בפני כב' השופט כהן יוחנן

פסק דין

1. בפני ערעור של מבוטח על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 9.8.2020 (להלן – הוועדה) אשר דחתה את ערר המערער וקבעה כי לא קיים קשר סיבתי בין החבלה בקרסול ימין לבין תאונת העבודה (להלן - ההחלטה).

רקע עובדתי

1. המערער, יליד שנת 1955, נחבל בעבודה ביום 27.5.2019 בתאונה אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה (להלן- התאונה).
2. ביום 26.4.2020 התכנסה וועדה רפואית מדרג ראשון אשר קבעה למערער נכות זמנית בגין הליקוי בברך שמאל וכן קבעה כי לא קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין הליקוי בקרסול ימין.
3. המערער הגיש ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון וביום 9.8.2020 קבעה וועדת הערר כי אין קשר סיבתי בין הליקוי בקרסול ימין לבין התאונה ומשכך דחתה את הערר.

תמצית טענות הצדדים

1. לטענת המערער בפרוטוקול הוועדה צוטט ציטוט שגוי של הרישום הרפואי מאת ד"ר סבטליצ'ני מיום 6.6.2019, שכן אין ברישום הרפואי כל זכר למילים "ללא נפילה" אשר הוספו על ידי הוועדה.

כן, נטען כי אין בתלונתו המאוחרת של המערער בעניין הכאבים בקרסול ימין כדי להצדיק את הקביעה כי לא קיים קשר סיבתי בין התלונות לתאונה. הכאבים פקדו את המערער עקב הימנעותו מלדרוך על רגל שמאל בשל החבלה הקשה בברך זו. זאת בשים לב לכך כי המערער לא סבל בעבר בבעיה כלשהי בגיד האכילס בקרסול ימין ובשים לב לסמיכות הזמנים בין התאונה לבין הכאבים בקרסול ימין.

עוד טען המערער כי כבר בטופס התביעה לתשלום דמי הפגיעה ציין את שתי הפגימות – ברך שמאל וקרסול ימין – אלא שפקיד התביעות הכיר בתאונה כתאונת עבודה ללא ציון איברי הגוף אשר נפגעו בתאונה.

1. לטענת המשיב, לא נפל פגם בהחלטת הוועדה אשר קביעותיה הינן קביעות רפואיות מקצועיות מובהקות הנמצאות במסגרת שיקול דעתה הרפואי והמקצועי של הוועדה.

המשיב צירף את המסמך הרפואי מאת ד"ר סבטליצ'ני והלין על קיומו של שוני בין גרסת המסמך הרפואי אשר מצויה בתיקו הרפואי של המערער לבין הגרסה אשר הוגשה על ידו לוועדה.

המשיב טען כי יש לדחות את טענת המערער כי הכאבים החלו רק כאשר המערער "החל ללכת" שכן לפי האמור במסמך הרפואי מאת ד"ר סבטליצ'ני, הכאבים החלו 'בזמן הליכה'.

באשר לפקיד התביעות נטען כי הוא הכיר בפגימה בברך שמאל וכי אין זה הפורום הנכון להעלאת טרוניות כנגד החלטת פקיד התביעות.

טענת המערער בדבר אי קיומו של עבר קודם לא הוכחה ואינה רלוונטית לשאלת הקשר הסיבתי שכן לא כל נזק אשר מתגלה או נגרם לאחר התאונה, קשור אליה.

עוד נטען על ידי המשיב, כי אמנם לא בנקל יושתו הוצאות על מערער במסגרת הדין הסוציאלי אך לאור התנהלות המערער בתיק דנן המנצלת לרעה את הליכי המשפט, יש להשית עליו הוצאות.

דיון והכרעה

1. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית-הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד וזאת בהתאם לאמור בסעיף 213 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995.
2. במסגרת סמכותו של בית-הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד בוחן בית-הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק; חרגה מסמכותה; שקלה שיקולים זרים; או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. הפגם המשפטי בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים יכול להתבטא בסטייה מהוראות החוק והתקנות או בפגם בסדרי עבודתה של הוועדה. (ראו: עב"ל 10014/98 הוד - המסד לביטוח לאומי (28.4.1999)).
3. אחת מהחובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה, אשר הנה חיונית גם על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה. (ראו: דב"ע (ארצי) שם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60).

וכן נפסק בעניין זה כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק". (ראו: דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130)

1. הוועדה בדקה את המערער ופירטה את ממצאי הבדיקה כך:

"הליכה עם צליעה קלה על רגל ימין. צלקת ניתוחית 14 ס"מ רוחב כ 1 מ"מ

באספקט אחורי קרסול ימין.

