15 מרץ 2021

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), אשר התכנסה בשתי ישיבות בתאריכים 4.12.19 ו- 17.6.20 (להלן: "הוועדה") וקבעה שלא חלה החמרה במצב המערער (להלן: "ההחלטה").

העובדות הצריכות לערעור

1. המערער, יליד 1977, פועל בניין.
2. ביום 12.3.13 נחבל המערער בעת עבודתו ופגיעתו הוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה. הפגימה שהוכרה: "חבלה ופצע עמוק באצבע 4 יד שמאל - קרע של הגיד המיישר" (ראו: מכתב ההכרה מיום 9.7.13, הוגש לתיק ביום 27.1.21).

4. ועדה רפואית לעררים מיום 19.12.13 קבעה, עובר להליך ההחמרה, כי למערער נכות יציבה בשיעור 10%, לפי פריט ליקוי 35(1)(ב),החל מיום 1.10.13.

5. במסגרת תביעה קודמת להחמרת מצב, קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון מיום 15.2.16, כי לא חל שינוי בדרגת הנכות היציבה של המערער.

6. בחודש אוגוסט 2019 לערך הגיש המערער תביעה לקביעת דרגת נכות מחדש.

באישור ההחמרה מיום 19.8.19 צוין, כי האישור נסמך על סיכום ביקור רופא אורתופד כף יד, ד"ר פריד אנדרי, מיום 20.12.18.

להשלמת התמונה יובא להלן לשון סיכום הביקור אצל ד"ר פריד ביום 20.12.18 (נספח ו' לערעור):

"אנמנזה של 5 שנים לאחר פגיע בכף יד שמאל

אז עבר ניתוח בצפת

כעת כאבים

יש מגבלה בסוף סגירת כל 4 האצבעות אקטיבית בלבד פסיבית כן ניתן

אין אפשרות לתיקון מצב זה"

7. ועדה רפואית מדרג ראשון מיום 13.9.19 התכנסה לדון בעניינו של המערער. הוועדה עיינה במסמכים שהונחו לפניה, ערכה למערער בדיקה קלינית וקבעה, כי לא חלה החמרה במצבו.

המערער השיג על החלטת הוועדה.

8. הוועדה מושא הערעור התכנסה לראשונה ביום 4.12.19, שמעה את תלונות המערער לפיהן, הוא: "לא מסוגל לסגור את היד השמאלית וכאבים איפה שנותחתי. סובל מהחמרה נפשית".

עוד הקשיבה הוועדה לדברי ב"כ המערער שנרשמו מפיו בזו הלשון:

"חוזר על נימוקי הערר, סובל מהגבלות תנועה בכל אצבעות 2-5, ממצא זה לא היה קיים בוועדה הקודמת טרם הוועדה להחמרת המצב, ההגבלה נמצאת רק בוועדה להחמרת מצב.

אנחנו טוענים שיש להעניק לו 7% בגין אצבע 2 ו-5% בגין כל אחת מיתר האצבעות.

בוועדה להחמרת מצב נמצאת בעיה בפיסוק האצבעות, העורר אינו מסוגל לבצע פיסוק אצבעות דבר שלא היה קיים בוועדות הקודמות טרם הוועדה להחמרת מצב."

9. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית שממצאיה פורטו בסעיף 7 כדלקמן:

"צלקת עדינה בצד הכפי של גב כף יד שמאל באורך של 3 ס"מ ורוחב של מ"מ עדינה לא בולטת ולא מכערת.

יישור האצבעות מלא, כיפוף האצבעות מוגבל באצבעות 2,3,4 ו-5 כאשר מגיע באופן אקטיבי קצות אותם אצבעות עד 1.5 מכף היד.

בדיקת הגידים המכופפים השטחי והעמוק של אצבעות הנל תקינים."

10. טרם סיכום החלטתה, ציינה הוועדה בסעיף 10 לפרוטוקול כדלקמן:

"בגלל שהדבר מתאים להתפתחות של QUADRIGA סנדרום או ל CRPS למרות שאין כאבים על מנת לסכם את התיק יש צורך בביצוע בדיקת:

1. US של הגידים המכופפים של כף יד שמאל

2. צילום AP של כף יד.

3. לאחר קבלת המבוקש הוועדה תסכם בנוכחות התובע לבדיקה חוזרת."

