קיבל את הזימון לדיון .

האם הנאשם זומן כדין לדיון ולא התייצב למשפט?

1. סבורני כי המבקש נתפס לכלל טעות בטענתו זו. סעיף 237(א) לחסד"פ קובע כדלקמן:

"237.(א) מסמך שיש להמציאו לאדם לפי חוק זה,

המצאתו תהיה באחת מאלה:

(1) במסירה לידו; ובאין למצאו במקום מגוריו או במקום עסקו - לידי בן משפחתו הגר עימו ונראה שמלאו לו 18 שנים, ובתאגיד וחבר בני אדם – במסירה במשרדו הרשום או לידי אדם המורשה כדין לייצגו;

(2) במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר בני האדם, עם אישור מסירה; בית המשפט רשאי לראות את התאריך שבאישור המסירה כתאריך ההמצאה."

(ב) מסירת המסמך לידי סניגור הנאשם, או מסירתו במשרד הסניגור לידי פקידו, וכן משלוח מכתב רשום עם אישור מסירה לפי מען משרדו, כמוה כהמצאה לנאשם, זולת אם הודיע הסניגור לבית המשפט, תוך חמישה ימים, כי אין ביכלתו להביא את המסמך לידיעת הנאשם.

(ג) נוכח בית המשפט כי המצאה לפי סעיף זה לא בוצעה עקב סירוב לקבל את המסמך או המכתב, או לחתום על אישור המסירה, רשאי בית המשפט לראות את המסמך כאילו הומצא כדין " .

(ההדגשות שלי נ.מ.ל)

כמו כן, בתקנה 54 לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד – 1974 (להלן: "תקסד"פ") נקבע כדלקמן:

"54. מי שנמסר לו מסמך שהמצאתו במסירה, יידרש לאשר את המסירה בכתב על גבי עותק של המסמך. ואם סירב לקבלו או לאשרו, יאשר מוסר ההזמנה בחתימתו את דבר מסירתו וסירוב האישור, ובית המשפט רשאי לקבוע שהמסמך הומצא כראוי."

בסעיף 237(א)(2) לחסד"פ נקבע במפורש כי "בית המשפט רשאי לראות את התאריך שבאישור המסירה כתאריך ההמצאה", כך גם בתקנה 54 לתקסד"פ נקבע כי "ובית המשפט רשאי לקבוע שהמסמך הומצא כראוי", קרי בית המשפט רשאי לקבוע שהייתה המצאה כדין תוך הסתמכות על אישור המסירה בלבד.

1. מכוח האמור בסעיף 237(א)(2) לחסד"פ ובסעיף 54 לתקסד"פ, אישור המסירה שענייננו ההזמנה לדיון שנשלחה למבקש בשלב שלפני מתן הכרעת הדין וגזר הדין כפי שמופיע בתיק בית המשפט ( ת/1) הוא ראייה העומדת בפני עצמה לאמיתות תוכנה , ודי בזה על מנת לקבוע שהמבקש קיבל את אישור המסירה על פי כל דין.
2. בענייננו , המבקש לא הוכיח, אף לא טען, כי דברי דואר אינם מגיעים למענו דרך קבע או אינם מגיעים בכלל ליעדם ביישוב מגוריו. יתירה מכך, אין מחלוקת שהמבקש קיבל את הקנס המקורי ואת פסק הדין בדיוק לאותה הכתובת אליה נשלחה ההזמנה לדיון, הכתובת אליה נשלח אישור המסירה. כאמור, התקנה קובעת "חזקת מסירה" ולפיה די שהמאשימה תוכיח שההודעה נשלחה בדואר רשום, אף אם אין חתימה של הנאשם או מי מטעמו על אישור המסירה. חזקת המסירה מעבירה את הנטל על כתפי הנמען להוכיח שלא קיבל את ההודעה, מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן .
3. לא למותר לציין שהמבקש גם לא הגיש תצהיר ו/או עדות מטעמו או מטעם הוריו או גרושתו כדי להפריך את האמור באישור המסירה כי קיבל לידיו את דבר הדואר. בהינתן אישור המסירה בתיק (ת/1) ומשהמבקש טוען טענה כללית על אי קבלת דבר הדואר – קובע אני כי לא עמד בנטל להפרכת החזקה. לענין חזקת המסירה עיין רע"פ 3698/17 יוסופוב נ' מדינת ישראל (7.5.17) ורע"פ 3202/16 בן נחום נ' מדינת ישראל (18.5.16), 28.11.13).

