לפניי תביעה כספית מיום 24.09.20 ע"ס 23,912 ₪ בגין נזקי רכוש (רכב) שנגרמו לפי הנטען בתאונת דרכים מיום 17.10.18.

התביעה התבררה בדיון מהיר.

במסגרת ישיבת ההוכחות שהתקיימה לפניי נשמעו עדויות נהג האוטובוס מטעם התובעת ונהג האוטובוס מטעם הנתבעת.

בתום הישיבה סיכמו הצדדים טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה

דין התביעה להתקבל.

אין חולק כי גם נהג התובעת וגם נהג הנתבעת, נהגי אוטובוס, השתמשו באותה הדרך במועד התאונה וחלפו בנסיעה זה על פני זה, כשכל אחד נוהג באוטובוס אחר, בכביש דו סטרי בקיבוץ בית קמה.

נהג התובעת טוען כי נהג הנתבעת סטה לנתיבו בכביש צר ופגע במראה השמאלית של אוטובוס הנתבעת וכי כתוצאה מכך הוטחה המראה בשמשת האוטובוס וגרמה לשבירתה. נהג הנתבעת טוען מנגד כי שני כלי הרכב נצמדו זה לזה אולם לא נגעו זה בזה.

שוכנעתי עפ"י מכלול הראיות כי רכב הנתבעת 1 והנהג מטעמה היו מעורבים בתאונה, למרות הכחשתם. ואלה נימוקיי:

• עדותו של נהג רכב התובעת, הנתמכת בממצאי חוות הדעת השמאית לעניין אופן הפגיעה, הייתה אמינה עליי ואני מוצאת לקבלה.

יצויין כי נהג התובעת מסר (הן בהודעה על מקרה הביטוח והן בעדותו בבית המשפט) כי סמוך לאחר התאונה, וכבר באותו היום, הגיש כנגד נהג הנתבעת, תלונה במשטרה על כך שסירב למסור לו את פרטיו. הטענה לא הוכחשה ולא הוזמה אף שניתן היה לעשות כן בנקל.

אוסיף, כי לא מצאתי בשינויים, אליהם הפנה ב"כ הנתבעת בסיכומיו, בין הגרסה המפורטת בהודעת נהג התובעת על תאונת דרכים לבין הגרסה שנשמעה בבית המשפט, משום סתירות שיש בהן להפריך את עדות נהג התובעת או לדחותה, בפרט שעה שהדברים בהודעה על תאונת הדרכים לא נרשמו על ידי העד בעצמו כי אם על ידי נציג התובעת.

• עד ההגנה קשר עצמו לזירת התאונה ולמועד התאונה, הגם שהכחיש מעורבותו בתאונה. עד ההגנה אישר ששני האוטובוסים נצמדו לה לזה ואולם לטענתו לא "נגעו" זה בזה. בהודעת עד ההגנה על מקרה הביטוח מסר שהכביש צר. מאידך, כשנשאל בחקירתו בבית המשפט אם הנתיב צר השיב: "לא. אפשר לעבור. אנו כל יום עוברים שם". התרשמתי כי גרסת עד הנתבעת לא היתה עקבית ובנוסף כי גרסתו בבית המשפט אף אינה משקפת נכונה את מצב הדברים.
• אין חולק כי הבעלים של הנתבעת 1 שוחח עם נהג התובע ביחס לתאונה סמוך למועד התרחושתה. נוסף על כך, נהג הנתבעת העיד שהבעלים אף בדק את האוטובוס של הנתבעת יממה לאחר האירוע ולא מצא כל עדות התומכת בהתרחשות התאונה.

חרף זאת, נמנעה הנתבעת מלבקש הזמנתו למתן עדות ואף לא סיפקה הסבר לכך, ולכן מדובר במחדל ראייתי הפועל לחובת הנתבעת. יוער כי קיימת סבירות גבוהה ואף יותר מכך שבמועד האירוע נכחה באוטובוס הנתבעת מלווה מטעם המועצה. חרף זאת, הנתבעת לא הסבירה מדוע לא ביקשה לזמן את המלווה לעדות ולמצער אם פנתה אליה לברר אודות נוכחותה אותה שעה.

סיכום

התביעה מתקבלת במלואה.

הנתבעת 1 באמצעות הנתבעת 2 תשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום המלא בפועל.

בנוסף, תישא הנתבעת 1 באמצעות הנתבעת 2 בסך של 300 ₪, בגין שכר העד בו חויבה התובעת, ובסך של 760 ₪ בגין אגרת בית המשפט.

ניתן היום, י"ג סיוון תשפ"ב, 12 יוני 2022, בהעדר הצדדים.