1. לפני בקשה מטעם הנתבעת להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן – "מל"ל"), בדרך של מינוי מומחה בתחום האורתופדיה, מכוח סעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן – "חוק הפיצויים").

מבוא וטענות הצדדים

1. התובע יליד 1983, נפגע בתאונת דרכים ביום 9.6.2016. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל.
2. בהחלטת הוועדה הרפואית, נקבעה לתובע נכות כדקלמן:

• 5% בגין ברך שמאל, לפי סעיף 35(1) א'-ב' לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1965 (להלן – "התקנות").

כן נקבעה נכות זמנית כדלקמן:

• 30% מיום 26.7.2016 עד ליום 15.1.2017.
• 20% מיום 16.1.2017 עד ליום 30.4.2017.
• 5% מיום 1.5.2017 עד ליום 30.9.2017.

1. לטענת הנתבעת 2 (להלן – "הנתבעת"), בטופס התביעה לקביעת דרגת נכות התובע ציין כי לא סבל מבעיות או הגבלות דומות. עיון בחומר הרפואי מעברו עולה כי התובע סבל מכאבים בברכיים, לרבות הגבלה בתנועות ותאונה נוספת בה נחבל בברכיים. בנוסף התובע עבר תאונה נוספת, כשלושה חודשים לאחר התאונה דנן, בה נפגע קשה יותר בברך ימין.
2. עוד טענה, כי התובע עמד בפני מספר וועדות רפואיות, כדלקמן:

• ועדה מיום 16.1.2017 – נקבע כי לתובע לא נותרה נכות בברך ובצוואר ונקבעו נכויות זמניות בגין עמד שדרה מותני.
• ועדת ערר מיום 11.9.2017 – נקבעו נכויות זמניות. בפרק התלונות התובע מציין כי נפגע בתאונה נוספת, אולם לא נפגע בברך ימין.
• ועדה רפואית מיום 21.1.2018 – נקבע כי לתובע לא נותרה נכות אורתופדית.
• ועדת ערר מיום 11.6.2019 – נקבעה לתובע נכות צמיתה בגין ברך ימין בשיעור 5%.

1. לאור האמור, טענה הנתבעת כי הוועדה לא היתה מודעת לעברו הרפואי של התובע ולא ראתה תיעוד רפואי שמתייחס לתאונה מאוחרת יותר. בנסיבות אלה מן הדין להתיר הבאת ראיות לסתור ולמנות מומחה בתחום האורתופדיה.
2. התובע מתנגד לבקשה. לטענתו, הנתבעת נסמכת על שני מסמכים בודדים ומנסה להשליך את הפגיעה ממנה סובל התובע על תאונה מיום 13.9.2016. מעיון במסמכים הרפואיים הקשורים לתאונה מיום 13.9.2016 אין מילה בגין פגיעה בברך.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ועיינתי בדו"חות הוועדה הרפואית מיום 16.1.2017, 11.9.2017, 21.1.2018 ו- 11.6.2019, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להבאת ראיות לסתור להידחות.
2. הלכה היא כי הבאתן של ראיות לסתור את קביעות ועדות המל"ל לפי סעיף 6ב לחוק הפלת"ד תותר אך במקרים מיוחדים ובהינתן נסיבות יוצאות דופן כאשר נפל בהליך פגם מהותי או כאשר לא עמדו לפני ועדות המל"ל עובדות חשובות באשר למצבו של הניזוק, אשר היו עשויות להביא את הוועדות לשנות ממסקנתן.
3. בית המשפט העליון חזר והדגיש במספר החלטות, את מגמת הצמצום בכל הנוגע למתן היתר להבאת ראיות לסתור.
4. כבוד השופטת וילנר ברע"א 2851/21 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (15.7.20) ציינה כך:

"כידוע, הכלל הוא כי קביעת שיעור נכות על-ידי ועדה רפואית של המל"ל מחייבת את בית המשפט הדן בתביעה לפי חוק הפיצויים, בעוד שהבאתן של ראיות לסתור קביעה מעין זו היא החריג לכלל – אשר יופעל אך במקרים יוצאי דופן (ראו: סעיף 6ב לחוק הפיצויים; רע"א 796/19, בפסקה 5; רע"א 683/19 שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית, [פורסם בנבו] פסקה 4 (27.3.2019)). בהקשר זה, נקבע בפסיקה כי אמנם אין לקבוע רשימה סגורה וממצה של המקרים בהם תותר הבאתן של ראיות לסתור, אך נקבע, בעיקרו של דבר, כי הטעמים להבאת ראיות לסתור עשויים להיות טעמים משפטיים, כגון פגם מהותי שנפל בקביעות הוועדה הרפואית של המל"ל, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי וכיוצא באלה; או טעמים עובדתיים כבדי משקל, כדוגמת שינוי מהותי שחל במצבו של הניזוק או גילוי נתונים חדשים שלא עמדו בפני הוועדה (ראו: ר"ע 634/85 עודה נ' "רותם" – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505, 510-509 (1985); שמואל מורד "התנאים להפעלת סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975" הפרקליט לז(ג) 362, 382-379 (1987); אליעזר ריבלין תאונת הדרכים 774 (מהדורה רביעית, 2011); יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 534-529 (מהדורה רביעית, 2013))."

(ראה גם רע"א 559/20 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, בפסקה 13 (14.7.20); רע"א 683/19 שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית, בפסקה4 (27.3.2019);רע"א 796/19 פלוני נ' הפול – המאגר הישראלי לביטוחי רכב, בפסקה 5 (28.2.19)).

1. עיון בדו"ח ועדה מיום 16.1.2017 מעלה כי בפני הוועדה עמדו המסמכים הבאים: סיכום בירור (9.8.16), תעודת חדר מיון (9.6.16) ובדיקת US (5.8.16). בפסקה תלונות המקרה ותלונות מפי עו"ד צויין כך "...ברך ימין – סובל מכאבים ומגבלות בברך. אחרי ישיבה ממושכת צריך לקום ולשחרר אותה יש מום ברגל, דלקות, עשה 5 טיפולי פיזיותרפיה ומיד קרתה התאונה השנייה. עדיין בבירור. סובל מחוסר יציבות בברך...". בפסקה ממצאים בבדיקת הועדה צוין "...ברך ימין לא נפוחה יישור מלא כפיפה 150 מעלות יציבות שמוהר טסטים מניסקלים שליליים, ניתן לחוש ברשרושים במפרק הפיקה עם התנועות...". בפסקת סיכום ומסקנות נקבע כי "מבחינה אורתופדית הועדה קובעת שלא נותרה נכות בע"ש צווארי וברך ימין...".

אציין כי הועדה היתה מודעת לתאונה מאוחרת, 3 חודשים לאחר התאונה דנן.

עיון בדו"ח ועדה רפואית לעררים מיום 11.9.2017 מעלה כי בפני הוועדה עמד ערר התובע. בפסקת תלונות התובע צוין "תאונת עבודה נוספת מ9/16 בו מיוחסים כל התלונות צוואר וגב, כי זו התאונה הגדולה יותר נפילה מסולם מלבד ברך ימין עליה דנים בתאונה. בהליכה ממושכת 5-10 דקות מתחיל כאבים, הפיקה קופצת, יש קליקים, עליה במדרגות –קושי. עבדוה כמסגר לא יכול לעמוד על הברך הנפגעת." בפסקה ממצאי הבדיקה צוין "מנח הברכים בורוס, פזילה קלה של הפיקה מתקשה לרדת עד סוף הכריעה. יישור: 5 מעלות דו"צ, כיפוף 130 מעלות מימין, 140 מעלות משמאל. סימן מגורה, סימן ...שליליים, יציבות מידיאלטרלי תקינה, קיימת רגישות בחלק העליון של הפיקה. טסטים מינסקילים אינם מעוררים כאב...".

ועדת הערר קבעה לתובע נכות זמנית בגין הברך בשיעור 5%.