טווח תנועות קרסול כיפוף גבי 10⁰ כיפוף כפי 30⁰, ירידה בכח שרירי אבק של 4/5 ברגל ימין.

תחושה תקינה."

1. וסיכמה כך:

"הוועדה דוחה את הערר ומציינת שהמערער נפגע בברך ימין ב 27.5.19 וביקר בתאריך 6.6.19 אצל רופא מטפל ד"ר סבטליצקי.

נרשם "אתמול בזמן הליכה הרגיש פתאום כאבים חזקים באזור שוק ימין דיסטלי- אכילס ללא נפילה....."

מדובר באירוע אחר שאירע 9 ימים לאחר התאונה הנדונה.

הוועדה קובעת כי אין קשר סיבתי בין החבלה בקרסול ימין לתאונה הנדונה.

הועדה מותירה על כנה את החלטת הוועדה מדרג I

20% 27.8.19 - 18.1.20

100% 19.1.20 - 29.2.20

30% 1.3.20 - 30.4.20

20% 1.5.20 - 31.8.20"

1. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להתקבל.
2. בראשית הדברים ייאמר כי לא מצאתי שיש מקום לקבל את טענות המשיב בדבר המסמך הרפואי. עיון במסמך מעלה כי לא מדובר בשתי גרסאות שונות של אותו מסמך אלא בשני מסמכים שונים מאותו היום אשר נכתבו בפער של דקות ספורות. האחד - תיעוד פנימי של ד"ר סבטליצ'ני (להלן – התיעוד הפנימי) בו נכתב –

"תלונות: מטופל בן 63. אתמול בזמן הליכה הרגיש פתאום כאבים חזקים באיזור השוק ימין דיסטלי – אכילס. ללא נפילה . ללא עקיבה

מאז סובל מכאבי (כך במקור), מצליח לדרוך על הרגל, כאבים בהליכה ובמנוחה.

יש לציין – זמן רב היה מנוע לדרוך על רגל שמאלית לאור כאבים בברך." (הדגשה שלי, י.כ).

והשני - הפניה למיון מאת ד"ר סבטליצ'ני מאותו היום (להלן – ההפניה למיון) בה נכתב –

"תלונות: מטופל בן 63. אתמול בזמן הליכה הרגיש פתאום כאבים חזקים באיזור השוק ימין דיסטלי – אכילס.

מאז סובל מכאבי (כך במקור), מצליח לדרוך על הרגל, כאבים בהליכה ובמנוחה.

יש לציין – זמן רב היה מנוע לדרוך על רגל שמאלית לאור כאבים בברך."

אכן קיים שוני בין שני המסמכים וזאת בהעדר המילים "ללא נפילה. ללא עקיבה" מההפניה למיון. עם זאת, לא רק כי העדרן של המילים "ללא נפילה. ללא עקיבה" אינו מייטיב עם המערער אלא גם טענת המשיב כי ישנה כוונת מכוון בשוני בין המסמכים, אינה עומדת בקנה אחד עם העובדה כי המערער טען כבר בראשית ערעורו שהוועדה הוסיפה על דעת עצמה את המילים "ללא נפילה", כך שניתן להבין כי המערער כלל לא היה מודע לקיומו של התיעוד הפנימי המכיל מילים אלו. מה גם שאין חולק כי למערער אין שליטה על הנכתב במסמכים הרפואיים על ידי הרופאה המטפלת.

1. לגופו של עניין, בחינת פרוטוקול הוועדה מלמדת כי היא לא נתנה התייחסותה לטענת המערער כפי שזו גם באה לידי ביטוי בשני המסמכים הרפואיים האמורים, כי בשל הפגיעה בברך שמאל - היה מנוע מלדרוך על רגל ימין זמן רב. משכך, מצאתי כי נפל פגם בהנמקת הוועדה.
2. לאור האמור, עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים בהרכבה מיום 9.8.2020 על מנת שזו תבחן את טענת המערער כי בשל הפגיעה בברך שמאל, היה מנוע מלדרוך על רגל ימין זמן רב, תעיין בשנית באמור במסמכים הרפואיים מאת ד"ר סבטליצ'ני מיום 6.6.2019 כי "יש לציין – זמן רב היה מנוע לדרוך על רגל שמאלית לאור כאבים בברך." ותשקול האם יש בכך כדי לשנות מקביעתה בדבר העדר הקשר הסיבתי בין התאונה הנדונה לבין הפגימה בקרסול ימין.
3. המערער ובא כוחו יוזמנו לטעון בפני הוועדה.
4. הוועדה תפרט ותנמק החלטתה באופן שבית הדין יוכל להתחקות אחר הלך מחשבתה.
5. משעה שהערעור התקבל, המשיב ישלם למערער הוצאות בסך 2,500 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מהיום.
6. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ז אדר תשפ"א, (11 מרץ 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.