המבקש איננו עומד בתנאי סעיף 130(ח) לחסד"פ

1. לאחר שקבעתי כי הטענה של המבקש שלא קיבל הזימון לדיון, לא יכולה לשמש נימוק לביטולם של הכרעת הדין וגזר הדין, ולאחר שגם קבעתי כממצא עובדתי שהוא אכן קיבלו עוד ביום 26.10.2020, אעמוד כעת על העילות שנקבעו בדין לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו בעבירת מנהליות בהעדר הנאשם. כפי שיובהר כעת, המבקש לא עומד באותן עילות.
2. סעיף 130 (ח) לחסד"פ קובע כדלקמן:

"נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך 30 ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע."

1. באשר למגבלת הזמן, במקרה שבפני, המבקש הגיש הבקשה ביום 08.02.2021 ועל כן עומד בדרישות הסעיף ( פסק הדין נתקבל לאחר ביקור שלישי ביום 28.01.2021).
2. באשר לתנאי החלופי הראשון לביטול הכרעת הדין וגזר הדין, והוא שהייתה סיבה מוצדקת להיעדר התייצבות לדיון, תנאי זה אינו מתקיים במקרה שבפני. טענתו של המבקש כי לא קיבל את אישור המסירה, וכי לא ייתכן שאשתו קיבלה את דבר הדואר נוכח העובדה שהיו פרודים באותה עת, היא טענה מופרכת וחסרת יסוד כאשר בתיק בית המשפט קיים אישור מסירה שאשתו של המבקש קיבלה את דבר הדואר (ת/1) ובפרט כשאין אסמכתא התומכת בטענתו של המבקש או תצהיר המעיד על נכונות דבריו של המבקש. אישור המסירה נשלח לכתובתו של המבקש כפי שמעודכנת במשרד הפנים וכפי שהמבקש בעצמו עדכן במרכז לגביית קנסות במסגרת בקשתו להישפט. המבקש שהגיש בקשה להישפט. ככל שלטענתו לא התגורר בכתובת אותה מסר ועדכן בעקבות הסכסוך עם הוריו, הרי שחלה עליו החובה ליידע את בית המשפט בדרך למשלוח דברי דואר בדיוק כפי שעשה במסגרת בקשתו מיום 11.02.2021 . המבקש היה מודע לכך שהוא עתיד לקבל זימון לדיון בבית המשפט , וגם באם לא עדכן כתובת ו/או כל אמצעי אחר למשלוח דברי דואר הרי שיכל בעצמו לבדוק במרכז לגביית קנסות מה עלה בגורל בקשתו להישפט ועל מועד הדיון.
3. ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם במאגר משפטי ביום 25.3.18) נאמרו הדברים הבאים :

"מדוגמאות אלה ועוד רבות אחרות, נלמדים הכללים הבאים: כאשר דוח העבירה, ההזמנה לדיון או כתב האישום נשלחים בדואר רשום לכתובתו של המבקש במשרד הפנים, לא תעמוד לו, ככלל, טענה לקיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות. זאת, גם אם עבר המבקש למקום מגורים אחר מבלי ששינה את כתובתו במשרד הפנים; מסירת הזימון לאדם בוגר בכתובתו הרשומה של המבקש, מהווה מסירה כדין; טענות לשיבושים בהגעת דברי הדואר, יש לתמוך בחומר ממשי, ואין להעלות טענות מסוג זה בעלמא וללא כל תימוכין; ככלל, טענות בדבר בלבול או שכחה של מועד הדיון לא תתקבלנה כסיבה מוצדקת לאי התייצבות, הגם שבמקרים המתאימים ניתן לטעון לחשש לעיוות דין; גם טענות בדבר חוסר האפשרות לקבל את דבר הדואר בשל שהייה בחו"ל, שהייה ממושכת במקום אחר בארץ, אשפוז בבית חולים וכיוצ"ב, לתמוך במסמכים ואין לקבל טענות מעין אלה ללא תימוכין מספיקים".