11. ביום 17.6.20 התכנסה הוועדה לסכם את החלטתה. במקום המיועד לרישום התייחסות הוועדה לממצאי הבדיקות והצילומים שעמדו בפניה (סעיף 6 לפרוטוקול) נרשם כדלקמן:

"בצילומי רנטגן מ 19.3.20 לא נמצאה אוסטאופרוזיס מפושטת היכולה להעיד על CRPS או על שימוש ביד.

בדיקת US מ 19.3.20 נמצאו נוזלים חופשים בכמות קטנה במספר גידים אקסנסנורים וגם בתעלה קרפאלית."

הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית נוספת וכך נרשם בממצאיה:

"בבדיקתו הידיים מחוספסות דבר המעיד על שימוש בידיים, מדידת היקף אמה 10 ס"מ מעל זיז רדיאלי 22 מימין 21 משמאל.

מבחן דינוזזיס קיים יישור מלא של כל אצבעות כאשר הכיפוף אצבעות 2 5 מוגבל במקצת, ניתן לקבל כיפוף מסיבי מלא. לא נמצאה קשיון פנימי של הגידים האינטרנסינג."

במקום המיועד לרישום האבחנות צוין:

"מ/א פגיעה בגיד מיישר אצבע 3 יד שמאל".

ולסיכום קבעה הוועדה:

"הועדה דוחה את הערר אין החמרה במצבו של התובע".

החלטה זו של הוועדה היא מושא הערעור שלפני.

טענות הצדדים

12. לטענת המערער, שגתה הוועדה בקביעתה, כי לא חלה החמרה במצבו.

שגתה הוועדה עת בממצאי בדיקתה מיום 4.12.19 צוין, כי המערער "מוגבל באצבעות 4,3,2 ו ... עד 1.5 ס"מ מכף היד" ואילו בבדיקתה מיום 17.6.20 קבעה ממצאים אחרים לפיהם "הכיפוף באצבעות 2 5 מוגבל במקצת". מדובר באבחנות שונות שבמכל מקום מלמדות על החמרה במצב המערער.

עוד נטען, כי שגתה הוועדה משלא התייחסה לחוות הדעת של ד"ר גנאים מיום 10.3.14 (נספח י"ב לערעור).

שגתה הוועדה באבחנתה, כי קיימת "פגיעה בגיד מיישר אצבע 3 שמאל" שהיא אבחנה שונה ונוספת לאבחנה שצוינה בפרוטוקול הוועדה מיום 19.2.13, לפיה המערער סובל מ"קרע בגיד המיישר של אצבע 4 של יד שמאל" וככל שקיימת גם פגיעה באצבע 3, הרי שעל הוועדה היה לקבוע נכות בגינה.

שגתה הוועדה משלא התייחסה למסמכים שהוצגו בפניה ובכלל זה בדיקת EMG ובדיקת US אשר הצביעו על נוזלים חופשיים במספר גידים אקסנסורים.

שגתה הוועדה משלא ערכה השוואה בין ממצאיה לבין ממצאי בדיקת הוועדה, אשר התכנסה עובר להליך ההחמרה. על יסוד כל האמור, ביקש המערער להשיב את עניינו לוועדה רפואית לעררים, בהרכב אחר.

13. מנגד, טען ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות על הסף מחמת התיישנות, עת ההודעה על החלטת הוועדה שוגרה אל המערער עם העתק לבא כוחו ביום 18.6.20 ואילו הערעור הוגש לבית הדין רק ביום 1.10.20, בחלוף למעלה משלושה חודשים; עוד נטען, כי דין הערעור להידחות אף לגופו בהעדר טעמים המצביעים על פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

אין ממש בטענת המערער, כי ממצאי הוועדה מצביעים על החמרה שכן אף בבדיקת הוועדה הרפואית לעררים משנת 2013 והן בבדיקת ועדה רפואית דרג ראשון משנת 2016 נמצא, כי קיימת הגבלה באגרוף אצבעות 2-5.

חוות הדעת של ד"ר גנאים מיום 10.3.14 היא מוקדמת להליך הדיון מחדש הקודם (2016) ומשכך היא לא רלוונטית ולא נפל פגם משפטי בהעדר התייחסות הוועדה אליה.

אשר לטעות באבחנות – לכל היותר מדובר בטעות הקלדה, שכן המערער לא הוכר בגין פגימה בגיד מיישר 3.

