בפני בקשה להורות על הארכת מועד להישפט בדו"ח מספר 20500095102 , זאת מכוח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982. ( להלן:ה"חוק")

העובדות הצריכות לעניין :

ביום 26/9/2019 נשלחה למבקש הודעת קנס בגין ביצוע עבירת תנועה של אי ציות לתמרור 815 לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961. העבירה צולמה במצלמת סטילס.

המבקש לא הודיע על רצונו להישפט על העבירה במועדים הקבועים בחוק.

עתה עותר להארכת מועד להישפט בעבירת הקנס וטען כי דחיית בקשתו תגרום לו עיוות דין שכן, בעת ביצוע העבירה, לא קיבל הודעה במועד על הקנס והוא אף אינו יודע אם הוא נהג ברכב. עוד ציין כי הוא נע בין שלושה כתובות, הוא נמצא בחל"ת בעקבות משבר הקורונה ולראשונה נודע לו על הקנס בחודש יולי.

המשיבה בתגובתה התנגדה לבקשה, שעה שלדבריה הודעת הקנס נשלחה למבקש וקיימת חזקת מסירה אשר לא נסתרה. הדו"ח נשלח לכתובת המבקש. אם המבקש שינה כתובות זאת אחריות שלו לעדכן. הוא אף אינו יודע מי נהג ברכב.הדו"ח הינו מכוח חזקת הבעלות.

דיון והכרעה:

המתווה הנורמטיבי:

בבואי לדון בבקשה עליי לשקול שני שיקולים, האחד – סיבה מוצדקת לאי הודעת המבקש במועד על בקשתו להישפט, השני – גרימת עיוות דין, אם הדיון בבית-המשפט, לא יתקיים. בהתקיים אחד משני שיקולים אלה, בדומה לשיקולים הנשקלים בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם, יורה בית המשפט על הארכת מועד להישפט.

ראה רע"פ 9142/01 סוריאה איטליא נ' מדינת ישראל, שם נקבע בסעיף 8 לפסק הדין:

"יוצא שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שערו של בית-המשפט בפניו, בית-המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבות נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית-המשפט את בקשתו...".

לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בבקשה שבפניי, ובפרט לאור העובדה כי המאשימה לא צרפה אישור מסירה או כל אסמכתא למשלוח הדו"ח מצאתי כי עלול להיגרם למבקש עיוות דין.

לאור האמור, אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת המועד להישפט.

מזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ח' חשוון תשפ"א, 26 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.