(ההדגשות אינן במקור נ.מ.ל )

1. עינינו הרואות שטענות בדבר מסירת הזימון לאדם בוגר בכתובתו הרשומה של המבקש לא תתקבלנה כסיבה מוצדקת לאי התייצבות. בפסק דין סאלם נקבע כי "לאור חזקת המסירה המעוגנת בתקנה 44א לתקסד"פ, עומדת משוכה גבוהה למדיי בפני הטוען לקיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון" (פסקה 34 לפסק דינו של כבוד השופט שוהם). במקרה שבפני, המבקש לא הצליח לחצות את אותה "משוכה גבוהה" ולכן התנאי החלופי הראשון לביטול הכרעת הדין וגזר הדין, לא מתקיים.
2. באשר לתנאי החלופי השני, והוא שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין. טענתו של המבקש כי שהה במרחב הפתוח מבלי שהיו אנשים בקרבתו ולכן לא חלה עליו החובה לעטות מסיכה על פניו היא למעשה טענתו המרכזית והיחידה שלפי שיטתו מצדיקה את ביטול הכרעת הדין וגזר הדין מן הטעם שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין. דא עקא, טענה כללית זו לא יכולה להוות כשלעצמה עילה לבטל הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו בהעדר בעבירות מנהליות ועבירות קנס. כך למשל, ברע"פ 2575/17 גייאר נ' מדינת ישראל (פורסם במאגר משפטי ביום 6.9.17), נקבע כי מבקש אשר אינו מנמק את טענתו מדוע ייגרם לו עיוות דין "זולת טענה כללית שהעלה לפיה הוא כופר במיוחס לו", אינו עומד באמות המידה לביטולו של פסק דין שניתן בהעדר.
3. הכלל הוא שאין די בהכחשת העבירה בכדי להקים חשש לעיוות דין. במקרה שלפנינו המבקש לא צירף תצהיר לתמיכה בטענותיו. ראה בעניין זה רע"פ 4624/13 קוזניצוב נ' מדינת ישראל (פורסם במאגר משפטי מיום 27.8.13), שבה נקבע כי אין די בתצהיר לקוני, אותו צירף המבקש לבקשתו לביטול פסק דין שניתן בהעדר בעבירת קנס, ושבו הועלתה טענה כללית וסתמית לפיה הוא סבור כי הוא לא ביצע את העבירה, כדי לבסס עילה של חשש ממשי לעיוות דין . ( ראה גם באותו עניין רע"פ 8626/14 סמארה נ' מדינת ישראל (פורסם במאגר משפטי ביום 10.2.15)).

עוד אפנה לפסק דין אמנון סאלם לעיל , שם נקבע לעניין עיוות דין כי "לסיכום, על כל הטוען לקיומה של עילה זו במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. כאשר הורם הנטל הראשוני לקיומו של חשש לעיוות דין אשר נגרם למבקש, ישקול בית המשפט אם לקיים דיון בנוכחות הצדדים על מנת לבחון תקפותה של הטענה, או להחליט, גם מבלי לקיים דיון כזה, על ביטול פסק הדין וניהול המשפט מראשיתו ".

1. במקרה שבפני, ברור שלא מתקיים גם התנאי החלופי השני לביטול הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו בהעדר, מהעילה של מניעת עיוות דין.

סוף דבר

לאור הטעמים לעיל הבקשה נדחית.

ההחלטה ניתנה בהיעדר הצדדים.

המזכירות תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי.

ניתנה היום, כ"ה אדר תשפ"א, 09 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.