הוועדה דנה בממצאי בדיקות ההדמיה (US ורנטגן) במסגרת ישיבת הסיכום, כאשר ממילא נכות נקבעת אך בהתאם לממצאים הקליניים.

בדיקת EMG משנת 2017 כלל לא עמדה בפני הוועדה, מה גם שהיא אינה רלוונטית לפגימה המוכרת.

14. בתגובה לטענת ההתיישנות, הגיש המערער במעמד הדיון תצהיר (מע/1) לפיו החלטת הוועדה מיום 17.6.20 התקבלה אצלו רק ביום 17.9.20, לאחר שהועברה אליו מקרוב משפחה אשר קיבל את דבר הדואר. מנגד, הוסיף המשיב כי העתק ההחלטה נשלח גם לב"כ המערער.

דיון והכרעה

15. לאחר שעיינתי בפרוטוקולי הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.

16. הלכה פסוקה היא, כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 231 (1999)).

17. למקרא פרוטוקול ההחלטה עולה, כי הוועדה שמעה את תלונות המערער ודברי בא-כוחו, נתנה דעתה למסמכים הרפואיים שעמדו בפניה ובכלל זה אישור ההחמרה והמסמך מאת ד"ר פריד מיום 20.12.18 העומד בביסוסו, ערכה למערער בדיקה קלינית בישיבתה הראשונה מיום 4.12.19, עצרה דיון וביקשה לעיין בבדיקות הדמיה נוספות שלאחר עיון בהן ולאחר עריכת בדיקה קלינית נוספת קבעה הוועדה, כי לא חלה החמרה במצב המערער.

18. מדובר בקביעה רפואית-מקצועית, מנומקת וסבירה, הנסמכת על שיקול דעת הוועדה ועל ממצאי בדיקתה הקלינית, בה לא מצאתי טעות משפטית המצדיקה התערבות. בהקשר זה אוסיף, כי אמנם עלה בבדיקת הוועדה בישיבתה הראשונה מיום 4.12.19, כי יישור האצבעות מלא ואילו "כיפוף האצבעות מוגבל באצבעות 4,3,2 ו- 5 כאשר מגיע באופן אקטיבי קצות אותם אצבעות עד 1.5 מכף היד" – אלא שלא מצאתי בממצא זה כדי ללמד על החמרה במצב המערער. ואבאר.

עיון בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 19.12.13, אשר התכנסה עובר להליך ההחמרה, מלמד כי במסגרתו הוענקה למערער כאמור נכות יציבה בשיעור 10% וכך נרשם בפרק הסיכום והמסקנות (ההדגשה הוספה, א.ק.):

"לאור ממצאי בדיקת הוועדה, הוועדה מקבלת הערר וקובעת נכות בשיעור 10% לפי 35(1)ב' בגין הגבלה באגרוף באצבעות 2 עד 5 ביד ימין (טעות במקור, צ"ל ביד שמאל) משנית לפגיעה בגב כף היד. אין מקום להפעלת התקנה 15 מסוגל לעבודתו ואין השפעה על גיל".

מכאן עולה, אפוא, כי ההגבלה בכיפוף אצבעות 2-5 ביד המערער היתה גם עובר להליך ההחמרה ובגינה אף הוענקה למערער נכות יציבה.

19. לא מצאתי פגם משפטי בהעדר התייחסות הוועדה לחוות הדעת מאת ד"ר גנאים מיום 10.3.14. מדובר בחוות דעת הקודמת להליך החמרת המצב הקודם משנת 2016, ומשכך היא לא רלוונטית לקביעת הוועדה דנן.

20. כך גם לא מצאתי ממש ביתר טענות הערעור, אשר אין בהם כדי להצביע על טעות משפטית בהחלטת הוועדה המצדיקה התערבות. הקביעה האם חל שינוי בדרגת הנכות היציבה אם לאו, היא קביעה רפואית-מקצועית המסורה באופן בלעדי לשיקול דעת הוועדה, כאשר קביעת הוועדה בענייננו היא ברורה, מאפשרת מעקב אחר הלך מחשבת הוועדה ונופלת במתחם הסבירות.

21. מאחר והערעור נדחה לגופו – התייתר הצורך לדון בטענת ההתיישנות.

סוף דבר

22. על יסוד כל האמור – הערעור נדחה.

23. אין צו להוצאות.

24. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ב' ניסן תשפ"א, (15 מרץ 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.