עיון בדו"ח ועדה רפואית מיום 21.1.2018 מעלה כי בפני הוועדה עמדו פרוטוקולים קודמים ופרוטוקול ועדת ערר. בפסקת תולדות המקרה ב"כ התובע והתובע התלוננו על ברך ימין. בפסקת ממצאים בבדיקת הועדה צוין כך "...בהסתכלות ללא נפיחות, ללא אודם בטווחי תנועה בשכיבה, יישור 0, כיפוף 140 , יציבות קדמית – תקינה, יציבות צידית – תקינה. מבחנים מיניסקאלים תקינים, ללא חרקות, נשמעים קליקים לסירוגין במעבר מכיפוף ליישור.". בפסקת סיכום ומסקנות נקבע " ...מבחינה אורתופדית אין מגבלה המקנה אחוזי נכות בגין התאונה הנדונה".

עיון בדו"ח ועדה לעררים מיום 11.6.2019 מעלה כי בפני הועדה עמדו מכתב ערר, פרוטוקול ועדת דרגה I ואישור רפואי ד"ר עטר. בפסקת תלונות התובע התובע התלונן על כאבים והגבלה בברך. בפסקת ממצאים בבדיקת הוועדה צוין "ברך ימין – רגישות פולפמורלית, טווח תנועה 0/130, סימנים מניסקליים שלילים."

ועדת הערר קבעה לתובע נכות צמיתה בגין הברך בשיעור 5%.

1. עיון בחומר הרפואי שצירפה הנתבעת עולה, כי ביום 27.4.2003 התובע נבדק וצוין כי התובע עבר תאונת דרכים ביום 18.3.2003 "נפגע בראש צואר גב תחתון וברכיים". בבדיקת גופנית נמצאה "הגבלה בתנועה וצלקות בברכיים".

מסמך רפואי מיום 20.6.2004 מצוין כאב בברך שמאל.

מסמך רפואי מיום 22.4.2010 מציין "רגישות ברכיים למימוש בקדמתם, בעיקר סביב עצמות הפיקה. הברכיים ללא נפיחות או תפליט, טווח תנועה 0-130 דו צדדי. ללא סימני חוסר יציבות. יש לציין כאבים בתנועות ב- PFJ דו צדדי, יותר משמאל וכן קליק החלקה של עצמות פיקה בתנועות."

מסמך רפואי אחר מיום 22.4.2010 מציין "נפיחות בברכיים".

1. לאחר עיון במסמכים הרפואיים בגין תאונה מיום 13.9.2016 לא נמצאו תלונות אודות פגיעה בברך ימין אלא על פגיעה באגן שמאל ורגל שמאל.
2. המסמכים אליהם מפנה הנתבעת בגין מצב התובע ערב התאונה רחוקים מידי ואינם מלמדים על מגבלה בברך ימין. תלונה אחת משנת 2003 ותלונה שנייה משנת 2010. כאשר משנת 2010 עד מועד התאונה בשנת 2016 לא היו כל תלונות ביחס לברך ימין כך שלטעמי אין מדובר בחומר בעל פוטנציאל שהיה בו כדי להשפיע על קביעת הועדה. אשר לתאונה השנייה מיום 13.9.2016, אין מדובר בפגיעה בברך ימין ובנוסף כל הוועדות אליהן התייצב התובע היו מודעות לתאונה המאוחרת.
3. לאור האמור, המסקנה היא שוועדות המוסד לביטוח לאומי קבעו את אחוזי נכותו של התובע על בסיס מכלול השיקולים הצריכים לעניין, ולא שוכנעתי כי מתקיימות אותן נסיבות חריגות ויוצאות דופן המצדיקות מתן היתר להבאת ראיות לסתור.
4. לסיכום –הבקשה נדחית. הנתבעים וצדדים שלישיים יגישו תחשיבי נזק ע ד ליום 15.12.21.
5. הנתבעת תישא בהוצאות התובע בגין הבקשה בסכום של 1,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תמציא החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י' כסלו תשפ"ב, 14 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.